מרד שמרני הובטח, מרד שמרני תקבלו. אתמול (ג’) הפרלמנט הצביע על שלוש מגבלות: הרחבת חובת המסכות למקומות נוספים מעבר לחנויות ותחבורה ציבורית; דרכון ירוק בכניסה למועדונים והתקהלויות מסוימות; וחיסון חובה לעובדי ה-NHS והסיעוד. הכיס שמתנגד להגבלות במפלגה השמרנית ידוע ולא מאתמול, אבל ביחד עם הכעס שיש נגד בוריס ג’ונסון לאור השערוריות האחרונות, היה ברור שאפשר לצפות למרד ענקי. ואכן, למרות ניסיונות הממשלה לשכנע שהמגבלות האלו מידתיות ונדרשות, המורדים לא השתכנעו. בהצבעה על הדרכון הירוק, לא פחות מ-99 שמרנים ניצלו את תמיכת הלייבור והעובדה שלא תהיה להצבעתם השפעה כדי להצביע נגד הממשלה ולשלוח מסר לבוריס ג’ונסון. סטארמר, שחגג על ההזדמנות להיות קרש ההצלה של ג’ונסון, קרא לראש הממשלה לבחון את האפשרות ללכת הביתה. אבל האם באמת אנחנו צופים בסוף ימיו של בוריס ג’ונסון ברחוב דאונינג? האמת היא שהאינדיקציות שיש בידינו כרגע לא מאפשרות לנו באמת לדעת בוודאות | צילום: הפרלמנט הבריטי

אף אחד לא חיכה בנשימה עצורה לראות האם הגבלות הקורונה של הממשלה יעברו. מהרגע שהלייבור הבטיחה לספק את הקולות הדרושים, היה ברור שהן יעברו. השאלה היחידה הייתה כמה שמרנים יצביעו נגד. והו, היו לא מעט. חתיכת מרד זה היה. באחת ההצבעות היו כמעט מאה (!) מורדים שמרנים, שמהווים יותר מהרוב שג’ונסון השיג עבור המפלגה. וכל זה בהצבעה על אמצעי חירום.

רקע

אחרי שהאומיקרון התגלה בבריטניה והובן שהוא משתולל, בוריס ג’ונסון הכריז על מעבר ל”תכנית ב'” להתמודדות עם הקורונה. פירוש הדבר היה הרחבת חובת המסכות מעבר לחנויות ותחבורה ציבורית בלבד, דרכון ירוק וחובת התחסנות לקורונה לצוותי הרפואה והסיעוד. אבל לג’ונסון יש בעיה: במפלגה שלו יש קבוצת חברי פרלמנט שמתנגדת להגבלות מכל סוג. כפי שאפשר להבין מהריאיון הזה עם אחד ממנהיגי הקבוצה הזו, סטיב בייקר, לא מדובר בהכחשת מגיפה או התנגדות לחיסונים. בייקר הסביר שחיסון זה חשוב ומסכה במקומות סגורים גם חשובה. ההתנגדות היא לעצם הכפייה של מסכה או סנקציות נגד לא מחוסנים באמצעות החוק. הוא מאמין שאם יינתן לאנשים החופש, הם פשוט ישתמשו בשכל הישר ויעשו את הדבר הנכון לבריאות הציבור. זה נע איפשהו בין נאיביות מדהימה לבולשיט טהור: לפי עדויות מפי ישראלים רבים שחיים בממלכה, גם כשהמסכות חויבו בחוק רבים לא הקפידו. הרעיון שבלי חוק הציבור ישים מסכות בהמוניו פשוט לא מבוסס.

אבל זה לא משנה את העובדות היבשות, והן שג’ונסון צריך להתמודד עם הרבה חברים למפלגה שלא מעוניינים בתכנית ב’. העובדה שהלייבור הבטיחה את תמיכתה בהגבלות האלו לטובת בריאות הציבור, ושה-SNP לא מצביעה על חוקים שנוגעים לאנגליה לבדה (שכן בסקוטלנד הממשלה הסקוטית מטילה הגבלות), אפשרה להרבה שמרנים למרוד בידיעה שהם לא יביאו לשום נזק. זה הביא לכך שאתמול (ג’) בבוקר, יום ההצבעה על ההגבלות הנ”ל, הייתה רשימה של 75 חברי מפלגה שהיו צפויים להתנגד להגבלות. השאלה הייתה כמה באמת יצביעו נגד הממשלה. כל זה קורה על רקע צרות רבות שיש לג’ונסון בכל הנוגע לשליטה על מפלגתו בשל שערוריות רבות (את החשיפות של אתמול נשאיר לפוסט אחר) והבטחות שלא מקוימות.

