הפרה עזה

האם יכול להיות שהמלחמה בעזה תעלה ליו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל במשרתו? בהחלט כן. הויל החליט שביום של הצבעה על הצעה של ה-SNP לקריאה להפסקת אש מידית, יעלה להצבעה גם תיקון להצעה שהגישה הלייבור. אבל בנסיבות האלו, המוסכמות דווקא דרשו הימנעות מבחירת התיקון של הלייבור. החלטתו של הויל העלה את חמתם של ה-SNP ושל השמרנים, ונוצר כאוס במליאה. הויל התנצל לבסוף, אך כעת כבר יש קריאות להתפטרותו והצעת אי-אמון מתגבשת בו. וכל זה בשביל שההצעה של הלייבור כאילו תעבור בלי שתהיה עליה הצבעה של ממש | צילום: מריה אונגר, הפרלמנט הבריטי

ברוב שנות קיומו של הבלוג, ישראל בקושי הוזכרה בו. הרעיון כאן הוא לשקף את האופן שבו הבריטים רואים את מה שקורה אצלם, גם אם זה לא נוגע אלינו. אבל מאז שהחלה מלחמת חרבות ברזל כבר נכתבו, כולל הפוסט הנוכחי, 11 פוסטים שנוגעים למלחמה. זה יותר מכל שאר הפוסטים שנכתבו במהלך יותר מארבע השנים שעברו בין פתיחת הבלוג לטבח שהחל את המלחמה. רוצה לומר: אם עד ה-7 באוקטובר ישראל הייתה יחסית שולית בפוליטיקה הבריטית, עכשיו – בחסות המלחמה בעזה – היא נכנסה לה חזק לעורקים. והפעם, זה עלול לעלות ליו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל במשרתו.

קצת רקע

כנראה שלא אחדש לכם שהמלחמה בעזה מעסיקה מאוד את הפוליטיקה הבריטית. העמדה של ראש הממשלה רישי סונאק וראש האופוזיציה קיר סטארמר הייתה מאוחדת: תמיכה בישראל, ובתנאי שתעמוד בחוק הבינלאומי, תאפשר סיוע הומניטרי לעזה ודרישה שבסופו של דבר פתרון שתי המדינות יקודם. הם התנגדו לרעיון של הפסקת אש, בטענה שזה רק יביא לעוד סבבים בעתיד, ובמקום זה קראו להפוגות הומניטריות.

מי שקצת יותר חריפים בעמדתם כלפי ישראל הם חברי ה-SNP, שדורשים הפסקת אש מוחלטת ומידית. יצוין שאמנם ראש המפלגה המזה יוסף וראש המפלגה בווסטמינסטר סטיבן פלין הדגישו יותר מפעם אחת שיש גם לשחרר את כל החטופים, אבל נראה שבעיקר חשוב להם שהתוקפנות הישראלית תיפסק. בנובמבר הם הכניסו את הלייבור לברוך סביב העניין הזה: פלין קידם הצבעה על קריאה להפסקת אש מידית בעזה. סטארמר, כאמור, מתנגד לרעיון, אך רבים במפלגתו חושבים אחרת ותומכים בהפסקת אש. הדבר הביא למרד רחב היקף נגד סטארמר במסגרת ההצבעה על ההצעה של ה-SNP, וסטארמר הבין שיש לו משימה רצינית כדי להחזיק את המפלגה מאוחדת.

ההצעה אז כמובן נפלה, כי הממשלה מתנגדת גם היא להפסקת אש מידית. אז ה-SNP החליטו להעלות שוב הצעה כזו, שהייתה אמורה לעלות להצבעה אתמול (ד’). העניין הוא שמאז הפעם הקודמת ישראל הודיעה על כוונתה לבצע פעולה צבאית רחבה ברפיח, מה שמטריד פוליטיקאים רבים בעולם, כולל פרו-ישראלים. סטארמר עצמו הביע התנגדות לפעולה כזו. לכן, היה ברור שגם הפעם סטארמר יסבול ממרד רציני במפלגה אם הוא לא יגיע לפשרה שתוכל לרצות את חברי הפרלמנט שלו. אפילו היו שמועות על כך שהלייבור נכנסו לשיחות עם ה-SNP כדי להגיע לנוסח מוסכם על ההצעה, אך אלו הוכחשו על-ידי ה-SNP. היה צורך בפתרון.

