התאספו סביב הדגל, חברים. זהו המסר שקיבלו בתקופה האחרונה תושבים לאורכה ולרוחבה של אנגליה, שגילו שעוד ועוד עמודי תאורה וסימני דרך מכוסים בדגל האנגלי או ביוניון ג’ק. לא מדובר ביוזמות של המועצות המקומיות, אלא של התארגנות אזרחים תחת השם “מבצע הניפו את הצבעים”, שעל פניו מבקש פשוט לפזר קצת פטריוטיות וגאווה לאומית. בחלק מהמקרים זה גם נכון. אלא שכבר עשורים שדגל סנט ג’ורג’ מזוהה עם הימין הקיצוני (שגם עומד לפחות חלקית מאחורי הקמפיין), ולכן הופעתו בכמויות גורם לקהילות מסוימות להרגיש מאוימות. הדבר הצית ויכוח פוליטי ער, שלעתים גלש לאלימות, על מקומו של הדגל ועל הצורך לעשות לו ריקליימינג. בינתיים, חלק מהרשויות חוששות להסיר את הדגלים למרות הוונדליזם ומפגעי הבטיחות, כי מי רוצים להסיר את דגל הלאום? | צילום: אליוט בראון
בכנס השנתי של מפלגת הלייבור ב-2022 קיר סטארמר, אז ראש האופוזיציה, היה בעיצומו של מסע טיהור השם שדבק במפלגה תחת קודמו ג’רמי קורבין. אחד הצעדים שהוא עשה לשם כך היה החלפת הרקע האדום שעל הבמה ביוניון ג’ק, הלא הוא דגל הממלכה המאוחדת. זה היה אמור לשדר פטריוטיות וגאווה לאומית, דברים שקורבין לא ממש נודע בהם. אז, זה היה אמור להחזיר מצביעים שנטען שברחו מהלייבור לא רק בגלל העמדות האומללות של קורבין לגבי הברקזיט, אלא גם בגלל קורבין עצמו. אבל אם אז הדגל נראה כמו דרך להגיע לקונצנזוס, בתקופה האחרונה גם הוא, לצד דגל סנט ג’ורג’ (דגל אנגליה), הצליחו להפוך לנושא במחלוקת.
מה קרה?
נתחיל את סיפורנו בטורניר היורו לנשים שהתקיים הקיץ. ביולי, כדי לעודד את נבחרת אנגליה (הלביאות, שלבסוף גם ניצחו בטורניר), התחילה נוכחות גבוהה יותר של דגלי אנגליה ברחובות. בתוך כמה שבועות נתלו דגלים כאלו, וגם היוניון ג’ק, על כל פנס רחוב בכמה רחובות בפרברים בדרום-מערב ברמינגהם. מי שלקחו אחריות על העניין היו קבוצה בשם “לוחמי וולי” (על שם וולי קאסל, אחד הפרברים בהם נתלו הדגלים), שהגדירו את עצמם כ”קבוצה של גברים אנגלים גאים עם מטרה משותפת להראות לברמינגהם ולשאר המדינה כמה אנחנו גאים בהיסטוריה, בחירויות ובהישגים שלנו”.
Brighton seafront has been covered in hundreds of England and UK flags pic.twitter.com/TWppAb7UsB
— Brighton’s Official 1# Page (@imjustbrighton_) August 28, 2025
בתגובה, מועצת ברמינגהם הוציאה ב-15 באוגוסט הבהרה שיש להימנע מתליית דגלים על פנסי רחוב בגלל ענייני בטיחות, ודיווחה שכחלק מעבודות שדרוג לפנסים כבר הוסרו יותר ממאתיים דגלים ושלטים מאז תחילת השנה. היו אנשים שפקפקו שאכן בטיחות היא המניע לכך, בטענה שהיו כמה דגלי פלסטין שלא הוסרו באותו אופן. המועצה, מצדה, אמרה שהיא בכלל לא הסירה במהלך אוגוסט דגלי סנט ג’ורג’, הזכירה שהיוניון ג’ק מתנפנף באופן קבוע מבניינה ושתושבי העיר “גאים להיות בריטים וגאים שזו עיר שמקבלת וחוגגת תרבויות שונות רבות”. עניין דומה קרה במועצת טאוור המלט (רובע מנהלי בלונדון), שם המועצה מסרה שבכוונתה להסיר את דגלי הלאום “בהקדם האפשרי”.
