בחירות ביניים, והפעם: צ’שם ואמרשם. בעקבות מותה המצער של חברת הפרלמנט השמרנית הוותיקה צ’ריל גילאן, תושבי המחוז יצטרכו היום (ה’) להגיע לקלפיות. בחירות הביניים האלו לא ישנו את תמונת המצב בפרלמנט, אבל היא מהווה בחינה של המים. מדובר במחוז שהיה בשליטה שמרנית מאז הקמתו ב-1974. אבל הסקרים מראים שהליברל-דמוקרטים יכולים לנצח, ושהשמרנים מגיעים לשפל חסר תקדים בתמיכה בהם. אד דייווי מעוניין בניצחון הזה, כדי להראות שהניצחונות שלו על השמרנים בבחירות המקומיות הן לא פוקס של הפוליטיקה המוניציפלית. ועל מה יקום וייפול דבר? בעיקר על גישת המצביעים לפרויקט הרכבות השנוי במחלוקת, ה-HS2 | צילום: diamond geezer, פליקר
אני מאמין שבמהלך הסופ”ש נגיע לדבר קצת על חבילת הנפץ החדשה שדומיניק קאמינגס פרסם, אבל בינתיים למשהו אחר לגמרי: בחירות ביניים. היום (ה’) תושבי מחוז הבחירה צ’שם ואמרשם ילכו לקלפיות כדי לבחור לעצמם חבר/ת פרלמנט חדש/ה. מי שמצפים במיוחד לבחירות האלו הם הליברל-דמוקרטים, שבונים על ניצחון.
למה מלכתחילה?
אם רוב בחירות הביניים הקודמות מאז פתיחת הבלוג הזה התקיימו בגלל חברי פרלמנט שסרחו, הפעם הנסיבות מצערות יותר. בחירות הביניים האלו מתקיימות בגלל שנציגת המחוז הקודמת, צ’ריל גילאן, הלכה לעולמה. גילאן נבחרה לראשונה בבחירות 1992 מטעם המפלגה השמרנית כדי לייצג את צ’שם ואמרשם, והספיקה בכמעט 30 שנות כהונה להיות שרת ויילס בממשלת קמרון הראשונה ובהמשך הצטרפה לוועידת 1922 של השמרנים. באפריל היא מתה מסרטן כשהיא בת 68. כעת, יש צורך בבחירת מחליף או מחליפה עבורה.
מה על הכף?
בפרלמנט עם רוב כל-כך משמעותי למפלגת השלטון, אין הרבה על הכף. העניין הוא, כרגיל בתמונות מצב פרלמנטריות כאלה, מפלגתי. כאמור, גילאן ז”ל שירתה את מחוז הבחירה של צ’שם ואמרשם מאז 1992. לפניה נציג המחוז בפרלמנט היה איאן גילמור, שמרן גם הוא. הוא נבחר בבחירות של פברואר 1974, אז נוצר מחוז הבחירה. כלומר, בדומה לבחירות הביניים בהרטליפול, שהתקיימו במחוז שהיה בשליטת הלייבור מאז 1974, כאן יש מחוז שנמצא בשליטה רצופה של השמרנים מאז אותה שנה. וכמו בהרטליפול, שם בחירות הביניים התקיימו כשהיה סיכוי גבוה (שהתממש) שהמחוז יעבור מפלגה, כך גם בצ’שם ואמרשם. אבל זה לא קיר סטארמר שאורב לשמרנים מעבר לפינה, אלא אד דייווי, ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית.
מה שעל הכף כאן זה הסיכוי של דייווי להעביר נקודה. כשנודעו תוצאות הבחירות המקומיות בתחילת החודש שעבר, דייווי ניסה לטעון שאם יש מישהו שמסוגל לנצח את השמרנים, אלו הליברל-דמוקרטים. הוא ביסס את דבריו על כך שהליברל-דמוקרטים הצליחו להדיח חברי מועצה שמרנים במעוזים שלדבריו ראויים להיקרא “החומה הכחולה”. אבל אלו היו בחירות מקומיות – רוב המצביעים נשארים בבית וגם ככה הליברל-דמוקרטים מצליחים בהן יותר מאשר ברמה הלאומית. עכשיו יש לו הזדמנות להראות שהוא מסוגל לעשות את זה גם בבחירות פרלמנטריות. והוא לא מוכן לוותר.
