זאק פולנסקי היהודי נבחר ברוב עצום למנהיג המפלגה הירוקה שרוצה לנצל את האכזבה של שמאלנים רבים מסטארמר וממשלתו. הוא מביא סגנון אגרסיבי, רדיקלי ולא מתנצל לפוליטיקה, אבל השאלה היא אם העמדות שלו יצליחו למשוך מצביעים ואם מישהו ישכח לו את הפעם ההיא בה התנהג באופן לא הולם כמטפל בהיפנוזה | צילום: המפלגה הירוקה, סניף בריסטול
הפנייה ימינה של הלייבור של סטארמר וחוסר הנחת של אנשי שמאל רבים ממנה עוד לפני נצחונה בבחירות משאיר את המגרש הפוליטי בשמאל הבריטי פתוח לחלוטין. המפה הפוליטית רק מחכה למפלגה או מועמד פרוגרסיביים שיאספו אליהם את כל הפרוגרסיביים המתוסכלים על רקע המלחמה בעזה (הם היו רוצים לראות את הממשלה נוקטת קו הרבה יותר פרו-פלסטיני), הגירה, מיסוי וסביבה. השבוע (ג’) ניצח זאק פולנסקי ברוב עצום (85% מהקולות) את חברי הפרלמנט אדריאן ראמזי ואלי צ’וונס בבחירות לראשות המפלגה הירוקה של אנגליה ו-וויילס, כך שהמשימה הזו נפלה בחלקו.
פולנסקי הוא בהחלט מועמד מסוג שונה מאוד ממה שהתרגלנו אליו בפוליטיקה הבריטית ובשמאל הבריטי בפרט. עם זאת, השונות הזו מעלה גם הרבה מאוד סימני שאלה – אם המגרש הפוליטי בשמאל פתוח לחלוטין, ייתכן שהירוקים הבקיעו שער עצמי מרהיב. נתחיל בקצת פרטים על הדרך שעבר עד לתפקיד החדש.
מנהיג מהפנט
פולנסקי, כפי שניחשתם, הוא יהודי – עובדה שעוד נחזור אליה בהמשך. הוא כמעט בן 43, נולד בסלפורד שבאזור מנצ’סטר בשם דייויד פולדן. בגיל 18 הוא שינה את השם פולדן בחזרה לשם היהודי של משפחתו, פולנסקי, ונתן לעצמו את השם זאק כדי להבדיל את עצמו מאביו החורג, שגם שמו דייוויד. הוא הומוסקסואל, טבעוני, וגר בהאקני שבצפון מזרח לונדון. הוא מכהן כחבר האסיפה של לונדון מטעם הירוקים, וכיהן כסגן מנהיג המפלגה עד לבחירתו להנהגה.
פולנסקי הוא עדיין צעיר, ורק לפני שמונה שנים הוא בכלל נכנס לפוליטיקה (במקור כליברל-דמוקרט). לפני כן, הוא עבד כשחקן בתיאטרון אימרסיבי בלונדון, וגם כמטפל בהיפנוזה. וכאן צריך לדבר על הסיפור שאף אחד, אף פעם, לא ייתן לו לשכוח: ב-2013 הגיעה אליו כתבת של הסאן לטיפול בהיפנוזה כדי לפתור בעיות דימוי גוף. פולנסקי הסכים להגדיל את החזה שלה בכוח המחשבה וההיפנוזה . הוא אמנם לא חייב אותה, אבל מובן שאדם ישר, שיודע היטב שאי אפשר לבצע הגדלת חזה בכוח היפנוזה, לא היה מסכים לטיפול כזה, שלא לדבר על המיזוגניה והבעייתיות שבטיפול כזה. פולנסקי התנצל מספר פעמים על האירוע, לא לפני שהאשים את הלייבור בכך שמעלים אותו באוב.
צריך לדבר לא רק על פרשת החזה, אלא גם על החזון. כלומר, עמדותיו של פולנסקי. הוא מגדיר את עצמו “אקו-פופוליסט”. הוא תומך במיסוי גבוה על העשירים, לא במפתיע, אבל הוא מכיר בכך שאנשים לא יתמכו במדיניות ירוקה אם היא תכאב להם בכיס. מבחינתו, צדק חברתי וצדק אקלימי הולכים יחד.
New Green Party Leader Zack Polanski seeks to undermine our membership of NATO.
At such a serious time, this is a completely irresponsible position to take. pic.twitter.com/8x6ehqf1Wv
— The Labour Party (@UKLabour) September 2, 2025
פולנסקי סבור שישראל מבצעת רצח עם בעזה. הוא מספר ש”גדל בבית ציוני” אך הוא עצמו אינו ציוני. לתפקיד סגן המפלגה שלו נבחר מות’ין עלי, מועמד מוסלמי שב-7 באוקטובר צייץ נגד “עליונות לבנה וקולוניאליזם” ורואה בטבח שביצע חמאס התנגדות לגיטימית. בדיילי מייל דיווחו כי יש “לחץ” על פולנסקי לפטר אותו או להתנער ממנו, אבל לא ברור מי בדיוק מפעיל במפלגה לחץ כזה, אם בכלל.
