האם בריטניה תפעיל בקרוב גיוס חובה כמו בישראל, או לפחות כמו זה שהתקיים בבריטניה עצמה בשנות החמישים? התשובה לשתי השאלות היא לא. אבל רישי סונאק כן הבטיח שאם יחזור לדאונינג 10 אחרי הבחירות הוא ינחיל בבריטניה שירות לאומי חובה, במסגרתו בני 18 יצטרכו להתגייס לצבא למשך שנה (מיעוטם) או להתנדב בקהילה סופ”ש אחד מדיי חודש במשך שנה. אבל השימוש במותג “שירות לאומי”, השם של גיוס החובה הלא פופולרי בבריטניה שהונחל לאחר מלחמת העולם השנייה, גרם לכולם להגיב כאילו כולם הולכים להישלח למלחמה. אם זה לא מספיק, סונאק וחבריו נאלצו להתפתל סביב שאלות רבות, כמו הסנקציות שיופעלו כלפי הסרבנים, העובדה שעד לא מזמן הממשלה התנגדה לגיוס חובה והעובדה ששמרנים טוענים שהנחיתו עליהם את העניין מלמעלה. כעת נשאלת השאלה למה להבטיח משהו שברור שלא יהיה פופולרי בציבור | צילום: רורי ארנולד, דאונינג 10
בישראל, בגלל האיומים הביטחוניים, גיוס חובה נראה כמו מודל מובן מאליו. בגלל הוויכוח על “השוויון בנטל”, פוליטיקאי שיבטיח להרחיב את גיוס החובה לעוד קבוצות יכול למשוך אליו אלקטורט מקרב חוגים מסוימים. באירופה, יש מספר מדינות עם שירות חובה קצר יחסית, וניתן להניח שהצעה להרחיב אותו אולי תמשוך חלק מהמצביעים. אבל מה קורה עם מדינות כמו בריטניה, בהן אין נכון להיום שירות חובה? ובכן, רישי סונאק הבטיח שאם ינצח בבחירות הוא יטיל חובת שירות לאומי (national service), לא בדיוק שירות צבאי במתכונת הישראלית או אפילו השווייצרית, אבל כן דרישה בחוק מבני 18. ובכן, זה לא התקבל יפה.
ולמען הסדר המושגי: המושג “שירות לאומי” בהקשר הנוכחי מתייחס למתווה הכולל של חובת שירות צבאי או תרומה לקהילה, מה שלא פעם נקרא בישראל “שירות אזרחי”. לכן, כשאשתמש במונח “שירות לאומי” הכוונה היא למתווה הכולל של סונאק, בעוד פעילות בקהילה תהיה “שירות אזרחי”.
קצת היסטוריה: שירות לאומי וגיוס חובה
נתחיל עם קצת היסטוריה, כדי להבין את ההקשר בו הבריטים קיבלו את ההבטחה הזו. כשזה מגיע לצבא, לבריטים יש יחסים מורכבים עם שירות חובה. לדוגמה, כשמלחמת העולם הראשונה פרצה, הבריטים ראו את האידיאל בחיילים שבחרו להתגייס ולשרת את ארצם, בעוד אם היה צורך בגיוס בכפייה הדבר העיד לכאורה על היעדר פטריוטיות. קמפיינים שלמים הוקמו כדי להפעיל לחץ על גברים צעירים להתגייס מרצונם. המפורסם שבהם היה הפוסטר של שר המלחמה, הלורד קיצ’נר, “רוצה אתכם”, שהביא ליותר ממיליון מתגייסים תוך פחות מחצי שנה. עם זאת, זה לא הספיק, ועד ינואר 1916 הועבר חוק גיוס חובה, שהורחב בהמשך והמשיך גם שנתיים לאחר תום המלחמה, עד 1920. החוק לא היה פופולרי והביא למחאות רחבות נגדו בתחילת הדרך.
