ארגון מחדש הוא דבר שהמפלגות השונות מבצעות לפעמים: הבכירים במפלגה מוחלפים כדי לרענן את השורות. אבל לריענון האחרון של ה-SNP בווסטמינסטר נלווה טעם רע. ראשית, איאן בלאקפורד הדיח מהצוות הבכיר של חברי המפלגה בפרלמנט הבריטי את ג’ואנה צ’רי, לה יש רקורד מרשים. לכאורה אין סיבה מיוחדת, אבל בפועל הדבר קורה על רקע תמיכה בראש המפלגה לשעבר אלכס סלמונד שמבצע מהלכים נגד ראשת המפלגה כיום ניקולה סטרג’ון, וגם על רקע ויכוח מכוער עם חברתה למפלגה על זכויות טרנס*. לא עבר שבוע, ובלאקפורד הדיח חבר נוסף מהספסל הקדמי של המפלגה: ניל האנווי, לאחר שזה תמך בפומבי ופיננסית בתביעה נגד חברתו למפלגה. ומה שהציבור רואה זה מפלגה מפוררת ומפולגת. בהצלחה בבחירות במאי | צילום: ג’סיקה טיילור/סטיבן פייק, הפרלמנט הבריטי (צולמה ב-2019)

על ההתפתחויות בפרשת סלמונד/סטרג’ון עוד אכתוב בהמשך השבוע, אבל בפוסט זה ארצה דווקא לדבר על ה-SNP בווסטמינסטר. המפלגה הזו עברה בטווח קצר שני זעזועים רציניים. ולרוב, כשיש זעזועים כאלה, זה מצביע על כך שמשהו קורה בתוך המפלגה שפורץ החוצה, וזה לא משהו טוב. הכוונה היא לפיטורים בזה אחר זה של ג’ואנה צ’רי וניל האנווי מהספסל הקדמי של המפלגה, שהם תוצאה של קרעים פנימיים במפלגה על רקע פרשת סלמונד/סטרג’ון.

רקע

למרות שהמושג “ממשלת צללים” בבריטניה נשמר עבור מפלגת האופוזיציה הראשית, כל המפלגות מחזיקות בדבר דומה. במקום לקרוא לזה “ממשלת צללים” קוראים לזה “הספסל הקדמי” (frontbench), ובמקום לקרוא לחברים שם “שרי צללים” קוראים להם “דוברים”. כמו בממשלה האמיתית ובממשלת הצללים, גם במפלגות שמחזיקות רק בספסל קדמי המינויים הם לשיקולם של ראשי המפלגות. כך, יוצרים חלוקת אחריות בתוך המפלגה שאמורה להביא לחלוקת אחריות מוצלחת יותר. במפלגה הליברל-דמוקרטית כל 11 חברי הפרלמנט של המפלגה גם חברים בספסל הקדמי, בגלל שאין מספיק חברי פרלמנט כדי שמישהו יישאר בחוץ. במפלגה כמו ה-SNP, שמונה 47 חברי פרלמנט, חברות בספסל הקדמי גם נחשבת לקידום בתוך המפלגה. הדחה, בהתאם, נחשבת לשנמוך.

ומעבר למושגים הכלליים האלו בפוליטיקה בריטית, ה-SNP סובלת ממשבר. המשבר הוא, כמובן, פרשת סלמונד/סטרג’ון. לאחר שהשר הראשון לשעבר של סקוטלנד, אלכס סלמונד מטעם ה-SNP, הואשם בשורה של עבירות מין וזוכה, הוא תבע את הממשלה הסקוטית על האופן בו טיפלה בתלונות שהוגשו נגדו. הוא ניצח בתביעה, והפרלמנט הסקוטי הודיע על הקמת ועדת חקירה. השרה הראשונה הנוכחית, ניקולה סטרג’ון, שכחה (או “שכחה”) לספר לוועדה על פגישה שהייתה לה עם מי שהיה ראש הסגל של סלמונד. זה גרם לרבים לטעון שהיא הטעתה את הוועדה במזיד. מאז, סלמונד החליט שהוא יוצא נגדה בוונדטה אישית כשטען שהיא ידעה שהאישומים נגדו יקרסו ובכל זאת נקטה בצעדים שיביאו אותו לבית המשפט. עדות שלו בפני הפרלמנט הסקוטי היא רק עניין של זמן.

