חודש חדש, פרשייה חדשה. הפעם סוגייה רגישה שנוגעת לביטחון הלאומי: לפי החשד, הממשלה במכוון לא סיפקה לפרקליטות ראיות שיוכלו לסייע להעמיד לדין שני נאשמים בריגול למען סין. זאת לאור הסבר של פרקליט המדינה לחזור מהאישומים נגד השניים לאחר שלא קיבלה מהממשלה ראיות שיש בהן כדי להוכיח שסין מהווה איום. באופוזיציה טוענים שזה בגלל ההעדפה של הלייבור את היחסים הכלכליים עם סין על פני הביטחון הלאומי. הממשלה טוענת שזה נבע מכך שהממשלות שבזמנן בוצעו עבירות הריגול – שמרניות כולן – לא הגדירו בזמן אמת את סין כאיום. המומחים סבורים שמדובר בטענות מוזרות משהו, וגם מפנים אצבע מאשימה כלפי הפרקליטות. כעת הממשלה מנסה להדוף את ההאשמות, וגם להגן על היועץ לביטחון לאומי ג’ונתן פאוול, שידוע בקשריו הקרובים לסין. כעת, סטארמר נראה אפילו פחות כשיר לתפקיד ראש הממשלה, ובפרלמנט כבר בודקים כיצד ניתן לחקור את העניין בצורה היעילה ביותר | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
בנאום הראשון שלו כראש מפלגת הלייבור לכנס המפלגה (שננאם בווידאו, בגלל סגרי הקורונה), קיר סטארמר הבטיח שבניגוד לקודמו ג’רמי קורבין, עמו הלייבור לא תגיע שוב לבחירות מבלי שבוטחים בה בענייני הביטחון הלאומי. ובכן, זה היה נכון אולי לגבי המפלגה לפני הבחירות, אבל אנחנו אחרי הבחירות, ונראה שקצת לא סומכים על הממשלה בנושא. הסיבה לכך היא טענות לכך שהממשלה הפילה תיק נגד מרגלים סינים כדי שיהיה סיכוי לשפר את היחסים הכלכליים עם הרפובליקה העממית. כעת, סטארמר והיועץ לביטחון לאומי ג’ונת’ן פאוול על המוקד.
מה קרה?
במרץ 2023 נעצרו שני אנשים, כריסטופר ברי וכריסטופר קאש, בחשד שבין דצמבר 2021 לפברואר 2023 הם הדליפו לסין מידע שפוגע באינטרסים של בריטניה, ועוד לאחת הדמויות הבכירות במפלגה הקומוניסטית. בקיצור, ריגול. קאש, יצוין, היה חוקר בפרלמנט ועסק בסין, וככזה היה מקורב לשמרנים בכירים כמו טום טוגנדהאט ואלישיה קרנס, שבאותו זמן החזיקו בתפקידי מפתח בכל הנוגע לחוץ וביטחון. ברי היה חוקר שמקום מושבו בסין, והוא חבר של קאש. באפריל 2024 הוגש כתב אישום, וברי וקאש טענו בבית המשפט שהם לא אשמים. אבל לפני כחודש, ב-15 בספטמבר 2025, התביעה החליטה לחזור בה מכתב האישום בטענה שלא הושגו מספיק ראיות כדי להוכיח את זה.
