חדשות בקטנה: שר האוצר בממשלת סקוטלנד (בתמונה) התפטר לאחר ששמו נקשר בשערורייה, והשאיר לניקולה סטרג’ן בעיקר כאב ראש. בוריס ג’ונסון הבטיח לפני הבחירות שיקשיח את התנאים של שחרור אנשים שהורשעו בטרור, וכעת נראה שהוא מקיים. ג’ון ברקו חוזר לחיינו בסערה, ולא בהקשר חיובי במיוחד. סאגת וואוויי ממשיכה לשגע את המערכת הפוליטית. וגם: למה אכפת לנו מהבחירות הכלליות ברפובליקה האירית? | צילום: ממשלת סקוטלנד
התפטרות השר
נתחיל בסקוטלנד. דרק מקאי היה שר האוצר בממשלה הסקוטית של ניקולה סטרג’ן. רבים ראו בו המועמד להחליפה יום אחד בראשות ה-SNP ואולי גם כשר הראשון של סקוטלנד. אבל שלשום (ה’) הוא נאלץ להתפטר מתפקידו. זאת, לאחר שנחשף שהוא ניהל התכתבויות עם נער בן 16. אתם יכולים לנחש איזה אופי הן נשאו. כך, הוא מצא את עצמו מתפטר שעות בודדות לפני הצגת התקציב השנתי בפני הפרלמנט הסקוטי. בצעד מתבקש, הוא גם הושעה מה-SNP. באופוזיציה דרשו צעדים יותר מרחיקי לכת.
לא צריך לספר שפרשה מהסוג הזה היא בערך הדבר האחרון שניקולה סטרג’ן צריכה. היא הרי מעוניינת לנצל את התמיכה הגדולה שמפלגתה זכתה לה בבחירות הכלליות בדצמבר האחרון, כדי לדרוש עצמאות מממשלת בוריס ג’ונסון. היא גם סובלת מביקורת מבית על המדיניות שלה בסקוטלנד, והשנה הבאה צפויה להיות שנת בחירות. שערוריות מהסוג הזה עלולות להסיח את דעתה מאוד. ואם זה לא מספיק, אז קודמה של סטרג’ן בתפקיד ראש ה-SNP (והשר הראשון של סקוטלנד), אלכס סלמונד, בקרוב יעמוד בעצמו למשפט בשל עבירות מין.
סביר להניח שהדבר היחידי שהיה יכול להפוך את המצב הזה למתנה יותר טובה עבור האופוזיציה היוניוניסטית של סטרג’ן, זה אם הדבר היה קורה כבר בתוך מערכת הבחירות. רבים מייחסים לפרשת פרופיומו שהגיעה לשיאה ב-1963 את נפילת ממשלת בריטניה השמרנית בבחירות 1964, אבל המצב הפעם שונה. ראשית, עם האופן בו התקשורת עובדת כיום הזיכרון הציבורי קצר בהרבה. שנית, פרשת פרופיומו עירבה לא רק מין, אלא גם נושאי ביטחון. ובכל זאת, העובדה שסטרג’ן צריכה כעת להתבצר עוד יותר בעמדת הגנה לא מסבה לה נחת.
מקשיחים עמדות נגד הטרור
יכול להיות שאתם זוכרים מתקופת הבחירות את הבטחתו של בוריס ג’ונסון לבצע רפורמות בחוקים שמביאים לשחרור מוקדם של אסירים שהואשמו בעבירות טרור. זאת, בעקבות הפיגוע בגשר לונדון שבוצע על-ידי אוסמן קאן, שכבר הורשע בעבר בקשר לטרור. אז ביום ראשון (2.2) היה פיגוע דקירה נוסף, הפעם בדרום לונדון, שבוצע על-ידי סודש עמאן. והממשלה? פועלת בהתאם להבטחת הבחירות. מתברר שלפעמים עוד עושים דברים כאלה.
מה הסיפור? יום לאחר הפיגוע (ב’), שר המשפטים רוברט באקלנד הודיע על כוונת הממשלה להעביר חקיקת חירום שתמנע את שחרורם של טרוריסטים לפני שריצו את עונשם במלואו. זאת, עם היוצא מן הכלל שוועדה מיועדת תקבע אחרת, מה שכמובן ייאלץ את הטרוריסטים המבקשים להשתחרר מוקדם לעמוד בתנאים ברורים. באקלנד גם אמר שהוא מניח שהחקיקה הזו תאותגר בבית המשפט העליון, אך הוסיף שהדבר יסודי “באופן בו הצדק והחברה בבריטניה מנוהלים”.
ד”ש מברקו
זוכרים את יו”ר בית הנבחרים הקודם, ג’ון ברקו? אז ייתכן שאתם גם זוכרים שעמדו מולו טענות על כך שהתנהג באופן בריוני כלפי עובדי הבית. אז לאחרונה הדברים עלו מולו שוב. ברקו מקווה שכמקובל עבור אלו שפרשו מתפקיד יו”ר בית הנבחרים, הוא יקבל מקום בבית הלורדים. אבל רוברט רוג’רס (או לורד ליסוויין, אם תעדיפו), שלפני כניסתו לבית הלורדים שימש בתפקיד לבלר בית הנבחרים, העיד על הבריונות של ברקו כלפי הצוות המקצועי של בית הנבחרים. הדבר צפוי גם להפוך לתלונה רשמית נגד ברקו.
