השבוע החולף היה סוער במפלגה השמרנית: מצד אחד, נרשמה עוד עריקה משמעותית כששרת הפנים לשעבר סואלה ברוורמן (בתמונה) חצתה את הקווים למפלגתו של נייג’ל פרג’. מצד שני, קבוצה של פוליטיקאים לשעבר מהאגף המרכזי של המפלגה (one-nation) הקימו את תנועת “שגשוג לבריטניה” כדי לגרום לראשת המפלגה קמי בדנוק לנסות לנצח בבחירות באמצעות מדיניות מרכז-ימין. בדנוק, מצדה, ביקשה להראות שהיא לא מתרגשת מעריקים כמו ברוורמן, אבל גם לא מצאה לנכון לתת איזשהו מקום לאגף המרכזי של מפלגתה. לטענתה, מי שלא מקדם את המדיניות שלה רק מפריע לה, ורמזה שהדלת פתוחה. ממש לא בטוח שזה יבוא לטובתה | צילום: אנדרו פרסונס, המפלגה השמרנית
אם הייתי מקדיש פוסט בשביל כל שמרני/ת שעורק/ת למפלגת הרפורמה, כנראה שלא הייתי מגיע לכתוב על שום דבר אחר. אבל יש עריקות שמצדיקות התייחסות של יותר מאיזה “ברייקינג” בעמודי המדיה החברתית של הבלוג. דוגמה אחת הייתה העריקה של רוברט ג’נריק לפני כשבועיים. השבוע הייתה עריקה נוספת ששווה להתעכב עליה: של שרת הפנים לשעבר סואלה ברוורמן. אבל נראה שהוואקום שאנשי האגף הימני של המפלגה משאירים אחריהם לא נשאר ריק לאורך זמן, ובאגף ה-one-nation עמלים על החזרת השמרנים למרכז המפה. השאלה היא אם ראשת המפלגה תאפשר את זה.
ההיסטוריה של סואלה ברוורמן
נתחיל בסואלה ברוורמן. מדובר במישהי שגורמת לראשת המפלגה השמרנית קמי בדנוק להיראות כמו פעילת אמנסטי. התפקיד המרכזי הראשון שלה התובעת הכללית (מקבילה ליועצת המשפטית לממשלה), אותו קיבלה ב-2020 מבוריס ג’ונסון. היא עוררה דאגות באגפים מסוימים בפוליטיקה עקב התבטאויותיה שהשופטים צברו אצלם יותר מדי כוח ויש לטפל בזה. לאחר התפטרותו של ג’ונסון ב-2022, ברוורמן רצה להחליפו, וכבר הציגה מצע ימני למהדרין, כולל רעיונות כמו עזיבת האמנה האירופית לזכויות אדם (ECHR), עניין שייקח עוד שלוש שנים עד שיהפוך לעמדה הרשמית של המפלגה. לצערה, היא הודחה בסבב השני של השלב הראשון, וכפרס ניחומים מונתה לשרת הפנים של ליז טראס. יום לפני שטראס הודיעה בעצמה על התפטרותה, ברוורמן התפטרה בשל הפרה של הכללים. היא לא נשארה במדבר הפוליטי זמן רב, שכן רישי סונאק מינה אותה מחדש לאותו תפקיד. ב-2023 היא פוטרה, עניין שמוסגר סביב הביקורת שלה על המשטרה מול ההפגנות הפרו-פלסטיניות. בפועל, היא הפרה את האחריות המשותפת, ככל הנראה כדי שיפטרו אותה.
