בשבוע האחרון ממשלת בריטניה פתחה חזית עם שלוש מדינות ממש לא זניחות: סין, רוסיה וערב הסעודית. עם הראשונה התחיל קונפליקט כאשר בוריס ג’ונסון הודיע שבכוונתו לאפשר לתושבי הונג קונג לקבל ויזה לבריטניה. כמו כן, הוא צפוי לחזור בו משיתוף הפעולה עם חברת וואויי הסינית בכל הנוגע לתשתית ה-G5. עם רוסיה וערב הסעודית הדבר קרה לאחר ששר החוץ דומיניק ראב הודיע על הטלת סנקציות על שורת בכירים לשעבר במשטרי המדינות עקב מעורבותם בפגיעה חמורה בזכויות אדם. לכאורה, בריטניה מראה פה עמוד שדרה בתחום יחסי החוץ אחרי שביטלה את עצמה מול כמעט כל מדינה לא אירופית. אבל המדגם הזה מעלה את השאלה אם באמת יש שינוי במגמה | בתמונה: בניין משרד החוץ הבריטי (צילום: משרד הקבינט הבריטי)

עם הקורונה שעדיין משתוללת, לפעמים קל לשכוח שעדיין יש דבר כזה שנקרא “יחסי חוץ”. אבל מדינות עדיין צריכות לשתף פעולה זו עם זו. מי כמו בריטניה, שכרגע נמצאת במשא ומתן על עתידה בתחומי ייבוא וייצוא, יודעת את זה? אז הנה שני סיפורים מתחומי יחסי החוץ של בריטניה מהשבוע האחרון, שכדאי להכיר.

הקולוניה הסינית

את הסיפור של הונג קונג אתם בטח מכירים. ואם לא, כתבתי עליו לפני כשנה כאן. אם בכל זאת יש צורך בתקציר הפרקים הקודמים, אז הנה: הונג קונג היא טריטוריה סינית שנמסרה לסין מידיה של בריטניה. במסגרת הסכם העברת הבעלות הזו, נקבע שהונג קונג תזכה לאוטונומיה וגם לקצת יותר חופש מאשר שאר סין עד 2047. הדבר זכה לכינוי “מדינה אחת, שתי שיטות”. אבל, סין עושה ככל שביכולתה כדי לנגוס באוטונומיה של הונג קונג. בגלל שההסכם של סין היה מול בריטניה, בריטניה מרגישה מחויבת להונג קונג.

עד כאן קיצור הפרקים הקודמים. וכעת לעניין עצמו. לפני שבוע בדיוק (1.7) בוריס ג’ונסון הכריז שבכוונתו לאפשר לקרוב לשלושה מיליון תושבי הונג קונג, מהם כ-350 אלף בעלי דרכון בריטי, לקבל ויזה לבריטניה לחמש שנים. לאחר מכן, יוכלו לבקש מעמד תושב. לאחר שנה במעמד הזה, יוכלו לבקש אזרחות. הסיבה לכך שעכשיו בריטניה מוכנה לסייע כך לתושבי הונג קונג, בניגוד לפעם הקודמת בה המהומות בהונג קונג הגיעו לכותרות, היא שחוק חדש שהעבירו הרשויות בהונג קונג בלחץ השלטון הסיני מהווה הפרה של ההסכם בין בריטניה לסין. שר החוץ דומיניק ראב הבהיר שלא תהיה הגבלה על מספר תושבי הונג קונג שיוכלו לעבור לבריטניה. נכון לעכשיו אין פרטים נוספים.

ואיך הסינים קיבלו את זה? לא מדהים. כבר ב-2 ביולי דובר משרד החוץ הסיני אמר שבריטניה “תישא בהשלכות”. שלשום (ב’) שגריר סין בבריטניה ליו שיאומינג הזהיר את בריטניה מפני “התערבות” בנעשה בהונג קונג, ואמר שהוא מקווה שהנושא יישקל בשנית. אתמול (ג’), משרד החוץ הסיני טען שאולי כדאי לממשלת בריטניה לשאול קודם את הציבור הבריטי מה הוא חושב על הרעיון של שלושה מיליון מהגרים נוספים עם מעמד שווה בתחרות על מקומות העבודה. בינתיים, בריטניה גם מתכוונת להודיע על כך שלא תיתן לחברת וואוויי הסינית לקחת חלק בבניית תשתית ה-G5 במדינה, מה שהוביל לעוד זעם סיני.