בהזדמנות כדאי להזכיר שבראשון ג’ונסון הכריז על הרחבת מבצע הבוסטרים כך שלכל בגיר תהיה הזדמנות לקבל את הבוסטר עוד ב-2021. לפי הדיווחים, למרות ים של תקלות באתר האינטרנט ובמרכזי החיסונים, ההיענות הציבורית גבוהה ואנשים מתחסנים במאות אלפים ביום.

אצל ראש האופוזיציה

קיר סטארמר הבטיח שהוא יביא את הלייבור להצביע בעד הממשלה, כביכול בשם האינטרס הציבורי, אבל הוא לא פספס את ההזדמנות לשחק בפוליטיקה מפלגתית. שלשום (ב’), יום לפני ההצבעה, סטארמר שחרר הצהרה מוקלטת לציבור. אחרי שעודד את הציבור להתחסן שכן זו ההגנה הטובה ביותר נגד אומיקרון, הוא עקץ את הממשלה לא מעט. הוא ביקש שהציבור יישמע להנחיות הממשלה, אבל כשהוא אמר שהוא יודע שהכללים לא תמיד נוחים “אבל אנחנו חייבים לציית לכללים”, היה קשה שלא לשמוע את העקיצה לשמרנים שמואשמים בשלל מסיבות חג מולד בזמן הסגר של השנה שעברה. על התזכורת שלו שזו הייתה הלייבור שהקימה את ה-NHS הנערץ על הבריטים אין צורך להתעכב. האמירה שלו: “אנחנו מפלגה פטריוטית, וזו חובתנו הפטריוטית לתמוך באמצעים האלו כדי להבטיח שהם יעברו”, ביקשה למעשה, שוב, לנתק את סטארמר מקודמו ג’רמי קורבין. אם קורבין נתפש כאנטיתזה לפטריוטיזם, הרי שסטארמר רוצה להיות האנטיתזה לקורבין. וכמובן השיא: “בעת הזו אנחנו זקוקים למנהיגות. מנהיגות שהמדינה יכולה לבטוח בה”.

בקיצור, סטארמר מתכוון לעזור לממשלה להעביר את האמצעים הנחוצים, אבל הוא לחלוטין מתכוון לקחת את הנתח שלו מהעוגה האלקטורלית, אחרי סדרה של סקרים מוצלחים.

מגיעים להצבעה

נעבור לדיון בפרלמנט שהתקיים אתמול? פתח שר הבריאות סאג’יד ג’אוויד. היה לו נאום ארוך עם שלל הערות ביניים (interventions), אז אעלה את הנקודות העיקריות. ראשית, הוא ניסה (לא בהצלחה יתרה) לשכנע למה נתוני האומיקרון מאיימים, ולמה האפשרות שהוא פחות אלים מהדלתא לא משנה במיוחד מבחינת העומס על ה-NHS, לאור מקדם ההדבקה הגבוה. שנית, הוא ניסה לשכנע שהדרכון הירוק הוא לא דרכון חיסונים. זאת, מפני שהדרישה תהיה להראות בדיקה מהירה שלילית, שיהיה אפשר להמיר באישור על חיסון (כרגע בשתי מנות, אחרי שכולם יקבלו הזדמנות לקבל את הבוסטר, הוא יידרש). זה אמור לעקוף את החשש של מתנגדי הדרכון הירוק מ”חברה של שני מעמדות”. בפועל נוצר פה לחץ על אנשים להתחסן, כדי להימנע מהניג’וס של הבדיקות. אפשר להגיד שזה לא דרכון ירוק, וטכנית זה אולי נכון, אבל מהותית זה לא משנה. זה לא הפריע לווס סטריטינג, מקבילו של ג’אוויד בממשלת הצללים, לגבות אותו בעניין.