בקיצור, קשה לפספס את זה שברוורמן היא אחת שמימינה נמצא רק הקיר ושהיא לא מתנצלת על זה. לא מפתיע, אם כן, שבשלב מוקדם מאוד לאחר היבחרה של בדנוק לראשות המפלגה, החלו לעלות ספקולציות לגבי אפשרות שהיא תעבור למפלגת הרפורמה, מפלגת הימין הפופוליסטי. בדצמבר 2024 בעלה ראל ברוורמן עזב את השמרנים לטובת הרפורמה, מה שהעלה שאלות גם לגבי סואלה. בינואר 2025 היא עצמה כבר קראה לברית בין מפלגתה שלה לרפורמה. בספטמבר האחרון, קצת לפני הפיכת עזיבת ה-ECHR למדיניות רשמית של השמרנים, ברוורמן חלקה במה עם סגן ראש הרפורמה ריצ’רד טייס בכנס שעסק בדיוק בזה. הדבר העלה כמה גבות, וברוורמן נאלצה להכחיש שהיא מתכוונת לערוק. כמו שהבנתם מהפתיחה, ההכחשה הזו התיישנה מדהים, אבל בפועל אף אחד לא באמת הופתע שזה קרה.
העריקה
בתחילת השבוע (ב’) ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ ערך בנוהל אירוע מתוקשר כדי לבשר: סואלה ברוורמן ערקה לשורותיו. הקהל הורכב מווטרנים, והנאום של ברוורמן היה בהתאם: היא אמרה שבעיניה בריטניה אכן “שבורה”, כזו שלא מסוגלת להגן על עצמה ושצעיריה עוזבים אותה. היא הריעה לווטרנים שנתנו מעצמם למדינה וגינתה את העובדה שהמדינה לא נותנת להם בחזרה, ובראש ובראשונה מנסה להעמיד לדין חלק מהם (בעיקר כאלו ששירתו בצפון אירלנד, אבל התמונה יותר מורכבת). לשיטתה, הסיבה היא החברות ב-ECHR שמתעדפת זכויות טרוריסטים מה-IRA על פני זכויות הווטרנים. היא סיפרה שכתובעת כללית היא רצתה לצאת מהאמנה, אבל נתקלה בהתנגדות מצד חבריה לממשלה. כשרת פנים היא דיברה עם סונאק אך זה התעלם ממנה בזמן שהבטיח שיעשה הכל כדי לעצור את ההגירה הלא מוסדרת. גם כיום, אמרה, רק מיעוט מחברי הפרלמנט השמרנים באמת מעוניינים לצאת מהאמנה. את התנהלות זו היא תיארה כ”בגידה” ו”חוסר עמוד שדרה” מצד השמרנים, ולכן היא עוברת לשרת לצד הפוליטיקאי העקבי היחידי, פרג’.
לפני שנמשיך, ניתוח קצר: ראשית, העיסוק בשאלה האם בריטניה “שבורה” או לא. הקו של הרפורמה הוא שכן, בעוד המפלגות הממסדיות מאמינות שלא. כשג’נריק ערק, הוא הסביר שהשמרנים לא כשירים כי או שהם לא מבינים שבריטניה שבורה, או שהם מבינים ולא רוצים להודות כדי לא לקחת אחריות על חלקם בעניין. כעת, ברוורמן מחזקת את החלוקה הזו, שכנראה ייעשה בה שימוש כדי להוות קו מפריד נוסף בין הרפורמה לבין השמרנים במאבק על לבם של מצביעי הימין. שנית, באותו עניין, דיי ברור שהרפורמה מעט במצוקה אחרי ההבטחה של בדנוק לעזוב את ה-ECHR וטשטוש ההבדלים בין שתי המפלגות. לכן היה צורך להבהיר שהרפורמה היא המקום הנכון למי שהנושא הזה באמת חשוב להם. אם אצל ג’נריק העריקה נראתה בעיקר כמו אופורטוניזם טהור, אצל ברוורמן המעבר נראה מתבקש בהרבה (כפי שפתחה את נאומה: “אני בבית”) והתהייה העיקרית היא למה רק עכשיו.