עכשיו, סלמונד וסטרג’ון הם לא רק שר ראשון לשעבר ושרה ראשונה נוכחית: הם ראש ה-SNP לשעבר וראשת ה-SNP בהווה. ובריב מהסוג הזה, שכולל הרבה פוליטיקה ותככים אישיים, יהיו חברי מפלגה שיחליטו לקחת צד.

ניקולה סטרג'ון ואלכס סלמונד
קורעים את המפלגה. ניקולה סטרג’ון ואלכס סלמונד (צילום: ממשלת סקוטלנד)

צ’רי פיקינג

נחזור לווסטמינסטר. בשבוע שעבר, ב-1 בינואר, ראש ה-SNP בווסטמינסטר איאן בלאקפורד הדיח את ג’ואנה צ’רי מתפקידיה כדוברת הפנים ודוברת המשפטים של המפלגה. זה לא היה צעד מובן מאליו, שכן כעורכת דין היא לקחה על עצמה חלק מהעתירות נגד הברקזיט והיא גם מחזיקה בתפקיד מפתח במרכז המפלגה. ובכל זאת, הודחה. לפי ההודעה הרשמי של ה-SNP, מדובר בארגון מחדש (reshuffle) ולא צריך להתרגש. אבל עם כל הכבוד, כשעושים ארגון מחדש, מי שעף כנראה הרגיז מישהו. ותהיו בטוחים שצ’רי הרגיזה לא מעט גורמים ב-SNP.

נתחיל בזה שהיא אחת המבקרות הבולטות של ניקולה סטרג’ון בתוך המפלגה, ותומכת של אלכס סלמונד. כשאנגוס רוברטסון, קודמו של בלאקפורד בתפקיד, החליט לנסות לרוץ מטעם ה-SNP לפרלמנט הסקוטי מטעם מחוז אדינבורו מרכז, צ’רי ניסתה להתחרות בו. המהלך נבלם באמצעות תקנה שנראתה כאילו נתפרה במיוחד עבורה: המפלגה החליטה שחברי הפרלמנט שבווסטמינסטר שירצו לרוץ לפרלמנט שבהולירוד יצטרכו לשים פיקדון של 10,000 ליש”ט כדי לממן את בחירות הביניים לווסטמינסטר במקרה שיתבקשו לפרוש. שלישית, לפני חודשיים היא נכנסה לתאקל פומבי בטוויטר עם סגניתו לשעבר של בלאקפורד, קירסטי בלאקמן, לאחר שהאחרונה טענה שצ’רי – לסבית מוצהרת – מבריחה מצביעי ומצביעות טרנס* מהמפלגה בגלל המדיניות המגדרית שהיא מבקשת ליישם.

ג'ואנה צ'רי
הודחה בגלל נאמנות? ג’ואנה צ’רי (צילום: Friends of Europe)

אז המניעים ברורים לכולם, ובהתאם הביאו גם ללא מעט ביקורת. ראש מערך התקשורת לשעבר של ה-SNP, קווין פרינגל, טען שהדחה כזו של צ’רי על הרקורד המרשים שלה אינה חכמה מבחינת יח”צ. הוא הסביר שהדבר הביא לגל של כותרות עוינות, רגע לפני שהסקוטים הולכים לקלפיות. קני מקאסקיל, כיום חבר פרלמנט מטעם ה-SNP ולפני כן שר המשפטים הסקוטי תחת אלכס סלמונד, גרס שהדחתה של צ’רי הייתה “טעות גדולה”. וכדי להוסיף לחגיגה, ההדחה שלה הביאה את המחלוקת הפנימית ב-SNP סביב זכויות טרנס* לאור הזרקורים.