במקביל, ברקו עצמו הצליח לסבך את עצמו באותם עניינים גם אחרי הכהונה. לאחרונה הוא הוציא אוטוביוגרפיה, במסגרתה ביקש לענות לטענות נגדו על התנהגות מסוג זה. רק בעיה אחת: הוא כלל בה שמות של עובדים בצוות בית הנבחרים, מבלי לשאול אותם או ליידעם שהדבר עומד לקרות. הדבר הביא להוצאת הודעה חריפה מצד דוברות בית הנבחרים, בה נטען שמעשיו של ברקו אינם מקובלים ושעובדי הבית זכאים לפרטיות. מטעמו של ברקו נטען שהדבר נעשה כדי להתמודד עם טענות ששבות ועולות כדי להשחיר את שמו. ברקו עצמו רמז שדאונינג 10 מנסים לחסום את דרכו לבית הלורדים בגלל התנהלותו סביב הברקזיט (הניסיון להביאו לבית הלורדים, לדבריו, מובל על-ידי ג’רמי קורבין).
בעיות בחיבור
אם אתם זוכרים, אז בשבוע שעבר הממשלה אישרה השתתפות מוגבלת של חברת וואוויי בבניית תשתית דור 5 בבריטניה. זאת למרות לחץ אמריקאי שלא לאפשר לחברה הסינית שום גישה לתשתית סייבר שעלולה לשמש בהמשך באופן ישיר או עקיף את ממשלת סין העממית. כמובן, ג’ונסון צריך ללהטט בין סין לארצות הברית, כדי לא לשרוף גשרים עם אף אחת בכל הנוגע להסכמי סחר. אבל לא כולם משוכנעים שזה שווה את זה.
קבוצה של מספר חברי פרלמנט שמרנים, ביניהם ארבעה שרים לשעבר וגם ראש המפלגה לשעבר איין דאנקן-סמית’, כתבה מכתב לממשלה בו הם מבקשים ממנה לשקול מחדש. הקבוצה לא רק אומרת מה היא לא מוכנה לקבל, אלא גם העידה על עצמה שהיא מחפשת פתרון חלופי שיאפשר להבטיח שרק חברות שניתן לבטוח בהן יהיו מעורבות בתחום.
דאנקן-סמית’ הסביר בריאיון ל-BBC שסין מסוכנת מדי בכל הנוגע להתנהלות במרחב הווירטואלי, ושאסור לבטוח בה לא באופן מלא ולא באופן מוגבל. לעומת זאת, שר החוץ דומיניק ראב התעקש שההחלטה התקבלה בהתאם לחוות הדעת של גורמי הביטחון הבריטיים, שסברו שברמה המאושרת הסיכונים אמורים להיות ניתנים לניהול. האמריקאים ממשיכים לנקוט באותה עמדה בה נקטו בתחילה, וסגן הנשיא מייק פנס אמר שהדבר עשוי להשפיע על מערכת היחסים בין שתי המדינות, בגלל הסכנה שהממשלה הסינית עלולה להוות לפרטיות המשתמשים.
האם זה הביא להתקפלות של הממשלה? בוריס ג’ונסון כבר רמז שהוא מעוניין להפחית אפילו יותר את חלקה של וואוויי בהקמת התשתית המדוברת. לא בטוח שיש כאן סיבה ותוצאה, אבל נראה שג’ונסון מבין שדעת הקהל מאוד לא נוחה עם המעורבות של החברה, שעשויה להשתמש בתשתית לצורכי ריגול (וזה במקרה הטוב). אבל כמובן, שווה לראות גם איך הדינמיקה המפלגתית תתפתח. אם זה יהפוך לנושא מספיק מהותי להסכמי סחר מבחינת ארצות הברית, ייתכן שזה עלול ליצור קרעים חדשים.
מבט לרפובליקה
במהלך כתיבת שורות אלו מתקיימות ברפובליקה האירית בחירות כלליות לפרלמנט. סקירה קצרה בעברית על הסיטואציה הפוליטית העכשווית ניתן למצוא בפוסט של העמוד סוציאל-דמוקרטיה מהעולם. מה שחשוב לעוקבי הבלוג הזה לדעת זה בעיקר שהשין פיין הלאומנית מתחזקת באופן חסר תקדים. מדובר במפלגה שיש לה גם שלוחות באסיפת צפון אירלנד וגם גוזלת נציגים מהפרלמנט הבריטי (שכן היא לא שולחת את הנציגים המנצחים שלה), כך שעשויות להיות להתחזקות משמעותית של המפלגה השלכות ישירות בבריטניה עצמה. כמו כן, השין פיין עלולה לנסות להקשיח את העמדה האירית לגבי הסכם סחר בין בריטניה לאיחוד האירופי כדי לתמרץ משאל עם בצפון אירלנד על אחדות האי האירי. אלו תהליכים שכנראה יקרו לאט, אבל אפשר להיות בטוחים שבדאונינג 10 עוקבים אחר התוצאות.
די להפתעתי (או יותר נכון: משום שבמקרה לא קראתי תגובות יוטיוב לסרטונים הרבים שסיכמו את כהונת ברקו, עד לפני כמה שבועות) גיליתי כי רבים וטובים מקרב מי שמעריכים אל עבודת בית הנבחרים שמרו לברקו מקום של כבוד משל היה ‘קאטו הצעיר’ של בית הנבחרים. מי שהתעלה מעל לפוליטיקה המפלגתית והגן על כבוד המוסד. ‘להפתעתי’ אני כותב משום שלאורך כל הדרך הוא נדמה בעיני כפופוליסט מסור ומניפולטור לא קטן. פוליטיקאי בינוני שגילה כי יוכל להפוך את תפקיד דובר הבית למקפצה אישית והוביל במהירות את דיוני בית הנבחרים למקום שבו נדמו לתוכנית ריאליטי. הוא חסר גם את ההדר המסורתי, או לחילופין האפרוריות, שהיו לנושאי התפקיד כמו גם כריזמה של ממש. ההאשמות נגדו בדבר בריונות לא נראו כלל כמשהו תלוש מהמציאות.