הגבלות או לא להיות. בריטניה מתחילה לצעוד לעברו של סגר נוסף. בוריס ג’ונסון מתכוון להציג לפרלמנט תכנית חדשה של הגבלות מקומיות. אבל התכנית הכלכלית של שר האוצר רישי סונאק לא מספקת את ראשי הערים של צפון אנגליה, שצפויים להיות אלו שבעריהם יחולו ההגבלות החמורות ביותר. לדבריהם, שיתוף פעולה עם התכנית תביא את הערים שלהם לקריסה. הם מתכוונים להיאבק בכל הכוח בדבר. גם עתירה לבית המשפט על הפרק. בינתיים, באופוזיציה ובמפלגה השמרנית לא סבורים שיש בסיס מדעי להגבלת שעות הפעילות של הפאבים ל-22:00. במקביל, בסקוטלנד, ניקולה סטרג’ן הכריזה על שורת מגבלות חדשות שמביאות את מגזר האירוח למצוקה של ממש | צילום: פיפה פאולס
סביר להניח ששמעתם שהמצב בבריטניה לא בדיוק מזהיר כשזה נוגע לקורונה. עוד ועוד נדבקים, עוד ועוד סגרים מקומיים, ובחמישי פורסם שמחר (ב’) הממשלה צפויה להציג עוד הגבלות כדי למנוע את התפשטות הקורונה לפני ששוב נכנסים לסגר מלא. עד כאן מה שכנראה ראיתם גם בכותרות בתקשורת הישראלית. אבל בנוסף לברוך הרפואי, יש הרבה מאוד צרות פוליטיות שההתקדמות הזו מביאה איתה.
מה צפוי?
ההגבלות, כאמור, יימסרו לפרלמנט רק מחר, אבל כן יש איזושהי תכנית כללית לסגרים מקומיים. לפיה, אנגליה (כזכור, ממשלת בריטניה לא יכולה להטיל מגבלות בשטחים אחרים של הממלכה) תחולק לשלוש רמות. אזורים ברמה 3, הרמה החמורה ביותר, ייכנסו לסגרים מקומיים של ממש. פירוש הדבר הוא שייאסר לערבב משקי בית בשום צורה שהיא. גם פאבים ומסעדות לא יעבדו. ברמה 2, יהיה סגר מהסוג שיש כעת בצפון מזרח, שם אסור לערבב משקי בית בבתים פרטיים או במקומות הארחה (מסעדות וכו’), אבל כן ניתן להיפגש באוויר הפתוח, נגיד בפארק. ברמה 1 עדיין יתקיים חוק ה-6 שאוסר על התקהלות של יותר משישה אנשים, ועדיין יידרש ריחוק חברתי, אבל לא הרבה מעבר. אבל, אלו בעיקר שמועות שניזונות על גורמים בממשלה שלא מדברים לציטוט. האם זה בדיוק מה שיוצג לפרלמנט מחר? לא בטוח בכלל.
במקביל, שר האוצר רישי סונאק צפוי להכריז על חבילת סיוע חדשה לעסקים, שתהיה בתוקף חצי שנה, עם נקודת ביקורת לאחר שלושה חודשים. הדבר אמור לאפשר תמיכה במי שיצאו לחל”ת בגלל שהם עובדים בעסק שהוכרח לסגור את שעריו, כמו מסעדה או פאב. זאת, לאחר שלא מזמן סונאק הודיע על ביטול החל”ת לטובת תכנית אחרת שתעודד החזרת אנשים לעבודה במשרה חלקית, תוך מימון חלקי של השעות בהן העובדים לא יעבדו. במסגרת התכנית הזו, מי שעובדים בעסק שהוכרח לסגור במסגרת ההגבלות, יזכו למימון של שני שליש משכרם.
ראש העיר נגד ראש הממשלה
יש בהגבלות הצפויות כמה בעיות פוליטיות. ראשית, כפי שהצביע ראש האופוזיציה קיר סטארמר, כשמדליפים לתקשורת ביום חמישי שביום שני יוכרזו מגבלות חדשות בלי לספר מה הן יהיו זה לא בדיוק עוזר. בכל זאת, זה יוצר מתחים ואי-ודאות, שכן יודעים שיהיו מגבלות אבל אי-אפשר להתכונן אליהן. שנית, בבחירות 2019 נבחרו לא מעט חברי פרלמנט שמרנים באזורים שהיו רשומים בטאבו על-שם הלייבור, רובם באזורים שמיועדים להגבלות. זה אומר שהתמיכה בהם לא מובנת מאליה. זה עלול ליצור קבוצת לחץ פוליטית. הם כבר מתאגדים כדי להיות לובי מול ראש הממשלה בוריס ג’ונסון לעמוד בהבטחתו להזניק את צפון אנגליה קדימה. אז אם הם כבר שם, הם עשויים גם ללחוץ בעוד נושאים. שלישית, וכנראה הכי חשוב, ראשי הערים באזורים הרלוונטיים לא מרוצים מחבילות הסיוע שהממשלה מציעה.