שינוי כיוון ותיקון

בתחילה, היה נראה שסטארמר מחליט קצת לשנות כיוון. באותו ציוץ שבו גינה את הרעיון של תקיפה ברפיח, הוא גם קרא ל”הפסקת אש בת קיימא”. זו עמדה דומה לזו שהביע שר החוץ דייוויד קמרון, שלא אומרת לנצור את האש עכשיו, אלא להביא למצב שבו הפסקת האש תחזיק לזמן ארוך. מאחר שזה דורש את העפת חמאס, זה בעצם להביע שאיפה לסיים את המלחמה בלי לדחוק בישראל לנצור אש. אבל אז, בתחילת השבוע (א’), היה נראה שסטארמר כבר ממש שינה גישה: בכנס השלוחה הסקוטית של המפלגה, הוא הביע רצון לשיבת החטופים ולפגיעה בפלסטינים חפים מפשע, והוסיף: “הלחימה חייבת להיפסק עכשיו”. אמת, הוא אמר שהאלימות צריכה להיפסק בשני הצדדים כדי שהפסקת האש תחזיק מעמד, ושצריך ללכת לפתרון מדיני לאחר מכן, אבל השימוש במילה “עכשיו” מתכתב עם הרטוריקה של ה-SNP.

ולאחר שלא הייתה התקדמות כלשהי מול ה-SNP, בלייבור החליטו להגיש תיקון להצעה המקורית. הרעיון, כפי שהציגו אותו במפלגה, היה שבמקום הצעה שתיפול בפרלמנט ולו בגלל הרוב של השמרנים, שיהיה נוסח מוסכם, שיהיה לו סיכוי לקבל ביטוי בפרלמנט. הטקסט של ההצעה המקורית אמר שבית הנבחרים קורא ל”הפסקת אש מידית”, תיאר בפרוטרוט את הנזקים וההרוגים שנגרמו לעזה, וטען שהתגובה הישראלית לאירועי ה-7 באוקטובר היא “עונש קולקטיבי” כלפי הפלסטינים. לא הייתה שום דרישה מחמאס להפסיק עם מעשי האלימות שלו. הטקסט של התיקון של הלייבור היה אמור לשנות את ההצעה כך שתדרוש “הפסקת אש הומניטרית מידית”, שפירושה שהלחימה תיפסק מיד, אבל שלא יצופה מישראל לנצור את האש בזמן שחמאס ממשיך במעשיו. בנוסף, ההצעה דרשה כמובן את שחרור החטופים, הימנעות מהמבצע המתוכנן ברפיח, כיבוד ישראלי של החלטות בית הדין הבינלאומי לצדק וקידום פתרון שתי המדינות. לא בדיוק נוסח שעוצמה יהודית הייתה חותמת עליו, אבל בכל זאת נוסח שמכיר גם בצרכים הישראליים.

לפי דיווחים, מה שבעיקר הפריע לסטארמר היה המושג “עונש קולקטיבי”, כנראה בגלל ההנחה המובלעת שישראל נלחמת כפעולת תגמול ולא כניסיון לעקור איום היושב לפתחה.

מגיעים להצבעה

ואז הגיע אתמול (ד’), יום ההצבעה. לפני שנתחיל בסיפור, יש צורך להכיר כמה פרטים. ראשית, בבריטניה הממשלה היא זו ששולטת בסדר היום הפרלמנטרי, אך מדיי פעם ישנם “ימי אופוזיציה”, בהם מפלגת האופוזיציה העיקרית (כרגע הלייבור) ומפלגת האופוזיציה השנייה בגודלה (כרגע ה-SNP) מנהלות את העניינים. אתמול היה יום שנועד להתנהל על-ידי ה-SNP, ובמסגרתו המפלגה ביקשה להעלות את הצעתה להצבעה. עניין נוסף הוא שבבריטניה, כפי שבוודאי הבנתם, נוהגים להציע תיקונים להצעות שעולות להצבעה. הטקסט יכול להתווסף לטקסט המקורי של ההצעה, או להחליף חלקים ממנו או את כולו. אבל לא כל התיקונים יעלו להצבעה, והשאלה אילו מהם ייבחרו למעמד הזה נמצאת בידי יו”ר בית הנבחרים. ועניין חשוב לענייננו, המוסכמה היא שכאשר מדובר בהצעה מטעם האופוזיציה, לא בוחרים לה תיקון מטעם מפלגת אופוזיציה אחרת, אלא רק מטעם הממשלה. מאחר שבבריטניה אין חוקה כתובה, ההקפדה על המוסכמות היא חשובה ביותר.