מלחמת העולם השנייה שוב הביאה לצורך בגיוס חובה, שהפעם החל קרוב יותר לתחילת המלחמה. אבל סוף מלחמת העולם לא היה הסוף. ב-1947 ממשלת הלייבור של קלמנט אטלי הציגה את חוק השירות הלאומי, שגייס החל מ-1949 גברים בריאים בני 18 לשנה וחצי של שירות צבאי חובה. לאחר פרוץ מלחמת קוריאה ב-1950, משך הגיוס עלה לשנתיים. ב-1957 ממשלתו השמרנית של הרולד מקמילן הודיעה שתבטל את החוק. בפועל, רק ב-1960 עברה החקיקה שביטלה את חוק השירות הלאומי, והמגויסים האחרונים השתחררו רק ב-1963. מעבר לבעיה הכלכלית שגיוס החובה יצר בגלל הקטנת כוח העבודה, באותן שנים גיל ההצבעה היה 21, כך שלמעשה למגויסים לא הייתה יכולת להצביע על הנושא עד אחרי שחרורם, מה שגרם לרבים מהם תסכול.
בקיצור, כפי שניתן להבין, הבריטים לא ממש אוהבים שמכריחים אותם להתגייס. למושג “שירות לאומי”, מן הסתם, נוצרה בבריטניה קונוטציה שלילית של גיוס חובה לצבא. אזכיר גם שמוקדם יותר השנה, לאחר שאחד הגנרלים אמר שיהיה צורך בשינוי מודל הגיוס לאור המלחמה באירופה, בממשלה מיהרו להודיע שלא תהיה חזרה לגיוס חובה, אפילו שדבר כזה לא הוצע. למעשה, יום לאחר שסונאק הודיע על הקדמת הבחירות, השר במשרד ההגנה אנדרו מאריסון הבהיר שאין כוונה לחזור למודל השירות הלאומי.
ומה קרה עכשיו?
כל ההקדמה הזו נועדה להבהיר ששירות צבאי חובה לא מתקבל היטב בבריטניה. אבל בשבת בלילה פורסם שסונאק מבטיח להביא שוב שירות לאומי חובה לחייהם של הבריטים. המתכונת הייתה שונה: בני ה-18 יחויבו בשירות, אבל יוכלו לבחור בין שירות צבאי של שנה, לבין שירות אזרחי שיתבצע סופ”ש אחד בכל חודש במשך שנה, או פשוט 25 ימים שייפרשו על פני שנה. למעשה, התכנון הוא שרק כ-30 אלף יגויסו לצבא. השאר ילכו לשירות אזרחי. העלות: כ-2.5 מיליארד ליש”ט בשנה.
Opportunity. Community. Security.
This is why I would introduce a bold new model of National Service pic.twitter.com/bNXTLwwBXV
— Rishi Sunak (@RishiSunak) May 26, 2024
בסך הכל, נשמע שהמודל לא כל-כך נוראי. נכון, אמנם מדובר בשירות חובה, אבל הוא מאפשר בחירה בין סוגי שירות, ועבור מי שיבחרו בשירות האזרחי הוא בסך הכל דיי נוח ולא תובעני במיוחד. אז מה הבעיה? ובכן, הבעיה העיקרית היא שסונאק בחר במונח “שירות לאומי”, שכפי שאתם יכולים להבין בשלב הזה, מקושר לכולם עם שירות צבאי חובה. סונאק אפילו היה צריך להסביר בטיקטוק שהוא לא מתכוון לשלוח את כולם לצבא, מה שמעיד שהמיתוג הראשוני שלו היה כושל למדי. סטיבן פולארד מהג’ואיש כרוניקל, לא מישהו שאפשר לטעון שמזוהה עם השמאל, תהה אם השמרנים “על סמים”. אני מעוניין להציע שהיועצים של סונאק הם למעשה שתולים של סטארמר. תחליטו אתם איזה הסבר משכנע אתכם יותר.
בקיצור, הכל התחיל רע במיתוג, שהייתה הסכמה דיי רחבה על כך שגרם להבטחה הזו להיות מבריחת קולות. אבל זה לא רק זה. כשסונאק השיק וידאו שסיפר על ההבטחה הזו, הוא הציג אותה כ”רעיון נועז” להתמודדות עם האתגרים העולמיים העומדים לפתחנו. אבל זה נשמע קצת מוזר, בהתחשב בכך שלא הולכים לגייס יותר מדי חיילים. היו אפילו שפקפקו במודל הביטחוני הזה, בגלל השירות הקצר שיקשה על התמקצעות. בשרשור בטוויטר, סונאק גם הבטיח שהשירות הלאומי יפתח “עולם של הזדמנויות […] כמו בשוודיה, נורווגיה, דנמרק וצרפת”, אבל הוא לא ציין מה ההזדמנויות האלו. כלומר, זו הייתה השקה כושלת של מיתוג כושל, של משהו שלבריטים נשמע יותר כמו איום מאשר הבטחה שאמורה למשוך אותם לקלפי.
