כולם עושים טעויות, אבל בזמן מערכת בחירות מומלץ להימנע מכאלו שנראות כמו שיקול דעת פוליטי קטסטרופלי. רישי סונאק למד את זה על בשרו, לאחר שחזר לבריטניה מוקדם מאירוע לציון שמונים שנה לפלישה לנורמנדי שהתקיים בצרפת. כל זה לטובת ריאיון לטלוויזיה. הדבר נראה בעיניי רבים כחוסר כבוד לווטרנים שסיכנו את חייהם בפלישה, והביא לביקורת מכל קצוות הקשת הפוליטית, כולל מתוך המפלגה השמרנית עצמה, וגם הציבור ממש לא אהב את זה. סונאק התנצל במהירות, אבל הנזק כבר נעשה, וגם ההסברים שסיפק גרמו לנזק נוסף. השמרנים גם כך לא בדיוק פייבוריטים לניצחון בבחירות, אבל לרבים זה נראה כמו המסמר האחרון בארון הקבורה של המפלגה, עם הוכחה שלסונאק אין חושים פוליטיים מתפקדים | בתמונה: אנדרטה בנורמנדי לציון הפלישה (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)
כששואלים אותי למה מצב השמרנים בסקרים כל-כך רע, אני תמיד אומר שהרבה מהסיבות הן לא באשמת ראש הממשלה רישי סונאק, אבל שהוא צריך להתמודד עם ההשלכות שלהם: משבר הקורונה, המלחמה באוקראינה, הכהונה של ליז טראס ועוד. אבל לאחרונה נראה שסונאק ממש רוצה לקבל קרדיט על ההפסד הזה, אחרת קשה להסביר את הנטישה המוקדמת שלו את טקס הציון לשמונים שנה לפלישה לנורמנדי לטובת קמפיין בחירות. נשמע שולי? הרבה בריטים סבורים אחרת.
מה הסיפור עם נורמנדי?
מספר שהשמרנים מאוד אוהבים לנקוב בו הוא 2,098. לפעמים הם מעגלים לאלפיים. במה מדובר? לפי השמרנים, עליית נטל המס השנתי למשק בית, בליש”ט, בה יהיה צורך כדי לממן את ההבטחות של הלייבור. השמרנים הציגו את זה כהערכה מקצועית של שירות המדינה, אך שם התנערו לאחרונה מהמספר הזה ואמרו שיש בעיה להציג זאת כמספר מטעמם (למרות שחלק מהמספר מבוסס על חישוב שלהם). הלייבור החלו בעקבות זה לקרוא לסונאק ולחבריו “שקרנים” תחת כל עץ רענן. סונאק ביקש לתקן את הרושם הזה באמצעות ריאיון ל-ITV שהתקיים שלשום (ה’), שם הוא טען שהקריאות האלו מצד הלייבור הן “נואשות”. זה קצת מוזר מצדו של סונאק, בהתחשב בכך ש – ובכן – זו המפלגה שלו שנמצאת במצב נואש.
בכל מקרה, הבעיה בריאיון הזה של סונאק הייתה שהוא נפל על ציון יום השנה השמונים ליום העי”ן (D-Day), תחילת הפלישה לנורמנדי. ב-6 ביוני 1944 בעלות הברית המערביות החלו בהנחתת כוחות על חופי צרפת הכבושה תחת גרמניה הנאצית. מדובר בנקודה חשובה בהתפתחות המלחמה, ובמערב מייחסים לו חשיבות גדולה. לציון שמונים שנה למאורע, טקס לאומי בריטי התקיים ב-5 ביוני בפורטסמות’ שבדרום-מזרח אנגליה, עיר בה נערכו הרבה מההכנות לפלישה והיא מתגאה בכך עד היום. בנוסף, בנורמנדי נערך גם טקס בינלאומי שלשום, ב-6 ביוני, שמונים שנה בדיוק אחרי תחילת הפלישה. לטקס הזה הגיעו שועי עולם מהמדינות הרלוונטיות, דמויות בכירות אחרות בפוליטיקה וגם הרבה מאוד וטרנים שלקחו חלק בפלישה.