Charges against Christopher Cash (L) & Christopher Berry (R) who denied allegations of spying for China dropped! Official Secrets Act states anyone accused of spying only prosecuted if the information provided useful to an enemy, Govt not proving China a national security threat! pic.twitter.com/2wWada5tUO
— Diana Speaks (@Diana6197Davis) October 12, 2025
כפי שאתם יכולים לנחש, עניין כל-כך רגיש לא עבר חלק. שר הפנים בממשלת הצללים כריס פילפ תהה בפרלמנט אם הממשלה הפעילה לחצים כלשהם על התביעה כדי להגיע להחלטה הזו. השר לביטחון במשרד הפנים דן ג’רוויס הכחיש, אמר שהממשלה “מאוכזבת מאוד” מההחלטה למשוך את האישומים, והסביר שבכל מקרה החוק שבגללו המצב הזה נוצר שונה, כך שאין עוד הרבה מה לעשות מבחינתה. לפי ג’רוויס, הבעיה הייתה שהשניים הואשמו בעבירות תחת חוק ריגול מ-1911, לפיו ריגול צריך להיעשות עבור מדינת “אויב”. כלומר, הרשעת השניים תצריך להגדיר את סין כמדינת אויב, שזה עניין בעייתי. בסוף 2023, אחרי המעצר, נכנס לתוקפו חוק חדש, שהפך את השפה לפחות נוקשה ומדבר על “כוח זר”. הממשלה התכוונה להעיד במשפט על סמך דוח שלא מתאר את סין כ”אויבת” אלא כ”אתגר”.
גם לאחר שהטלגרף חשף שהממשלה הנוכחית מנעה מעדים מטעמה להעיד במשפט בדלתיים סגורות וסירבה לתת ראיות כתובות, ולאחר שהטיימס דיווח שבממשלה התעלמו במכוון מראיות מפלילות של משרד הפנים, בממשלה התעקשו שלא הייתה לה שום מעורבות בעניין ושהיא בכלל “מאוכזבת” מההחלטה שלא להעמיד לדין. הפרקליטות, כך הוסבר, היא גוף עצמאי שמקבל החלטות באופן עצמאי, והממשלה בכלל שמה את הביטחון הלאומי בראש מעייניה.
פרקליט המדינה מסביר
בשבוע שעבר (ג’) פרקליט המדינה סטיבן פרקינסון כתב מכתב ליושבי הראש של ועדת הפנים ושל ועדת המשפטים כדי להסביר את עצמו. לדבריו, הוא חרג ממנהגו של לתת מידע על הראיות בתיק, והחליט לעשות כן בגלל התבטאויות מצד הממשלה בנושא. בגדול, מעט לאחר הגשת האישומים נגד שני הכריסטופרים, ביולי 2024, בית המשפט הגבוה פסק בתיק ריגול אחר, והבהיר שם מהי מדינה שנכללת תחת החוק מ-1911: “מדינה שמהווה בעת העבירה איום לביטחון הלאומי של בריטניה”. מרגע זה, על המדינה חלה החובה להוכיח שסין מהווה איום שכזה. לפי פרקינסון, הממשלה סיפקה כל מיני עדויות וראיות, אבל לא כאלו שהספיקו כדי לבסס קייס חזק. לאחר שהבינו בפרקליטות המדינה שהממשלה גם לא תספק משהו יותר טוב, הוחלט לזנוח את הקייס.
ולמה הייתה בעיה להוכיח שסין מהווה איום? לפי הדיווחים, המשפטנים של הממשלה חשבו שצריך פחות קייס משפטי שבנוי על ראיות, ויותר שהממשלה פשוט תכריז על המדינה הזרה כישות עוינת. כאמור, העבירות בוצעו בין סוף 2021, תחת ראש הממשלה בוריס ג’ונסון, לתחילת 2023, תחת רישי סונאק. תחת ממשלתו של הראשון סין הוגדרה כ”מתחרה מערכתית” (systemic competitor) ותחת האחרון כ”אתגר מערכתי בדורנו” (ההגדרה של הממשלה הנוכחית, אם תהיתם, היא “אתגר גאופוליטי”). לא בדיוק “איום”. ראש הממשלה קיר סטארמר, לשעבר בעצמו פרקליט המדינה, הגיב למכתב של פרקינסון ואמר שהראיות צריכות להינתן בהתאם למצב בעת ביצוע העבירה, ולא לפי הגדרות שאולי הגיעו מאוחר יותר.
החבל מתהדק
מאחר שפרקינסון הבהיר שלא נדרש להוכיח שסין היא “אויב” אלא רק “איום” – רף נמוך בהרבה- באופוזיציה דרשו לדעת, שוב, אם מישהו בממשלה ניסה לחבל בכוונת מכוון ביכולת של הפרקליטות להוכיח שסין הייתה איום. עוד לפני המכתב של פרקינסון כריס פילפ סיפר שהוא השתכנע שלשרים במשרד הפנים, שבבריטניה אחראי גם על הביטחון הלאומי, אין קשר לקריסת התיק, והטיימס דיווח שהיועץ לביטחון לאומי ג’ונת’ן פאוול נכח בפגישה (שאת קיומה דאונינג 10 מכחיש) בה נמסר אילו עדויות הממשלה תמסור לפרקליטות לגבי מעמדה של סין. לכן, האצבעות המאשימות לא הופנו למשרד הפנים, אלא לפאוול ולראש הממשלה קיר סטארמר.
אבל רגע, איזה אינטרס יש לממשלה לגרום לקריסת תיק ריגול נגד מדינתה שלה? ממשלת בריטניה הנוכחית עושה מאמצים רבים לחזק את היחסים הכלכליים עם סין. הדבר הביא לכך שסין לוחצת על הממשלה לאשר תכנית ל”מגה-שגרירות” בלונדון, שרבים חוששים שתהפוך למרכז ריגול, ובהתאם מהווה עניין למחלוקת, ויש בממשלה מי שרוצים להיעתר. משרד החוץ הבריטי עושה מאמצים להסיר את איסור הכניסה של השגריר הסיני לפרלמנט, בתמורה להסרת סנקציות סיניות על חלק מחברי הפרלמנט הבריטי. ביולי, פאוול נשלח בחשאי לסין לצורך שיחות, וההחלטה להתעלם מראיות משרד הפנים התקבלה רק ימים לפני ששר העסקים והמסחר פיטר קייל יצא לסין לשיחות הסחר הראשונות זה שבע שנים בין המדינות. בקיצור, יש מי שטוענים שכדי להגן על יחסי הסחר המתגבשים, סטארמר עשה ג’סטה לשי ג’ינפינג.
לפני שאמשיך, חשוב לעצור רגע ולציין שלפי מומחים משפטיים עם עבר בפרקליטות, לא בטוח בכלל שפרקינסון היה צריך לוותר על התיק. כפי שהם הסבירו, ההחלטה להגיש נגד קאש וברי כתבי אישום התקבלה לפני הפסיקה של בית המשפט הגבוה אותה הזכיר פרקינסון. לדבריהם, בפסיקה עצמה לא היה משהו שפתאום הפך את האישום לבעייתי יותר – אם כבר, להיפך. כלומר, או שמראש לא היה מקום להגיש כתבי אישום, או שהראיות שהיו בידי הפרקליטות עת הגשת כתבי האישום היו מספיקות בין כה וכה.
המשך ההתפתחויות
בימים הבאים הגיעו עוד ועוד חשיפות ודיווחים בעניין. כך למשל, מזכיר הממשלה לשעבר לורד סיימון קייס פקפק בטענה של קיר סטארמר שלא היה ניתן להוכיח שסין היוותה איום בשנים בהן בוצעו העבירות לכאורה, שכן היו שלל התבטאויות פומביות מראשי מערכת הביטחון לפיהן, ובכן, סין מהווה איום. גם חבר הפרלמנט השמרני טום טוגנדהאט, לשעבר השר לביטחון, טען שלפי מה שהבין ממקורותיו במערכת הביטחון אין שום הסבר אחר לקריסת התיק מלבד בחירה של הממשלה שכך יקרה. כך עוד שורה של לשעברים העלו סימני שאלה לגבי ההסברים של פרקינסון, אבל עוד יותר של הממשלה.
בעניין שונה אבל דומה, הטלגרף חשף גם שלאחר לחצים מצד משרד האוצר, ג’ונת’ן פאוול מנע פרסום של דוח עליו עמל במשרד החוץ (בהתאם להבטחת בחירות של הלייבור) שעניינו עד כמה סין מהווה איום על בריטניה (המסקנה היא שמאוד, ובשלל תחומים). במשרד האוצר חששו שאם סין תוגדר כאיום באופן פומבי, זה יפגע ביכולת לחזק עמה את קשרי המסחר. עוד דווח שהממשלה הבריטית קיבלה הצעה שיוותרו על תביעות לפיצויים על ההפקעה של בריטיש סטיל, בתמורה לאישור המגה-שגרירות. זה אמנם לא קשור לתביעה נגד קאש וברי, אבל הדבר נראה כמו עוד הוכחה שממשלת סטארמר מוכרת את הביטחון הלאומי בשביל כמה הזדמנויות סחר עם הרפובליקה העממית.
היועץ לביטחון לאומי
באופן כללי, פאוול עלה על הגריל. כך למשל הדיילי מייל פרסם שהוא היה חבר (fellow) ב”קבוצת 48″, ששמה לה למטרה לחזק את קשרי המסחר עם סין ונוסדה על-ידי קומוניסטים בריטים. הארגון בפני עצמו, יצוין, הוא לא בלתי לגיטימי וגם פוליטיקאים אחרים כמו טוני בלייר קיבלו תואר דומה בו. עניין יותר בעייתי היה שחודשים ספורים לפני מינויו לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, פאוול קיים שיחות עם אגודת סין העממית לידידות עם מדינות זרות, שארצות הברית הוציאה לגביה אזהרות ביטחוניות בשנים האחרונות. עניין נוסף הוא שפאוול נחשב למי שדחף להסכם על מסירת ארכיפלג צ’גוס, שמיטיב מאוד עם סין. טום טוגנדהאט ביקר את הרעיון שפאוול יעיד בפני הפרלמנט רק בדלתיים סגורות במקום באופן פומבי.
וכיצד הגיבה הממשלה? שרת החינוך ברידג’ט פיליפסון אמרה שהיא יכולה להבטיח שלפאוול לא היה שום חלק בהפלת התיק, ושזה הכל החלטה עצמאית של הפרקליטות. לעומתה, כשקיר סטארמר נשאל אם לשרים או לפאוול היה חלק בעניין, הוא הכחיש במפורש רק את מעורבות השרים. כשהשליח המיוחד של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, סטיב ויטקוף, פרסם תודה לבריטניה בכלל ופאוול בפרט על התפקיד שלהם מאחורי הקלעים במו”מ בין ישראל לחמאס, היו מי שתהו אם זו איזושהי טובה של הממשל לסטארמר כדי לתת קצת קרדיט ליועץ שלו (שמהווה מינוי אישי שלו). אציין שבהתחשב בכך שהממשל לא מדבר בקול אחיד בעניין הזה, ולמשל השגריר האמריקאי בישראל מייק האקבי דחה את חשיבותה של בריטניה למו”מ כשהיא עלתה מצדה של פיליפסון כיממה לפני דבריו של ויטקוף, זה לא בלתי מתקבל על הדעת.
מגיעים לפרלמנט
אתמול (ב’) דן ג’רוויס מסר הצהרה לפרלמנט בנושא. לפני שהוא התחיל בדבריו, יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל הביע “אכזבה” ו”כעס” מהפלת האישומים, בהסבר שאלו הם חברי הפרלמנט שהיו מושא לריגול, והוא מרגיש שהפרלמנט לא מקבל את ההגנה לה הוא זקוק. בכל מקרה, ג’רוויס טען שהבעיה הייתה שקאש וברי נשפטו תחת החוק הקודם, והפסיקה של בית המשפט העלתה את רף ההוכחה על התביעה. כיוון שהממשלות השמרניות שבין 2021 ל-2023 לא הגדירו את סין כ”איום”, לא היה הרבה מה לעשות. הוא דרש מהמפלגה השמרנית לקחת אחריות על ההחלטות שקיבלה בזמנו, ואמר שיש לגבש אסטרטגיה לטווח ארוך מול סין שכן יש לה השפעה רבה על כלכלת בריטניה. הוא כמובן הדגיש שוב שלאף אחד בממשלה – בין אם שרים, עובדי מדינה בכירים או יועצים – לא ניסה להשפיע על הפרקליטות, וחזר על המחויבות של הממשלה לביטחון המדינה ולפעולה מול התוקפנות הסינית.
מי שענתה ראשונה הייתה ראשת האופוזיציה קמי בדנוק, מה שמראה כמה משקל השמרנים נותנים לסיפור הזה. יש מי שרואים את הפרשה הזו כקריטית עבור סטארמר, אולי אפילו כזו שתוביל לסופו. בהתאם, אם ספסלי הממשלה היו ריקים משהו, ספסלי האופוזיציה היו מלאים בהרבה. היא לא קיבלה את ההסבר של ג’רוויס וסיפקה שורה של מקרים בהם גורמים ממשלתיים – גם אם הדבר לא היה עמדת הממשלה הרשמית – השתמשו במילה “איום” כדי להגדיר את סין. היא הזכירה שוב את כל המומחים שפקפקו בעמדת הממשלה וטענה שהפסיקה של בית המשפט הגבוה דווקא הורידה את רף ההוכחה. היא טענה שהממשלה ממציאה תירוצים מביכים ולא אמינים, והזהירה שזה לא משהו שהולך להיעלם עם הזמן.
ג’רוויס לא נשאר חייב. הוא הזכיר שבעבר בדנוק בעצמה הציעה להיזהר מהגדרת סין כאיום. כמו כן, הוא התעקש שלא הייתה שום מעורבות מצד שרי הממשלה או פאוול בהחלטה אילו ראיות לספק לפרקליטות. ההחלטה הזו נעשתה באופן עצמאי על-ידי סגנו של פאוול, שמונה בימי הממשלה הקודמת.
לאן מכאן?
אני לא יודע מה בדיוק קרה בחדרים סגורים, אבל דבר אחד בטוח: היה כשל רציני או בממשלה או בפרקליטות (או בשתיהן). או שבפרקליטות לא הבינו מה הם יכולים לעשות את חומר הראיות שלהם, או שבממשלה באמת לא עשו את מה שצריך – בזדון או ברשלנות – כדי שלפרקליטות יהיה את כל מכלול הראיות. מה שעוד ניתן לומר בביטחון זה שההתנהלות של ג’ונתן פאוול בכל הנוגע לסין מעלה שאלות, וכמובן ששני מרגלים לכאורה לטובת סין מסתובבים חופשי.
אה, וכמובן, אפשר להגיד בביטחון מלא שהממשלה בצרות. כך למשל, פורסם היום (ג’) שקבוצה חוצת מפלגות המורכבת מחברי ועדת הפנים וחברי ועדת החוץ של הפרלמנט בודקות מה תהיה הדרך הנכונה ביותר לחקור פרלמנטרית את הממשלה. ועדת החקירה הזו, ככל הנראה, תבדוק לעומק את המעורבות של פאוול בעניין. זה גם יאיר את כושר השיפוט של קיר סטארמר שמינה אותו. יחד עם שערוריית מינוי הלורד פיטר מנדלסון לשגריר בארצות הברית, התחושה שסטארמר לא יודע אפילו את מי למנות רק מתחזקת.
וסטארמר גם כך שקוע בשלל צרות. השערורייה הזו רק תחזק את התחושה שהוא לא מסוגל להתמודד עם התפקיד של ראשות הממשלה. עכשיו גם נראה שהוא לא מסוגל לעשות את המינימום כדי להבטיח את הביטחון הלאומי של בריטניה. גם אם התדמית הזו לא לחלוטין מוצדקת, הממשלה כרגיל לא יודעת לנהל את המשבר, והוא רק הולך ומעמיק.