עוד פארסות
חכו, זה המשיך להסתבך גם אחרי זה. למשל, בנושא האכיפה. הרי אם מדובר ההבטחה היא שירות לאומי חובה, צריכה להיות איזושהי סנקציה כדי שלחובה תהיה משמעות. מה תהיה הסנקציה? הדיילי מירור חשף מסמך של גיבוש התכנית הזו, בה נראה שלא החליטו מה תהיה הסנקציה ושזה יוחלט בוועדה מיוחדת שתוקם לצורך העניין. כלומר, אין לצורך העניין שלילה של סנקציות פליליות. הדבר כמובן לא בדיוק היווה יחסי ציבור טובים לשמרנים, ושר הפנים ג’יימס קלברלי הבטיח שלא יהיו סנקציות פליליות למי שיסרבו לשרת. זה היה יכול להיגמר בזה, אבל אז אן-מארי טרווליין, שרה במשרד החוץ, נשאלה על-ידי התקשורת אם אולי הורים של סרבנים ייקנסו. היא סירבה לשלול את האפשרות, והסבירה שהכל ייסגר בוועדה. כך גם הסבירה לגבי שאלות אחרות בנושא. הדבר לא גרם לאנשים להירגע לגבי הסנקציות, אלא רק להבין שמישהו לא חשב עד הסוף על העניין.
ואם מדברים על לא לחשוב עד הסוף, נראה שלא ממש חשבו על העניין הזה עם השמרנים. סטיב בייקר, שר במשרד צפון אירלנד, הבהיר שלא מדובר במדיניות של הממשלה (שהיא מה שאמר השר מאריסון, לדבריו), אלא במדיניות של המפלגה. מה ההבדל? לדבריו, מדיניות הממשלה מוסכמת בתוך הממשלה, בעוד ש”ההצעה הזו פותחה על ידי יועץ או יועצים פוליטיים, והונחתה על המועמדים (לפרלמנט – אב”מ), חלקם שרים רלוונטיים”. במילים אחרות, בייקר מהווה אופוזיציה פנימית להבטחת הבחירות של ראש הממשלה. בהתחשב בכך שרבים במפלגה חשים שסונאק הנחית עליהם את הקדמת הבחירות, לא מן הנמנע שלא מעט שמרנים חשים כך גם ביחס לשירות הלאומי.
I don’t like to be pedantic but a Government policy would have been developed by ministers on the advice of officials and collectively agreed. I would have had a say on behalf of NI.
But this proposal was developed by a political adviser or advisers and sprung on candidates,…
— Rt Hon Steve Baker FRSA (@SteveBakerFRSA) May 27, 2024
ואם זה לא מספיק, אז בעיתון i חשפו שכשר אוצר, סונאק ניסה לסגור את תכנית השירות האזרחי שכבר קיימת והוקמה תחת דייוויד קמרון. התכנית לא נסגרה הודות להתערבותו של בוריס ג’ונסון, ומאפשרת מסגרת לבני נוער שמעוניינים להתנדב בקהילתם, אך תקציבה קוצץ ביותר משני שליש על-ידי סונאק. בקיצור, זה קצת מוזר.
התגובות
התכנית הזו, כפי שבוודאי הבנתם בשלב הזה, עוררה סערה. הלייבור חגגה על העניין. חשבונות המדיה החברתית של המפלגה התפוצצו עם ממים על סונאק, בדגש על שאלת השירות הצבאי, למרות שזה לא החלק העיקרי בתכנית. קיר סטארמר, למרות שנראה שבמרומז הוא לא שולל מודלים אחרים של שירות לאומי, טען שהרעיון של סונאק “נואש” ושהוא יוצר “צבא נערים של אבא“. כמו כן, לדבריו, המימון לתכנית הזו יגיע על חשבון תקציבים שנועדו לפריפריה. ג’ונת’ן אשוורת’, חבר בממשלת הצללים של המפלגה, הציג 53 שאלות לגבי התכנית שסונאק לא סיפק להן תשובה. גם הליברל-דמוקרטים לא חסכו את שבטם, וחברת הפרלמנט כריסטין ג’רדין טענה שקריירה צבאית צריכה להיות בחירה.