המצב הפוליטי
מה שיעמוד במרכז העניינים בצ’שם ואמרשם יהיה ה-HS2, אותה רכבת מהירה שאמורה לקצר את זמני הנסיעה מצפון אנגליה ללונדון. הפרויקט נחשב למאוד לא פופולרי במחוז הבחירה, שחלק מהמסילה אמור לעבור בו, ובעיניי רבים בחירות הביניים האלו מהוות משאל עם על הפרויקט. צ’ריל גילאן הייתה פעילה נגד המסילה הזו, וכנראה שהתושבים ירצו מישהו שימשיך את המסורת. בבחירות 2019 השמרנים ספגו ירידה של חמש נקודות אחוז בתמיכה בהם לעומת בחירות 2017, וייתכן מאוד שהרקע לכך הוא שהמצע השמרני הבטיח רק לבחון את הפרויקט מחדש ולא התחייב לבטלו. ואולי גם לכך שרוב תושבי המחוז הצביעו נגד הברקזיט במשאל העם של 2016. במקביל, למרות שהמועמד הליברל-דמוקרטי נשאר הרחק מאחור, המפלגה הצליחה להעלות את התמיכה בה במחוז ביותר מ-13 נקודות אחוז.
מי נגד מי?
שמונה מפלגות הציגו מועמדים. רובם מובנים מאליהם: השמרנים, הלייבור, הליברל-דמוקרטים, מפלגת הרפורמה (בעבר מפלגת הברקזיט) והירוקים. עוד שלוש מפלגות קטנות יותר וחסרות סיכוי הציבו גם הן מתמודדים. מפלגת החזרה לאיחוד האירופי הציבה כמועמד מטעמה את ברנדן דונלי, פוליטיקאי ותיק ולשעבר חבר הפרלמנט האירופי. בשנות התשעים הוא היה במפלגה השמרנית, וכשלאור הקרע בה נוצרה המפלגה השמרנית פרו-איחוד הוא חבר אליה. אחר-כך הוא עבר לליברל-דמוקרטים, וכך הלאה. הקטע שלו, כפי שאתם יכולים לנחש, זה לאהוב את האיחוד האירופי. זה נחמד שיש מחוז בחירה פרו-איחוד, אבל נו לא צריך להגזים עם זה. גם מפלגת פריצת הדרך (מה שזה לא אומר) וברית החופש הציבו מועמדים.
המובילים
אחרי כל הרקע הזה, בואו נדבר תכל’ס. אני מניח שיכולתם לנחש מכל ההקדמות האלו ששני המועמדים המובילים הם השמרנים, נציגי המחוז מאז הקמתו, והליברל-דמוקרטים. המועמד השמרני הוא פיטר פליט, איש עסקים שניסה לרוץ מטעם המפלגה בבחירות 1997 והפסיד. כנראה לא באשמתו כמו שפשוט זו הייתה שנה מאוד גרועה למועמדים שמרנים לרוץ בה. הוא מעוניין להשתמש בכך שהוא חי בצ’שם כמעט עשור ולכן מבין את הקהילה. הבטחותיו כוללות שמירה על הזהות והנוף המקומיים וכמו כן להילחם ב”התנהגות אנטי-סוציאלית”. המועמדת הליברל-דמוקרטית היא שרה גרין, שמסייעת לעסקים קטנים. גרין מבטיחה שהיא תהיה קול לאנשים ש”נמאס להם להילקח כמובן מאליו”, ושהיא תייצג את תושבי צ’שם ואמרשם מול הממשלה, המועצות המקומיות וחברות פרטיות. על סדר היום שלה נמצא בעיקר הרצון לעצור את חוקי התכנון המתוכננים של הממשלה, שלדבריה יאפשרו לקבלנים לעשות מה שברצונם מבלי להתחשב ברצונות הקהילות המקומיות.
The closure of the counter at Amersham Police Station is just another example of #Amersham residents not being listened to.
Sign my petition to save Amersham Police Counter: https://t.co/3GHaIyRfH8 pic.twitter.com/P0Oiz1H4r9
— Sarah Green (@SarahGreenLD) June 1, 2021
לגבי סוגיית המפתח, ה-HS2, שניהם לא מבטיחים לעצור את זה לגמרי. פליט מבטיח שידאג להפרעה מינימלית למחוז בגלל המסילה. גרין מבטיחה שהיא תייצג את התושבים גם מול האחראים לביצוע הפרויקט. אף אחד לא מבטיח מסלול עוקף לגמרי. אבל אם השמרנים יודחו, פירוש הדבר יהיה חוסר שביעות רצון רציני מתכניות הממשלה לגבי המסילה.
אם מסתכלים על הסקרים, זה ממש ראש בראש. 45% לשמרנים ו-41% לליברל-דמוקרטים. זה מאוד צמוד ולחלוטין הפער יכול להצטמצם מספיק כדי להעניק ניצחון לגרין. גם אם היא תפסיד, יש לציין, העובדה שהשמרנים ירדו מתחת ל-50% תמיכה, מה שלא קרה בהיסטוריה של המחוז הזה, מראה על שבר בקרב המצביעים השמרנים. גם אם הם ישמרו על המחוז, השמרנים כנראה יזדקקו לבדק בית. ובינתיים, דייווי מקבל סיכוי לצבוע את המחוז הכחול בצבע הזהוב של מפלגתו.