התפטרותה של אנג’לה ריינר מתפקיד סגנית ראש הממשלה הוא הזדמנות להביט על הקריירה הפוליטית הלא ארוכה שלה: האישה שהגיעה ממשפחה ענייה וקשת יום, נהייתה לאמא חד-הורית בגיל 16 והפכה לנערת הפוסטר של מעמד הפועלים במפלגת הלייבור. אז למה ההתפטרות שלה היא בהחלט מהלומה סמלית, אבל לא סוף העולם מבחינת הממשלה, ולמה אולי זה בכלל לא הסוף? | צילום: אלכסנדרה דרגוי, דאונינג 10
אז אנג’לה ריינר סיימה את תפקידה בממשלת הלייבור הנוכחית בעקבות פרשת מס הרכישה על דירתה השנייה. ידידי אוריה בר-מאיר כתב כאן כבר על הפרשה שסיבכה את ריינר, ועל המכה הכואבת שהתפטרותה מהווה עבור ממשלת סטארמר. הפוסט הזה הוא הזדמנות לקחת צעד אחורה ולהתבונן בקריירה הפוליטית של ריינר, שהגיעה לעמדת כוח מהמקום הכי רחוק מכוח שרק אפשר, ולשאול מה הלאה.
הדרך למעלה
אנג’לה ריינר נולדה בשם אנג’לה בוון, את השם ריינר היא קיבלה מבעלה לשעבר. היא גדלה באזור מנצ’סטר במשפחה ענייה שגרה בדיור ציבורי. אמה התמודדה עם הפרעות נפשיות, והתיאורים של ריינר את חוויות הילדות שלה באמת נוגעים ללב. בגיל 16 היא נשרה מבית הספר בגלל היריון לא מתוכנן. חייה קיבלו תפנית חיובית כשהחלה ללמוד עבודה סוציאלית, והצטרפה לאיגוד מקצועי. עלייה מהירה בצמרת האיגוד סידרה לה הזדמנות להיכנס לפוליטיקה במפלגת הלייבור.
ב-2015, הצליחה ריינר להיבחר כחברת הפרלמנט מטעם אשטון-אנדר-ליין, לא רחוק מאזור הולדתה שבמנצ’סטר. משם הדרך לקבינט הצללים של ג’רמי קורבין ואחריו של סטארמר הייתה קצרה מאוד. קשה לומר שהיא תמיד בחרה בסוס המנצח: היא מעולם לא היתה קורביניסטית אדוקה (אם כי תמכה בקובין מול המרד הכושל שהוביל אואן סמית’). בבחירות לראשות הלייבור ב-2020 היא תמכה ברבקה לונג-ביילי, ולא בסטארמר. למרות זאת, היא זכתה בבחירות לסגנית ראש המפלגה, בחירות שעכשיו יתקיימו שוב לאחר התפטרותה של ריינר. קשה לומר שמדובר בשועלה פוליטית עם חושים חדים מאוד (טוב, האמת שעשר שנים בפוליטיקה זה לא פרק זמן כל כך ארוך).
הכי עממית, אבל לא הכי פוליטיקאית
אפשר להסביר את ההתקדמות המטאורית שלה בכך שריינר פשוט באה בטוב ללייבור. כמו כל מפלגה סוציאל-דמוקרטית בעולם, הלייבור מתיימרת לייצג את הציבור העובד, אנשי מעמד הפועלים. כמו כל אליטה פוליטית, ימנית או שמאלית, גם בלייבור – לא הרבה אנשים שנסיבות חייהם דומות לאלו של ריינר מגיעים לפסגה. זה נכון בכל העולם, וזה בטח נכון בבריטניה שבה הפער בין המעמדות הוא גדול ומתבטא לא רק בהון אלא גם בפער תרבותי, חינוכי ואפילו לשוני עצום. ב-2015, לפני היבחרה לפרלמנט, ריינר אמרה ש”אנשים כמוני לא נבחרים לפרלמנט”, והיא ידעה למה.
השמאל, שמחויב הרבה יותר מהימין לייצוג פוליטי ולמגוון, לא יכול להרשות לעצמו להציג ממשלה של קיר סטארמרים – עורכי דין לבנים תושבי לונדון. גם ממשלה של ג’רמי קורבינים – לונדונים לבנים ורדיקלים – לא באה בחשבון אם רוצים לנצח בבחירות. נכון, סטארמר בעצמו לא מפסיק לדבר על אביו שהיה בעל מלאכה, אבל הוא לא באמת ממעמד הפועלים, בטח לא כמו ריינר. עם אנשים כמו ריינר, אפשר “לגשר” על הפער.
