תעודת זהות

האם בריטניה הולכת לאמץ תעודת זהות מחייבת? אחרי שבמשך עידנים הרעיון היה נחשב למנוגד לכל הלך הרוח הבריטי, ואחרי שצ’רצ’יל וקמרון ביטלו בתורם את הניסיונות שנעשו בעניין, ראש הממשלה קיר סטארמר מתכוון לנסות שוב. הסיבה: מלחמה בעבודה של מהגרים לא חוקיים. הרעיון הוא שתעודה דיגיטלית, שהגישה אליה תהיה דרך האפליקציה הממשלתית בטלפון הנייד, תהיה אמצעי הזיהוי המחייב כשמוכיחים למעסיקים את הזכות לעבוד בבריטניה. כך, מהגרים לא חוקיים לא ירצו להגיע. רק שאף אחד לא ממש מבין איך זה אמור לסייע לעלות על עבודה לא חוקית, והסברי הממשלה לא ממש מפזרים את הערפל, מה שיוצר את התחושה שזה גימיק. בינתיים, כל מפלגות האופוזיציה מתנגדות למהלך, וגם גופי חברה אזרחית. היחיד שתומך, באופן מפתיע, זה הציבור הבריטי | בתמונה: תעודת זהות בריטית, 1947 (צילום: srv007, פליקר)

בישראל, סעיף 24 לחוק מרשם האוכלוסין קובע: “תושב הנמצא בישראל שמלאו לו 16 שנה חייב לקבל תעודת זהות”. עבורנו אין שום דבר מוזר בכך שמעבר לדברים כמו רישיון נהיגה, דרכון ותעודות אחרות שמאפשרות הזדהות, יש גם תעודת זהות שמחייבת את כל אזרחיה ותושביה. אבל, ישראל היא לא בריטניה, ושם אין תעודת זהות מחייבת שכזו. ומה קורה כשראש הממשלה קיר סטארמר רוצה להציג אחת? ובכן, אז אתם יכולים לראות את ג’רמי קורבין, נייג’ל פרג’, אד דייווי וקמי בדנוק מסכימים על משהו.

מה הסיפור של הבריטים עם תעודת זהות?

הגישה של הבריטים לתעודות זהות היא, ובכן, מעניינת. הם השיתו תעודת זהות מחייבת בשתי מלחמות העולם, כדי לעזור בגיוס, שירות לאומי, ביטחון לאומי והקצבת מזון. אחרי מלחמת העולם השנייה ממשלת הלייבור של קלמנט אטלי לא ביטלה את החובה בתעודה, וצעד זה הגיע רק בממשלת צ’רצ’יל השנייה ב-1952. הסיבה לכך הייתה ביקורת על עלויות ושהשתמשו בתעודות לצורך אכיפת החוק. עבור הבריטים, תעודת זהות מחייבת הייתה עניין ליבשת, בעוד היא היוותה משהו זר לערכי החופש של הממלכה. היה צורך במטרה ספציפית כדי להסכים לתעודה המחייבת.

המחשבה על תעודות זהות חזרה לדיון הציבורי בשנות התשעים, ולאחר שממשלת ג’ון מייג’ור לא עשתה בעניין משהו, הדבר הגיע לפתחו של טוני בלייר. ב-2006 הממשלה העבירה את חוק תעודות הזהות, עם תשתית להנפקתן על בסיס וולונטרי, אך הניח את הפתח להפיכת התעודה למחייבת באמצעות הצבעה נוספת בפרלמנט. המטרות של החוק היו להקשות על עובדים לא חוקיים, להקשות על ארגוני פשע להשתמש בזהות כפולה, לדאוג שרק מי שזכאים לכך יוכלו לקבל שירותים מהמדינה ולמנוע גניבת זהויות.

ב-2010 התחילה לפעול ממשלת הקואליציה של השמרנים והליברל-דמוקרטים, שב-2011 ביטלה את תעודות הזהות (שגם כך הונפקו מהן רק 15 אלף). שרת הפנים דאז ת’רזה מיי כינתה את התכנית “פולשנית” וראש המפלגה הליברל-דמוקרטית ניק קלג אמר שביטול התעודות נועד “לפרק את המדינה המפקחת”. מעבר לענייני “האח הגדול”, נימוק נוסף היה שזה פשוט עלה המון כסף. החששות האלו מתעודת זהות איתנו עד היום. למשל, ב-2021, כשכולם היו בדיונים סביב הרעיון של “דרכון ירוק” למחוסנים לקורונה, היו מי שהתנגדו בגלל הרעיון של עוד מסמך מזהה. בנוסף, מאז 2023 טוני בלייר משתמש במכון שלו כדי לקדם שוב את הרעיון, בעיקר כאמצעי שייעל את הממשק של האזרחים עם המדינה. כיום, בכל מקרה, נראה שדעת הקהל הבריטית דווקא נוטה לטובת מערכת כלשהי של תעודת זהות.

