מאסר ממושך

מצוקת המקום בבתי הכלא בבריטניה יוצרת פיצוץ פוליטי: התכנית של ממשלת סטארמר להתמודדות עם הבעיה, שנשענת בטווח הקצר על שחרור מוקדם של אסירים רבים, עוררה חמת זעם בגלל שגם אסירים מסוכנים עשויים להשתחרר. אנדי ברנהם צמצם את סוגי האסירים שיוכלו לצאת, אבל עדיין יש מי שביצעו עבירות שמקומם לחשוב על שחרור מוקדם מהכלא לאחריהן. מקרה בולט היה שני אסירים שהורשעו בהריגת שוטר ויוכלו עם התכנית החדשה להשתחרר ב-2027. בגלל שלא ניתן להחריג רק מקרה פרטני אחד, יהיה צורך לבטל את השחרור של עוד מאות אסירים, ואם לא ישתחררו מספיק אסירים אז מצוקת המקום תישמר. כעת, ברנהם יצטרך לראות אם הוא יכול להציע משהו יותר טוב | בתמונה: בית סוהר של הוד מלכותו במנצ’סטר (צילום: רוברט וייד)

יש בעיות שכדי לפתור אותן יש עוד בעיה: הפתרונות הבאמת טובים הם כאלו שניתן ליישם רק בטווח הארוך, ובינתיים יש צורך בפתרונות ביניים, שכולם גרועים. עדיין יש צורך לבחור באחד מהם, ולא כולם גרועים באותה מידה, אבל אפשר להיות בטוחים שלא משנה באיזה פתרון תבחרו, תהיה עליו הרבה ביקורת וגם כזו שמוצדקת. דוגמה לבעיה כזו היא מצוקת המקום בתי הכלא בבריטניה, והקושי של הממשלה להתמודד עמה בלי לשים את הציבור בסיכון.

אציין מראש שהפוסט הזה מזכיר, אך לא נכנס לפרטים, עבירות קשות.

קצת רקע

בבריטניה יש מצוקת מקום בבתי הכלא (ענייננו כאן הוא באנגליה ובוויילס, עליהן אחראית הממשלה המרכזית). בגדול, מדובר בירושה מימי השמרנים: כשקיר סטארמר נכנס לתפקידו כראש הממשלה בקושי היו מקומות פנויים ונדרשה פעילות מידית, מאחר שבתי הכלא הגיעו ל-99% מהקיבולת. וזה לא שהייתה שמירה קפדנית מדי על זכויות האסירים עד שהוא הגיע: המצב היה כזה שרבים מהאסירים היו בתאים עם הרבה יותר שותפים ממה שתוכנן שאותם תאים יכילו. זאת לאחר שבין 2012 ל-2013 הייתה ירידה דרסטית במספר המקומות הפנויים, ועוד ירידה משמעותית ב-2020. מאז מספר המקומות עלה, אבל לא חזר לשיא של 2012. מה שקרה בגלל הירידה הראשונה היה צמצום משמעותי של המרווח בין מספר המקומות הפנויים למספר האסירים. ממשלת סונאק התחילה לטפל בעניין, בעיקר באמצעות שחרור מוקדם של אסירים, אבל עדיין היה צורך בפעולה דחופה לאחר הבחירות.

ממשלת סטארמר אכן עשתה צעדים ראשוניים, שהתמקדו בקיצור הזמן שהיה צורך לחכות בשבילו לשחרור מוקדם, מ-50% ל-40%, וקביעת שני גלים לשחרור עם זמן מוגדר שנתנו למערכת יותר זמן להתכונן טוב יותר מאשר משחרורים מוקדמים שהוכרזו מעכשיו לעכשיו. אנשי המקצוע הסכימו שהצעדים האלו היו מוצלחים יותר משל ממשלת סונאק, אבל הם הגדילו את המרווח שבין המקומות הפנויים באופן זעום יחסית – נכון להיום אנחנו מדברים על 97% מהקיבולת שנוצלה – והיה ברור שיהיה צורך בעוד שחרורים מוקדמים.

ראוי לזכור בהקשר הזה עוד משהו: לא מדובר פה רק ברווחת האסירים – אם כי, ראוי לציין, יש הרבה מאוד סיבות לרצות ברווחה זו – אלא גם ביכולת של רשויות אכיפת החוק לבצע את תפקידן. מצוקת המקום כבר הביאה להקצאת תאי מעצר כשיכון זמני לאסירים, מה שהוביל לצורך לשחרר יותר עצירים בערבות. אם המקומות בבתי הכלא יאזלו לגמרי, המשמעות היא לא רק צפיפות לאסירים, אלא גם שהמשטרה תתקשה יותר לעצור חשודים ומפרי חוק.