דומיניק ראב וואנג יי
נוצרה מתיחות. דומיניק ראב עם שר החוץ הסיני ואנג יי (צילום: משרד החוץ)

סנקציות

שלשום (ב’) שר החוץ דומיניק ראב הצהיר בפני הפרלמנט על סנקציות על אנשים וגופים שחשודים בהפרה חמורה של זכויות אדם. הגורמים שברשימה הם כאלו שהיה להם קשר כלשהו למותו של סרגיי מגניצקי ב-2009 וברצח של ג’מאל ח’אשוקג’י ב-2018. מגניצקי היה עורך דין רוסי שחשף מספר מקרי שחיתות בממשל הרוסי, נעצר ומת במעצר. במקרה שלו, הסנקציות יוטלו על 25 רוסים שאחראים לכך שלא קיבל את התנאים הראויים במעצר. על הרצח של ג’מאל ח’אשוקג’י, העיתונאי הסעודי שנרצח בקונסוליה הסעודית באיסטנבול, אין צורך להרחיב. 20 סעודים שלכאורה מעורבים ברצח נמצאים ברשימה השחורה של הסנקציות. בנוסף אל 45 האנשים האלו, נמצאים ברשימה גם שני גנרלים ממיאנמר שיש להם קשר לרדיפת אנשי הרוהינגיה ומיעוטים אתניים נוספים, וגם שני ארגונים שמעורבים בעבודות כפייה, עינויים ורצח בצפון קוריאה. הסנקציות כוללות הקפאת נכסים בבריטניה ואיסור כניסה למדינה. יש לציין שלא מדובר בסתם ש”ג שעשה את העבודה המלוכלכת, אלא גם בבכירים לשעבר בממשלים השונים.

ראב אמר בפרלמנט: “היום הממשלה הזו והבית הזה שולחים מסר ברור מאוד בשם הציבור הבריטי שאנשים עם דם על ידיהם, בריונים מטעם רודנים, חסידיהם של דיקטטורים לא יהיו חופשיים לרקד לתוך המדינה הזו ולקנות נכסים בקינג’ס רואד, לערוך את קניות החג שלהם בנייטסברידג’ או בכנות, להלבין כספים דרך בנקים בריטיים ומוסדות פיננסיים אחרים”. בחודשים הקרובים הממשלה צפויה להכריז על סנקציות נוספות.

מאחר שהסנקציות מוטלות בין השאר על בכירים, ברוסיה לא ממש התלהבו מהעניין. מטעם שגרירות רוסיה בלונדון נמסר שהסנקציות הן “חסרות טעם”. כמו כן, נמסר כי “רוסיה שומרת לעצמה את הזכות להגיב על ההחלטה הלא ידידותית של בריטניה על הבסיס של הדדיות”. כמו כן, לדברי השגרירות, הצעד “לא ישפר את יחסי בריטניה-רוסיה”. ישנה כמובן גם סכנה ליחסי המסחר בין בריטניה לערב הסעודית, ועל כך ראב השיב שמדובר ב”עניין של חובה מוסרית” וש”אנחנו לא יכולים לעצום עיניים אל מול פגיעה חמורה בזכויות אדם”.

סרגיי מגניצקי
מותו הביא לסנקציות. סרגיי מגניצקי

המגמה

על פניו, נראה שיש פה מגמה יחסית חדשה בתחום יחסי החוץ תחת בוריס ג’ונסון. ג’ונסון של השנה האחרונה היה מאוד דיפלומטי, עד כדי כאב. כמועמד לראשות המפלגה השמרנית הוא סירב לתת גיבוי לשגריר בריטניה בוושינגטון דאז קים דארק לאחר שדוחות מסווגים ולא מחמיאים על טראמפ ששלח לממשלת בריטניה הודלפו. זאת, כדי לא להרגיז עוד יותר את טראמפ. באופן כללי, נראה שכשזה מגיע לטראמפ, ג’ונסון טורח תמיד שמעשיו שלו לא ייתפשו כאיזושהי קריאת תיגר על טראמפ, שלוקח הכל באופן אישי. גם מול המדיניות הישראלית בשטחים, משרד החוץ תמיד טורח לגנות, אבל כשג’ונסון נשאל אם גם יעשה משהו במקרה של סיפוח, הוא מתחמק מלענות. ג’ונסון תמיד טורח להראות לכאורה עקרונות, אבל עד הנקודה בה הם עלולים לפגוע ממש ביחסים. הסיבה ברורה: כשה-31 בדצמבר מתקרב, אין לבריטניה את הפריווילגיה לעצבן אף מדינה שאפשר לחתום איתה על הסכם סחר.

