פרשיית אלכס סלמונד ממשיכה להסתבך. סלמונד הגיש לוועדת החקירה הפרלמנטרית בעניינו חומרי ראיות רבים במטרה שיפורסמו ויוכלו לשמש בגביית העדויות ומסקנות הוועדה. החומרים האלו כללו גם חומרים מרשיעים על השרה הראשונה ניקולה סטרג’ן ועל הממסד הסקוטי כולו. הפרלמנט פרסם את הראיות, וסלמונד היה אמור להגיע להעיד היום (ד’) על סמכם. אבל אז התביעה הכללית של סקוטלנד התערבה, ובהוראתה הפרלמנט הסקוטי צנזר את אחד המסמכים. הדבר הביא לתרעומת גדולה וסלמונד דחה את עדותו בפני הוועדה. ועכשיו, רגע לפני הבחירות בסקוטלנד, סטרג’ן נראית כמי שמשחקת בדיפ סטייט | צילום: ממשלת סקוטלנד
משחקים בדיפ סטייט? צריך לזכור שגם לצנזר ראיות צריך לדעת איך. התביעה הכללית של סקוטלנד עומדת להבין את זה על בשרה, לאחר שהורתה לפרלמנט לצנזר חומרי ראיות שפרסם בעניין ועדת החקירה הפרלמנטרית שעוסקת במשפטו של השר הראשון לשעבר אלכס סלמונד. לא ברור למה בדיוק היה צריך לצנזר את המסמכים, וזה לא בדיוק מוסיף לאמון של אף אחד.
תקציר הפרקים הקודמים
אלכס סלמונד, קודמה בתפקיד של ניקולה סטרג’ן כשר הראשון של סקוטלנד וראש ה-SNP, התפטר מתפקידו ב-2014 בעקבות ההפסד (מבחינתו) במשאל העם על עצמאות סקוטלנד. ב-2018, לאחר שעלתה נגדו תלונה על הטרדה מינית שביצע נגד אחת מעובדותיו כאשר היה השר הראשון, גם התפטר מהמפלגה עצמה. לא פחות מ-14 אישומים הוגשו נגדו על עבירות מין, כולל שניים על אונס. עד מרץ 2020 כולם קרסו מחוסר ראיות או מחוסר אשמה.
לאחר המשפט התברר שהממשלה הסקוטית נהגה באופן לא חוקי כשטיפלה בתלונות שהגיעו אליה, סלמונד תבע את הממשלה וניצח. הפרלמנט הסקוטי הקים ועדת חקירה פרלמנטרית כדי להבין מה בדיוק הממשלה עשתה. אחרי שהתברר שניקולה סטרג’ן שכחה (או לדברי יריביה הפוליטיים, “שכחה”) לספר לוועדה על פגישה שקיימה עם אחד מעוזריו לשעבר של סלמונד, החלו לתהות אם היא לא מסתירה משהו. בנוסף, בעלה של סטרג’ן, פיטר מארל, מואשם שהוא קשר נגד סלמונד.
אבל זה לא נגמר שם. סלמונד עצמו טען שלסטרג’ן היה ברור שהאישומים נגדו יקרסו בבית המשפט. כמו כן, לדבריו, סטרג’ן לא עדכנה את הפרלמנט כיאות על פגישות שהתקיימו בינה לבינו סביב העניין. לכן, הוא קרא לפתיחת ועדת חקירה פרלמנטרית נוספת, שתבדוק האם סטרג’ן הפרה את הקוד המיניסטריאלי. סטרג’ן הכחישה את הטענות נגדה, אבל אין ספק שתלונות מהסוג הזה על-ידי קודמה בתפקיד, זמן קצר לפני הבחירות, זה לא בדיוק משהו שמעלה את מצב הרוח.
ומה קרה מאז?