איפה הבעיה? ובכן, כדי להגיע לריאיון ב-ITV, סונאק היה צריך לחתוך מוקדם מהאירוע הבינלאומי בצרפת, והלך לאחר נעילת הטקס מבלי להישאר לאירוע למנהיגים הבינלאומיים. אמנם היו משתתפים אחרים, כמו המלך צ’רלס השלישי, שר החוץ הלורד דייוויד קמרון, ראש האופוזיציה קיר סטארמר ואחרים – אבל סונאק עצמו בשלב מסוים הפסיק לנכוח. כך בתמונה שכללה את נשיא ארצות הברית ג’ו ביידן, נשיא צרפת עמנואל מקרון וקנצלר גרמניה אולף שולץ – במקום שלצדם ינכח סונאק, נכח שר החוץ קמרון. לרבים הדבר נראה כמו הפגנת חוסר כבוד כלפי הטקס למטרות קמפיין.
התגובות
ההחלטה הזו, שנתפשה כזלזול בווטרנים, לא עברה לבריטים חלק בגרון. קיר סטארמר סיפר איך הטקס הזה ריגש אותו, כשהוא חשב על הצעירים דאז שנתנו כל-כך הרבה למען מדינתם. “ראש הממשלה יצטרך להסביר את הבחירות שלו”, הוא אמר לתקשורת, ואמר שעבורו הבחירה היחידה הייתה להישאר בטקס. ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי טען שסונאק “נטש” את אלו ששירתו בנורמנדי על החוף. “אני כאן […] כי אני חושב שזה חשוב”, צייץ נייג’ל פרג’, ראש מפלגת הרפורמה. “והוא (סונאק – אב”מ)?” בקיצור, בכל קצוות האופוזיציה תקפו את סונאק על זה.
labour ad hits hard pic.twitter.com/GRTZdIgQ6m
— ian bremmer (@ianbremmer) June 7, 2024
אבל אלו לא היו רק חברי מפלגות האופוזיציה. לפי אדם פיין, עורך האתר פוליטיקס הום, שמרנים רבים אמרו לו שהם לא מוצאים את המילים מרוב הלם מכך שסונאק נהג באופן בו נהג. לפי עיתונאי הדיילי מייל דן הודג’ס, אחד המועמדים השמרנים לפרלמנט – בבריטניה כהונת חברי פרלמנט נפסקת ברגע שהפרלמנט מתפזר והם נחשבים למועמדים בלבד – אמר לו שלו הדבר היה קורה מחוץ לקמפיין בחירות, חברי המפלגה כבר היו מגישים מכתבי אי-אמון בסונאק כראש המפלגה כדי להדיח אותו. אחר הסתפק בלהגיד שסונאק “מוקף באידיוטים”, בהתכוון ליועציו. כמובן, היו גם שמרנים שניסו להגן עליו. למשל, השר לענייני וטרנים ג’וני מרסר אמר שלמרות שזו הייתה טעות, הדבר לא מייצג את היחס של סונאק לווטרנים. דייוויד דייוויס טען גם הוא שמדובר בטעות תמימה ותו לא.
הציבור ממש לא אהב את זה. קן היי, אחד הווטרנים, אמר שסונאק “אכזב את המדינה”. על רקע הסיפור הזה, תומך של השמרנים (ששמו שמור במערכת) העיד: “מעולם לא חשבתי שאצביע ללייבור, אבל הם יותר פטריוטים, פחות מפולגים וממש נראה שיש להם תכנית קוהרנטית, גם אם אני לא מסכים איתה”. בלייבור טענו שמצביעים שמרנים אמרו להם שבכוונתם להישאר בבית בגלל זה. אבל זה לא נגמר באנקדוטות: לפי סקר שנערך עבור הטלגרף, 68% מהציבור הכללי ו-61% ממצביעי השמרנים ב-2019 השיבו שמעשיו של סונאק היו “בלתי מקובלים”.
ההתנצלות
ביום למחרת סונאק פתח בסדרת התנצלויות. הראשונה הייתה בטוויטר, שם הוא אמר ש”הדבר האחרון שאני רוצה זה שטקסי הזיכרון יחסו בצל הפוליטיקה”. הוא הסביר שהוא חזר לבריטניה רק לאחר נעילת הטקס, אבל ש”במבט לאחור, זו הייתה טעות לא להישאר עוד בצרפת – ואני מתנצל”. בהמשך הוא התראיין לסקיי ניוז, שם הוסיף הסבר על ההתנצלות: “סדר האירועים האלו נקבע לפני שבועות לפני שקמפיין הבחירות החל. כמובן, תמיד שובצתי להשתתף גם [בטקס] בפורטסמות’ וגם בצרפת”. לא ברור איך זה הופך את העניין ליותר טוב, שכן זה אומר שמראש סונאק לא תכנן להישאר למשך כל האירוע, למרות נוכחותם של מנהיגים כמו ג’ו ביידן ונשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. סונאק גם חזר על השורות האלו, בנוסף לשורות על כך שהוא השתתף בכל הטקסים בבריטניה, כמה וכמה פעמים במהלך הריאיון, מה שגרם לו להיראות בעיקר רובוטי.
