כבר לא נסיך

אל תגידו יותר הנסיך אנדרו, אימרו מעתה אנדרו מאונטבאטן וינדזור: בעקבות פרשת ג’פרי אפסטין, משפחת המלוכה הודיעה שהיא שוללת מאחיו הצעיר של המלך את כל תאריו ותיאלץ אותו לעזוב את אחוזת וינדזור בה הוא מתגורר. הדבר היחידי עליו הוא ישמור יהיה מקומו בסדר הירושה לכתר, מקום שהוא כנראה לא יזכה למלא לעולם. כל זאת מאחר שהמלך צ’רלס מאס בכתם שאחיו מהווה על המשפחה ועל מוסד המלוכה, למרות שהפעם הוא גם טרח להדגיש שהוא עומד לצד הקורבנות של אפסטין. כעת, אם מאונטבאטן וינדזור ימשיך להיענש, זה יהיה על-ידי רשויות אחרות | צילום: לשכת פול קגאמה

אחרי שנים של שנמוכים, נראה שהגענו לתחתית החבית: הנסיך אנדרו כבר אינו הנסיך אנדרו, או בעל כל תואר אצולה ואבירות, והוא מעתה אנדרו מאונטבאטן וינדזור. נסו להגיד את זה חמש פעמים מהר. בנוסף, מאונטבאטן וינדזור ייאלץ לפנות את אחוזת וינדזור בה הוא מתגורר כיום. זאת לאחר שהחשיפות והגילויים על הקשרים בין הנסיך לשעבר לטורף המיני ג’פרי אפסטין הפכו לנטל של ממש על משפחת המלוכה. כעת, המלך יקווה שאחיו יישאר לבדו לחטוף את מטר העגבניות הרקובות מהקהל.

תזכורת

בואו נזכיר מה היה עד כה: ב-2014 וירג’יניה ג’ופריי טענה שהיא הייתה קורבן של אנדרו, שמצדו הכחיש. ב-2019 הוא נתן ריאיון ל-BBC בנושא, שרק סיבך אותו יותר, ופרש מתפקידיו הציבוריים. הדברים הסתבכו עוד יותר ב-2021 כשג’ופריי החליטה לתבוע אותו אזרחית, והחלו דיונים בדחיקתו עוד יותר מהחיים הציבוריים (ביובל הפלטינה למלוכתה של המלכה ב-2022, אנדרו לא היה על המרפסת של ארמון בקינגהאם בגלל שההזמנה נשמרה ל”בני מלוכה פעילים”, מה שאנדרו כבר לא היה). אם כשאנדרו לקח צעד אחורה בהתחלה הוא קיווה שיוכל לחזור, התביעה האזרחית גרמה לאימו המלכה אליזבת’ השנייה ולאחיו (בתוארו אז) הנסיך צ’רלס להבהיר לו שייתכן שלא יוכל לשוב.

ככל שהתביעה האזרחית התקדמה כך גם הלחץ על הנסיך דאז, כולל דרישה לשלול ממנו את תאריו הצבאיים ואף לשחררו מהצבא בחרפה. זה הוביל לכך שבאישור המלכה, בינואר 2022 אכן נשללו מאנדרו תארים אלו (אם כי שמר על דרגתו כסגן אדמירל), כמו גם החסויות שהוא נותן לקרנות צדקה והשימוש בתואר “הוד רוממותו”. הוא נשאר להגן על עצמו במשפט כאזרח פרטי, ולבסוף הצליח להגיע להסדר עם ג’ופריי בפברואר אותה שנה. הייתה לו פנטזיה שכך הוא יוכל לחזור לחיים הציבוריים ושוב לקחת חסות על קרנות (למען קורבנות סחר בבני אדם, לא פחות), אבל זה לא התממש. לא רק זאת: הציבור ממש לא הסתפק בכך, וסקר הראה ש-88% מתושבי העיר רצו לראות אותו מאבד את תואר דוכס יורק.

קופצים קדימה לחודש הנוכחי, בו נחשפו תכנים מספר הזיכרונות לאחר מותה של ג’ופריי (היא התאבדה באפריל), ששוב העלה את שמו של אנדרו. יחד עם שתי חשיפות מהשנה האחרונה על קשריו עם אנשים שריגלו למען סין, והנוכחות שלו כבר נהייתה בלתי נסבלת למשפחת המלוכה. לכן, הוא הודיע שיפסיק להשתמש בתאריו (למרות שטכנית המשיך להחזיק בהם, שכן הסרתם דורשת חקיקה של הפרלמנט). במקביל התחילו להפעיל על הדוכס שלא קוראים לו דוכס לחץ, כדי שיעזוב את אחוזת וינדזור בה הוא מתגורר.

