לפני שנכנסים לקמפיין הבחירות בכל הכוח, כמה עניינים שקרו לפני פיזור הפרלמנט. ועדת החקירה שבחנה את שערוריית הדם הנגוע מלפני עשורים סיימה את תפקידה והממצאים מחרידים. בתי הכלא בבריטניה מתמלאים, עד מצב שהממשלה משחררת אסירים מוקדם ומנסה לצמצם במעצרים. בית המשפט הגבוה קבע שהעברת תקנות להגבלת חופש ההפגנה, שנעשתה על-ידי סואלה ברוורמן לפני כשנה, הייתה לא חוקית. ואיך הגיבה המערכת הפוליטית הבריטית לצווי המעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי? | בתמונה: רישי סונאק מגיב בפרלמנט לממצאי ועדת החקירה של שערוריית הדם (צילום: הפרלמנט הבריטי)
קמפיין הבחירות כבר התחיל ואתמול (ו’) היה יום הפעילות האחרון של הפרלמנט הבריטי ה-58 טרם היציאה לבחירות (הוא טכנית רק הושעה ויתפזר רק ב-30 במאי, אבל הוא כבר לא עובד יותר). אבל יש כמה דברים שקרו בתקופה האחרונה טרם החלטתו של רישי סונאק להקדים את הבחירות שעוד לא הספקתי לדווח עליהם. אמנם הבחירות הן הדבר שהכי מעניין את כולם, בעיקר את אלו שמסתכלים על בריטניה מבחוץ, ובכל זאת: הגישה בבלוג הזה תמיד הייתה שהדברים ה”קטנים” כביכול הם אלו שיתוו את האופן בו דברים גדולים יתפתחו בהמשך. בין אם מדובר בבחירות, בברקזיט או בכל דבר אחר שלדעת ערוצי מיינסטרים שווה דיווח בחדשות החוץ – קשה להבין אותם בלי להבין את הדברים הקטנים שבדרך. אז הנה כמה מההתפתחויות האחרונות האלו, ממש בקצרה.
סוף לסקנדל הדם
הדבר ששלט בכותרות בשבוע החולף היה תוצאות ועדת החקירה בנושא סקנדל הדם הנגוע. מה זה הסקנדל הזה? ממש במשפט, שערורייה במסגרתה, בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים, ה-NHS ייבא מנות דם מארצות הברית, ביניהן כאלו שהיו נגועות בנגיף HIV או הפטיטיס C. המנות ניתנו לכ-4,800 חולי המופיליה, שכחצי מהם הספיקו כבר ללכת לעולמם. לפי חלק מהטענות, ב-NHS ידעו מה הסיכון בייבוא דם מארצות הברית, ופעילים דרשו צדק. הדבר נגרר עשורים, ורק ב-2017 ראשת הממשלה ת’רזה מיי הכריזה על הקמת ועדת חקירה בנושא.
ועדת החקירה פרסמה את מסקנותיה השבוע. לפי הדוח, ראשי המערכת היו מודעים לסיכונים של ייבוא דם מארצות הברית, שם קיבלו תרומות גם מאסירים ומכורים לסמים, וכמו כן בריטניה עצמה קיבלה מנות דם מאנשים כאלו עד 1986 למרות הסיכון. בנוסף, לא נעשה מספיק כדי לדאוג שמנות הדם בטוחות. החולים, כמובן, לא יודעו על הסיכון הכרוך בטיפול שקיבלו. לפי ועדת החקירה, “לא היה מדובר בתאונה”, והוסיף: “הזיהומים קרו בגלל שבעלי הסמכות – רופאים, בנק הדם והממשלות – לא שמו בראש את בטיחות המטופלים”. זאת בנוסף לעבודת טיוח רחבה. אצבעות מאשימות הופנו למספר אישיויות בכירות, בראשן מרגרט ת’אצ’ר ואחד משרי הבריאות שלה קנת’ קלארק.
