השלמת פערים

כמה השלמות שלא סוקרו בשל המלחמה עם איראן: התגובה של בריטניה למתקפה האמריקאית, שמדגישה איך היא מאבדת מהרלוונטיות הבינלאומית שלה. במקביל, תנועת מחאה פלסטינית השחיתה מטוסים של חיל האוויר המלכותי, וכעת התנועה שלהם בדרך להיות מוכרזת כתנועה טרור, במה שמרים כמה גבות. שרת האוצר רייצ’ל ריבס הציגה את התכניות שלה להוצאות בשלוש השנים הבאות, תוך כדי שהיא מנסה להתחמק מהמילה “צנע”. הממשלה החליטה לשנות גישה כלפי ה-grooming gangs, וכעת תוקם ועדת חקירה לנושא, לצד צעדים נוספים. הצעות חוק לאי-הפללה של הפלות מחוץ למסגרת הזמנים וללגליזציה של התאבדות בסיוע רפואי עברו שלב בפרלמנט. ועל התמונה המביכה של קיר סטארמר עם דונלד טראמפ | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10

הרבה הספיק לקרות בבריטניה מאז התקיפה הישראלית באיראן ותחילת המלחמה הישירה בין השתיים. חלקם קרו בנושא האיראני, וחלקם בנושאים אחרים שחשובים לבריטים לא פחות (ואולי אף יותר). חלק, אודה, קרו עוד לפני המתקפה, אבל בגלל המצב טרם הספקתי לכתוב עליהם. אז הנה כמה חובות על דברים חשובים שקרו.

העניין האיראני

נתחיל בנושא הבוער ביותר, המצב במזרח התיכון: בפוסט הקודם דנתי בכך שבריטניה תחת קיר סטארמר לא נראית נלהבת להכניס את הראש לקלחת או אפילו לספק גב פומבי לישראל (גם אם הדבר השתפר בהמשך, ובכל מקרה בשום שלב לא הייתה תמיכה בצד האיראני של המתרס). אבל מה קרה בשבוע שחלף? הנה כמה נקודות חשובות.

מאז, ארצות הברית הספיקה כבר לתקוף בעצמה את הכור בפורדו. כיצד סטארמר הגיב לכך? אחרי שבוע בו בהזדמנויות שונות הוא ניסה לשכנע את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לבחור ראשית בדיפלומטיה, היום (א’) הוא היה צריך להתמודד עם העובדה שהנשיא אפעס לא ממש מקשיב לו. סטארמר כמובן הביע תמיכה בפעולה האמריקאית, בנימוק שאסור שיהיה לאיראן נשק גרעיני. במקביל, הוא קרא לאיראן לשוב לשולחן המו”מ. או במילים אחרות, יש פה תמיכה בפעולה הצבאית, אבל אין פה רצון לשינוי המשטר או משהו כזה (שזו, אגב, גם העמדה האמריקאית). שר החוץ דייוויד לאמי הוסיף שבריטניה לא לקחה חלק בהפצצות, במה שנראה כמו ניסיון להימנע מתגובה איראנית על נכסים בריטיים באזור.

Iran’s nuclear programme is a grave threat to international security. Iran can never be allowed to develop a nuclear weapon and the US has taken action to alleviate that threat.

The situation in the Middle East remains volatile and stability in the region is a priority. We call…

— Keir Starmer (@Keir_Starmer) June 22, 2025

חייבים להגיד שבריטניה מצאה את עצמה מושפלת בסיפור הזה. בשבוע שעבר סטארמר כינס ישיבת חירום של הממשלה (מה שמכונה COBRA), כדי לדון באופן בו בריטניה תגיב אם תותקף במישרין או בעקיפין על-ידי איראן, אבל עוד יותר בשאלה כיצד להגיב להחלטה אמריקאית לקפוץ ראש לקלחת. יש לכך חשיבות מכרעת, שכן הבסיס הנוח ביותר הוא זה שבדייגו גרסיה, שבשליטת בריטניה. אלא שלפי הטיימס, לבסוף ארצות הברית תקפה מבסיס אחר. למה זה חשוב? כי לפי פרסומים, התובע הכללי (המקביל ליועץ המשפטי לממשלה), הלורד ריצ’רד הרמר, הוציא חוות דעת לפיה עלולה בעיה משפטית לקחת חלק בפעילות התקפית נגד איראן, ותהיה בעיה אפילו לאפשר לארצות הברית להוציא אחת משטח בשליטת בריטניה. למעשה, ארצות הברית בכלל לא ביקשה. כלומר, יכול להיות מאוד שההיצמדות הנאיבית משהו של סטארמר וחבריו לדין הבינלאומי הופכת את הממלכה לבעלת ברית לא נוחה לאמריקאים, למרות “היחסים המיוחדים“.