מהנסיך אנדרו לאנדרו מאונטבאטן וינדזור

(אתמול (ה’) פורסמה מטעם ארמון בקינגהאם הודעה בזו הלשון: “הוד מלכותו התחיל היום בהליך רשמי להסיר את התארים ואותות הכבוד של הנסיך אנדרו. הנסיך אנדרו יהיה ידוע כעת כאנדרו מאונטבאטן וינדזור. חכירתו את המגורים המלכותיים סיפקה לו, עד כה, הגנה חוקית להמשיך את מגוריו (באחוזת וינדזור – אב”מ). התראה רשמית נשלחה כדי לסיים את החכירה והוא יעבור למגורים חלופיים פרטיים. העונשים האלו (censures) נראו הכרחיים, למרות העובדה שהוא ממשיך להכחיש את ההאשמות נגדו. הוד מלכותם מבקשים להבהיר שמחשבותיהם ואהדתם המוחלטת היו, ויישארו, נתונים לקורבנות ולשורדים של כל סוגי ההתעללות”. אני חושב שאין צורך להסביר את תוכן ההודעה.

אז מתי החקיקה בפרלמנט, אתם שואלים? ובכן, צ’רלס מצא דרך יצירתית לעקוף את זה: שמו של מאונטבאטן וינדזור, בשל היותו אציל, הופיע ב”רשימת האצילים” (roll of peerage), שכוללת את כל מי שנכנסים תחת הקטגוריה (כולל חברי בית הלורדים), ונוצרה כתוצאה מצו מלכותי של המלכה המנוחה ב-2004. מי שאחראי על תחזוקה הוא הלורד צ’נסלור, כיום שר המשפטים דייוויד לאמי. זה קיבל צו מלכותי מהמלך צ’רלס להסיר את השם של אחיו מהרשימה. בפועל, זה אומר שהמלוכה כבר לא מכירה בתאריו של אנדרו. לכן, למרות שדרך המלך (pun intended) היא לעבור בפרלמנט, בפועל לא ניתן להשתמש בתואר הדוכס של מאונטבאטן וינדזור, גם אם זה היה רוצה שיחזרו להשתמש בהם. ההסבר לכך הוא שצ’רלס העדיף שהפרלמנט לא יכלה את זמנו על הליך החקיקה ויעסוק בדברים דחופים יותר, ולכן הוא העדיף להשתמש בצעדים שבתחום הפררוגטיבה שלו. שאר התארים (כולל הוד רוממותו) יוסרו בימים הקרובים.

לגבי הבית, הנסיך לשעבר יעבור לבית סנדרינגהאם, שבבעלותו הפרטית של המלך, והעלויות ימומנו באופן אישי על-ידי אחיו. גם גרושתו, שרה פרגוסון, צפויה לעזוב את הבית. עם זאת, הפינוי צפוי לקרות רק בתחילת 2026, כדי להימנע ממצבים מביכים בארוחת חג המולד המלכותית שתיערך בסנדרינגהאם (השניים יישארו בווינדזור).

מה נשאר לנסיך לשעבר?

האם אנדרו מאונטבאטן וינדזור איבד את הכל לחלוטין? לא לגמרי. הדבר החשוב ביותר עליו הצליח לשמור הוא מקומו השמיני בסדר הירושה (אחרי הנסיך ויליאם וילדיו והנסיך הארי וילדיו). כבר כעת עולות תהיות אם לא כדאי להסיר את שמו מסדר הירושה כדי לא להגיע בטעות, בגלל שורת טרגדיות נוראיות, למצב בו אדם שנענש כפי שמאונטבאטן וינדזור נענש הופך למלך. אבל בהינתן חוסר הסבירות של התרחיש ובגלל חוסר הרצון לבזבז זמן פרלמנטרי על הדבר הזה, הממשלה לא מתכוונת לקדם משהו בנושא, אבל לא פסלה את הרעיון שתאפשר לחקיקה פרטית להתקדם. עוד רצוי לציין שבגלל שהוא נחשב לבן מלוכה “לא פעיל”, הוא לא יוכל להחליף את אחיו במקרה שיהיה צורך במילוי מקום זמני.

משהו פחות חשוב, אבל כולם שואלים עליו, אז הנה: שתי בנותיו של מאונטבאטן וינדזור, ביאטריס ויוג’יני, ישמרו על תואריהן כנסיכות. זה בגלל שהן הבנות של הבן של הריבונית המנוחה, בהתאם למכתב ההרשאה של המלך ג’ורג’ החמישי מ-1917. או במילים אחרות, למרות שהן נמצאות אחריו בסדר הירושה, הן נמצאות במעמד יותר גבוה משל אבא שלהן (ואמא שלהן, שגם תצטרך לוותר על תואר הדוכסית).

הפעולה המלכותית

למה בעצם הצעד הדרסטי הזה? האם לא הספיקה הפסקת השימוש בפועל בתארים? ובכן, רבים טענו שזה לא מספיק ורצו לראות שלילה רשמית של התארים וסילוקו של הנסיך לשעבר מהאחוזה. היה ברור, אם כן, שהעונש הזה לא הולך לספק אף אחד, גם אם אנדרו מאוד חשק בתארים ובכיבודים גם בפועל ולא רק להלכה. התחושה הייתה שהנסיך אנדרו העיב יותר מדי על העבודה של משפחת המלוכה – במיוחד של המלכה קמילה, שמקדמת את הנושא של טיפול בקורבנות אלימות מינית – ולכן היה צורך להפוך אותו לאנדרו מאונטבאטן וינדזור.