המנופפים בדגל
בעולם אידיאלי לא היה פה סיפור – כמה פטריוטים נלהבים תלו דגלים, העירייה הורידה אותם בגלל בעיות בטיחות, סוף דבר. אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי (מטבע הדברים, הבלוג מחויב לאנדרסטייטמנט), ולכן יש פה הרבה יותר מזה, משתי סיבות. הראשונה היא שקשה מאוד לצאת טוב כשמסירים את הדגל הלאומי, תהא הסיבה אשר תהא. עצם הרעיון שהורידו את היוניון ג’ק וסנט ג’ורג’ הרגיזה אנשים רבים, והביאה לקמפיין של ממש לתלות את הדגלים על פנסי רחוב בעוד ועוד ערים ברחבי אנגליה. הדבר אפילו זכה לשם: “מבצע הניפו את הצבעים” (Operation Raise the Colours; במאות קודמות התרגום המדויק יותר היה “הניפו את הדגלים”). אחד השיאים היה כנראה צביעה של מעגלי תנועה בברמינגהם ובברומסגרוב בצלב סנט ג’ורג’, שלמרות צהלותיהם של רבים הביאה לחקירות משטרה בחשד לוונדליזם.
הסיבה השנייה היא שכבר הרבה זמן דגל סנט ג’ורג’ מזוהה עם הימין הקיצוני, וקבוצות כמו ליגת ההגנה האנגלית. רבים קוראים לעשות ריקליימינג לדגל, כולל בשמאל וגם לפני שהסאגה הנוכחית התחילה, אבל נכון לעכשיו זה עדיין הזיהוי. והדברים לא סתם מנותקים מהמציאות: לפי דיווחים, אחד המייסדים של מבצע הניפו את הצבעים הוא פעיל ימין קיצוני שמקורב לטומי רובינסון ואף ישב בכלא בגין חלקו ברצח על רקע גזעני. הקמפיין גם קיבל מימון מארגון בריטניה תחילה, המזוהה עם הימין הקיצוני. גם אישה שמארגנת תליית דגלים בעיירה שלה, ומתעקשת שאין בכך שום רכיב גזעני, הודתה שהיא מבינה למה עלול להיות לכך קישור לצד הזה של המפה הפוליטית. מה שאני מנסה להגיד שכשזה המצב, אז קצת קשה לבוא בטענות למי שחשים מאוימים מהדגל, בעיקר אם הם משתייכים למיעוט אתני. ולא מדובר באיזה “טרנד” של השנים האחרונות: הדגל מזוהה באופן הזה מאז סוף שנות השבעים.
או, אם נקצר, יש לנו כאן שלושה גורמים לפחות: ראשית, אנשים ששמחים באמת ובתמים על הדגלים המתנופפים, מתוך תחושת פטריוטיות בריאה. שנית, אנשים שמרגישים עם כך לא בנוח בגלל השמדת הערך שהימין הקיצוני ערך לדגל. שלישית, גורמי ימין קיצוני, שרוכבים על הסיפור הזה, אם לא יוזמים אותו מלכתחילה.
מה קרה מאז?