התכנית החדשה

בינואר עבר חוק הענישה 2026 (תרגום חופשי מ-Sentencing Act 2026), שקובע כך: מי שקיבלו “עונש סטנדרטי” (קרי, שנקבע זמן מסוים לעונש שלהם והם משתחררים אוטומטית בסופו, ללא תנאים מקדימים) ישתחררו אחרי שליש מהעונש שלהם (במקום 40% עד 50%) ויהיו בפיקוח למשך עוד שליש מהעונש שנגזר עליהם. מי שקיבלו עונש סטנדרטי על עבירה אלימה או מינית חמורה יוכלו להשתחרר אחרי חצי מהעונש (במקום שני שליש), עם פיקוח לשליש נוסף. בשני המקרים, לאחר תקופת הפיקוח המשוחררים עדיין נמצאים על תנאי ויכולים להיקרא לחזור לכלא. מי שאנסו או פגעו מינית בילדים היו יכולים להשתחרר אחרי שני שליש מהעונש ולהיות בפיקוח למשך שארית העונש שנגזר עליהם. מי שהורשעו בטרור או באונס ילדים, מי שקיבלו עונש “מורחבים” (נועדו לפשעים אלימים והשופט קבע שיש במורשעים מסוכנות) ומי שנשפטו למאסר עולם לא נכללים בשחרור מוקדם אוטומטי (כן יש להם אפשרות אחרי תקופה לבקש שחרור מוקדם, שאם ניתן תקופת הפיקוח נעה בין שנה לכל החיים, בהתאם לסוג העונש).

התכנית הזו ספגה ביקורת רבה, בעיקר כי למעט כמה יוצאי דופן, הבסיס הראשוני לשחרור מוקדם אינו העבירה אלא העונש. כלומר, זה נכון שמי שביצע עבירות אלימות או מיניות יחכה יותר זמן, אבל למעט הפושעים המסוכנים ביותר הם עדיין ישתחררו מהכלא אוטומטית, גם אם תחת פיקוח. בכל מקרה, בסוף יולי ראש הממשלה החדש אנדי ברנהם הכריז על הקפאת כניסת התכנית לתוקף כדי לבחון אותה מחדש. בתחילת אוגוסט הוחלט שמי שאנסו או פגעו מינית בילדים כבר לא ישתחררו אוטומטית. כמו כן, יישום התכנית הוזז מספטמבר לאוקטובר. הדבר אמור למנוע את השחרור המוקדם של כאלף אסירים.

הביקורת ממשיכה

גם תחת ברנהם, אסירים שנענשו בשל עבירות אלימות או מיניות עדיין ישתחררו, אפילו אם פחות מהם. המקרה המרכזי הוא של הורגי השוטר אנדרו הרפר. מדובר במקרה מ-2019, אז הרפר יצא לעצור גניבה, אך לרוע מזלו קרסולו נתפס ברצועה שהשתרבבה מרכב המילוט, וכך הוא נגרר לאורך יותר מקילומטר במהירות של יותר מ-60 קמ”ש. שני נוסעים ברכב, ג’סי קול ואלברט באוורס (קטינים בעת הפשע), הורשעו בהריגה עקב מעשה אסור – כלומר שהם ביצעו עבירה בידיעה שהיא עלולה להביא לפגיעה פיזית, גם אם לא ניתן להוכיח שמדובר ברצח בכוונת תחילה – ונשפטו למאסר של 13 שנה. העונש נגזר ב-2020, מה שאומר שהם יגיעו למחצית המאסר שלהם ב-2027.

הידיעה הזו לא התקבלה בברכה בציבור. עד-כדי-כך לא התקבלה בברכה, שכחמישים מפקדי משטרה באנגליה ובוויילס חתמו על מכתב לאנדי ברנהם שמזהיר ששחרורם עשוי להוביל לאובדן אמון בקרב מי שנדרשים לסכן על עצמם כדי לשמור על ביטחון האזרחים. הרעיון להחריג רק אותם משחרור מוקדם נשלל על הסף בממשלה מסיבות משפטיות, שכן החוק לא מאפשר החרגה במקרה של הרג שוטר. לכן, עצירת שחרורם דורשת את עצירת השחרור של כל מי שהורשעו בהריגה. כרגע יש כ-950 אסירים שיושבים על העבירה הזו. ברנהם הודיע שבכוונתו למצוא דרך שתמנע את השחרור של השניים האלו ועוד אסירים מסוכנים, בין השאר באמצעות מציאת דרך לשחרר יותר אסירים בסיכון נמוך, גירוש מהיר יותר של אסירים זרים ומיצוי טוב יותר של המקומות בבתי הכלא, כולל בבתי כלא לנשים.

אלא שגם על זה יש ביקורת: איגודים רלוונטיים הזהירו שהשינויים התכופים האלו במתווה השחרור המוקדם עלולים לגרום ליותר שחרורים שגויים. זה לא טיעון מופרך: ב-2025 מספר האסירים שהשתחררו בטעות זינק ליותר מפי שניים ממה שהיה ב-2024 (שעמדה על מספר מעט גבוה יותר ממה שהיה בשנים שקדמו לה), ומשרד המשפטים הסביר שאחת הסיבות לכך הייתה תכנית השחרור המוקדם. כלומר, לא בלתי סביר שעכשיו כל מיני שינויים שנועדו לרצות את דעת הקהל ברגע האחרון ייצרו נזקים מסוג אחר.