פירוש הדבר הוא שהתיקון של הלייבור לא היה אמור להיבחר, אלא רק תיקון של הממשלה, שדיבר על “הפוגה הומניטרית מידית”. ובכל זאת, יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל בחר את שני התיקונים להצבעה. בנוסף, הוא החליט שההצעה של הלייבור תעלה להצבעה לפני הטקסט המקורי של ה-SNP, למרות שהפרוטוקול הוא שהצעות מטעם האופוזיציה קודם נדונות כלשונן ורק לאחר מכן עוברים לתיקונים (התיקון של הממשלה היה אמור לעלות בסוף). זאת בשל העובדה שגם כך האופוזיציה בעמדת נחיתות, ולכן יש לתת לה הזדמנות לדון בטקסט המקורי. זה היה כה חריג, שאפילו לבלר בית הנבחרים כתב להויל שהוא לא פועל בגבולות המוסכמה, והצביע על כך שאין ממש תקדימים לבחירה של תיקונים גם מהאופוזיציה וגם מהממשלה.

BREAKING: Clerk of the House is OPPOSED to the Speaker’s decision to allow a vote on the Labour amendment pic.twitter.com/LRTmqiBTrv

— Jack Elsom (@JackElsom) February 21, 2024

הויל לא התרגש, ואמר שלדעתו סעיף 31 לתקנון הבית, שעליו נשענת המוסכמה הנ”ל, הוא “פג תוקף”, ושבכוונתו לבקש מוועדת הפרוצדורות של הפרלמנט לבחון אותה. כלומר, הויל טוען שמה שבעייתי זה לא הבחירה שלו, אלא המוסכמה עצמה והתקנון שעליו היא נשענת. לפי שאגות הצחוק שהדבר עורר במליאה, לא היה נראה שחברי הפרלמנט קונים את זה.

ההסברים של לינדזי הויל

רגע לפני שאתאר מה קרה בעקבות ההחלטה של לינדזי הויל, שווה להתעכב על הסיבות שעמדו מאחורי ההחלטה הלא שגרתית הזו. אם להאמין להסבר של הויל, הרי שהוא רצה ש”הבית יוכל לשקול את המנעד הרחב ביותר של דעות” על הנושא החשוב הזה. בדיעבד הוא הסביר שזה נעשה מתוך מחשבה על ביטחונם של חברי הפרלמנט. לפי הגארדיאן, חברי פרלמנט של הלייבור הסבירו להויל שאם התיקון של הלייבור לא יעלה להצבעה, הרי שהם יצטרכו לבחור בין נאמנות לקו המפלגתי – שהוא הצבעה נגד ההצעה של ה-SNP – לבין איום על ביטחונם, ככל הנראה מצד אסלאמיסטים. ולהסבר שמאחורי הקלעים: יש טענות שמטעם המפלגה איימו על הויל שהוא לא יזכה לכהונה נוספת אם לא ישתף פעולה. העיקרון פשוט: כשפרלמנט חדש נבחר, הוא צריך לבחור יו”ר חדש. מאחר שהלייבור צפויה לזכות ברוב, היא תוכל להפיל ניסיון של הויל להיבחר מחדש.