התגובות
כיצד הגיבו לעזיבתה של סואלה ברוורמן? המפלגה השמרנית הוציאה תחילה את ההודעה הבאה: “[אנו] השמרנים עשינו ככל שביכולתנו כדי לדאוג לבריאותה הנפשית של סואלה, אבל היא בבירור הייתה אומללה”. אם לצטט את התגובה של ברוורמן עצמה להודעה: פתטי. המפלגה מיהרה למחוק את הדברים ולהבהיר שזו הייתה “טיוטה” שפורסמה בטעות. אגיד זאת כך: העובדה שמישהו במטה המפלגה הכין טיוטה כזו לא מנחמת יותר מדי. בכל מקרה, התגובה החדשה הייתה שהעריקה הייתה “שאלה של מתי, לא האם”.
Kemi Badenoch apologised to Suella Braverman for the Conservative Party statement, which referenced her mental health following her defection to Reform UK.
“I’m the only person as a party leader who does apologise,” Badenoch told Sky’s @MhariAurora.
🔗 https://t.co/4rZ3ROx8YK pic.twitter.com/TKdECr9tX1
— Sky News (@SkyNews) January 28, 2026
התגובה של הלייבור ושל הליברל-דמוקרטים הייתה דומה: פרג’ ממלא את השורות בשמרנים לשעבר שלקחו חלק ביצירת הכאוס שהוביל לכך שבריטניה הגיעה לאן שהגיעה והביא את הציבור לבעוט את השמרנים לאלף עזאזל. זו נקודה ששווה להתעכב עליה: אמנם פרג’ מביא אליו הרבה שמות מוכרים, חלקם גם עם רזומה מיניסטריאלי עשיר – עניין חשוב מבחינתו בגלל היעדר הניסיון של המפלגה בניהול – אבל בשלב מסוים זה לא יהיה לטובתו. רבים כבר טוענים שהדבר הזה גורם לרפורמה להיראות פחות כמו אלטרנטיבה ויותר כמו השמרנים 2.0 עם פליטים מהספינה השוקעת המקורית. כרגע המפלגה כנראה עוד במצב טוב, אבל כמה היא תוכל עוד להמשיך עם זה?
בריטניה משגשגת
ובינתיים, יש מי שמנסים למשוך את השמרנים למרכז: ראש עיריית מערב המידלנדס לשעבר אנדי סטריט וראשת השלוחה הסקוטית של השמרנים לשעבר הברונית רות’ דייווידסון השיקו באותו יום בו ברוורמן ערקה (ב’) את תנועת “שגשוג לבריטניה” (Prosper UK), לצד עוד כמה פוליטיקאים שמרנים לשעבר. לדבריהם, 7 מיליון מצביעי מרכז ומרכז-ימין הפכו לחסרי בית פוליטי, מאחר שבדנוק שוברת מדי לימין בגלל פרג’ והלייבור יותר מדי לשמאל בגלל האיום שמציבים הירוקים. לא מדובר באיזו מפלגת מרכז חדשה, אלא בניסיון לגרום לשמרנים ללכת קצת יותר למרכז, מתוך מחשבה שזה מה שיעזור להם לחזור לשלטון. זה לא חדש לשמרנים להיות קרובים למרכז, והמונח one-nation מתייחס בדיוק לאגף הזה במפלגה.
Millions of voters are turned off by populism & are looking instead for competence and realism@Prosper_UK_ exists to support a Conservative Party focused on growth, opportunity & responsible government
Britain can do better & prosper again
Join today: https://t.co/mKsbzTzA6a pic.twitter.com/2cLageWjiP
— Andy Street (@andy4wm) January 26, 2026
רצוי לזכור שהמפלגה השמרנית היא מה שמכונה “כנסייה רחבה”, כלומר משהו שאמור להיות בו מקום מהמרכז-ימין (ה-one-nation) ועד לימין העמוק. ראשי ממשלה בולטים מה-one-nation היו הרולד מקמילן (1957-1963) ואדוארד הית’ (1970-1974), ובוריס ג’ונסון נהג לטעון שהוא מחזיר את המפלגה לימי הזוהר של הזרם הזה. הכנסייה הרחבה הזו היא מה שאפשר למפלגה להשתנות בהתאם לרוח הזמן וכך לנצח ביותר מערכות בחירות. כעת, התנועה החדשה מבקשת לא לתת למרוץ לימין שמתנהל בין השמרנים לבין הרפורמה לחרב את האגף המרכז-ימני במפלגה.
צריך להגיד שלא כולם התרשמו מהיוזמה החדשה של סטריט ודייווידסון: ג’יימי גרין, חבר הפרלמנט הסקוטי שערק מהשמרנים לליברל-דמוקרטים אמר שנראה שרק עכשיו “נפל האסימון” בקרב חברי ה-one-nation שהשמרנים תחת בדנוק נסחפו ימינה. לדבריו, התנועה הזו היא בגדר “מעט מדי, מאוחר מדי”, והציע שדייווידסון צריכה להצטרף אליו במפלגה הליברל-דמוקרטית. עוד חשוב לציין שלמעט דייווידסון שחברה בבית הלורדים, אין לתנועה בשלב זה חברי פרלמנט מכהנים, מה שמקשה על פעילותה.
הנאום של בדנוק
שלשום (ד’) ראשת המפלגה השמרנית קמי בדנוק נאמה על העתיד שהיא רואה למפלגתה. היא התייחסה לשתי הקבוצות שנדונו לעיל. ראשית, לעורקים נוסח ג’נריק, ברוורמן ואחרים. היא טענה שהתנהלותם היא למעשה “טנטרום” פוליטי, ושאם הם לא מרוצים מהכיוון אליו היא לוקחת את המפלגה הם מוזמנים לעזוב. מנגד, היא גם פנתה לאנשי “שגשוג לבריטניה” (מבלי לקרוא להם בשם) ואמרה שהם למעשה חיים בעבר ושהיא בונה מפלגה לעתיד. כשנשאלה עליהם ישירות היא אמרה שמי שרוצים לעזור לשמרנים לנצח יתקבלו בברכה, אבל מי שלא ינסו לקדם את המצע שעליו נבחרה לראשות המפלגה למעשה מפריעים. לפי הגארדיאן, שורה שנחתכה מהנאום היא “המפלגה השמרנית תחתיי הלכה ימינה בכל יום מאז שנבחרתי להנהיגה”.
בזמן שהגיוני לשחרר את מי שרוצים לערוק, בעיקר אם מדובר בעושי צרות כמו ג’נריק וברוורמן, היחס שלה לאנשי המרכז פחות נכון. אני לא מדבר אידיאולוגית, אני מדבר פוליטית: כן, מבחינת המספרים כנראה שההיצמדות לימין היא הדבר הנכון עבור בדנוק, כי רוב מצביעי השמרנים נוטשים לרפורמה, ולא למרכז. אבל יש אבל: ראשית, בשיטת הבחירות הבריטית התנהגות כזו מאפשרת לליברל-דמוקרטים לגרום לנזק רב לשמרנים, וראש המפלגה אד דייווי אומר שהוא עובד על זה. שנית, ניצחון שמרני כזה יהיה ניצחון טקטי. הסנטימנט הציבורי משתנה כל הזמן, ואם השמרנים יהפכו לעוד יותר דוגמטיים ממה שכבר הפכו להיות בשנים האחרונות, זה אומר שייקח להם זמן רב יותר כדי להסתגל למציאויות חדשות.
בנאום הזה בדנוק הראתה שהיא מנהיגה מסוג my way or the high way. אלא שהאופן בו המפלגה השמרנית בנויה אולי מבטיח הרבה סכינים בגב, אך גם מקשה על אדם אחד להשתלט עליה. בדנוק מספרת שהיא מעריצה של מרגרט ת’אצ’ר, אז כדאי לה לזכור שבתחילת הדרך אשת הברזל הכניסה לממשלתה אנשים מכל קצוות המפלגה. בהמשך היא אולי הוציאה בהדרגה את האגף המרכזי מהממשלה, אבל לא ניסתה להבריח אותו מהמפלגה. כשהיא הפכה לחלוטין לאשת my way or the high way, מפלגתה קמה עליה. כדאי לבדנוק לזכור את זה.