מה רואים פה?

שווה להקדיש כמה מילים לשאלה למה אנחנו רואים את הממשלה נוהגת כך, בעיקר בהתחשב בעובדה שבאוקראינה היא פועלת באופן נצי הרבה יותר. גם, למרות שמדובר במפלגת שמאל, חברי הממשלה לא חושבים שגרעין איראני הוא משהו חיובי, או אפילו חסר סיכון. ובכל זאת, ממשלת בריטניה מתחמקת ככל הניתן.

ככל הנראה אחת הסיבות המרכזיות היא שהצבא הבריטי כרגע במצב רע, ואפילו עם ההבטחות לשדרגו הדבר עוד ייקח זמן. אז בהחלט ישנה האפשרות שבריטניה חוששת להישאב עמוק מדי ורחוק מדי במערכה נגד איראן, בעוד רוסיה תתקשה לפגוע בבריטניה ישירות בלי להכניס את נאט”ו לסיפור. על זה נוספת, כאמור, אמונה אדוקה ומדהימה בנאיביות שלה במשפט הבינלאומי, גם כשהוא מול גורמים שלא מכבדים אותו. היטיב לתאר זאת חבר הפרלמנט השמרני טום טוגנדהאט, שהזכיר שתפקיד ממשלת בריטניה אינו לתפקד כ”עורך דין גלובלי”, אלא להגן על הציבור הבריטי. ולכך ניתן להוסיף גם טראומות לאומיות מהצטרפות להרפתקאות אמריקאיות במזרח התיכון (אפגניסטן ועיראק) ומהפעם הקודמת בה בריטניה לקחה חלק בהפלת משטר איראני, שתרמה בהמשך לעליית המשטר הנוכחי. וכמובן, ישנה גם הפוליטיקה הקטנה של התנהלות מול החלקים השמאליים יותר בבייס. אבל, מה לעשות, אפשר לרצות להימנע מעימות ישיר עם איראן בלי להיות צ’מברלין (גם אם לדעתכם הוא עדיין טועה).

בהקשר הזה חשוב להדגיש שבכל הצדדים יש מי שמאוד רוצים לחזות בבריטניה נותנת גב לישראל וארצות הברית. עוד לפני התקיפה האמריקאית, שרת החוץ בממשלת הצללים פריטי פאטל אמרה שהשמרנים יתמכו בממשלה אם זו תחליט על פעולה צבאית נגד איראן. מייק טאפ וג’ון פירס, חברי פרלמנט מהלייבור, כתבו (גם הם לפני התקיפה בפורדו) מאמר לטלגרף בו דחקו בממשלה לעמוד לצד ישראל בטענה שאיראן מהווה איום לא רק למזרח התיכון אלא לעולם כולו, כולל בריטניה. וזה רק חלק מהדוגמאות הרבות, וחלק המשיכו להגיע גם אחרי המתקפה. המדיניות של סטארמר ולאמי, לדעת רבים, הופכת את בריטניה ללא רלוונטית. מאחר שהבריטים אוהבים לראות את עצמם ככוח עולמי, זו נקודה כואבת.