וכן, אפשר לצחוק עד מחר על “העבודה של משפחת המלוכה”. אבל רצוי לזכור שלמשפחת המלוכה יש לא מעט כסף ונכסים, וגם כוח לא מבוטל בדמות היכולת להשפיע על חקיקה שנוגעת אליהם (הסכמת המלך). היכולת לשמור על כל אלו נובעת מהצלחתה להתאים את עצמה לרוח הזמן ולדעת הקהל. שם המשפחה וינדזור, למשל, הוא תוצר של מלחמת העולם הראשונה והצורך להחליף את שם המשפחה הגרמני סקסה-קובורג-גותה. חלק מזה דורש גם השתתפות בפעילויות שהן אמנם לא יצרניות, אבל דורשות נוכחות בלא מעט מקומות ולכל מיני טקסים, כדי להפוך את המשפחה לעוגן של יציבות ומקור להתאחד סביבו. אנדרו פשוט לא התאים לזה.

ועוד משהו: למלך צ’רלס מגיע הרבה קרדיט על זה. כשנשללו מהנסיך לשעבר תאריו הצבאיים, מי שדחפו לכך היו צ’רלס והנסיך ויליאם. לפי הדיווח, משפחתו הקרובה של המלך נתנה לו גב לבצע את המהלך. למרות שהמסורת המשפחתית היא שהשמירה על מוסד המלוכה קודמת לקשרים המשפחתיים, היה נראה שהמלכה המנוחה הייתה הרבה פחות נלהבת להעניש את בנה המועדף (כך אומרים) מאשר בנה הבכור ומשפחתו הגרעינית. צ’רלס גילה הרבה פחות סנטימנטים כלפי אחיו הצעיר, וטיפל במצב ביעילות. לא רק זאת: בניגוד לעבר, הפעם משפחת המלוכה התייצבה במפורש לצעד הקורבנות, ולא רק התנערה מהכבשה השחורה שלה. לפי סקר של YouGov, בזמן ש-58% סבורים שמשפחת המלוכה פעלה לאט מדי, 53% מאמינים שהמלך עשה ככל שביכולתו מול המשבר. כמו כן, 79% תומכים במהלך.

תגובת המשפחה

ראוי להתעכב גם על התגובה של משפחתה של וירג’יניה ג’ופריי המנוחה. זו, כמובן, בירכה על החדשות. אחיה, סקיי רוברטס, אמר שאחותו היא “נערה אמריקאית מהשורה ממשפחה אמריקאית מהשורה, שהפילה נסיך בריטי עם האמת שלה והאומץ יוצא הדופן שלה”. קשה לקרוא לתיאור הזה מופרז, גם אם בסופו של דבר מה ששינה לצ’רלס היה פחות ג’ופריי עצמה, או בכלל הנושא של אלימות מינית, ויותר להעיף את אבן הריחיים הזו מעל צווארו.

אבל, לרוברטס יש גם דרישות למלך. הוא טען שברצונו להיפגש עם צ’רלס, ושזה צריך להסכים לכך אם הוא באמת דואג לקורבנות של אלימות מינית. בנוסף, הוא דרש חקירת משטרה נגד אנדרו (יש לציין שנפתחה חקירה לאחר פרסום שמאונטבאטן וינדזור ניסה להשתמש בשומרו האישי כדי להשיג מידע רגיש על ג’ופריי) ושהמלך יפעיל לחץ על נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כדי שזה יוציא לאור את כל המסמכים של אפסטין ויאפשר להכניס אותם מאחורי סורג ובריח. יצוין שלפי הכתב לענייני ארצות הברית של סקיי ניוז, ג’יימס מת’יוז, הנפילה של הנסיך לשעבר עוררה תשומת לב רבה מעבר לאוקיינוס האטלנטי – גם בקרב מי שחוקרים בקונגרס את הפרשה, וגם בקרב מקורבי אפסטין (כולל טראמפ).

לסיכום

ככל הנראה, המלך צ’רלס עשה עם אחיו אנדרו מאונטבאטן וינדזור את המקסימום שמשפחת המלוכה יכולה לעשות בלי לכלול מוסדות אחרים, כמו הממשלה, הפרלמנט או המשטרה. מבחינה פוליטית, זה כמובן היה צריך לקרות מזמן ורק העובדה שהמוסד הזה נשען כולו על קשרי דם מנעו מזה לקרות מהר יותר. בכל מקרה, האח הסורר הושפל עד עפר, איבד את כל הכיבודים שהוא תמיד חשק בהם ועשה מהם מטבע בעל ערך רב. האם הוא ייענש יותר מזה? קשה לדעת. בהסתבכויות הקודמות שלו המשטרה המטרופוליטנית של לונדון, שחוקרת את ענייניו, לא התגלתה כמופת של חקירות שחיתות בחלונות הגבוהים. אבל יכול להיות שהפעם היא תפתיע. בכל מקרה, בינתיים הדוכס לשעבר גילה שיש דברים שסמיכים יותר מדם.