נתמקד כרגע בעניין השלישי, כי הוא באמת זה שמתפתח. עניין ההגבלות נמצא בדיון, משא ומתן אם תרצו, בין הממשלה לבין ראשי ערי הצפון. אבל, כפי שהודלף לתקשורת, נושא התמיכה הכלכלית לא נתון למו”מ. ראש עיריית המטרו של ליברפול סטיב רות’רם (לא לבלבל עם ראש עיריית ליברפול ג’ו אנדרסון) הסביר שהרבה מהאנשים שייאלצו לחיות על דמי חל”ת יהיו מי שחיים משכר מינימום, ולא באמת ניתן לחיות משני שליש של שכר מינימום. ראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם העלה טיעון דומה, ואמר שקבלת הסיוע הממשלתי פירושה “מסירת תושבינו למצוקה ואת עסקינו לכישלון או קריסה”. לדברי רות’רם, אם 80 האחוזים שהוצעו בתכנית החל”ת הישנה היו טובים במרץ, הם טובים גם עכשיו.
השניים, יחד עם ראשי ערים נוספים שיחטפו חזק מהסגר הזה, כתבו לחברי הפרלמנט של הצפון כדי שידרשו הצבעה נפרדת על תכנית הסיוע, וידחו אותה. כאן נכנסת הבעיה השנייה עליה דיברנו: השמרנים מהצפון. ראשי הערים נחושים לנצל את נקודת הלחץ הזו. ברנהם גם הזהיר שהוא לא שולל עתירה לבית המשפט אם לא תהיה בררה.
מקומי ולאומי
זו אמנם קלישאה, אבל זה נכון שהקורונה בכל העולם מעלה לפני השטח באופן קריטי את הבעיות הרציניות של כל מדינה. אחת הבעיות של בריטניה, במישור הפוליטי, היא שהיחסים בין הממשלה המרכזית לבין השלטון המקומי הם מתוחים משהו. בערך פעם בעשור (למרות שבעשור החולף לא היה משהו מעורר הדים במיוחד), הממשלה המרכזית עורכת רפורמה רצינית בשלטון המקומי. לעתים, מדובר בחיזוק ברור, גם אם לא מוצהר, של הממשלה המרכזית על חשבון השלטון המקומי (נוסח קלמנט אטלי ומרגרט ת’אצ’ר). בפעמים אחרות מדובר בחיזוק של השלטון המקומי כשהמטרה היא לחזק את מפלגת השלטון גם בפוליטיקה המקומית (נוסח אלק דאגלס-יום ואדוארד הית’). פעמים רבות, השלטון המקומי לא נשאר חייב, ופועל במסגרת הכלים שברשותו כדי לנסות להתנגד לרוע הגזירה.
כעת, ממשלת בריטניה פועלת ברמה המקומית, לכאורה בתיאום עם ראשי הערים, אבל היא לא נותנת לשלטון המקומי את הכלים הכלכליים להתמודד עם המצב. רות’רם טען שההגבלות החדשות לא הוצגו בפני ראשי הערים כראוי, שלא מראים להם בסיס מדעי לדרך העבודה ושלא באמת משתפים אותם בהחלטות החשובות. זה לא קורה רק כי בוריס ג’ונסון סובל מתרבות עבודה בעייתית. זה נובע גם ממתחים של דורות בין הגורמים במערכת, שמתחדדים סביב הצורך לשתף את הרשויות המקומיות במצב החירום הזה. מדובר בכמעט היפוך ממה שקרה בשפעת הספרדית, אז נושא הבריאות היה בידי הרשויות המקומיות והיה צורך שהממשלה המרכזית תיכנס פנימה.
בסיס מדעי
אפרופו בסיס מדעי, אני כנראה לא מחדש לכם שבבריטניה סוגרים את כל הפאבים והמסעדות ב-22:00. כלומר, במקום ב-23:00. בלי קריאה אחרונה ובלי שטויות. סוגרים וזהו. ברביעי, בשאלות לראש הממשלה, קיר סטארמר ביקש מג’ונסון לראות את הבסיס המדעי למגבלה הזו. ג’ונסון, כהרגלו, לא השיב לשאלה אלא נאם על כמה שהוא נהדר והאופוזיציה פחות. להגנתו, ת’רזה מיי נהגה באופן דיי דומה. בכל מקרה, מאז בסיס מדעי לעניין הזה לא ממש הוצג. שר הבינוי רוברט ג’נריק התראיין ואמר שמדובר ב”היגיון בריא”, שכן מדובר בצמצום הזמן בו אנשים באים במגע עם אחרים. לא נעים לי להיות זה שמבשר לו, אבל לא ממש בטוח שזה מצמצם את האינטראקציה החברתית. בפני חברי הפרלמנט הוצגו נתונים (מארצות הברית) על כך שפאבים ומסעדות אחראים לאחוז גבוה של ההדבקות, אבל זה לא הראה שהגבלת הזמן הקטנה הזו באמת מסייעת במשהו.