ובכן, ת’אצ’ר מתה וקלארק לא עושה הרבה בבית הלורדים. אז מה בכל זאת נעשה? רישי סונאק נאם בבית הנבחרים, אמר שהממצאים הם “בושה למדינה הבריטית” לאור ההתנהלות המחפירה של בכירי המדינה ומוסדותיה. הוא התנצל בפני הקורבנות ומשפחותיהם, והבטיח שני דברים: ראשית, תכנית פיצויים; שנית, הבאת תכנית ליישום ההמלצות של ועדת החקירה. החלק השני כבר ייושם על-ידי הממשלה הבאה, אבל מה לגבי הפיצויים? אתמול, במסגרת יום העבודה האחרון של הפרלמנט, בו מעבירים רק חוקים בהסכמה רחבה, עבר גם חוק הפיצויים לנפגעי השערורייה, שמסדיר את האופן בו הפיצויים יינתנו. כך, פרק מכוער במיוחד בהיסטוריה של בריטניה מגיע לסיומו, סיום שלא יחזיר את המתים או יסייע להחלמת הנדבקים, אבל לפחות מנסה לכפר על מחדלי העבר.
מקום בבתי הכלא
נחזור קצת אחורה בזמן, לתחילת מאי. אז הטיימס חשף שאסירים צפויים להשתחרר עד שבעים יום לפני הזמן בגלל מחסור במקום בבתי הכלא. המחסור הזה נוצר למרות תכנית חירום שהוכרזה מוקדם יותר השנה כדי להתמודד עם המחסור במקום, והתחזית היא שביוני ייגמר המקום בבתי הכלא לגברים בלי תכנית שכזו. זאת מעבר לדוחות לא מחמיאים על התנאים של האסירים בבתי הכלא.
כדי להחמיר את המצב, שבוע לאחר מכן התפרסם דוח רשמי שהציג מציאות מדירת שינה. למרות שהממשלה אמרה שהתכנית לשחרור מוקדם לא תקפה לפושעים מסוכנים, הדוח מראה שזה לא המצב. בין המשוחררים ניתן למצוא כאלה שהם מסוכנים לילדים או בעלי היסטוריה של הטרדה ואלימות במשפחה, וכמו כן עברייני סמים. במילים אחרות, לא נשמע שזה הופך את הרחובות לבטוחים יותר. בכירים במשטרה סיפרו לגארדיאן שהמשבר הזה בבתי הכלא מסכן באופן משמעותי את ביטחון הציבור. לדבריהם, המשבר הזה מגיע על רקע קיצוצים בתקציבי הכליאה. המצב הגיע לכדי כך שהיו לחצים על המשטרה להימנע ככל הניתן ממעצרים בגלל מחסור במקום.
הדבר חשוב לא רק מבחינת האדם ברחוב, ברמה הכי מילולית שיש, אלא גם מבחינה פוליטית. השמרנים תמיד התגאו שהם “מפלגת חוק וסדר”, וכעת הלייבור מנסה טוענת לתואר, בטח כשבראשה עומד פרקליט המדינה לשעבר קיר סטארמר. אבל בסופו של דבר, לא יצמחו בתי כלא במפתיע אם הממשלה תתחלף, ומנדט אישי לסונאק גם לא יסייע כאן. בסוף מדובר לפחות בתקופה, עד שייבנו בתי כלא חדשים שיכולים לסייע עם המצב. מי שלא יהיה ראש הממשלה ב-5 ביולי (כנראה סטארמר), יצטרך להביא תכנית מהירה לפתרון המשבר. אגב, זה לא חייב לכלול רק בניית מקומות כליאה נוספים, אלא גם דרכים אחרות להתמודד עם התנהגות עבריינית.
סדר בהפגנות
בשנה שעברה שרת הפנים לשעבר סואלה ברוורמן התקינה תקנות שהורידו את הרף בו המשטרה יכולה לבצע מעצרים בהפגנות. זאת באמצעות הרחבת ההגדרה של מה שנקרא “הפרעה רצינית” לסדר הציבורי. זאת על רקע הפגנות של ארגונים כמו Just Stop Oil, שנשענות על הפרעה לשגרת החיים של הציבור הרחב. התקנות הגיעו לאחר שניסיון להעביר אותן במסגרת חקיקה ראשית נפל בבית הלורדים. במקום לנסות להילחם על החקיקה, ברוורמן השתמשה בעובדה שהמוסכמה בבריטניה היא שהלורדים לא מפריעים לחקיקה משנית, כדי להעביר את הסעיפים שלא עברו כתקנות.
הדבר הביא לחשש בקרב ארגוני זכויות אזרח שונים שהדבר יהווה פגיעה רצינית בחופש המחאה. לכן, הם עתרו לבית המשפט, בטענה שזה היה ניסיון להכניס חקיקה בדלת האחורית. השבוע בית המשפט הגבוה של אנגליה ו-וויילס פסק שברוורמן חרגה מסמכותה כשהעבירה את התקנות הללו. אזכיר, לבית המשפט הבריטי אמנם אין סמכות לפסול חקיקה ראשית, אבל הוא לחלוטין רשאי לקבוע שחקיקה משנית, שהיא של הממשלה ומאושררת בפרלמנט, אינה חוקית ולכן לא תקפה. ארגון ליברטי, אחד הארגונים המובילים בבריטניה בנושא של זכויות אזרח, קרא לפסיקה “ניצחון גדול לדמוקרטיה”.