מנה שנייה

לא עבר שבוע, והספסל הקדמי של ה-SNP שוב כבש את הכותרות. זאת, לאחר שבסופ”ש (ש’) בלאקפורד הדיח את ניל האנווי מתפקידו כדובר זוטר לענייני חיסוני קורונה. וכדי להפוך את זה למאוד מביך, זה קרה שלושה ימים אחרי שהאנווי בכלל מונה לתפקיד. הסיבה לכך היא שהאנווי גיבה קמפיין מימון המונים לתבוע את קירסטי בלאקמן. דוברות המפלגה מסרה שלהאנווי ניתנה ההזדמנות להתנצל. צריך להגיד שלהאנווי יש כבר רקורד של עושה צרות והוא כבר הושעה מהמפלגה ב-2019 לתקופה לאחר שהשתמש ברטוריקה אנטישמית (עליה התנצל).

עכשיו, כדאי להבהיר מה קרה עם התמיכה הזו בתביעה: עורכת דין בשם שרה פילימור החלה במימון המונים כדי לממן תביעה נגד בלאקמן. פילימור מתכוונת לתבוע את בלאקמן דיבה, לאחר שהאחרונה רמזה לא בעדינות שפילימור היא אנטישמית וטרנספובית. האנווי כנראה לא למד יותר מדי מההשעיה שלו, והחליט שהוא תורם לגיוס הכספים. ולא רק זה, הוא גם צייץ “דברי ברור והיי חזקה”. אני מנסה לא לשפוט יותר מדי את האנשים שאני כותב עליהם, אבל אני מרגיש שצריך להיות סוג מיוחד של אידיוט כדי לעשות דבר כזה. כפי שהסבירו בדוברות ה-SNP, האנווי עף כי הוא לא הפגין קולגיאליות. יש הבדל בין לריב באופן לא מכבד במיוחד עם קולגות בטוויטר לבין לעשות לממן תביעה נגדם.

ניל האנווי
אפס קולגיאליות. ניל האנווי (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

קרעים

קשה להגיד שהדברים האלו באים בתזמון טוב. השבוע האחרון של ה-SNP בווסטמינסטר תלה את הכביסה המלוכלכת של המפלגה לעיניי כולם. תוסיפו למה שכבר קראתם את השתיקה של איאן בלאקפורד לגבי איומים על חייה של ג’ואנה צ’רי וספקולציות על כך שצ’רי עשויה להתחרות בסטרג’ון על הנהגה המפלגה, וקיבלתם בלגן. חברי המפלגה נכנסים זה בזה בכל הכוח בטוויטר (אם לקצר את אותו ויכוח, בלאקמן האשימה את צ’רי שהיא טרנספובית זקנה, וצ’רי השיבה שבלאקמן היא סטרייטית פריווילגית ואייג’יסטית). הם תומכים בתביעות נגד חבריהם למפלגה. הם נאלצים לקחת צד במחלוקת פנים מפלגתית. מה שהציבור בחוץ רואה זה מפלגה קרועה ומפולגת, שבה אף אחד לא נאמן לאיש.

וזה משחק ישר לידי היוניוניסטים בסקוטלנד. כשבוריס ג’ונסון התמודד על ראשות המפלגה השמרנית, נאמר עליו ש”היחידי שיכול לנצח את בוריס ג’ונסון הוא בוריס ג’ונסון”. כלומר, אין מישהו שבאמת מסוגל לקחת את ג’ונסון בבחירות בזכות עצמו, ויש צורך שג’ונסון יעשה טעות. זאת גם התחושה עם ה-SNP: רק ה-SNP יכולה להפיל את ה-SNP. סקר הבחירות האחרון לפרלמנט הסקוטי, לקראת הבחירות שייערכו במאי, נותן ל-SNP יתרון של 26 נקודות אחוז על המקום השני. היא נראית בלתי מנוצחת, ומבחינת היוניוניסטים ניתן בעיקר לצמצם נזקים ולקוות שהמפלגה לא תזכה לרוב מוחלט. והנה, כעת המפלגה מספקת את הכלים לנצח אותה: קרעים עם ניחוח כמעט פלילי בפרלמנט הסקוטי בהולירוד והתפוררות של השלוחה בווסטמינסטר.

ה-SNP כנראה בכל זאת תהיה המפלגה הגדולה ביותר, אבל נראה שתיק השרצים שלה רק גדל וגדל וגדל. הדרך לניצחון בכל זאת תהיה מאתגרת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *