הנעליים של ריינר

יוצאים לדרך: היום (ה’) ההרשמה למרוץ לסגנות ראש מפלגת הלייבור נסגרה והמועמדות הוכרזו. הבחירות הפנימיות האלו נועדו לבחור מחליפה לאנג’לה ריינר שהתפטרה בבושת פנים, אבל הן יעשו יותר מכך: הן יאפשרו למתפקדים להביע את דעתם על התנהלותו של ראש הממשלה קיר סטארמר. המועמדת הראשונה היא שרת החינוך ברידג’ט פיליפסון, שנחשבת למועדפת מבחינת הממשלה בגלל היותה נוחה לסטארמר. השנייה היא מנהיגת בית הנבחרים לשעבר לוסי פאוול, שנחשבת להצבעה אנטי-סטארמרית, ואולי גם לניסיון של ראש עיריית מנצ’סטר רבתי – שנראה שמתחמם על הקווים כדי לנסות שוב להיות ראש המפלגה – להשיג דריסת רגל במנגנון המפלגתי. כך המרוץ הוא פחות על האישיות שתחליף את ריינר, ויותר על קיר סטארמר | צילום: דייב לוי

את הרצח של צ’רלי קירק אשאיר למומחים לפוליטיקה בריטית, ובפיטורים של השגריר בארצות הברית הלורד פיטר מנדלסון אעסוק בפוסט אחר. אבל היום (ה’) המרוץ להחליף את אנג’לה ריינר בתפקיד סגנית ראש מפלגת הלייבור יוצא לדרך, עם סגירת רשימת המועמדים. אז הנה כל מה שצריך לדעת על העניין.

לפני שאתחיל, אציין: בגלל שיש רק מועמדות, ההתייחסות לתפקיד הסגנית יהיה בלשון נקבה. כמו כן, בגלל שראש המפלגה המכהן (וכמו כן כל אלו שלפניו) הוא גבר, ההתייחסות לתפקיד תהיה בלשון זכר.

מהו תפקיד הסגנית?

הנה מה שאומרת חוקת המפלגה לגבי הסגנית: על ראש המפלגה להיוועץ בסגנית באופן קבוע, ומהסגנית מצופה לייעץ באופן שיסייע להשיג את מטרות המפלגה. כמו כן, אם ראש המפלגה יבקש ממנה, עליה למלא את מקומו. לסגנית יש גם מקום בוועד המנהל הארצי של המפלגה (National Executive Committee, או בקיצור NEC), והתפקיד נחשב לסטטוטורי לעוד כמה צרכים של ניהול המפלגה. אם נבצר מראש המפלגה למלא את התפקיד באופן קבוע כאשר המפלגה יושבת באופוזיציה, הסגנית ממלאת את מקומו עד לבחירת ראש חדש. הדבר הזה קרה חמש פעמים עד כה: ב-1955 הרברט מוריסון החליף את קלמנט אטלי שהתפטר; ב-1963 ג’ורג’ בראון החליף את יו גייטסקייל שמת; ב-1994 מרגרט בקט החליפה את ג’ון סמית’ שהלך לעולמו; והארייט הרמן החליפה את גורדון בראון ב-2010 ואת אד מיליבנד ב-2015 לאחר שאלו התפטרו בעקבות הפסדים בבחירות.

ו… זהו בעצם. אין פה הרבה, וקשה להגיד שזו מקפצה רצינית. מאז ייסוד התפקיד ב-1922, רק שני סגנים הגיעו לתפקיד הראש – קלמנט אטלי ומייקל פוט. אם ראש המפלגה רוצה להמעיט בנראות של הסגנית, זה לחלוטין אפשרי. למשל, אם אד מיליבנד וקיר סטארמר נתנו לסגניותיהם הרמן וריינר בהתאמה להחליף אותם בשאלות לראש הממשלה, ג’רמי קורבין הסתדר הרבה פחות טוב עם סגנו טום ווטסון, ובהתאם אלו היו אחרים שמילאו את מקומו בשאלות לראש הממשלה.

מצד שני, גם לא צריך לזלזל: ראש המפלגה לא יכול להתעלם לגמרי מהסגנית, שכן כאמור חלה החובה להיוועצות בין השניים (גם אם יש עמימות לגבי תכיפות העניין). בנוסף, ההחזקה האוטומטית בשלל תפקידים בגופים הביצועיים של המפלגה, ובראשם ה-NEC, פירושם שיש לסגנית עמדת השפעה. בהינתן שמדובר במשרה נבחרת, ושראש המפלגה לא יכול להדיח את סגניתו, פירוש הדבר הוא שהיא לחלוטין יכולה לתקוע מקלות בגלגלים שלו בכל הנוגע לניהול המפלגה. סטארמר היה יכול להדיח את ריינר מהממשלה, אבל לו הייתה מתעקשת להחזיק בתפקיד סגנית ראש המפלגה הוא היה בבעיה.