סונאק נאלץ לענות בריאיון הזה גם על טענה שהייתה מחשבה בקרב המעגל הקרוב שלו לוותר על האירוע בנורמנדי לחלוטין לטובת הקמפיין. סונאק הכחיש זאת, וכך גם נמסר מדאונינג 10. עם זאת, הדבר כן הטיל עננה על סונאק, רק מעצם המחשבה שזה עשוי להיות נכון.
הפרשנים הפוליטיים התקשו להבין את קו ההגנה של סונאק. מעבר לתהייה איך העובדה שהשתתפותו באירועים נקבעה הרבה לפני הקדמת הבחירות אמורה לגרום לדברים להיראות יותר טוב, היו גם תהיות נוספות. למשל, הוא ביקש שהציבור ישפוט אותו על מעשיו, למרות שזה בדיוק מה שהציבור עושה: שופט את סונאק על החלטה שקיבל. בקיצור, קשה להגיד שהראיונות האלו עזרו לסונאק יותר מדי.
מה הביג דיל?
זה אמנם נראה קטן, אבל עבור רבים זה לא נראה ככה. מבחינת רבים, הדבר מראה שסונאק סובל משיקול דעת פגום למדי. כפי שכתב ג’ורג’ איטון בניו סטייטסמן, סונאק רוצה שהבחירות האלו יהיו על הביטחון הלאומי. אם זה הקו, אי-אפשר לנטוש אירוע שנעשה לכבוד אנשים שסיכנו את חייהם למעט הביטחון הלאומי (וכמובן, גם לכבוד כאלו שאיבדו אותם ממש). תארו לכם שביום השנה לטבח 7 באוקטובר ראש הממשלה לא יגיע, ועוד בגלל עניין פוליטי.
דייוויד דייוויס ניסה להזכיר שב-2009, ביום השנה ה-65 לפלישה לנורמנדי, ראש הממשלה דאז גורדון בראון לא התכוון ללכת ועשה זאת רק בגלל שנשיא ארצות הברית דאז ברק אובמה התכוון להגיע. זה לא לגמרי מדויק: אכן בראון לא התכוון ללכת ועשה לבסוף פניית פרסה בנושא, אבל כן הייתה עליו ביקורת ציבורית שתרמה לפניית הפרסה הזו. בנוסף, ב-2009 מי שהיו בני עשרים בפלישה היו בני 85. לא מאוד צעיר, אבל היו הרבה יותר מהם. שלשום אותם בני עשרים דאז הם כבר בני מאה. העניין מאוד שונה.
אבל יש בכך עוד כל-כך הרבה טעויות. למשל, הדבר אפשר לראש האופוזיציה סטארמר להיראות כמו מדינאי בהמתנה, כשהוא מצטלם עם אנשים כמו זלנסקי וביידן. הוא נתן לנייג’ל פרג’ אפשרות להגיד שסונאק הוא “לא מנהיג פטריוטי”. ובהתאם היו לכך עוד השלכות. הוא העלה ספקות בקשר לבכירים שסובבים אותו. הוא אילץ את פני מורדנט, בכירה בממשלתו, לנסות למזער נזקים ולהודות שהיה מדובר בטעות בדיבייט ב-BBC שנערך אמש. הוא הסיט את תשומת הלב מכך שהלייבור ואיגודי העובדים נכנסו למחלוקת רגע לפני סגירת מצע הבחירות. וכל זה בשביל ראיון שישודר רק ברביעי.
מכר בריטי אמר שזה פשוט מראה שסונאק בפניקה ולא ממש יודע מה לעשות, מה שפוגע בשיקול דעתו הפוליטי. אבל כפי שאיטון הרחיב, הדבר מהווה יותר סימפטום לזה שלסונאק יש אינסטינקטים פוליטיים של חתול דרוס. כעת נשאלת השאלה אם המפלגה השמרנית תשלם על זה מחיר, וכמה גבוה הוא יהיה.