ממשלת בריטניה הכריזה על איסור סחר עם ההתנחלויות מתוך רצון “לאתחל” את היחסים עם ישראל. גם המתנגדים למהלך בימין הבריטי לא באמת מאתגרים את החשיבה מאחוריו. העיתוי, רגע לפני בחירות בישראל, הוא עדות לנזק הגדול שנגרם ליחסי המדינות וגם ממשלה חדשה תתקשה לתקן אותו | צילום: בית הנבחרים הבריטי
שר החוץ אד מיליבנד הודיע היום (ג’) בשם ממשלת בריטניה על איסור סחר עם התנחלויות וצעדים נוספים נגד השליטה הישראלית בגדה המערבית. בדבריו, קבע מיליבנד שישראל מבצעת טיהור אתני בגדה, על-ידי “מתנחלים טרוריסטים”, תוך עצימת עיניים ואפילו תמיכה שבשתיקה מצד ממשלת ישראל. מיליבנד הדגיש שהצעדים מכוונים נגד ממשלת ישראל ולא נגד הציבור הישראלי, וכי הוא עדיין מתנגד לחרם על ישראל, ומחויב לביטחונה כמו גם לסנקציות על איראן ושלוחותיה. בפוסט זה אנסה להסביר את הצעד הזה של בריטניה, את השפעותיו ואת התגובות במערכת הפוליטית הבריטית.
ראשית כל, צריך להסביר מה כולל החרם: הוא מתמקד במוצרים ולא בשירותים משום שקל בהרבה לאכוף חרם כזה. מוצרים מן ההתנחלויות שמגיעים לבריטניה הם בדרך כלל מוצרי מזון – תמרים, יין כשר או זיתים. צעד נוסף שננקט הוא איסור פרסומות על מוצרים מההתנחלויות, בעיקר קרקע או נכסים למכירה.
ישראל הגיבה בסגירת הקונסוליה הבריטית במזרח ירושלים, צעד שרק מוכיח לבריטים שאכן הגדה המערבית היא שטח כבוש, אחרת מה פתאום מדינת ישראל סוגרת קונסוליה בריטית שהיא לא הקונסוליה בישראל. חוץ מזה, שר החוץ סער הודיע על שיאסור כניסה לישראל לבכירים בריטים – בפועל, רוב הגורמים שכניסתם נאסרה הם חברי פרלמנט מהשמאל הקיצוני (ביניהם גם ג’רמי קורבין) ולא שרים בממשלה, ואפשר לנחש שהם לא בנו על ביקור מדיני בירושלים או חופשה באילת – וגם צעדים נוספים.
ממשלת בריטניה מנסה להציג את הצעד כ”אתחול” של יחסיה עם ישראל. במחילה, אני לא קונה את זה. אתחול משמעו רצון לבנות מחדש את היחסים וליצור שיתופי פעולה חדשים, ופה מדובר בעיקר על התרחקות ובחינה מחדש של היחסים. הרצון להתחיל מחדש יחסים היה יכול גם לחכות לאחרי הבחירות בישראל, תלוי בממשלה שתקום.
למה עכשיו?
ואם כבר בחירות, זו נקודה חשובה כאן: ארגונים יהודיים קראו לראש הממשלה אנדי ברנהם לחכות עם הצעד הזה עד לאחרי הבחירות בישראל. נשיא המדינה יצחק הרצוג אף קרא לצעד “התערבות בבחירות” למרות שלא ברור איך צעד כזה מתערב בבחירות ואם כן – לטובת מי. אם כבר, הסנקציות הבריטיות מעידות על כך שבבריטניה קוראים סקרים ועיתונים: גם בתרחיש הכי אופטימי מבחינת גוש מתנגדי נתניהו, תקום ממשלה שברובה מורכבת מאנשי ימין-מרכז שלא מעוניינים לפנות התנחלויות, לא מעוניינים במשא ומתן עם הפלסטינים וספק מה מידת היכולת שלהם להתמודד עם טרור יהודי. הסנקציות הבריטיות מעידות בדיוק על ההיפך: הממשלה הבריטית כבר לא מאמינה ביכולת לאתחל את היחסים עם ישראל.
אבל מספיק עם פוליטיקה ישראלית, זה בלוג פוליטיקה בריטית. ואכן, הסיבה לסנקציות היא פוליטית: מדובר בצעד פופולרי למדי בבריטניה. גם הממשלות השמרניות היו מחויבות לפתרון שתי המדינות וגינו בנייה בהתנחלויות, גם אם לא פעלו בנושא. והאמת היא שגם הפעולה הזו היא לא דרמטית ואף אחד לא חושב ברצינות שמשהו בסכסוך הישראלי-פלסטיני או בכלכלת ההתנחלויות ישתנה. איך אני יודע? כי מסתבר שזה מה שהבריטים בעצמם חושבים, וכך הם מנסים להרגיע את האמריקאים שהתגובה שלהם לצעד הזה עוד לא ברורה.
התגובות במחנה הפוליטי השני לא באמת משכנעות. טום טוגנדהאט, שר החוץ בממשלת הצללים השמרנית, הביע חשש מכך ששיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל ייפגע, והזהיר מפני אנטישמיות בבריטניה. כלומר – אפילו הוא, נץ בן נץ ואחד מידידי ישראל הגדולים ביותר בבריטניה, לא מנסה אפילו לטעון שההתנחלויות לגיטימיות ושפעולות ישראל לאחרונה מוצדקות. גם הוא יודע שזה צעד פופולרי למדי ואין לשמרנים שום אינטרס פוליטי ללכת חזיתית נגד הממשלה בעניין הזה. יכולים לא להסכים על העיתוי או על הדרך, אבל לא על העיקרון. ריצ’רד טייס ממפלגת הרפורמה השתמש אולי בשפה יותר חריפה (“מיליבנד נכנע לאנטישמים“) אבל גם במקרה שלו יש אולי חשש מתוצאות המהלך, אין ערעור של העמדה הבריטית לגבי ההתנחלויות. עכשיו, כשברירת המחדל היא שיש סנקציות, לא בטוח שממשלה חדשה בבריטניה, אפילו אם תהיה ממשלת ימין, תרצה להפוך אותן.
יחסינו לאן
די מגוחך בעיני שישראלים מסבירים שצריך לפעול בהתאם לאינטרס הישראלי ולא בהתאם למה שאירופה רוצה כי מי הם שיחליטו עלינו, ואז מאוד נעלבים כשמדינה אירופית פועלת לפי האינטרס הפוליטי שלה ולא לפי “מה שנכון”, כלומר לתמוך בישראל. ריאל פוליטיק כשזה אנחנו, פוליטיקה של ערכים כשזה אחרים. כן, ממשלת בריטניה עשתה פה מהלך פוליטי שנועד לחזק את הפופולריות של הממשלה. סטארמר אמנם הכיר לבסוף במדינה פלסטינית, אבל לפני כן שילם מחיר פוליטי לא קטן על תמיכתו בישראל. יכול להיות שהוא מתחרט על זה בהתחשב בכך שממשלת ישראל לא ממש הושיטה לבריטניה יד בחזרה, והעומד בראשה בחר להעליב כשכינה את בריטניה לפני פחות מחודש “רפובליקה אסלאמית”. אם גם ככה בישראל חושבים שבריטניה היא רפובליקה אסלאמית, אומרים לעצמם הבריטים, מה הטעם בכלל לנסות ולהושיט יד.
ועוד הערה אחרונה על איי פוקלנד: ידידי אוריה בר-מאיר הסביר כאן מדוע מעמד השטחים ומעמד איי פוקלנד, שבארגנטינה טוענים לריבונות עליהם, אינו דומה. אשפי דיפלומטיה מהוללים כמו יאיר נתניהו ואיתמר בן גביר קוראים לישראל לתמוך רשמית בצד הארגנטינאי בסכסוך כצעד עונשין. צריך לקחת בחשבון שלשמאל הבריטי ובוודאי לשמאל הקיצוני שלא בממשלה פחות אכפת מצעד כזה מאשר לימין, שצעד כזה עלול להכעיס אותו מאוד, עד לרמת שבירת כלים שתגמד את הצעד של הממשלה הנוכחית. רופרט לואו, מנהיג מפלגת שיקום לבריטניה, קרא לממשלת ישראל להבהיר את עמדתה לאחר הפוסט של נתניהו הבן, בניסיון לדחוק את ישראל לפינה שלא בטוח שהיא רוצה להיות בה. הבריטים מבינים שעמדותיו של יאיר נתניהו אינן עמדות הממשלה, אבל זה משהו שהרבה יותר קשה לומר במקרה של בן גביר.
לסיכום, הסנקציות של ממשלת בריטניה על ההתנחלויות נהנות מפופולריות נרחבת, כולל בימין הבריטי שאולי מתנגד לדרך אבל לא לעיקרון. העיתוי לפני הבחירות מעיד על כך שבריטניה לא באמת מאמינה בשינוי בישראל בכל הקשור למעמד השטחים הכבושים, גם אחרי הבחירות. אם תקום בישראל ממשלה חדשה שתרצה לנהל את יחסי החוץ של ישראל לטובת האינטרסים שלה ולא לטובת אצבע משולשת, הממשלה הזו תצטרך לבחון איך דווקא היא, ולא הבריטים, מאתחלת את היחסים.