עוד עניין שהעלה ג’אוויד היה שחובת הבידוד למחוסנים שבאו בקרבת חיוביים לאומיקרון תומר בחובה לשבוע של בדיקות מהירות יומיות. רביעית, הוא התווכח עם חברי הפרלמנט על חובת החיסון לעובדי ה-NHS. החשש העיקרי הוא מפני עזיבה של עובדים רבים והשארת ה-NHS במצוקת כוח אדם באמצע מגיפה. ג’אוויד הודה שזה תרחיש אפשרי, אבל ניסה להרגיע שזה לא סביר. הוא לא ממש שכנע. ולסיום, הוא ניסה להבטיח שאמצעים אחרים, שנשקלים או ננקטים במדינות אחרות באירופה, כמו חובת חיסונים לכולם, לא תישקל על-ידו. זאת למרות שבוריס ג’ונסון דיבר על הצורך בדיון ציבורי על מה עושים עם הבלתי מחוסנים.

על דבריו של סטריטינג לא אתעכב יותר מדי. מעבר להסכמתו עם ג’אוויד על הדרכון הירוק שאיננו דרכון ואיננו ירוק, שתי נקודות נוספות. ראשית, סטריטינג גינה את הרטוריקה של אחד מהשמרנים שהשווה בציוץ את הצעדים האלו לגרמניה הנאצית. שנית, הוא לא פספס את ההזדמנות ולעג לשמרנים על מצבם הרעוע מבחינת תפקוד. כי האינטרס הציבורי לפני פוליטיקה מפלגתית וכאלה.

דברי המתנגדים

אבל מה שבאמת מעניין אלו הדברים של המתנגדים להגבלות החדשות. אנדריאה לדסם טענה שמדובר ב”מדרון חלקלק” שהולך נגד התרבות וההיסטוריה של הבריטים הדוגלות בחופש. מרים קייטס אמרה ש”חופש הוא החופש של תושבי המחוז שלי לראות את המשפחה שלהם, לסעוד ביחד, ללכת לבית הספר”. על זה רק נותר לומר שזה טיעון מטומטם. הרי כל המטרה של המגבלות הבאמת קלות האלו הן להימנע ממצב בו נאלצים שוב למנוע מאנשים לפגוש את המשפחה או ללכת למסעדה או לבית הספר. המגבלות שעברו בפרלמנט לא מונעות מאף אחד מהדברים האלו לקרות, והם אמורים להבטיח שזה ימשיך להיות אפשרי.

מארק הרפר טען שהממשלה רצתה, לפי המסמכים של תכנית ב’, שרק מחוסנים יקבלו דרכון ירוק. לדבריו, רק כדי שהאופוזיציה תסיר את התנגדותה מהדרכון הירוק הוחלט לאפשר גם לבעלי בדיקה שלילית להיכנס למתחמים שדורשים את הדרכון הירוק. מבחינתו, הצבעה נגד הדרכון הירוק הייתה המקום לשלוח מסר לממשלה נגד המדיניות הכללית שלה על הקורונה. הרפר, מורד שמרני בולט בתחום ההגבלות, טוען למעשה שהממשלה השמרנית פחות ליברלית מהלייבור. אבל זה גם מראה שסטארמר מצליח להוציא דברים מהממשלה, ולא מצביע באוטומט רק כי זה “באינטרס הלאומי”.

מארק הרפר - מרד
האשמות נגד הממשלה. מארק הרפר (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

ההצבעות

וכעת לתוצאות: על הרחבת חובת המסכות הצביעו 441 בעד ו-41 נגד. על הדרכון הירוק (סליחה, חובת הבדיקה שאפשר לעקוף עם הוכחת חיסון), הצביעו 369 בעד מול 126 נגד. על חובת החיסון לעובדי מערכות הבריאות והסיעוד הצביעו 385 בעד מול 100 מתנגדים. אבל טוב, היה ברור שכל האמצעים האלו יקבלו רוב בפרלמנט, לא? השאלה המעניינת היא כמה מורדים שמרנים היו. נגד חובת המסכות הצביעו 38 שמרנים, יחד עם עוד 3 מה-DUP. יפה, אבל הרבה פחות ממה שהבטיחו לנו. נגד חובת החיסון לאנשי רפואה וסיעוד הצביעו 63 שמרנים, ואליהם הצטרפו חמישה חברי DUP, חברת הפרלמנט היחידה של הירוקים קרוליין לוקאס, הליברל-דמוקרטים, קצת יותר מעשרים חברי לייבור וגם ג’רמי קורבין (שמתפקד כעצמאי מאז הושעה מהמפלגה). אם נחזור לשמרנים, זה כבר מרד יותר רציני, אבל פחות ממה שהבטיחו לנו.