ומה קורה עכשיו?

נעבור להיום. כפי שאתם בטח יודעים, בריטניה סובלת מבעיה של הגירה לא חוקית, בעיקר בדמות מבקשי מקלט שנכנסים באופן לא מוסדר לממלכה דרך תעלת למאנש. אחת הדרכים בהן הממשלה חושבת להשתמש כדי להילחם בעניין הזה היא תעודות זהות מחייבות. כבר ביוני פורסם שהממשלה בוחנת אפשרות לתעודת זהות מחויבת שתונהג באמצעות האפליקציה הממשלתית, ושגורמים שונים יוכלו לאמת אותה עם אפליקציה משלהם. זה אמור לעזור לא רק עם מי ששוהים בבריטניה שלא כחוק, אלא גם למנוע מצב הפוך של התעמרות במי שכן שוהים בה כחוק כמו שהיה בפרשת וינדראש (אז משרד הפנים לא עשה את עבודתו בשמירת הניירת הרלוונטית של קבוצת מהגרים שהגיעו כחוק, כך שלא יכלו לקבל שירותים מהמדינה וכמעט גורשו) ולקבל שירותים מהמדינה. הרעיון זוכה לתמיכה של רבים מחברי הפרלמנט של הלייבור, וסטארמר השתכנע שעליו לטפל ב”גורמי המשיכה” לבריטניה.

והנה, בשבוע שעבר (ה’) דווח שאכן סטארמר מתכוון להודיע על תכנית לתעודות זהות מחייבות שייקראו Brit Card, בגיבוי שרת הפנים החדשה שאבאנה מאמוד (מחמוד), שתומכת עקרונית ברעיון. וכבר אז, כשהפרטים לא היו רשמיים, הדיווח עורר תגובות מקיר לקיר (כבר ניכנס אליהן). למחרת (ו’) העניין הפך לרשמי. הממשלה הודיעה שבכוונתה להציג תעודת זהות דיגיטלית שתהיה מחייבת לצורך הוכחת היתר לעבוד בבריטניה. התעודה לא תהיה מחייבת לשום דבר אחר, אבל בהתחשב בכך שכל מי שירצו לעבוד (כולל אזרחים) יזדקקו לזה, התעודה תהיה מחייבת עבור נתח יפה מהאוכלוסייה. לפי הממשלה, זה יקשה על עבודה לא חוקית, מה שמהווה לשיטתה גורם משיכה למי שנכנסים לבריטניה באופן לא מוסדר. מעבר להוכחת זכות לעבוד בבריטניה, התעודה תאפשר גישה לשלל שירותים ממשלתיים. כמובן, הממשלה מבטיחה את אבטחת הנתונים הטובה ביותר לעניין, ובניגוד לישראל המשטרה לא תהיה מוסמכת לבקש תעודת זהות.

הערת אפקטיביות

לפני שנמשיך לעניין הפוליטי שהצעד הזה יצר, צריך להעלות פה תהייה: איך זה יעזור להפחית העסקה לא חוקית? הטענה של הממשלה היא שזה יקל על תפיסת מי שמעסיקים באופן לא חוקי. השר להגירה מייק טאפ הסביר שזה יאפשר לרשויות לדעת מיהם אותם מעסיקים (כי… מה?). בעיתונות גם הוזכר שזה יקשה על זיופי מסמכים באמצעותם ניתן להוכיח זכות לעבוד. אם יותר קשה למצוא עבודה, האינטרס להגיע לבריטניה קטן. רק שלא ממש הוצגו נתונים שיסבירו כמה השימוש במסמכים מזויפים נפוץ. האם יכול להיות, לצורך העניין, שהממשלה לא עושה את עבודתה כדי להבטיח שהמעסיקים ממלאים את חובתם לבדוק ולשמור את המסמכים מלכתחילה, אמיתיים או שלא?

רוצה לומר, ייתכן מאוד שהצעד הזה פחות יסייע בהתמודדות עם הגירה לא חוקית, כמו שהוא גימיק שנועד להראות שנעשה משהו. זה לא אומר שתעודות הזהות הדיגיטליות האלו הן דבר רע: הן עדיין יוכלו לסייע בגישה לשירותים ממשלתיים שונים, וכנראה גם יקלו על מקרי קצה של מי שאין להם את המסמכים המובנים מאליהם להוכחת זהות כמו דרכון או רישיון נהיגה. אבל בכל הקשור לעניין ההעסקה של מי שלא זכאים לעבוד בבריטניה, חובת ההוכחה על הממשלה. יצוין שגם גורמים בימין הבריטי טוענים דבר דומה.

התגובה הפוליטית

באופוזיציה התנגדו נחרצות. ראשת האופוזיציה קמי בדנוק הודיעה שמפלגתה לא תתמוך בשום תעודת זהות מחייבת לאזרחי בריטניה, השיקה עצומה בנושא. ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי הביע גם הוא התנגדות, מטעמי עלות וחוסר היכולת לשיטתו של הממשלה לבצע פרויקט כה רגיש, והשיק עצומה נפרדת. יצוין, המפלגה נמצאת בתהליכי חשיבה מחדש על עמדתה לגבי תעודת זהות מחייבת. ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ יצא נגד היוזמה גם הוא, ומעבר לטענות שזה לא יעזור מול הגירה לא חוקית והחששות מפני פריצה למאגר הנתונים, הוא טען שתעודת זהות למעשה תהיה דרך של הממשלה לשלוט במה שעושים האזרחים. ג’רמי קורבין, שמנסה באופן מקרטע (אם כי אולי יש שיפור) להקים מפלגה חדשה הזהיר גם הוא מפני פגיעה בחירויות וטען שמיעוטים יסבלו מזה יותר מכולם. ראש המפלגה הירוקה זאק פולנסקי טען שמדובר בסדר עדיפויות גרוע. ראש ה-SNP והשר הראשון של סקוטלנד ג’ון סוויני גרס שזה כופה על הסקוטים להזדהות כבריטים.

גם רבים בתקשורת הביעו התנגדות. מצד אחד הדיילי מייל הימני הזהיר שבריטניה מצטרפת למדינות כמו סין וצפון קוריאה (כי פרופורציות), ומצד שני עיתונאי השמאל הקשה אואן ג’ונס כתב טור לפיו אין לממשלה מנדט לחזק כך את כוחה של הממשלה המרכזית (שכן תעודת הזהות לא נכנסה למצע הבחירות של הלייבור). גם ארגוני חירויות אזרחיות הביעו חשש מהמהלך. אמת, היו גם מי שחושבים שזה לא סוף העולם, אבל לו הייתם עוקבים אחרי הפוליטיקאים ואנשי התקשורת המרכזיים הייתם בטוחים שיש התנגדות מקיר לקיר, ושרק סטארמר ומאמוד חושבים שזה רעיון טוב.

אבל לא בטוח שזה משקף את דעת הקהל. 57% תומכים בתעודת זהות, כך סקר של Ipsos, לעומת 19% בלבד שמתנגדים (עדכון 1.10.25: עם זאת, כשמגיעים לתעודת זהות דיגיטלית, המספרים עומדים על 38% ו-32% בהתאמה. לפי סקר של YouGov, המספרים לגבי תעודת זהות דיגיטלית הם 42% ו-45% בהתאמה). כמובן, סקרים יכולים לתעתע, וחשוב לומר ששליש מהנשאלים אמרו שהם חוששים מדליפת מידע. ועדיין, האם יכול להיות שמה שהיה בעבר עבור הבריטים בבחינת צלם בהיכל, נשאר ככזה רק עבור האליטות הפוליטית והתקשורתית?

לאן מכאן?

המהלך של סטארמר יזדקק להעברת חקיקה בפרלמנט, שכנראה תתחיל בתחילת 2026. אבל אנחנו בכלל לא יודעים אם בעוד שנה מהיום הדייר בדאונינג 10 (טוב, לרוב ראש הממשלה לוקח את דירת השרד הגדולה יותר בדאונינג 11, אבל הבנתם) יהיה אותו אחד. ואם אכן סטארמר יופל על-ידי חבריו למפלגה, קשה לדעת מה יקרה גם עם המהלך הזה. בינתיים, כך נראה, ראש הממשלה נואש להראות שהוא עושה משהו בעניין ההגירה הבלתי חוקית, שמטרידה גם את חברי הלייבור. התוצאה היא משהו שהוא לא בהכרח סוף העולם, אפילו יכול להועיל בדברים אחרים – נשאיר את אלו לעיניי המתבוננים – אבל ככל הנראה את המטרה המוצהרת הוא לא ישיג. סטארמר, בקיצור, אימץ את הטריקים של בוריס ג’ונסון ורישי סונאק להציג משהו שעושה כותרות ומעט מאוד שינוי בשטח.