ואיך הציבור הגיב? רבים בקרב הצעירים לא התחברו לרעיון, והרגישו שלמרות שזה חיובי שאנשים יתגייסו ויתנדבו, הדבר לא אמור להיכפות עליהם. עם זאת, יצוין, יש גם אנשים בציבור שחושבים כי שירות לאומי חובה הוא חיובי. לא נאספו כרגע נתונים עדכניים לגבי התכנית, אבל בספטמבר נערך סקר לגבי החזרת השירות הלאומי, שמראה שהוא מקבל תמיכה כשהוא וולונטרי והתנגדות עזה כשהוא הופך לחובה (למעט במקרה של שירות אזרחי בלבד לחודש, אז יש תיקו). אבל, כמובן, כפי שכל צופי “כן, אדוני השר” יודעים, יש לזכור שצריך לקחת סקרים כאלו עם קורט מלח:
אז למה בעצם?
אבל בכל זאת, עם כל הכבוד לדיאלוג הנ”ל, היה ניתן לצפות שכשאלו הנתונים, שסונאק ייזהר עם הבטחות כאלו. אז למה רישי סונאק החליט ללכת על זה? ובכן, יכול להיות שכדאי לפלח את הנתונים שבסקר: אם מסתכלים על קבוצות גיל, אז רואים שהצעירים בכל מתנגדים לכל שירות לאומי חובה (הם מאוד בעד מסגרת לשירות התנדבותי, כולל צבאי). המבוגרים מתנגדים לשירות לאומי חובה שהוא בהכרח צבאי. אבל הנה העניין המעניין: ברגע שיש אפשרות בחירה בין שירות צבאי לאזרחי, בדומה למה שסונאק מציע, בני 65 ומעלה ברובם מתחילים לתמוך. קבוצת הגיל הזו נוטה להצביע הרבה יותר לשמרנים. כלומר, יכול להיות שסונאק פשוט פונה לבייס, כדי להבטיח שהוא ימשיך להצביע לו? סטיבן בוש מהפייננשל טיימס לא התייחס לסוגיית הגיל, אבל כן הציע שסונאק מנסה לדבר למי שהצביעו ב-2019 לשמרנים וכעת מתכוונים להצביע למפלגת הרפורמה או להישאר בבית.
אפשרות נוספת עולה מאמירה של סונאק בשיחה עם מצביעים פוטנציאליים: “אני לא בטוח שכולכם תסכימו עם זה, אבל אני מקווה שכולכם רואים שזה נועז”. העובדה שרעיון נועז, כמובן, לא אומרת שום דבר לגבי טיבו. גם להיפטר מקן צרעות בתוך הבית באמצעות חבית חומר נפץ זה רעיון נועז, אבל אידיוטי. אבל “רעיונות נועזים” זה מה שסונאק מנסה למכור. כדי לא להפוך למועמד ההמשכיות של שנות הכאוס האחרונות, הוא מנסה להראות שהוא חושב מחוץ לקופסה ושהוא מוכן לאתגר גם את עצמו וגם את האלקטורט. יכול להיות, במסגרת זה שהוא מנסה לבנות קמפיין שנשען על דמותו שלו במקום על המותג הרעיל של המפלגה השמרנית (מה שנקרא בבריטניה, “קמפיין נשיאותי”), שחשובה לו התדמית של זה שלא מפחד להיות לא פופולרי.
ויכול להיות שפשוט יש פה כשל בשיקול הדעת. קשה להאמין שהוא באמת מאמין בזה, אבל כדי להראות שיש לו משהו ביד הוא מוכן לעשות סיבובי פרסה מרשימים. אבל זה לא היה רעיון טוב, בדיוק כפי שיש מי שמאמינים שכל ההליכה לבחירות בתזמון הזה היא לא חכמה מצד סונאק. כנראה שההבטחה הזו לא תהיה ברמת הנזק של “מס הדמנציה” של ת’רזה מיי ב-2017, אבל הברקה גדולה זה לא.