מצד שני, עבור הפוליטיקאים של הימין הפופוליסטי, אנג’לה ריינר היא סדין אדום (תרתי משמע) בדיוק מהסיבה הזאת. מישהי שיכולה לקרוא לשמרנים “חבורה של חלאות” באופן מאוד לא מנומס, לא דיפלומטי, ולא מתנצל (ריינר אמנם התנצלה בסוף, אחרי שבתחילה סירבה לכך). מישהי שמקלקלת לפוליטיקאים של הרפורמה את היומרה לייצג את “העם”. מישהי שמייצגת אותנטיות ויודעת לרדת לביוב ולהיאבק איתם בשפה שלהם. בדלתיים סגורות, נייג’ל פרג’ הודה שריינר היא הפוליטיקאית שהכי פחד שתגיע לראשות הלייבור.
מורשת ריינר: ואולי זה לא הסוף?
המורשת שריינר משאירה אחריה הולמת מאוד את המקורות האישיים והמקצועיים שלה: חוק זכויות העובדים שהיא קידמה נמצא כרגע בשלבי חקיקה, אחרי תיקונים של הלורדים השמרנים. על פי החוק, בין היתר, ייאסרו פרקטיקות העסקה נצלניות כמו פיטורים והעסקה מחדש בכל שנה. חוק נוסף שריינר קידמה אמור לשפר את מעמדם של שוכרי דירות בבריטניה. נותר לראות האם ממשלת סטארמר, שרובה ממוקם ימינה מריינר, תקדם את החוקים הללו או תיכנע ללחצים שמופעלים עליה.
אם צריך לסכם, דעתי הלא פופולרית היא שאכן מדובר במכה סמלית ללייבור, אבל לא צריך להגזים בחשיבותה. הרי גם עם ריינר ה”עממית” וה”אותנטית” בממשלה – הרפורמה נסקה בסקרים. ואם כבר סקרים, מבחינת פופולריות – ריינר היא אפילו לא הכי פופולרית בלייבור. לפחות על פי דירוג הפופולריות של פוליטיקאים מהלייבור, ריינר פחות פופולארית מסטארמר. גם מראש עיריית לונדון סאדיק קאן. האם יש מישהו שהצביע ללייבור בגללה ויפסיק לעשות זאת כאשר היא כבר לא חלק מהממשלה? לא בטוח.
וחוץ מזה, אפילו לא בטוח שזה סוף הסיפור. ריינר אמנם התפטרה מהממשלה, אך לא מהפרלמנט. ממש לא בטוח שהיא לא תמשיך את הקריירה שלה. יכול להיות אפילו שבגלל שהיא לא חלק מהממשלה, היא תהיה בעמדה מצוינת לרוץ להנהגת מפלגת הלייבור אם וכאשר ממשלת סטארמר תפסיד בבחירות הבאות. תשוו, למשל, לפריטי פאטל: ב-2017, גם היא התפטרה מהממשלה לאחר שנחשף כי היא נפגשה עם בכירים בישראל (ביניהם יאיר לפיד) בלי ליידע את משרד החוץ. גם זו עבירה על הקוד המיניסטריאלי, בדומה למעשיה של ריינר. עם זאת, התפטרותה של פאטל הייתה עונש הולם לעבירה כזו, כך שהיא כבר שילמה את המחיר פעם אחת. לא מדובר בעבירה עם קלון (לא ציבורי ובטח שלא משפטי) שמונעת ממנה להמשיך את הקריירה שלה, ועובדה – אחרי הניצחון של בוריס ג’ונסון ב-2019, פאטל שבה לממשלה מהדלת הראשית, ומונתה לשרת הפנים.
כמובן, פרשת המס הזו תרדוף את ריינר עד סוף הקריירה שלה, מה שלא יהיה. עם זאת, כאמור, לא הייתי פוסל אפשרות שחברי הלייבור ואחריהם גם המצביעים יסלחו לה בסופו של דבר, וזו לא הפעם האחרונה שנראה אותה במרכז הבמה הפוליטית. אישה כמו ריינר, כמו שהבנתם, לא מוותרת בקלות.