רוח הדברים

תמיד בחירות – בין אם כלליות, מקומיות או פנימיות – מתקיימות בהקשר מסוים שמתנה את אופי הבחירות. כך למשל, בחירות 2019 התקיימו בצל פארסת הברקזיט, והשאלה הגדולה הייתה מי יוכל לנהל את המשבר. בחירות 2024 נערכו אחרי שנוצר מיאוס גדול מהשמרנים, והשאלה הייתה כמה חזק הם יחטפו. וגם כאן יש הקשר שמכתיב את האווירה.

למעשה, יש כאן שני אירועים שעושים את זה. ראשית, ההתפטרות של אנג’לה ריינר, שנחשבה לאותנטית – בניגוד לסטארמר בעל האופי האליטיסטי – וגם סימנה וי על ייצוג של נשים ושל צפון אנגליה. רבים סבורים שיש לנסות למצוא מישהי שיוכלו להיכנס בשתי הקטגוריות הנ”ל גם הם. במקרה הזה, שתי המועמדות עונות על הדרישה של הצ’קליסט, אבל לא בטוח שיש להן את האופי של ריינר.

שנית, האגף השמאלי של הלייבור מאוכזב מאוד מראש הממשלה סטארמר, בעיקר אחרי הניסיון הכושל שלו להעביר קיצוץ כבד בקצבאות הנכות. בהתאם, בתחילת הדרך היו מי שביקשו להפוך את המרוץ הזה למשאל עם על המדיניות של סטארמר, ולדאוג שהוא לכל הפחות יקבל סגנית שלא נמנית על נאמניו במפלגה. למזלו, בסופו של דבר, המועמדת המובהקת של האגף השמאלי במפלגה, בל ריביירו-אדי, הודיעה שלא הצליחה לעמוד בתנאי הסף להיכנס למרוץ. אבל, גם סגנית מתונה, אם היא לא הנכונה, יכולה לעשות לסטארמר את החיים קשים.

הכללים

יש לציין שבהנהלת הלייבור שינו את הכללים באופן כזה שניתנו למי שחשקו להתמודד על התפקיד רק שלושה ימים כדי לעמוד בתנאי הסף, מה שגרם לרבים באגף השמאלי לטעון לחוסר הוגנות. בכל מקרה, אלו הכללים: כדי להיכנס לרשימה, המתמודדות נדרשו להשיג את התמיכה של 20% מחברי הפרלמנט של המפלגה, כלומר שמונים (יצוין שרק חברי פרלמנט יכולים להשתתף במרוץ). כעת, יהיה להם עד ל-27 בספטמבר כדי להשיג תמיכה של 5% מסניפי המפלגה (כלומר, 33) או לחלופין של שלושה ארגונים המשויכים ללייבור (מתוכם לפחות שני איגודי עובדים). רק לאחר מכן המתפקדים, וגם חברי האיגודים המשויכים למפלגה, יוכלו להצביע למועמדת שלהם. לו היו יותר משתי מועמדות, ההצבעה הייתה מתקיימת בשיטת הקול האלטרנטיבי (עליה תוכלו לקרוא בהרחבה כאן), אבל במקרה הנ”ל זה התייתר. ב-25 באוקטובר יספרו לנו מה התוצאות.

המתמודדות

וכעת לשאלה הגדולה: מי תצטרך להיכנס לנעליה הגדולות של אנג’לה ריינר? המועמדות סודרו כאן בסדר אלפביתי, תוך התייחסות לניסיון ולאגף המפלגתי אליו הן משתייכות.

לוסי פאוול

ניסיון

לוסי פאוול נולדה וגדלה במנצ’סטר, מקום שעד היום היא קוראת לו בית, ומאז 2012 היא גם מייצגת את מחוז הבחירה מנצ’סטר מרכז. בין 2013 ל-2015 היא כיהנה בתפקידים זוטרים בממשלת הצללים של אד מיליבנד, ואז קיבלה את תפקיד שרת החינוך בממשלת הצללים של ג’רמי קורבין. היא התפטרה מהתפקיד ב-2016 כחלק מההתפטרות הגדולה מממשלת הצללים של קורבין לאור תוצאות משאל העם על החברות באיחוד האירופי, ונשארה בספסלים האחוריים עד שקיר סטארמר נהיה לראש המפלגה. זה מינה אותה תחילה לשרה זוטרה בממשלת הצללים, אבל תוך שנה היא כבר מונתה במסגרתה לשרת הבינוי, ואז לשרת התרבות ולבסוף למנהיגת בית הנבחרים (האחראית על סדר היום הפרלמנטרי מטעם הממשלה). לאחר הניצחון בבחירות 2024, היא קיבלה את התפקיד גם בממשלה האמיתית. הדבר לא החזיק הרבה זמן, שכן כשהממשלה עברה ארגון מחדש (reshuffle) בשבוע שעבר, היא הודחה מתפקידה.