העניין הפלסטיני

ראוי להזכיר שהמלחמה בעזה נמשכת, ושיש בבריטניה מי שלא אוהבים את זה. בסופ”ש התנועה הפרו-פלסטינית Palestine Action פרסמה כיצד שניים מחבריה פרצו לבסיס של חיל האוויר המלכותי וריססו עם ספריי אדום מטוסים ששהו במקום. לדבריהם, היה מדובר ב”הפרעה להשתתפות הישירה של בריטניה בביצוע רצח עם ופשעי מלחמה ברחבי המזרח התיכון”. ספק שריסוס בצבע ממש תעכב משהו שקורה במזרח התיכון, שהאירועים בו רצים בקצב מסחרר (מדי), אבל זה אירוע מאוד מביך לכוחות הביטחון הבריטיים. בסיס של חיל האוויר אמור להיות מאובטח היטב, לעתים חונים בו גם מטוסים שמשמשים את ראש הממשלה והמלך, ובאופן כללי אם אנשים הצליחו לפרוץ פנימה (כשהם רכובים על כלי רכב דו-גלגלי כלשהו, יצוין), לרסס מטוסים ולצאת משם מבלי להיתפס – זו תקלה חמורה.

ממשלת בריטניה לא נשארה חייבת: שרת הפנים איווט קופר הודיעה שבכוונתה לרשום את התנועה כארגון טרור, ובכך לאסור על פעילותה. הדבר אמור להגיע לדיון בפרלמנט מחר (ב’), ואם הדבר יעבור בהצבעה הרי ש-Palestine Action תהיה רשומה כארגון טרור. הדבר זכה לשבחים מימין, ושרת הפנים לשעבר סואלה ברוורמן הביעה תמיכה במהלך. לעומת זאת, השר הראשון לשעבר של סקוטלנד, המזה יוסף, טען שהממשלה “איבדה את המצפון”.

אבל צריך לשאול: למה מכל הפתרונות בעולם, דווקא זה? מדובר הרי בצעד קיצוני למדי. פריצה לבסיס צבאי היא עבירה ביטחונית חמורה גם אם תכליתה הייתה קצת ונדליזם, אבל טרור בפני עצמו זה עדיין לא. ייתכן, כמובן, ש-Palestine Action עשתה עוד שורה של מעשים שאפשר להגדיר כטרוריסטיים, אבל אז הממשלה צריכה להסביר למה היה צריך לחכות עד עכשיו. האפשרות האחרת היא שהממשלה לא ממש בטוחה איך להתמודד עם המצב הזה. מן הסתם כשהאינדיבידואלים ייתפסו יש מספיק עבירות קיימות להפנות נגדם, אבל התמיכה הרשמית של הארגון במעשים אולי יותר קשה מבחינת אכיפה פלילית. מה שאני מנסה להגיד זה שלא בטוח כלל שבממשלה חושבים שמדובר באקט טרוריסטי שמצדיק את הרישום הזה כמו שהם מרגישים נבוכים במיוחד מכל הסיטואציה וצריכים להראות יד קשה.

בחינה תקציבית

בואו נעבור לדברים שאינם נוגעים לישראל. יממה וחצי לפני התקיפה הישראלית שרת האוצר רייצ’ל ריבס הציגה בפני הפרלמנט את הבחינה התקציבית (spending review) שלה, בה תכנון להוצאות המדינה השונות בשלוש השנים הקרובות. בין השאר, ההוצאות היומיומיות והוצאות ההשקעה בהגנה, בבריאות ובחינוך יגדלו בערכים ריאליים עד 2029, כולל, למשל, הגדלת התכנית של ארוחות הצהריים החינמיות בבתי הספר. מנגד, ההוצאות היומיומיות של משרד הפנים, שאחראי גם על המשטרה, יצטרכו להצטמצם, אם כי בממשלה מתעקשים שהמשטרה לא תיפגע מכך. גם התקציב של משרד הבינוי צפוי להיפגע, מה שיקשה על קיום ההבטחה של קיר סטארמר לבנות מיליון וחצי בתים עד הבחירות, אבל מנגד יועלה הסכום השנתי שמוקצה לדיור ציבורי ובר-השגה.

לפי ניתוח של פול ג’ונסון, מנהל המכון למחקרים פיסקליים (IFS), למרות שלא מדובר ב”תקציב צנע” – כלומר, חזרה למדיניות של דייוויד קמרון ושר האוצר שלו ג’ורג’ אוסבורן מתחילת העשור הקודם, שנהפכה למילה גסה בקרב הלייבור וגם בקרב חלק מהשמרנים – עדיין צריך להכיר בכך שהרבה משרדים ופרויקטים הולכים לאבד את מלאי המזומנים שלהם. בנוסף, עושה רושם שהחוב הלאומי הולך לגדול בלא פחות מ-140 מיליארד ליש”ט במשך הפרלמנט הקרוב לעומת מה שתוכנן בתחילה. אמת, זה בעיקר להשקעות בפרויקטי תשתית שאמורים להחזיר את ההשקעה, אבל זה סיכון.

