שומר החומות

מסתכלים על המזרח התיכון: המלחמה התורנית בעזה, הידועה גם כמבצע “שומר החומות”, לא השאירה את העולם אדיש. בין שאר הנושאים אליהם נדרשה המערכת הפוליטית הבריטית, הפוליטיקאים מצאו זמן להתייחס גם למתרחש כאן. במפלגות המיינסטרים נקטו בעמדה שמטילה את האחריות על שני הצדדים, ודרשו משניהם להפסיק לפגוע באזרחים. המהדרין גם ביקרו את ישראל על המתרחש בשייח’ ג’ראח. במפלגות הלאומניות היו הרבה יותר נחרצים בתמיכה בפלסטינים, ונדרשו הרבה פחות לניואנסים של שיגור הטילים מצד חמאס. אבל מה שבאמת היה דרמטי היה הקריאות האנטישמיות שנשמעו ברחובות לונדון על רקע המלחמה. בריטניה כבר לא רק מבקרת מהצד, אלא גם מושפעת מהמתרחש | צילום: אליסדייר היקסון

אני מניח שרובכם לא נעלתם את עצמכם במרתף באזור שלא נשמעות בו אזעקות, אז נראה שאין צורך לספר לכם שיש מלחמה בין ישראל לעזה (או יותר נכון, בין ישראל לארגוני הטרור בעזה) בשבוע האחרון. מה שנקרא, מבצע “שומר החומות”, עוד שם לא מוצלח שנבחר למבצע בישראל. כמו כל דבר שקורה במזרח התיכון, בעיקר בשכונה שסמוכה לים התיכון, גם המלחמה הזו הציתה את המערכת הפוליטית בבריטניה וחשפה גם צדדים מכוערים בממלכה. בפוסט זה, אנסה לסכם את התגובות הבריטיות למבצע שומר החומות.

הכוונה היא פחות לקריאה של בריטניה החוצה בכל הנוגע למיגון אזרחים שבקו האש, ויותר למה שהולך בתוך בריטניה פנימה.

נתחיל מלמעלה

נתחיל בבכירי המערכת הפוליטית. בוריס ג’ונסון, שבשל הדמיון המדומיין שלו לדונלד טראמפ רבים הניחו שכניסתו לתפקיד אומר צ’ק פתוח לישראל מצד בריטניה, שוב פוצץ את הבועה. מה שהיה לו להגיד בטוויטר הרשמי שלו היה קריאה לשני הצדדים – ישראל וחמאס – להירגע. “אנחנו רוצים לראות דה-אסקלציה דחופה של המתחים”. קיר סטארמר, מצדו, לא טרח לכתוב משהו בעצמו אלא על המצב, אלא הדהד את שרת החוץ בממשלת הצללים שלו, ליסה ננדי. היא כתבה ש”חייבים לשים סוף באופן מידי למתקפות הרקטות ולהפצצות מהאוויר שמסכנות בעוד מוות לאזרחים”. לאחר שהסכסוך ייגמר, ננדי רוצה שבריטניה תתערב כדי לפתור את הסכסוך על הבתים בשייח’ ג’ראח.

I am urging Israel and the Palestinians to step back from the brink and for both sides to show restraint. The UK is deeply concerned by the growing violence and civilian casualties and we want to see an urgent de-escalation of tensions.

— Boris Johnson (@BorisJohnson) May 12, 2021

כמה ימים מאוחר יותר, ננדי כתבה לשר החוץ דומיניק ראב לצרף את בריטניה לקריאות להפסקת אש ודרשה שבריטניה תתערב נגד הנעשה בשייח’ ג’ראח ובאזורים נוספים עם מדיניות ישראלית שנתפשת כבעייתית. ראב, אגב, מסכים איתה: הוא גינה את חמאס, הכיר בזכותה של ישראל להגן על עצמה, אך דרש שהדבר יעשה בצורה פרופורציונלית. ואל תתחילו לדבר על שייח’ ג’ראח וההתנחלויות.

The deteriorating situation in Israel and the Occupied Palestinian Territories is appalling. The U.K. must demand an immediate ceasefire and take concrete steps to address the drivers of injustice and insecurity.