המצב מאז עבר אסקלציה משהו. ברידינג, למשל, רעולי פנים סימנו את הדגל על מעגל תנועה סמוך למסגד בעיר. בלינקולן הצלב האדום צויר על קיר של כנסייה, שמטעמה נמסר שהדבר “נעשה כדי לאיים” (מתברר שגם בכנסייה אפשר להיות לא מרוצים מצלב). גיבוי למסר הזה נתן השר הזוטר לענייני המזרח התיכון האמיש פלקונר, שמייצג את לינקולן בפרלמנט. במנצ’סטר דווחה תקרית בה תולי דגלים הטרידו עוברים ושבים, כולל הערות מיניות והערות כלפי משפחה ממוצא אסייתי. ולא רק באנגליה: הצלבים רוססו גם בעיירות בוויילס, שהיא כידוע אומה אחרת בממלכה המאוחדת, אנשיה אינם אנגלים ויש לה דגל משלה, במה שנראה כמו הצהרת כוונות דיי מכוערת.
It’s not that we don’t have fascists, we do! But you’ll never see ours trying to paint this bad boy on shops or roundabouts. Maybe the England flag needs an upgrade to something you’d at least need a GCSE in art to attempt it. pic.twitter.com/iez8ykYvIF
— Claire Hopkin (@claireindubai) August 24, 2025
אבל זה לא נגמר רק בפעולות של מבצע הניפו את הצבעים ושות’. כך למשל, הסאן סיפק מדריך על המותר והאסור לפי החוק כשזה מגיע לתליית דגלים מהרכב. זה היה יכול להיות מדריך בטיחותי חשוב, אלא שהמסגור היה “אתם עלולים לחטוף קנס של אלף ליש”ט על תליית דגל אנגליה מהרכב”. כלומר, הבעיה לכאורה היא לא עבירה על כללי בטיחות שנחקקו בכלל בימי ת’אצ’ר, אלא במהות הדגל. ברשתות החברתיות הסתובבה כותרת מזויפת של הדיילי מייל, לפיה הממשלה תאסור על הנפת הדגל האנגלי בציבור.
מי שחשים לא בנוח עם הדגלים אינם שחקנים פסיביים בסיפור הזה. כך למשל, יש תיעוד להסרות עצמאיות של דגלים מפנסי רחוב, ובפאב בברמינגהם הייתה תקרית לאחר שאדם עטוף בדגל סנט ג’ורג’ התבקש להסירו וכשמחה (בצורה אלימה משהו) נדרש לעזוב. השיא כנראה היה בסטיבנייג’, שם אדם שניסה לתלות את הדגל האנגלי הותקף עם בקבוק תבערה.
כמובן, חשוב להגיד, כל המתחים האלו נוצרים בין השאר על רקע המחלוקת בנושא הגירה והיחס למבקשי מקלט שנכנסו באופן לא מוסדר לבריטניה. בימים אלו מתנהלות הפגנות נגד בתי מלון שמשכנים את אותם מבקשי מקלט, בהן המפגינים לא פעם מגיעים עם אחד מהדגלים האלו. מבחינת רבים, הדבר שוב מזהה את הדגל עם תכונות כמו קסנופוביה וגזענות, ועם צד מאוד מסוים במפה הפוליטית.
תגובת הרשויות
מי שהיו צריכות בעיקר להתמודד עם הסיפור הזה היו הרשויות המוניציפליות, מהן נדרש להסיר מפגעים בטיחותיים ולתקן נזקים של ונדליזם. אפילו ראש מועצת צפון נורת’המפטונשייר – מהרפורמה, לא פחות – הזהיר שבגלל ענייני בטיחות יהיה צורך להסיר דגלים. אך זה לא תמיד קרה: במועצת מחוז לינקולנשייר (בשליטת הרפורמה), מועצת יורק (לייבור) ומועצת פיטרבורו (לייבור, ללא רוב מוחלט) אמנם ביקשו מהתושבים שלא להיגרר לוונדליזם ומפגעי בטיחות, אך הודיעו שלא יסירו את הדגלים או יצבעו סימני דרך כדי למחוק את הצלב. מול זה, כנראה שאחד מהגורמים שמאפשרים למועצת טאוור המלט להרגיש בנוח עם הסרת הדגלים הגורפת היא העובדה שהיא נשלטת בידי מפלגת השמאל הקשה אספייר, שפחות מוטרדת מהשאלה כמה פטריוטית היא נראית. אספייר. ברשויות בוויילס, שם אין רגשות כאלו כלפי הדגל האנגלי, הרשויות פשוט מסרו שהן ימחקו את הגרפיטי.