ועל הדרכון הירוק, בניכוי הליברל-דמוקרטים, תשעה חברי לייבור, קורבין, לוקאס וה-DUP – עם כמה מורדים שמרנים נשארנו? ובכן, 99. זה יותר מהרוב השמרני בפרלמנט, שעומד כרגע על 79 חברי פרלמנט. במילים אחרות, המורדים הביאו את הממשלה למצב שבו היא הצליחה להעביר את אמצעי החירום שלה בזכות תמיכת הלייבור. זה תמיד מצב מביך עבור ראש ממשלה, אבל כשמדובר בראש ממשלה שהרוב הפרלמנטרי שיש לו על הנייר עצום זה מביך במיוחד. זה גם פחות מעשרים מורדים שמרנים שהיו נגד הסכם היציאה מהאיחוד האירופי של ת’רזה מיי. אז היו 118 שמרנים שהצביעו נגדה.

סטיב בייקר - מרד
הביא מספרים נאים. סטיב בייקר (צילום: אניטה רוס מרשל)

כמובן, צריך לקחת את המרד הזה בפרופורציות. בסופו של דבר, כפי שכתבתי לפני כמה ימים, זה מרד של פחדנים. קל למרוד כשיודעים שהתוצאה ברורה מראש כי האופוזיציה תתמוך. זה קצת כמו להתרשם מזה שמפלגת אופוזיציה מצביעה לפי עקרונות. קל לה. השאלה היא איך מצביעים כשלהצבעה יש משמעות ואחריות. אני גם לא חושב שלכל-כך הרבה מהם יש בעיה מהותית עם הדרכון הירוק או עם חיסוני החובה. לדעתי, רבים מהם ניצלו את ההזדמנות כדי לשלוח מסר לממשלה בכלל ולבוריס ג’ונסון בפרט לגבי שביעות הרצון מתפקודם.

לידיעת המורדים

אולי המורדים ירצו לדעת שהבייס שלהם דווקא בעד אמצעי הזהירות. למעשה, בסקר שנערך יותר משיבים שהזדהו כשמרנים אמרו שהם תומכים בדרכון ירוק לעומת מצביעי לייבור. כלומר, אי-אפשר להאשים את המורדים שהם פועלים מתוך דאגה מהבייס שלהם. הם פועלים נגדו, מתוך אידיאולוגיה. שזו גם תופעה ששווה להצביע עליה: המפלגה השמרנית תמיד התגאתה שהיא לא מונעת מתוך אידיאולוגיה דוגמטית אלא מתוך בחינה פרגמטית של המציאות. אמנם אחרי מרגרט ת’אצ’ר שיצקה תוכן במפלגה הזו העניין קצת נחלש, אבל הסיסמה נשארה. והנה, לפחות הגרעין הקשה של המורדים פועל מתוך דוֺגמה ברורה.

https://twitter.com/SavantaComRes/status/1470372889744617474

דבר האופוזיציה

אחרי שהתברר גודל המרד, קיר סטארמר התראיין ואמר שתוצאות ההצבעה מראות כמה בוריס ג’ונסון חלש ולא מצליח להפעיל את הפונקציות הפשוטות של הממשלה, לא בלי עזרה מהלייבור. הוא קרא לג’ונסון “לחשוב” אם יש לו את הסמכות והיכולת להמשיך לתפקד כראש הממשלה בתקופה הזו. מדובר בדרך מאוד ג’נטלמנית להגיד לג’ונסון שהגיע הזמן לקפל את הדברים בדאונינג 10 וללכת הביתה. על השאלה האם השמרנים צריכים להדיח אותו מהתפקיד הוא סירב לענות, ובכך הוא עדיין פחות תקיף מראש ה-SNP בווסטמינסטר איאן בלאקפורד, שלא רק קרא להם במפורש לעשות את זה, אלא אף עשה את זה בפרלמנט.

האם סופו של ג’ונסון באופק?

קשה לדעת. מצד אחד, הוא באמת מתמודד מול גל רציני של מורדים במפלגה. מצד שני, כולם כרגע בקבנצ’רס, בלי חברי ממשלה שמתפטרים במחאה. מאז שהשמרנים התחילו במודל של בחירות לראשות המפלגה בשנות השישים (בתחילה רק בקרב המפלגה הפרלמנטרית ובהמשך בקרב כל המתפקדים), הרי שיש שתי דוגמאות לראשי ממשלה שמרנים, או יותר נכון ראשות ממשלה שמרניות, שהמפלגה החליטה להדיח: מרגרט ת’אצ’ר ות’רזה מיי. במקרה של שתיהן היה עירוב של חוסר שביעות רצון הן בקרב הבקבנצ’רס והן בקרב חברי הממשלה, כולל התפטרויות, ובקבנצ’ר שהתחמם על הקווים (מייקל הזלטיין אצל ת’אצ’ר, בוריס ג’ונסון אצל מיי). נכון לעכשיו, הממשלה מגבה את ג’ונסון, כשהתפטרות המחאה היחידה הייתה ב-2020. כלומר, ג’ונסון מאבד שליטה במפלגה שלו, אבל רק באגף הבקבנצ’רס, ועדיין מצליח לשמור על שליטה באגף השרים. ולא רק שאין בקבנצ’ר שמתחמם על הקווים, לא נראה שמישהו מתחמם על הקווים ברצינות.

מעבר לכך, ג’ונסון הוא לא הראשון לספוג מרידות בסדר גודל של עשרות. אפרופו ת’אצ’ר, ב-1986 היא העלתה להצבעה חוק על מסחר בימי ראשון. לא פחות מ-72 שמרנים מרדו בה והצביעו נגד, במה שהפך לאחת התבוסות הפרלמנטריות היחידות של ת’אצ’ר. היא שרדה עוד ארבע שנים בתפקיד (למרות שגם העובדה שהכותרות עסקו במתרחש בלוב באותו זמן בטוח סייעה). מרידת ענק אין בהכרח פירושה שהסוף מעבר לפינה. רוצה לומר, ג’ונסון אמנם במצב קשה, אבל לא בהכרח על הרצפה.

מצד שני, ג’ונסון הגיע לתלות בקיר סטארמר בהעברת מדיניות קריטית לא רק עבורו אלא למדינה שלמה שנתונה במצב חירום. אמת, הרבה מהמורדים מרדו בחסות התמיכה של סטארמר. ועדיין, מה יקרה אם יהיה צורך בהגבלות נוספות? זה יחליש עוד יותר את מצבו של ג’ונסון במפלגה. על כך אפשר להוסיף את בחירות הביניים בצפון שרופשייר שיתקיימו מחר (ה’). אם השמרנים יפסידו בהן מצבו של ג’ונסון יחריף עוד יותר. האם זה יספיק כדי לגרום לסילוקו? אפשרי בהחלט, אבל האינדיקציות הקיימות מקשות לדעת אם הסוף הזה קרוב.

בוריס ג'ונסון - מרד
תתחיל להזיע, לא לארוז. בוריס ג’ונסון (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

ד”ש מסקוטלנד

במקביל להצבעה בווסטמינסטר, השרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג’ון, הציגה מגבלות הרבה יותר מרחיקות לכת משל ג’ונסון. חלקן בגדר המלצה, כמו הגבלת המפגשים החברתיים לשלושה משקי בית לכל היותר, תוך עידוד לקחת בדיקה מהירה לפני כן. אחרות יחייבו ממש, כמו חובתם של עסקים להקפיד על מסכות וריחוק חברתי בשטחם, וחובת מעסיקים לאפשר עבודה מהבית. יש לציין שביום חג המולד סטרג’ון לא מצפה להגבלות על המפגשים החברתיים. סטרג’ון הייתה שמחה ללכת רחוק יותר מזה, אבל היא לא יכולה מכיוון שהם ידרשו פיצויים לעסקים. בגלל שהחלטות כלכליות כאלו נשארו בכוחה של ממשלת בריטניה, שנמנעת מהכרזה עליהם, סקוטלנד נאלצת להסתפק בזה כרגע. תזכורת לכך שכל אחד פועל עם המגבלות הפוליטיות שיש עליו: כל מגבלה נוספת שהוא יטיל תביא לעוד קרעים במפלגתו. סטרג’ון נתונה לחסדיה של מערכת פוליטית בה היא יכולה להכריז על סגר אבל ממשלה אחרת צריכה לשלם עליו.

ובינתיים מקווים לטוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.