משרד הפנים הודיע שבכוונתו לערער על הפסיקה, אבל מאז כידוע הוכרזו בחירות. כרגע, הסקרים מראים שתהיה ממשלה חדשה עם שרת פנים חדשה, איווט קופר. זה אומר שהפסיקה הזו יכולה להפוך לקרקע למאבק פוליטי נוסף: האם הציבור רוצה להישאר בלי התקנות תחת הלייבור, זאת כשבכל שבת מתקיימת בלונדון הפגנה פרו-פלסטינית ענקית, או לתת לשמרנים סיכוי לשנות את רוע הגזירה. הלייבור מבחינתה תוכל לטעון שהיא תיתן חקיקה שתרחיב את חופש הפעולה של המשטרה מול הפגנות, רק לא באופן מופרז כפי שעשתה ברוורמן. יש לציין שדוח שהגיע לאחרונה לידי הממשלה, מטעם ועדה בראשות חבר פרלמנט לשעבר של הלייבור, המליץ על כך. כאמור, שתי המפלגות מתיימרות להיות מפלגות של חוק וסדר, ואין ספק שהתמודדות עם ההפגנות תיקח חלק במערכת הבחירות.
צווי מעצר
ונסיים עם משהו בניחוח ישראלי: צווי המעצר שראש התביעה של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), כרים חאן, ביקש להוציא עבור בכירים ישראלים ובכירי חמאס. איך הגיבה המערכת הפוליטית בבריטניה? רישי סונאק אמר שהבקשה היא “התפתחות ממש לא מועילה” למאמצים להכנסת סיוע ושחרור החטופים, וגינה את כריכתם של מנהיגי ישראל ומנהיגי חמאס יחדיו. גם שר החוץ הלורד דייוויד קמרון – שיש לו קו ביקורתי כלפי המאמץ המלחמתי של ישראל אבל לאחרונה קצת שינה פאזה – אמר שמבחינת בריטניה אין לבית הדין סמכות לדון בנושא שכן ישראל אינה חברה באמנת רומא ופלסטין טרם הוקמה כמדינה.
ואיך הגיבו בלייבור? היו קווי דמיון, אבל גם שוני. קיר סטארמר הבהיר שאין שום דמיון בין ישראל לחמאס. עם זאת, הוא אמר שהלייבור תכבד את עצמאותו של ה-ICC. זה לא נובע מאיזושהי שנאה לישראל, וסטארמר התמודד עם לחצים רבים כדי לגבות את המאמץ המלחמתי של ישראל (במגבלות מסוימות, אבל אין צ’ק פתוח). הדבר נובע מכך שאל מול הכאוס והשערוריות השמרניות, כולל איומים לעזוב את האמנה האירופית לזכויות אדם, הלייבור צריכה להציב תמונת מראה ולעמוד לצד מערכת החוק הבינלאומית. סטארמר כן הראה פחדנות בכך שסירב לענות אם יאכוף את הצווים במקרה של ביקור של נתניהו או גלנט בבריטניה, מפני שהצווים טרם יצאו. הוא כמובן מקווה שהם לא ייצאו.
מי שהרגיז רבים היה שר החוץ בממשלת הצללים של הלייבור, דייוויד לאמי. הוא גם הביע תמיכה בעצמאות ה-ICC, אבל היה הרבה פחות ביקורתי כלפיו מסטארמר, וטען שעצם הבקשה מראה שיש תשתית ראייתית לפשעי מלחמה. הדבר הביא לביקורת חריפה עליו. למרות שלאמי הבהיר שהוא לא מרשיע אף אחד, הדבר העלה תהיות לגבי מחויבותו לזכותה של ישראל להגן על עצמה. כעת נצטרך לראות אם לאמי, שהרבה יותר ביקורתי כלפי ישראל מסטארמר, יהיה שר החוץ גם בממשלה האמיתית. למען הסר ספק, גם אם לאמי יהיה שר החוץ, אני מאמין שסטארמר יכפה עליו קו אחר. אבל בינתיים זה עשוי להיות עוד כלי נשק בידי השמרנים.