אבל זה לא רק סטארמר. יש גם חברי פרלמנט שמרנים שלא מרוצים מהעניין הזה. טוביאס אלווד גרס שבאזורים עם תחלואה גבוהה יש בכך היגיון, אבל שזה לא מסייע בשום צורה שהיא באזורים עם תחלואה נמוכה יותר. הוא גם טען לנתונים נמוכים בהרבה בנוגע להדבקה בתעשיית האירוח, שמחוז הבחירה שלו תלוי בה. בקיצור, חוסר הבהירות של הממשלה פונה נגדה בדמות מורדים. וכדאי לזכור שהמפלגה השמרנית ידועה בסכינאות שלה. ראשי ממשלה שמרניים או שפורשים / מפסידים בבחירות מספיק מוקדם, או ששורדים מספיק זמן כדי שהמפלגה שלהם תפנה נגדם.
מבט לסקוטלנד
גם בסקוטלנד דברים מתקדמים בכיוון לא חיובי. בחמישי, השרה הראשונה ניקולה סטרג’ן הכריזה על הקשחת ההגבלות. באזור המרכזי של סקוטלנד (Central Belt) פאבים ומסעדות מתבקשים לסגור החל מ-18:00. זה משאיר להרבה מאוד מעט מאוד זמן פנוי בכלל להגיע למסעדה. כמו כן, אסור למכור אלכוהול בפנים אלא רק לישיבה בחוץ. בחלק מהאזור המרכזי, למשל גלאזגו, הפאבים נדרשים להיסגר כליל למשך קצת יותר משבועיים, ורק בתי קפה שלא מגישים אלכוהול יוכלו להמשיך לפעול עד 18:00. בשאר סקוטלנד, מחוץ לאזור המרכזי, אפשר להמשיך לחגוג עד 22:00. זו ההגבלה העיקרית, אבל ישנן גם הגבלות על ארוחות בבתי מלון (איסור על מכירת אלכוהול), סגירת אולמות סנוקר ובאולינג ועוד.
בעלי המסעדות והפאבים לא נשארו חייבים, ושפכו קרח שבו כבר לא יזכו להשתמש בתקופה הקרובה על הכביש מחוץ לבניין הפרלמנט הסקוטי. הפגנות דומות נערכו גם בגלאזגו ובמקומות אחרים בסקוטלנד. הממשלה ניסתה להביע סימפתיה למצב, אבל מגזר האירוח בסקוטלנד חש שהוא הולך לגווע בלי שלממשלת סקוטלנד אכפת יותר מדי. גם הקצאת 40 מיליון ליש”ט על-ידי הממשלה הסקוטית לטובת עסקים שאולצו לסגור לא ממש מרגיע את עובדי המגזר. נראה כמה זמן סטרג’ן תוכל להתמיד בזה, בהתחשב בכך שבמאי היא תבקש שוב את אמון הציבור בקלפיות.
לסיכום
נראה שבריטניה הולכת לאט ובצעדים קטנים לעבר סגר נוסף. היא משתדלת לא לקרוא לזה כך, ולהתבסס על הסגרים המקומיים, אבל זה פשוט לא מספיק. נראה שלא תהיה בררה אלא להיכנס לסגר נוסף. הבעיה היא, כמו שאנחנו למדים בישראל, שהציבור מאבד את האמון בממשלה אם הולכים לסגר כללי נוסף. האופוזיציה לא מאמינה לבוריס ג’ונסון שהוא פועל בסיס המדע. ראשי הערים של אנגליה נאבקים בו. המפלגה שלו מתחילה לתסוס. וגם בסקוטלנד מתחילה להיראות תסיסה.
האם זו אשמתו הבלעדית של ג’ונסון? ובכן, ישנה תחושה שבדומה לישראל, הרבה ממה שהוא עשה היה אלתור תוך כדי תנועה והרבה פחות עבודה לפי תכנית פעולה מסודרת. גם מערך החקירות האפידמיולוגיות, כפי שהוצג כאן, מתפקד באופן מגוחך ומסכן חיים. אבל, הקורונה גם חשפה שהוא קיבל לידיו הרבה מערכות שלא מצוינות בתפקוד. כעת, בכירי מערכת הבריאות מזהירים שבתי החולים של בריטניה הגיעו למצב בו הם היו במרץ. הבליים גיים כבר לא יעזור לאף אחד.
הבהרה: התמונות של ברנהם ורות’רם צולמו לפני הקורונה