ימים בודדים לפני שהפרלמנט יתכנס, וכבר דיי ברור על מה יריבו כשיחזור: קצבאות. הקורונה הביאה להעלאה זמנית בקצבה למעוטי הכנסה (“אשראי אוניברסלי”), שכעת עומדת בפני סיום. מכל קצוות הקשת הפוליטית דוחקים בממשלה להמשיך עם ההעלאה שניתנה, אבל כרגע היא בשלה. בנוסף, בגלל המנגנון שמעלה את קצבאות הזקנה, המכונה “המנעול המשולש”, ובגלל עיוותים שהקורונה יצרה בשוק, הקצבאות הללו צפויות לעלות ב-8%. הממשלה רוצה למנוע מעלייה תלולה כזו להתרחש ולכן מאיימת לבטל את כל המנגנון, למרות ששמירתו הובטחה במצע הבחירות של המפלגה. גם כאן יש התנגדות, כולל מקבלי הקצבאות שמאיימים להצביע למפלגות המתחרות. כעת, בוריס ג’ונסון צריך להיקרע בין המלצות הכלכלנים שלו לבין הרצון שלו להתרחק ממדיניות הצנע | בתמונה: שר האוצר רישי סונאק ושרת העבודה תריז קופי (צילום: משרד האוצר הבריטי)

מחרתיים (ב’) הפרלמנט יחזור מפגרת הקיץ, ואפשר להיות בטוח שיהיה סוער. למה? כי הממשלה מתכוונת להפחית בקצבאות או למצער לא להעלותן: סיפור אחד הוא הקצבאות המכונות “אשראי אוניברסלי” (universal credit), המיועדות לבעלי הכנסה נמוכה. סיפור נוסף נוגע לקצבאות הזקנה. עוד לפני שהפרלמנט התכנס, האופוזיציה ברמה הארצית והאזורית כבר מנסה להפעיל כל לחץ אפשרי כדי לגרום לראש הממשלה בוריס ג’ונסון ולשר האוצר רישי סונאק לחזור בהם מכוונתם, אבל אלו דבקים בעמדתם.

קצבאות ההכנסה (אשראי אוניברסלי)

הסיפור הראשון עוסק באשראי האוניברסלי. הקצבה החליפה מספר קצבאות והקלות מס בבת אחת. מדובר בתשלום, לרוב חודשי, שאמור לסייע לכסות את עלויות המחיה. כדי להיות זכאים לאשראי אוניברסלי יש צורך להיות בני יותר מ-18 אך מתחת לגיל הפרישה, עם הכנסה נמוכה או בלי עבודה בכלל, ועם פחות מ-16 אלף ליש”ט חסכונות לזוג. בימים כתיקונם, הקצבה הסטנדרטית יכולה לעמוד על 257.33 ליש”ט לחודש ליחיד מתחת לגיל 25 ועל 324.84 ליחיד מגיל 25 ומעלה. לזוגות, הקצבה תהיה 403.93 ליש”ט לחודש אם שניהם מתחת לגיל 25, ועל 509.91 אם לפחות אחד מהם עבר את הגיל. במקרה שיש ילדים, שני הראשונים יזכו בסכום נוסף, וגם ילדים שנולדו לפני אפריל 2017. גם נכות או מחלה יזכו בסכום נוסף. כשיש פרנסה – למעט במקרים מסוימים – כל לירה במשכורתו של אדם תוריד מקצבתו 63 פני.

השמאל, בעיקרו, מתנגד לצורת הקצבאות הזו, שהוצגה על-ידי ממשלת הקואליציה של דייוויד קמרון ב-2010, על-ידי שר העבודה דאז איין דאנקן-סמית’. הסיבות העיקריות להתנגדות הן הצורך לחכות חמישה שבועות לפני שאפשר לקבל את הקצבה הראשונה, ומאז 2017 כאמור תוספת הילדים מוגבלת לשניים. נטען כלפיה גם שההפחתות בה למי שעובדים דוחקות אנשים לאבטלה, שהתשלום החודשי (במקום שבועי) פוגע במקבלי הקצבאות וגם הועברה עליה ביקורת שההרשמה אליה היא אינטרנטית בלבד. ג’רמי קורבין, כשהיה ראש הלייבור, הבטיח לחסל את מדיניות הקצבאות הזו ולשים במקומה אחת אחרת.

ג'רמי קורבין
רצה להחליף. ג’רמי קורבין (צילום: Rwendland, ויקיפדיה)

במרץ 2020, עם פרוץ משבר הקורונה במלוא עוזו, הממשלה העלתה את הקצבאות שניתנות במסגרת האשראי האוניברסלי ב-20 ליש”ט בשבוע. זאת, כדי לעזור בסיטואציה של סגרים, אבטלה כפויה והוצאות חדשות. לפי הערכות, 700 אלף איש נשארו מעל קו העוני הודות לתוספת הזו. אבל ההעלאה הזו לא הייתה קבועה אלא זמנית לצורכי התמודדות כלכלית עם המגיפה הרפואית, כדי שלא תהפוך גם למגיפה של עוני. וזה אומר שהממשלה צריכה להאריך אותה, וחלקים נרחבים בציבור תומכים שהיא תיהפך לקבועה, אבל מתישהו לממשלה יימאס להעלות אותה.

סוף להעלאה

בתחילת יולי שרת העבודה תריז קופי אישרה את ההערכות שההעלאה של 20 ליש”ט לשבוע עבור מקבלי האשראי האוניברסלי תגיע לסיומה. פירוש הדבר הוא שבן לילה אנשים יאבדו כ-80 ליש”ט בחודש (כ-355 ש”ח). למי שלא זקוקים לקצבאות אולי מדובר בנזק כואב אבל לא נוראי, אבל עבור מי שתלויים בקצבאות מדובר בסכום רציני למדי. מאז, הדיונים והמאבקים על הנושא נמשכים כבר שבועות וחודשים. בוריס ג’ונסון הגן על ההחלטה: “העדפתי האישית היא שאנשים יראו את המשכורות שלהם עולות בזכות מאמצים במקום בזכות כספי מסים של אנשים אחרים שמושם בכיסיהם, במקום בזכות מדיניות רווחה”. כדאי לציין שזו לא הפעם הראשונה שסיום ההעלאה עומד על הפרק, וגם מוקדם יותר ב-2021 הממשלה ניסתה לעשות כן, עד שנתקלה בהתנגדות מספיק עזה כדי לשמר את ההעלאה לתקופה נוספת.

אופוזיציה נשכנית

ההחלטה הזו זוכה להתנגדות בערך מכולם. באופוזיציה מתכננים הצבעה על תיקון שיכריח את הפרלמנט להצביע על המשך ההעלאה. קיר סטארמר צייץ ש”קיצוץ ההכנסה של משפחות לא תורם דבר ביצירת עבודות עם שכר גבוה”. הארגון Human Rights Watch הזהיר שסיום ההעלאה יהווה הפרה של זכויות אדם להן בריטניה מחויבת. בארגון הסבירו שקיצוץ של יותר מאלף ליש”ט בשנה יביא לכך שמשפחות רבות לא יוכלו להגיע לרמת חיים מינימלית, דבר שמהווה הפרה של אמנות זכויות אדם עליהן בריטניה חתומה. גם ארגוני צדקה ויחידים ניסו לדבר אל לבה של הממשלה שלא להוריד בבת אחת 20 ליש”ט שבועיים. במפלגה השמרנית מתגבש מרד נוסף, בין ראשיו ניתן למנות את אדריכל האשראי האוניברסלי, איין דאנקן-סמית’. דאנקן-סמית’ קורא לרישי סונאק לראות בהעלאה הזו “השקעה, לא נטל”.

איין דאנקן-סמית' - קצבאות
ממובילי המרד. איין דאנקן-סמית’ (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

מכתב עליו חתומות נציגות של שלוש הממשלות האזוריות של ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד דחק גם הוא בממשלה שתשאיר את ההעלאה. המכתב הזה מגיע משלושה מקומות. ראשית, עניין מפלגתי: שלוש הממשלות הללו נשלטות בידי מפלגות שישמחו לכל עימות עם בוריס ג’ונסון (ל-DUP כנראה יש בובת וודו של ג’ונסון מעל המיטה). שנית, עניין אידיאולוגי: כל הממשלות האלו נשלטות על-ידי מפלגות שתומכות בגישת שמאל כלכלי (כולל ה-DUP, גם אם היא ימנית בתחומים אזרחיים). שלישית, מתח בין המקומי לארצי: הממשלות האזוריות שולטות במדיניות הסגרים בשטחן, אבל ממשלת בריטניה שולטת בקצבאות לכל הממלכה. כלומר, בזמן שמדיניות הקצבאות מותאמת לסגרים באנגליה, הסגרים בוויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד צריכים להיות מותאמים למדיניות הקצבאות של הממשלה המרכזית. בגלל שהאפשרות של החזרת מגבלות הוא לא מדע בדיוני, הממשלות האזוריות רוצות להבטיח שהקצבאות יותאמו לכל מצב שלא יבוא.

תגובת הממשלה

נכון לכתיבת שורות אלו, הממשלה מסרבת לחזור בה. תריז קופי טוענת שכעת, כשהכלכלה פתוחה שוב, הדבר הנכון לעשות הוא לתמוך בחזרה לשוק העבודה במקום שיסתמכו על קצבאות. היא מאמינה שקיצוץ של אלף ליש”ט בשנה יעודד אנשים מסוימים לחזור לשוק העבודה. לדבריה, הממשלה השקיעה 33 מיליארד ליש”ט בתכנית שאמורה לסייע למקבלי הקצבאות להיכנס לשוק העבודה. הממשלה מסרה תגובה דומה. מותר לשאול: האם המשק חזר למצב בו היה טרם הקורונה, שההעלאה הזו אינה נחוצה יותר? ייתכן שכן, אבל עצם העובדה שמותר לעבוד אין פירושה שיש איפה לעבוד. לא ברור למה האופוזיציה כמעט שלא מעלה את השאלה הזו, ולא ברור למה הממשלה לא מתייחסת לזה.

תריז קופי - קצבאות
מתעקשת. תריז קופי (צילום: משרד החוץ וחבר העמים הבריטי)

קצבאות הזקנה

הסיפור השני עוסק בקצבאות הזקנה, או כפי שהן נקראות בבריטניה, “פנסיה ממשלתית” (state pension). הקצבה מגיעה בנוסף לפנסיה הפרטית. ניתן לחלק את קצבאות הזקנה האלו לשתי קבוצות: אלו שניתנות לגברים ונשים שנולדו לפני אפריל 1951 ו-1953 בהתאמה, ואלו שניתנות למי שנולדו אחרי התאריכים הללו. כדי לקבל את הקצבאות מהסוג הראשון, על מקבליה להראות היסטוריה של 30 שנות תשלום לביטוח הלאומי (אפשר בחלקן להסתמך על דמי ביטוח לאומי, כמו דמי אבטלה). בקבוצה השנייה, תספיק היסטוריה של עשר שנים כאלו כדי לקבל קצבה מלאה. נכון להיום, גיל הזכאות לקצבת זקנה, שעומדת על 137.60 ליש”ט לשבוע במסלול הראשון ועל 179.60 בשני, הוא 66 (לגברים ולנשים), והוא צפוי לעלות ל-67 בין 2026 ל-2028.

הקצבה הזו עולה מדיי שנה בחישוב שזכה לכינוי “המנעול המשולש” (triple lock). ישנן שלוש אופציות לפיהן הקצבה יכולה לעלות. הראשונה היא פשוט עלייה של 2.5%. השנייה היא בהתאם לאינפלציה (מדד המחירים לצרכן). השלישית היא בהתאם לעלייה בשכר הממוצע (באי הבריטי). איך בוחרים? פשוט מאוד: העלייה תהיה לפי השיעור הגבוה ביותר לפי השלושה. ההעלאה מאושרת מדיי נובמבר ונכנסת לתוקף עם תחילת שנת המס החדשה באפריל. הדבר בא להחליף רפורמה של ממשלת מרגרט ת’אצ’ר משנות השמונים, שביטלה את הצמדת הקצבאות למשכורות והצמידה אותן לאינפלציה בלבד. פשוט וקל. חוץ מהעניין הזה שאולי בקרוב זה ייגמר.

מפרקים את המנעול המשולש

כבר כמה שבועות שישנן הערכות שהממשלה תבטל את המנעול המשולש. הדבר נוגד את מצע הבחירות האחרון של המפלגה השמרנית, בו הובטח שהמנגנון – שהוצג על-ידי ממשלת קמרון ב-2010 – יישמר. אבל ההבטחה הזו הובטחה בנובמבר 2019, כשהקורונה הייתה רק צרה סינית ואף אחד לא חשב שהעולם ייכנס למשבר בריאותי וכלכלי מהגדולים שהיו במאות האחרונות. ההקלות והחזרת העובדים מחל”ת הביאו לכך שבחודשים שבין מרץ למאי 2021 השכר השנתי עלה כך שבחישוב שנתי מדובר בעלייה של 7.3%, ולפי חלק מהחישובים הצפי הוא שבחודשים הקרובים העלייה תגיע כבר ל-8%. פירוש הדבר הוא שגם קצבאות הזקנה יצטרכו לעלות ב-8%, בהתאם למנגנון המנעול המשולש. זה יוצא בין 11 ל-13 ליש”ט לשבוע לאדם, תלוי בסוג הקצבה. העניין הוא שמבחינת הוצאות המדינה מדובר בעוד כמה מיליארדים לשנה, וגם כך לפי הערכות משרד העבודה ההוצאות על קצבאות הזקנה בשנת המס של 2021/2 תעבור את ה-100 מיליארד ליש”ט.

רבים קוראים לממשלה לבטל את המנעול המשולש, שכן הוא מעלה את הוצאות המדינה בצורה תלולה (בשנה האחרונה שלפני החלת המנגנון, הוצאות המדינה על הקצבאות היו פחות מ-70 מיליארד ליש”ט). זו לא תהיה הפעם הראשונה שהמנגנון עומד לביקורת, והשמרנים התכוונו ב-2017 לעבור למנגנון של “מנעול כפול”, שיהיה צמוד רק לאינפלציה ולשכר הממוצע, בלי רשת הביטחון של 2.5%. הצורך בתמיכת ה-DUP לאחר הבחירות מנע מכך לקרות. עכשיו, עם ההוצאות האדירות שהביא משבר הקורונה והגידול העצום שצפוי לקצבאות, הלחץ לבטל את המנגנון רק גובר. מצד שני, ישנם חששות שפנסיונרים עניים ייפגעו מביטול או צמצום המנגנון. כבר היום, עם המנגנון, יש 1.2 מיליון נשים פנסיונריות שחיות מתחת לקו העוני. לפי הדלפות שהגיעו לתקשורת, שר האוצר רישי סונאק צפוי להודיע על החלטתו ביום שלישי הקרוב (7.9). ההחלטה תהיה, ככל הנראה, צמצום המנגנון, וכמובן מניעת עלייה של 8%. לפי חלק מההערכות, תוצע העלאה של 2.5% בלבד.

בוריס ג'ונסון ורישי סונאק - קצבאות
צריך למתן את ההעלאה. בוריס ג’ונסון ורישי סונאק (צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10)

תגובת הנגד

מניעת ההעלאה הצפויה והפגיעה בהעלאות עתידיות של הקצבה לא עוברת בשקט. פנסיונרים מאיימים שלא יצביעו לשמרנים בבחירות הכלליות הבאות אם המנגנון יבוטל. כיוון שחלק ארי של הפנסיונרים מצביע בכחול, זה לא איום מובן מאליו. מלבד קצת רמיזות כלליות לפני כמה חודשים, ראש הלייבור קיר סטארמר טרם התבטא בנושא המנעול המשולש. אבל גם עליו מופעל לחץ. ג’ון מקדונל, איש האגף השמאלי של הלייבור ושר האוצר בממשלת הצללים של ג’רמי קורבין, מזהיר שביטול המנעול המשולש יהיה “בגידה בגמלאים”, ודורש מסטארמר להרים קול בעניין הזה. הוא מצטט מחקר של ספריית הפרלמנט (הממ”מ הבריטי, אם תרצו), לפיו לולא הרפורמה בימי ת’אצ’ר, פנסיונרים מהמסלול הראשון היו עם 50 ליש”ט יותר בכל שבוע. הדבר מגיע שבועות ספורים לפני הכנס השנתי של המפלגה, שם האגף השמאלי ירצה לאתגר את סטארמר ככל הניתן. מצד שני, אסור לשכוח שעם כל הכבוד לתגובת הנגד הזו, ישנם גם לחצים על סונאק להיפטר מהמנעול המשולש, למשל מצד קבוצות חשיבה שונות.

גמלאים
יעברו מפלגה? גמלאים בבריטניה (צילום: ניל מוראלי)

לסיכום

ממשלת ג’ונסון נמצאת כאן בין הפטיש לסדן. מצד אחד, בוריס ג’ונסון נורא לא רצה להמשיך עם מדיניות הצנע של שני קודמיו, והמצע שלו היה אמור לסלול לו את הדרך. מצד שני, הפנדמיה טרפה את הקלפים, עלתה לא מעט כסף – הן בהוצאות והן בהכנסות שלא היו – וצריך לממן את הדברים האלו איכשהו. צריך לזכור ששני הדברים האלו יקרים, ושהעלאה של 8% בקצבאות הזקנה היא לא עניין חד-פעמי, שכן ההעלאה של השנה הבאה תתבסס על הקצבה לאחר ההעלאה של השנה הנוכחית. כלומר, זה יישאר לנצח. וגם, שמונת האחוזים האלו הם לא תוצאה של איזה בום מטורף, אלא בעיוות שבסיסו השוואות לתקופות של אבטלה מכפייה. אבל הצעדים האלו לא פופולריים, ומרחפים מעליהם סימני של שאלה של נכונות פרקטית. כעת האופוזיציה שולפת את כל התותחים הכבדים, וג’ונסון יצטרך להתמודד עם כמה החלטות קשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.