סימן שאלה ושמו ג’רמי
אבל המועמד האמיתי שרוחו מרחפת כסימן שאלה גדול מעל פולנסקי הוא כמובן הטוטם הגדול של השמאל הרדיקלי הבריטי, ג’רמי קורבין. מנהיג הלייבור לשעבר עסוק בימים אלה בהקמת מפלגת שמאל חדשה, שטרם נבחר לה שם רשמי, עם חברת הפרלמנט זארה סולטאנה, שנתמכת על ידי חברי הפרלמנט הפרו-פלסטינים העצמאיים, אבל כרגע לא על ידי שום עריק מהלייבור. בשיטה הבריטית, שתי המפלגות האלה יכולות להפריע אחת לשנייה ולגרום למועמדי לייבור או אפילו רפורמה לנצח.
פולנסקי ביקר את קורבין בעבר ואמר שהוא מתנגד לו “כיהודי, וכפרו-אירופי”. עם זאת, בראיון לערוץ 4 הוא ציין שהוא “אוהב את קורבין וזארה סולטאנה והיה שמח לראות אותם במפלגה”. הוא לא שולל שיתוף פעולה כלשהו, אם כי נשמע מהדברים שזה לא יהיה ממש איחוד. אולי אי-תחרות בין המפלגות באה בחשבון.
צריך לשים לב גם לעמדותיו של פולנסקי לגבי מדיניות חוץ שלא עוסקות בעזה. הוא תומך ביציאת בריטניה מנאט”ו “בגלל דונלד טראמפ”, ו”מציאת ברית המבוססת על שלום ודיפלומטיה”. מוזיקה לאוזניו של ולדימיר פוטין, ללא ספק. אם המראיין של ערוץ 4 לא היה, כדרכם של הבריטים לאחרונה, אובססיבי להגירה ול”סירות הקטנות”, אולי הוא היה שואל אותו מה עמדתו לגבי אוקראינה, והאם הוא מוכן לקבל את זה שאוקראינה תאבד שטחים שבדין שייכים לה בגלל פלישה רצחנית ולא חוקית של שכנתה החזקה. אי אפשר להיות “פרו-אירופי” ובאותה נשימה לרצות לפרק את המנגנון שבין היתר בזכותו הטנקים הרוסיים לא חונים עכשיו בטאלין או ורשה. גם התמיכה ב”זכות של עמים ילידים להתנגד” לא ממש מסתדרת עם הרצון להיות יונה צחורה ופייסנית כשמדובר באוקראינים.
המפלגה הירוקה רשמה הישג יפה בבחירות האחרונות ולראשונה בתולדותיה שלחה לווסטמינסטר ארבעה חברי פרלמנט. האם פולנסקי הוא האיש שיוביל אותה להישגים עוד יותר מרשימים? אסתכן ואומר שלמרות שהוא קורא לעצמו “אקו-פופוליסט” – אני לא מגדיר אותו ככזה. הפילוסוף הגרמני יאן-ורנר מולר טוען (ואני מסכים איתו) שהרכיב המרכזי בפופוליזם הוא אנטי-פלורליסטי. כלומר: לעם יש רצון פוליטי אחד ויחיד, והביטוי האותנטי שלו הוא המפלגה או המנהיג. מלשמוע את פולנסקי מדבר על כך שהוא “אוהב את קורבין” – ממש לא נשמע כאילו הוא חושב שהוא היחיד שמבטא את רצון העם. רטוריקה קצת יותר אגרסיבית עוד לא עושה אותך פופוליסט. אפילו אם המפלגה הירוקה של אנגליה ו-וויילס היא הרבה יותר קיצונית מאחיותיה הירוקות בצרפת, גרמניה, אוסטריה (שם הנשיא הוא איש המפלגה הירוקה) ומדינות אחרות. אדם שאומר על חמאס מה שאמר סגן המנהיג החדש, מות’ין עלי, היה מודח מכל אחת מהמפלגות הללו.
אני לא חושב ששום מצביע למפלגה פופוליסטית כמו הרפורמה ישקול ברצינות להצביע לירוקים תחת פולנסקי. לכל היותר, הוא מתחרה בדיוק על אותם קולות של קורבין ושל המועמדים הפרו-פלסטינים העצמאיים. טיב שיתוף הפעולה עמם יקבע איזה הישגים אלקטורליים הוא יכול להביא. הוא הבטיח “להחליף את סטארמר” בנאום הניצחון שלו, אבל לכל היותר הוא יכול להשיג עוד כמה מושבים בניצחון של פרג’.