My letter to the Dominic Raab ⬇️ pic.twitter.com/vQUWqpwCuC

— Lisa Nandy (@lisanandy) May 15, 2021

במפלגה הליברל-דמוקרטית, הדוברת הבולטת ביותר היא לילה מוראן, שמוצאה פלסטיני. בטור לאינדיפנדנט, היא גינתה את חמאס וטענה שהוא לא מייצג את הפלסטינים, אבל את הדגש היא שמה על ישראל, על התנהלותה בשייח’ ג’ראח ועל ההפצצות מהאוויר. הפתרון שלה הוא שבריטניה תכיר במדינה הפלסטינית, כדי שישראל והפלסטינים יוכלו לשוב לשולחן המו”מ כשווים. אד דייווי, ראש המפלגה, הגיב: “מסכים עם כל מילה”.

https://twitter.com/EdwardJDavey/status/1394044402444783624

בקיצור, שלוש המפלגות שנחשבות למיינסטרים בפוליטיקה הכלל-בריטית מגנות את חמאס, אבל גם לא חושבות שישראל היא צדיקה גדולה. ההתייחסות לשייח’ ג’ראח וההתנחלויות חוזרת אצל כולן, ומבחינתן האשמה שם על ישראל. כמו כן, לפחות כשזה מגיע משמאל, יש ציפייה שבריטניה תתערב באופן אקטיבי. אם יש משהו מוצלח אחד שיצא מהקטע של ג’ון אוליבר על מבצע שומר החומות, זה מה שקרה בפעם הקודמת שבריטניה ניסתה למצוא פתרון למזרח התיכון. צריך להגיד, כל הדברים האלו נבלעים בין דברים אחרים שיותר מעניינים את הבריטים, כמו הקורונה.

המפלגות הלאומניות

יש בבריטניה מספר מפלגות לאומניות: ה-SNP בסקוטלנד, פלייד קמרי בוויילס ושין פיין ו-SDLP בצפון אירלנד. בסקוטלנד, ניקולה סטרג’ון לא ממש הגיבה באופן ישיר לאירועים. כנ”ל החשבונות הרשמיים של ה-SNP. אפשר להבין: היה הרבה עיסוק בבחירות הביניים בסקוטלנד ובמתחים בגלאזגו עקב הישארותה תחת מגבלות קורונה. אבל במפלגתה היו מי שהיו קצת יותר נחרצים. גווין ניולנדס, חבר בבית הנבחרים מטעם ה-SNP, גינה את הגיבוי שהעניק נשיא ארצות הברית ג’ו ביידן לישראל, וטען שישראל מבצעת רצח עם בפלסטינים. התנגדות למדיניות ההפצצות של ישראל בעזה היא לגיטימית, אבל כדי לטעון שהיא איפשהו קרובה לרצח עם צריך לכופף את ההגדרה של המושג.

https://twitter.com/GavNewlandsSNP/status/1393785665989627906

בוויילס, ראש פלייד קמרי אדם פרייס קרא לפעולה. מצד אחד, הוא גינה את העובדה שיש “מאות פצועים והרוגים שנפגעו על-ידי הכוחות הישראליים וחמאס”. כשבעולם מדגישים שאין סימטריה בממדי ההרג, הרעיון שהמאות האלו מופיעים יחד יכול להיחשב לכמעט פרו-ישראלי. מצד שני, השורה הזו מופיעה לקראת סוף ההצהרה שלו, לאחר שגינה שלל של פעולות ישראליות בעזה ובשטחים. הוא קרא לשר הראשון מארק דרייקפורד ללחוץ על ממשלת בריטניה בנושא. דרייקפורד עצמו טרם התבטא בנושא.

ונעבור לצפון אירלנד. מישל אוניל, סגנית השרה הראשונה וראשת השין פיין בצפון אירלנד, פרסמה סרטון בנושא לכבוד יום הנכבה. היא התייחסה לעזה כמדוכאים שעוברים טבח על-ידי הכוחות הישראליים, וביקשה להזדהות עמם. ב-SDLP הסתפקו בקריאות “שחררו את פלסטין”, בין השאר מראש המפלגה קולום איסטווד.

https://twitter.com/moneillsf/status/1393644983152939012

המשותף

זה לא מפתיע שאם בפוליטיקה הלאומית הקפידו להזכיר את חלקו של חמאס בעניין והמחלוקת עם ישראל היא בעיקר על האופן בו היא מתמודדת עם האיום הזה, המפלגות הלאומניות כמעט ומשמיטות את חלקו של חמאס במלחמה הזו. כל המפלגות האלו חשות שהעמים שהן מייצגות – הסקוטי, הוולשי והאירי (הלאומנים בצפון אירלנד רואים בעצמם אירים) – נרמסים תחת הדומיננטיות האנגלית. המשימות של כל המפלגות האלו, מבחינתן, הן שחרור מהעול האנגלי והגדרה עצמית. ה-SNP, פלייד קמרי וה-SDLP עושות זאת בדרכי שלום, בדגש על השגת משאלי עם שיאפשרו התנתקות לגיטימית מהממלכה המאוחדת הנמצאת לתחושתן תחת דומיננטיות אנגלית. שין פיין הייתה מוכנה להשתמש בטרור כדי להגיע לכך.

לכן, מאוד הגיוני שהמפלגות האלו מזדהות עם הפלסטינים, שנמצאים תחת שלטון ישראלי ישיר (שטחי C) או עקיף (שטחי A, B ולשיטת רבים גם עזה עצמה), ובתנאים הרבה פחות נוחים משל עמי הממלכה המאוחדת. מבחינת ראשי המפלגות הללו, מדובר בברית של לאומים מדוכאים (גם אם לא במידות זהות). לא פלא שהם לקחו עמדה יותר פרו-פלסטינית מאשר לילה מוראן. עכשיו, צריך להבהיר: לא כל עמדה פרו-פלסטינית בהכרח כופרת בזכותה של ישראל להתקיים או אנטישמית. אבל זה גם לא אומר שהיא תופסת את כל התמונה.

אנטישמיות

אבל לא באתי לפה לעשות פוסט פרובינציאלי נטו. כל הדברים האלו, שהגיעו עד עכשיו, היו טיפה בים הפוליטי בבריטניה. הפוליטיקה הבריטית עסוקה בעיקר בקורונה, במוטציה ההודית, בפרשות השונות והמצטברות של השמרנים ובעוד אלף ואחד נושאים אחרים. עבור רוב הפוליטיקאים, עיסוק במבצע שומר חומות לא הרבה יותר קריטי מעיסוק שלנו באיזה סכסוך במזרח אסיה. זה שם, יודעים שזה שם, מצקצקים קצת וממשיכים לדבר הבא. לא נעים לשמוע, אבל ישראל היא לא מרכז העולם. רק כדי למצוא את שלל ההתבטאויות האלו הייתי צריך לחפור בחשבונות הטוויטר של כולם, פשוט כי רוב העיסוק הוא בנושאים אחרים לגמרי. בהתחלה, כשהרעיון לפוסט הזה רק עלה לי, חשבתי לא לטרוח כי זה יהיה פוסט פרובינציאלי להחריד, שלא משקף את המתרחש באמת בפוליטיקה הבריטית.

אבל אז ראיתי מה קרה בפינצ’לי. אתמול (א’) מפגינים עם דגלי פלסטין עברו ברחובות פינצ’לי שבצפון לונדון – בהם חיים יהודים רבים – וקראו “לזיין את היהודים”, “לזיין את האימהות שלהם”, “לאנוס את הבנות שלהם”, וכל זה כדי “להראות את התמיכה בפלסטין”. לא צריך להסביר למה הקריאות האלו מחרידות. ההפגנה הזו לא הייתה היחידה, וקדמה לה הפגנת “שחררו את פלסטין” בלונדון, אבל שם הדברים לא הגיעו לכדי אנטישמיות כל-כך ברורה וחד-משמעית (למרות שממה שהבנתי, גם שם היו קריאות אנטישמיות). המחזות בפינצ’לי עוררו הרבה יותר סערה. ארבעה אנשים נעצרו על-ידי המשטרה בלונדון בחשד להשתתפות בקריאות האנטישמיות האלימות האלו, מה שגרם לרבים לתהות על המהירות. ראש העיר סאדיק קאן סירב לגנות את המשטרה, ובהתייחסו למלחמה עצמה אמר דברים דומים לאלו של ג’ונסון וננדי. בנוסף, הרב רפי גודווין הותקף מחוץ לבית הכנסת שלו, אך הקישור למלחמה הוא כרגע בגדר ספקולציה.

Finchley Road. North London. 2021.

Genuinely terrifying. pic.twitter.com/8I4puROGeA

— Spotify fan JB™️ (@gunnerpunner) May 16, 2021

ברגע הזה הסיפור הפך להיות פרובינציאלי הרבה פחות. זה כבר לא “מה קורה כשהבריטים מפנים לרגע מבט מהצרות שלהם למזרח התיכון”, אלא איך הצרות של המזרח התיכון משפיעות על מה שקורה בבריטניה. וקשה להגיד שמה שקורה שם הוא חיובי.