מה שבגדול רייצ’ל ריבס ניסתה לעשות כאן זה איזון בין להפסיק להיראות כמו מישהי שמקצצת בכל מה שאפשר – רק בשבוע שעבר אחת ממצליפות הסיעה, ויקי פוקסקרופט, התפטרה מתפקידה על רקע הקיצוצים בקצבאות הנכות – בכך שתגדיל את ההשקעות, אבל מצד שני תנסה להיות אחראית פיסקלית. וכמובן, כל זה תוך כדי עידוד של הצמיחה. האם זה יעבוד פה? יש מומחים שסקפטיים, אבל נצטרך לחכות ולראות.

כנופיות פיתוי

ייתכן שאתם זוכרים שלפני כמה חודשים כתבתי כאן על כנופיות הפיתוי (grooming gangs), אותן קבוצות שמנצלות מינית נערות ונערים, ושלפי הסברה יש בה ייצוג יתר למיעוטים אתניים (אם כי, יודגש, ישנן גם כנופיות כאלו של לבנים). יכול להיות גם שאתם זוכרים שהממשלה לא רצתה להקים ועדת חקירה לאומית בנושא, מאחר שכבר הייתה ועדת חקירה כללית יותר על ניצול מיני של קטינים, והעדיפה ליישם את המלצותיה. המבקרים טענו שיש צורך גם לרדת לשאלות כמו טיוח של הפקטור האתני בתופעה וכו’ (אנו יודעים שלפחות בחלק מהערים היה טיוח שכזה, כדי לא להיתפש כגזענים).

בכל מקרה, שתי התפתחויות קרו בשבוע שעבר: ראשית, בעקבות בחינה מהירה שהממשלה ביקשה מהברונית לואיז קייסי לעשות בנושא, קיר סטארמר הודיע שבכל זאת תוקם ועדת חקירה. לדבריו, בתחילה קייסי סברה שאין צורך בכזו, אך כעת שינתה את דעתה. פירוש הדבר הוא שלוועדת החקירה תהיה הסמכות לזמן עדים ולדרוש מהם ראיות. הדבר אמור להיעשות בשיתוף פעולה עם ועדות חקירה ברמה המקומית, שגם יזכו לסמכויות דומות.

שנית, בהמשך פורסם הדוח של קייסי. בין השאר הועברה ביקורת על כך שנתונים על אתניות לא נאספים, אך שבכל מקרה משלושה אזורים בהם נאספו נתונים בצורה נאותה שיש ייצוג יתר בקרב התוקפים לאנשים ממוצא אסייתי (בעיקר פקיסטנים), ושצריך להבין למה זה המצב. שרת הפנים איווט קופר הבטיחה שתנחה את גופי אכיפת החוק לאסוף את הנתונים כיאות. נקודות נוספות לביקורת היו שהתביעה נטתה להוריד את האישומים מאונס גם במקרים בהם המנוצלים מינית היו בני פחות מ-16, ושיש בעיה ברישוי לנהגי מוניות, שהיוו מלכודת לתפוס נערות ונערים. קופר הבטיחה לטפל בשני המקרים.

במקביל, בריטניה נמצאת במאמץ דיפלומטי מול פקיסטן לקחת אליה כמה ממנהיגי ה-grooming gangs מרוצ’דייל. הדבר תקוע כרגע, אך ייתכן שבקרוב תימצא פריצת דרך, בכפוף למוכנותה של בריטניה להחזיר אליה טיסות ישירות מפקיסטן (אלו הפסיקו ב-2021 בעקבות בעיות בטיחות בחברות הפקיסטניות). אם זה יצליח, זה יאפשר לסטארמר להצטייר כמי שנוהג ביד קשה נגד פושעים.