אגף מפלגתי

פאוול נחשבת, מבחינת הסקאלה של המפלגה, לשמאל רך. לצורך העניין, היא חברה הן בארגון ידידי ישראל בלייבור והן בארגון ידידי פלסטין בלייבור. היא תמכה בהישארות באיחוד האירופי, ולאחר ההפסד למחנה שלה ב-2016 היא עשתה מה שניתן כדי להשאיר את הקשרים עם האיחוד חזקים ככל הניתן. על פניו, מתאימה לאידיאולוגיה של סטארמר כמו כפפה ליד.

אלא שהיא דווקא המועמדת הבעייתית יותר מבחינתו. קודם כל, כי הוא פיטר אותה מהממשלה, כך שקשה שלא לראות את זה כמהלך שנועד לחזור לעמדת השפעה על אפו וחמתו של סטארמר. שנית, ככל הנראה בשל העובדה הזו, המתנגדים של סטארמר הולכים להתייחס אליה כמועמדת האנטי-ממשלתית, ובכך לשלוח לסטארמר מסר. שלישית, וכנראה חשוב מכל, פאוול נכנסת למרוץ בגיבויו של ראש עיריית מנצ’סטר רבתי הפופולרי, אנדי ברנהם. ההנחה הרווחת היא שברנהם עמל על ההכנות להפוך לראש הלייבור הבא. הוא לא יכול לעשות זאת כעת כיוון שהוא לא חבר פרלמנט, אבל הוא מכין את עצמו לכניסה, וייתכן שפאוול אמורה לתת לו דריסת רגל בתוך המנגנון המפלגתי. אם זה אכן המצב, הרי שפאוול כסגנית למעשה תהיה חלק מחתירה תחת סטארמר.

ברידג’ט פיליפסון

ניסיון

ברידג’ט פיליפסון נולדה בצפון-מזרח אנגליה, ומאז 2010 היא גם מייצגת מחוז בחירה מהאזור. באותן בחירות הלייבור הפסידה וחזרה לאופוזיציה אחרי 13 שנות שלטון, ופיליפסון הייתה בקבנצ’רית מהשורה. מי שקידם אותה היה קיר סטארמר, שב-2020 קידם אותה לתפקיד המזכירה הראשית באוצר בממשלת הצללים, ושנה לאחר מכן לתפקיד שרת החינוך בממשלת הצללים. ב-2024, לאחר שהלייבור ניצחה בבחירות, היא מונתה לשרת החינוך הממשית וגם לשרה לנשים ושוויון. על התפקיד היא שמרה גם בארגון מחדש של הממשלה בשבוע שעבר, שראה את מרבית השרים מחליפים מקום.

אגף מפלגתי

פיליפסון היא המועמדת הנוחה מבחינת סטארמר ולו מהסיבה שהיא בממשלה, מה שימנע מצב של, וסליחה על האלגוריה, מישהו שעומד מחוץ לאוהל ומשתין פנימה. פיליפסון, צריך להגיד, זכתה לתמיכתם של יותר חברי פרלמנט (175 לעומת 117 לפיליפסון), מה שגם יכול להבטיח עבודה טובה יותר בתוך המפלגה הפרלמנטרית.

אם נתעכב על עמדותיה, אז היא תומכת בידידי ישראל בלייבור, וגם יישור העמדות עם הממשלה לגבי ישראל, שבעיניי רבים בשמאל הבריטי נחשבת לפרו-ישראלית מדי, עלול להוות לה לרועץ בקרב המתפקדים (זה היה יכול להיות נכון גם לגבי פאוול, אבל למזלה היא האנדרדוג). היא הבהירה בעקבות פסיקת בית המשפט העליון שגישה למרחבים כמו שירותים ציבוריים צריכה להיות על בסיס מין ביולוגי (והוסיפה שהממשלה כן תבהיר כיצד לנהוג עם טרנס* כדי שיוכלו לקבל גישה לשירותים שונים). היא התחייבה בפני האיגודים להמשיך עם חקיקת חוק זכויות העובדים, והיא חתומה על הטלת מע”מ על בתי ספר פרטיים. היא גם גררה ביקורת על רצונה לבחון את תכנית הלימודים כך שתהיה יותר מגוונת.

לאן מכאן?

נחכה ונראה. בסופו של דבר מה שעומד פה על הכף זה האם חברי מפלגת הלייבור ייתנו לקיר סטארמר גב, או שמא הם יחליטו לסמן לו בנימוס שהם רוצים שישנה כיוון או אפילו ילך. נכון, זה לא הוגן כלפי פאוול ופיליפסון, שיצטרכו להישפט לפי זה בקרב רוב המצביעים במקום על סמך היכולת שלהן והאג’נדה – אבל זה מה יש. הדבר מראה כמה חמור מצבה של הלייבור, שהמרוץ לסגנות הופך למעשה למשאל מתפקדים על תפקודו של הראש. ואם הסגנית תחליט להתנהל באופן לעומתי, אז זה בטוח לא יתרום למצב.