וכעת, לכאורה, בריטניה מראה מוכנות ממש ללכת ראש בראש מול מדינות שלדעתה פוגעות בזכויות אדם בצורה ניכרת. היא מוכנה ללכת ראש בראש מול סין, מול רוסיה, מול ערב הסעודית. סין היא שוק של מיליארד וחצי איש, שהוליווד יוצרת בשבילה גרסאות מיוחדות לסרטים פופולריים, כדי לא לעצבן את המשטר. רוסיה היא בכל זאת כוח לא מבוטל. וערב הסעודית היא לקוח לא קטן של בריטניה בתחומים מסוימים. להיכנס לעימות עם אף אחת מהמדינות האלו זה לא מובן מאליו. בריטניה ממש גידלה עמוד שדרה. עד כה, היא הראתה כזה רק מול האיחוד האירופי, וגם זה כי היה ברור שיש צורך לרצות את דעת הקהל בבית.

בוריס ג'ונסון
אישיות מרצה. בוריס ג’ונסון (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

האם באמת?

אבל לא בטוח שצריך למהר להתרשם. רוסיה נמצאת ביחסים מאוד קרירים עם בריטניה מאז סיפור ההתנקשות במרגל הרוסי לשעבר על אדמת בריטניה. ת’רזה מיי לא ממש הראתה כוונה לחמם את היחסים עם רוסיה, וג’ונסון נשאר נאמן לקו שלה. נכון שבמצב הזה הטלת סנקציות לא ממש עוזרת לחמם את היחסים, אבל מאחר שבריטניה מחכה שרוסיה תעשה צעד כלשהו בנדון, ורוסיה לא מראה סימנים של חרטה, בריטניה יכולה להרשות לעצמה. לגבי סין, זה אמנם יותר מסובך, אבל מצד שני עבור הממשלה זה גם יותר מסובך מבפנים. המפלגה השמרנית נקרעת סביב מתן הגישה לחברת וואוויי לתשתית ה-G5 של בריטניה, וגם ארצות הברית לא מתה על זה. מהבחינה הזו, כניסה חזיתית ביחסים עם סין עשויה להיות מתבקשת כדי להימנע מקונפליקטים אחרים. וערב הסעודית? איתה זה לא בהכרח קל, שכן בהחלט מדובר בשותפה ותיקה של בריטניה. במקרה שלה זה פשוט מעלה קצת תהיות, שכן בריטניה מכרה לה נשק איתו ביצעה מעשים לא מאוד מוסריים בתימן.

או במילים אחרות, בריטניה עומדת על שלה מול מדינה שגם ככה היחסים איתה לא משהו, מול מדינה שהיחסים איתה גורמים לבעיות הן מול מדינות אחרות והן בתוך בריטניה, ועוד מדינה שעד עכשיו הפגיעה שלה בזכויות אדם לא ממש הפריעה לה. הדבר כנראה נובע מכך שלרצח של ח’אשוקג’י הציבור יותר מודע מאשר למכירת הנשק. ג’ונסון עד כה מאוד ניסה ללכת בין הטיפות. ושלא תטעו: זה לא קל להיכנס לעימותים גם מולן. ועדיין, ג’ונסון מוביל מולן מהלכים קשים בהרבה ממה שאי פעם נדרש להפגין מול טראמפ ומדינות אחרות. כמובן, בדיפלומטיה ממשלה לא תמיד יכולה להתעקש על ערכיה, וזה בסדר. אבל, קודם הזכרתי שג’ונסון היה מוכן למכור את אנשי מדינתו שלו כדי לא להרגיז את טראמפ. לכן, כדאי לזכור שכראש ממשלה ג’ונסון מיישם את המשפט שנאמר בזמנו על ישראל: אין לו מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.