הצבעה מצפונית

שתי חקיקות חשובות התקדמו בשבוע שחלף. הראשונה היא אי-הפללה של הפלות מחוץ למסגרת הזמנים של 24 השבועות הראשונים. אסביר: בבריטניה מותר להפיל רק ב-24 השבועות הראשונים להיריון, או במקרים מיוחדים של סיכון לחיי האם או העובר. כדי לבצע את ההפלה, יש לקבל אישור משני רופאים שההפלה נעשית במסגרת החוק. עד כה, במקרה שההפלה נעשתה בניגוד לחוק גם האם וגם הרופאים ששיתפו פעולה אמורים לשלם על מעשיהם. מה שקרה כעת זה שהועלה להצבעה תיקון להצעת חוק של הממשלה, לפיו לא יינקטו צעדים משפטיים נגד האם אלא רק נגד הרופאים. זה אמור מצד אחד לשמור על המסגרת החוקית, אבל מצד שני לא להפעיל את כל עוצמת החוק על מי שככל הנראה עברו עבירה בשל מצב נואש. על התיקון לא הוטלה משמעת סיעתית וכל חבר פרלמנט הצביע לפי צו מצפונו. יש לסעיף הזה עוד דרך לעבור, אבל מאחר שהוא נוסף לחקיקה ממשלתית שכמעט בטוח תעבור, עתידו כמעט מובטח.

הצבעה מצפונית נוספת שהתקיימה הייתה על ההתאבדות בסיוע רפואי. מדובר בפרקטיקה המוכרת בעיקר משווייץ, שמאפשרת לחולים סופניים להתאבד באמצעות תרופות ייעודיות שייתנו להם אנשי מקצוע. הכוונה הבריטית אינה לסייע לכל חולה סופני, אלא רק לאלו שנמצאים בשלב הגסיסה. מדובר בהצעת חוק שנויה במחלוקת בקרב חברי הפרלמנט (בציבור שלושה מכל ארבעה בריטים תומכים ברעיון), שעברה הרבה טלטלות. החשש העיקרי של המתנגדים הוא מכך שהגישה לפרקטיקה קלה מדי, ושיש להציב יותר שומרי סף כדי להבטיח שלא ייעשה בכך שימוש לרעה (לדוגמה, הפעלת לחץ על חולים להתאבד). לחוק כן נוספו כמה תיקונים, אבל בסופו של דבר ההצבעה עברה ברוב לא גדול, ומשמעותית קטן יותר מזה בו עבר בהצבעה הראשונה לפני מספר חודשים. כעת, החוק יגיע להצבעה בבית הלורדים. אם שם לא יערימו קשיים, הרי שהתחנה הבאה היא החותם המלכותי וכניסת החוק לספר החוקים.

ועוד אחד, בקטנה

אם אתם זוכרים, בחודש שעבר קיר סטארמר הצליח להביא הסכם סחר חלקי עם ארצות הברית. את פרטי ההסכם תוכלו לקרוא בלינק, אבל מה שחשוב לענייננו זה שבשבוע שעבר טראמפ חתם על צו נשיאותי שמכניס אותו לתוקף, והוא וסטארמר חתמו באופן רשמי על ההסכם והציגו אותו לתקשורת. מה שכנראה ייזכר משם הוא הרגע בו הניירות נפלו לרצפה וסטארמר התכופף כדי לאסוף אותם, במה שרבים פירשו כרגע מביך עבורו, ככל הנראה כי טראמפ נשאר עומד והסתכל עליו מלמעלה. סטארמר הסביר שהוא חשש שאם כל אדם אחר ינסה לעשות זאת, הדבר ייאלץ את אנשי השירות החשאי להתערב בגלל האבטחה על הנשיא. כמובן, לא מדובר במשהו בעל חשיבות כלשהי, אבל מדגיש את היכולת של תמונות להיצרב בתודעה ולעשות שירות רע על שום דבר.

Photo du Jour: Prime Minister @Keir_Starmer picks up the US-UK trade deal off the ground after @POTUS Donald Trump dropped it during a meeting at the G7 Summit in Alberta, Canada. By Stefan Rousseau/PA pic.twitter.com/RTac3kRks0

— Stefan Rousseau (@StefanRousseau) June 16, 2025