העדכון הזה הוא מאמצע ינואר 2021. מאז היו התפתחויות. שבוע שעבר הגוף המנהל של הפרלמנט הסקוטי הסכים לפרסם ראיות שהעביר סלמונד. מסמכי הראיות, שפורסמו שלשום (ב’), מכילים ראיות ל”שבירה מוחלטת של הגבולות ההכרחיים שצריכים להתקיים בין הממשלה, המפלגות הפוליטיות ומוסדות התביעה”. המשמעות של זה הייתה שיהיה ניתן לכלול את תוכן המסמכים בדו”ח המסכם של ועדת החקירה וכמו כן לתשאל עדים על בסיסם. יותר מזה: זה יכול לאפשר לסלמונד להעיד בשבועה בפני הוועדה. וסלמונד אישר שהוא יגיע לתת את העדות בשבועה הזו. הגיוני, הוא התנה את העדות הזו בפרסום המסמך. ההסכמה הזו הייתה עקרונית, אבל מאחר שגם הוא עצמו נחוש להעיד נגד סטרג’ן וגם רוב חברי הפרלמנט הסקוטי מתים לשמוע את העדות שלו, הציפייה הייתה שהעדות הזו תקרה. בסופו של דבר, אכן נקבעה עדות להיום (ד’).
אלא שאז התביעה הכללית של סקוטלנד הייתה חייבת לבאס. אחרי שהמסמכים כבר פורסמו, התביעה העלתה חששות לגביו. להזכיר: אחד מהגורמים כלפיהם סלמונד מפנה טענות במסמך שהעביר לוועדה הוא התביעה. לפי סלמונד, התביעה הכללית “לא מתאימה לתפקיד” במבנה הנוכחי שלה. אתמול (ג’) התביעה יצרה קשר עם הגוף המנהל של הפרלמנט הסקוטי לגבי אחד המסמכים. לא ברור בדיוק מה הייתה הבעיה של התביעה עם המסמך, אבל נראה הגוף המנהל פעל כפי שהורו לו ומשך את הפרסום שלו. בהמשך אותו יום פרסמו אותו מחדש, אחרי שחמישה סעיפים מתוך 33 הושחרו.
הפרקליטים של סלמונד בשלב הזה טענו שהתנהלות התביעה “מעוררת דאגה” ושיהיה צורך לשקול את העדות של סלמונד כדי לא לשים אותו ב”סכנה משפטית”. ולא רק הם דאגו: ג’קי ביילי, הראשה בפועל של השלוחה הסקוטית של הלייבור, דרשה מהתובע הכללי – שהוא גם חבר בממשלה הסקוטית – למסור הצהרה לפרלמנט. היא מעוניינת גם בפרסום המכתב שהתביעה שלחה לגוף המנהל, כדי להבין מה בדיוק היה תוכן התקשורת ואילו הגבלות התביעה הטילה על הגוף המנהל.
והעדות?
אז תהיה עדות? ובכן, לא היום. דובר של הפרלמנט הסקוטי מסר שסלמונד הודיע שהוא לא יגיע לגביית העדויות במועד שתוכנן. במקום זאת, הוא הציע את יום שישי הקרוב, אבל גם זה בכפוף לייעוץ המשפטי שיקבל. חברי ועדת החקירה מתכננים לדון באופן פרטי כדי לדון במשמעות התגובה של סלמונד לצעדי התביעה הכללית. שאלת עדותו בשישי תלויה גם בהצבעה של הוועדה, שבשותפות של ה-SNP והירוקים כבר קיבלה החלטות שנויות במחלוקת בעבר.
בינתיים, חברי הפרלמנט הסקוטי ביקרו את ההחלטה להישמע להוראות התביעה הכללית, והציגו אותה כ”התקפלות”. ניל פינדליי מהלייבור טען שהפרלמנט סובל מ”משבר אמינות”. אדם טומקינס השמרן טען שמדובר ב”טעות היסטורית ומבישה”. לדבריו, התנהלות הפרלמנט הייתה מנוגדת למסורת הפרלמנטרית הבריטית, שנהגו לעמוד על שלהם מול הכתר (שמה הרשמי של התביעה הכללית בסקוטלנד הוא “משרד הכתר”). מנגד, ג’ורג’ אדם מה-SNP טען שחברי הפרלמנט מהגוף המנהל שאישרו את פרסום המסמך צריכים להתנצל בפני המוסד הפרלמנטרי.