ומה אמרו הפוליטיקאים ברמה הארצית? מטעם ראש הממשלה קיר סטארמר נמסר שפטריוטיות חשובה עבורו מאוד ושהוא תמיד מעודד אנשים לנופף בדגל. ראשת האופוזיציה קמי בדנוק כינתה את הסרת הדגלים “מבישה” ושלא אמורים לראות את הנפתם כ”אקט של מרד”. שר הפנים בממשלת הצללים שלה, כריס פילפ, הוסיף שעצם זה שדגלים אחרים לא הוסרו כך מראה שהמועצות המקומיות מרגישות לא בנוח עם פטריוטיות. ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ הבטיח שמפלגתו “לעולם לא תתבייש בדגל”, וחבר מפלגתו לי אנדרסון אמר שצריך להדיח כל נבחר ציבור שיתמוך בהסרת דגלים בגין “בגידה בעצם המדינה שהם משרתים”. סביר בסך הכל.
לסיום
אתחיל בכך שלדעתי אין בעיה בתליית דגל הלאום מהמרפסת או לבקש מהעירייה לקשט את הרחובות בעוד דגלים, אך תלייה פיראטית על פנסי רחוב או ציור על סימני דרך, בהקשר הזה, הם נלוזים משהו. זאת, משום שהדבר נועד לשים את הרשויות במצב לא נוח: אף אחד לא רוצה להיות זה שמסיר את הדגל, גם אם יש לזה סיבה טובה. באופן הזה, במקרים בהם היוזמה היא של אנשי ימין קיצוני, אפשר או לסמן ניצחון בזכות השארת הדגל, או ליצור תסיסה כי הרשות החליטה להוריד את הדגל.
שנית, רצוי לזכור שמצבו של הדגל לא כזה רע. לפי סקר YouGov מהשנה שעברה, ל-24% מהאנגלים יש השקפה שלילית על דגל סנט ג’ורג’, לעומת 61% עם השקפה חיובית. בהתחשב בקבוצות שנהיו מזוהות עם הדגל הזה, זה מצב סביר. כמובן, יש עוד לאן להשתפר וזה עדיין לא קונצנזוס, והצורך לעשות ריקליימינג לדגל בעינו עומד, וממש לא בטוח שנעשה כאן מספיק.
אבל עד שזה יקרה, רצוי להכיר בזה שכבר כמה עשורים שהימין הקיצוני לא עשה טוב לשם של הדגל האנגלי, באופן כזה שכשהוא מתנופף בהמוניו בצורה ספונטנית, אפשר להבין למה יש קהילות שהמהלך מרגיש להן עוין. כמובן, לא לכולם, ויש קהילות מיעוטים שדווקא גאות בדגל ושמחות על הנפתו. ובכל זאת, אין מה להעמיד פנים שכל מי שעומדים מאחורי הקמפיין הזה באים ממקום פטריוטי טהור ושאין אנשים שכל רצונם הוא להלך אימים.
מי שנפגעים מזה הם לא רק המיעוטים וקבוצות אחרות שמרגישות מאוימות, אלא גם מי שפשוט רוצים לנופף בדגל הזה בלי שישייכו אותם לימין הקיצוני. הדגל כרגע הפך לתחמושת בתוך מאבק הזהויות בתוך בריטניה (שאינו רק אתני או דתי), ואז כל הדיבורים על הפיכת הדגל לסמל מאחד פשוט לא יכול לעבוד, כי לא ניתן להניף אותו בלי להצהיר משהו פוליטי. וההצהרות האלו לא תמיד מתיישבות עם דעתם של מי שתולים אותו.