מה עוד עושים?

האם יש משהו אחר שאפשר לעשות? שרי הפנים והמשפטים בממשלת הצללים השמרנית, כריס פילפ וניק טימות’י בהתאמה, הציגו לברנהם את המשנה של מפלגתם. זו מתבססת על שלושה חלקים. ראשית, לבנות עוד. על זה ייאמר: בוקר טוב. הצעת הרעיון הזה כאילו לא מדובר במעשה ידיהם של השמרנים גובלת בחוצפה. לראשת המפלגה קמי בדנוק יש מנטרה שהיא לא רוצה לשמוע על מה שהיה בימי השמרנים כי היא לא הייתה ראשת הממשלה ועכשיו הכיוון הוא שונה, אבל זו פשוט התחמקות מאחריות שכן היא הייתה עדיין חברה בכירה בממשלה. בכל מקרה, בניית בית כלא אורכת כשבע שנים, וגם עם הדרישה השמרנית להסיר רגולציות כדי לזרז תהליכים לא יהיו הרבה בתי כלא מחר בבוקר.

שנית, לשכור תאי כליאה בחו”ל, בדומה למה ששוודיה עושה באסטוניה. זה למעשה רעיון שהשמרנים החלו לקדם בסוף 2023, אבל הלייבור בחרה לזנוח אותו אחרי הבחירות. הדבר, חשוב להבהיר, ידרוש הגעה להסכמים, ותחת התכנית השמרנית הקודמת הובטח שכאלו ייחתמו רק עם מדינות בהן תנאי הכליאה עומדים בתנאי סף. באופן אירוני, ממש באותה שנה שופט גרמני סירב לשלוח אסיר לרצות את עונשו בבריטניה בגלל תנאי הכליאה בה. בכל מקרה, פירוש הדבר הוא שגם זה ייקח זמן.

שלישית, בדומה למה שברנהם אמר, גירוש מהיר יותר של אסירים זרים. עכשיו, כבר היום החוק דורש לגרש פושעים זרים שנשפטו ליותר משנת מאסר. בפועל, האסירים הזרים מהווים כ-12% מאוכלוסיית האסירים כולה, בין השאר כי לא פעם יש בעיות בירוקרטיות (למשל, מחסור במסמכי נסיעה) או משפטיות (כמו זכויות אדם, אם מדובר באדם שהגיע ממדינה בעייתית). במפלגת הרפורמה הציעו לפתור לפחות את החלק השני באמצעות שליחת מי שלא ניתן לשלוח למדינות הבית שלהם למדינות שלישיות כמו אל סלבדור וקוסובו. רק שאל סלבדור גם לא נחשבת למצטיינת בקטגוריית זכויות האדם וארגונים מהתחום השמיעו ביקורת בהתאם.

לסיכום

אנדי ברנהם נורא רצה להיות האיש שמתמקד ביוקר המחיה, אבל הוא נאלץ להפנות הרבה מאוד תשומת לב לעניין הזה. המצב הזה הוא לא באשמתו: השמרנים הורישו ללייבור מצב כאוטי בבתי הכלא (גם אם הם החלו לשפר אותו בסוף הכהונה) ולהגיד שהפתרון של סטארמר רחוק ממושלם יהיה אנדרסטייטמנט (וגם זה בפני אנדרסטייטמנט). אין פתרון קל לדבר הזה: אם ברנהם היה ממשיך עם המדיניות שירש, זה לא היה נחשב לטוב. אם הוא ירצה לגרוס אותה ולהביא משהו מאפס, זה עלול לקחת זמן יקר שבו בתי הכלא ימשיכו להיות במצוקה, ותהיו בטוחים שגם על זה היה לאופוזיציה מה להגיד. וצריך להגיד: אי-אפשר לשגע את המערכת כל חודשיים עם פתרון חדש.

My Wednesday @Telegraph #eclipses #cartoon pic.twitter.com/MjLSlRdVKS

— Christian Adams (@Adamstoon1) August 11, 2026

כמובן, זה עוד לא סוף סיפור: ברנהם הנחה את שר המשפטים אלכס נוריס לחשוב על משהו שימנע מאנשים כמו הורגיו של אנדרו הרפר לא יזכו לשחרור מוקדם. יכול להיות שהוא יבוא עם תכנית מבריקה שתשאיר את כל האנשים השנויים במחלוקת מאחורי סורג ובריח עד תום העונש שלהם. אבל גם יכול להיות שנקבל את מה שכבר יש עם שכבת סוכר. אופציה נוספת שניתן לחשוב עליה היא לאפשר גל שחרורים במסגרת המתווה הנוכחי באוקטובר, ולו כדי לפנות מעט מקום, ובזמן שנקנה לחשוב על פתרון חדש מאפס, שאיתו יהיה אפשר לרוץ בשנים הקרובות עד שפשוט יהיו מספיק מקומות כליאה. נצטרך לחכות ולראות מה מכל אלו יוחלט בסוף.