The history of parliaments in this country is that we stand up to the Crown. But not today. Today a parliament folded. That’s not a farce. It’s a tragedy. And it’s a shameful, historic error.
— Adam Tomkins MSP (@ProfTomkins) February 23, 2021
תוכיח
כדאי לציין שקצת לפני שהמסמכים פורסמו, שלשום (ב’), ניקולה סטרג’ן ניסתה לאתגר את סלמונד. היא טענה שאין לו “בדל ראיה” לקונספירציות שהוא מנסה לקשור סביבה וסביב בעלה. ואם הוא כל-כך בטוח בעצמו, אז שיוכיח. לדבריה, זו חובתו “להחליף את הרמיזות והטענות ששמענו בחודשים האחרונים בראיות”. שלשום זה נשמע טוב. אתמול זה כבר נראה הרבה פחות טוב.
הישנה קונספירציה?
דיי ברור איך זה נראה מבחוץ: אלכס סלמונד מגיש לפרלמנט חבילת ראיות לקשירת קשר רצינית שמערבת את הממשלה ואת התביעה הכללית. הפרלמנט מחליט לפרסם את הראיות, כדי לאפשר לסלמונד להעיד בשבועה בפניו. אבל אז התביעה הכללית יוצרת קשר עם הגוף המנהל של הפרלמנט, והופ – חלקים מאחד המסמכים מושחרים. אם הולכים על טרמינולוגיה קונספירטיבית, אז “דיפ סטייט” זה המושג שאתם מחפשים. נכון, כאן יש גם מעורבות של גורמים נבחרים (סטרג’ן), אבל התמונה היא של גוף שבמהותו לא נבחר שמכריח את הפרלמנט לצנזר מסמך ראיות שמכוונות גם נגד אותו גוף לא נבחר.
האמנם? עוד לפני פרסום המסמכים ה-SNP וגופים למען מי שנפגעו מעבירות מין הזהירו שיש בעייתיות בפרסום המסמכים. הסיבה היא שיש צורך לשמור על פרטיותן של המתלוננות במשפטו של סלמונד, שככל הנראה מוזכרות פה ושם במסמך. מאחר שתוכן ההתקשרות בין התביעה לפרלמנט לא ברור, ובגלל שהתקשורת לא יכולה להגיד מה בדיוק הוסר, קשה להגיד האם אכן זה הסיפור. אבל לא מן הנמנע שצנזור המסמך הזה הייתה באמת חובה חוקית לצורך הגנה על פרטים. אבל החשאיות סביב כל הסיפור הזה מקשה לבטוח במוסדות המעורבים. כמו כן, למה להשחיר את הסעיפים באופן מלא? למה לא רק את השמות?
וזה בדיוק העניין: כל מעטה החשאיות הזה סביב המסמך רק מגביר את החשדות. כפי שהיטיבו לתאר בספקטייטור, כל הניסיון לפתור את זה “בשקט” רק מגביר את הרעש ומשחק לידיו של סלמונד. הוא נראה כמי שהופלל על לא עוול בכפו על-ידי ממסד רע ואכזר שכעת עושה הכל כדי לטייח על עקבותיו. ועל כל זה נראה שמנצחת ניקולה סטרג’ן. יכול להיות שלתביעה הייתה סיבה טובה מאוד לדרוש את הצנזורה, אבל אם אפילו חברי הפרלמנט שלא חברים בגוף המנהל לא יודעים מהי, קשה שלא לחשוד.
לא ברור איך דברים יתקדמו מכאן, אבל דבר אחד בטוח: היוניוניסטים בסקוטלנד קיבלו פרס רציני לקראת הבחירות במאי.