הסיבה הרשמית נראית קצת מוזרה: הרי אם התיקון של הלייבור יעבור, הרי שלא יהיה דיון על ההצעה המקורית של ה-SNP, כך שלא בדיוק יהיה פה את “המנעד הרחב ביותר של דעות”. הסיבה שבדיעבד מדאיגה ביותר: אם בית הנבחרים מכופף את הכללים כדי להימנע מפגיעה בחברי הפרלמנט מפני אזרחים אלימים, הרי שזו כניעה מבישה לאלימות. הסיבה השלישית, אם היא נכונה (בלייבור הכחישו), מצביעה על שחיתות רצינית ושיכרון כוח מצד המפלגה שלפי הסקרים צפויה להיות מפלגת השלטון, ושבראשה עומד מי שניהל נגד בוריס ג’ונסון מאבק שנושאו ניקיון כפיים. אם יתברר שהדברים נכונים, הרי שגם לינדזי הויל וגם סטארמר (או במקרה שהדבר לא נעשה על דעתו, אז של מצליף הסיעה שלו מיוחס הלובינג הזה) צריכים להתפטר. אזכיר שבבריטניה יו”ר הבית מתפטר מהמפלגה מטעמה כיהן עד שנכנס לתפקיד, ועליו להתנהל באופן א-מפלגתי. בקיצור, ההסבר הרשמי תמוה והסיבות שמאחורי הקלעים צריכות להדיר שינה ממי שהדמוקרטיה הבריטית יקרה ללבו.

הכאוס וההתנצלות של הויל

ההחלטה של הויל עוררה תרעומת קשה. קריאות נשמעו נגד הויל הן מצד ה-SNP והן מצד השמרנים, כולל קריאות להשיב את קודמו בתפקיד, ג’ון ברקו. אני רק אזכיר שג’ון ברקו עצמו הואשם בכך שהוא פעל לטובתם של מתנגדי הברקזיט, כך שאני לא בטוח כמה השמרנים לפחות באמת מתגעגעים אליו.

פני מורדנט, מנהיגת בית הנבחרים (מי שאחראית על סדר היום הפרלמנטרי מטעם הממשלה), הודיעה שהממשלה מושכת את התיקון שלה ושהמפלגה לא תיקח חלק בהחלטות שייעשו בנושא הזה. פירוש הדבר היה השארת שער ריק ללייבור, שתוכל להעביר את התיקון שלה ללא אתגר של ממש. מורדנט ביקרה את לינדזי הויל על החלטתו וטענה שהוא הכניס את עצמו לתוך ריב פנימי של מפלגת הלייבור. לדבריה, הדבר פגע קשות באמון של בית הנבחרים בו, שכן הבית מתנהל על סמך מוסכמות ארוכות שנים.

לאחר מכן התחיל שלב הכאוס. בשלב מסוים הויל נעדר מהמליאה, בזמן שסגניתו רוזי וינטרטון נאלצה להחליפו ולהגן על החלטותיו, וסטיבן פלין דרש בזעם שהוא יגיע למליאה ויתחיל לספק הסברים. לאחר מכן, חברי פרלמנט מהמפלגה השמרנית ומה-SNP נטשו במחאה את המליאה. בתוך כל הכאוס הזה התיקון של הלייבור עבר ללא התנגדות. הכוונה היא שבשלב בו חברי הפרלמנט מתבקשים לצעוק את עמדתם, אף אחד לא צעק שהוא נגד, ולכן לא התקיימה כלל הצבעה. ג’ייקוב ריס-מוג השמרני טען שבגלל הרעש שהיה במליאה בשל הברדק שנוצר לא היה ניתן לשמוע את המתנגדים. בכל מקרה, קרקס, ופרשנים פוליטיים העידו שהם לא זוכרים משהו כזה (ואם בכל זאת להשוות, אז לפארסת הברקזיט).

רק לאחר כל זה, הויל הואיל לשוב למליאה ולהתנצל. הוא הביע חרטה על האופן שבו דברים התגלגלו והבטיח שמעולם לא הייתה לו כוונה להשתיק את הקול של ה-SNP. אז הוא גם סיפק את אותו הסבר בדיעבד לגבי ביטחונם של חברי הפרלמנט. סטיבן פלין לא התרשם, טען שהדבר הפך את יום האופוזיציה של ה-SNP ליום אופוזיציה של הלייבור והציע להויל לשקול את המשך כהונתו.

SNP Westminster leader Stephen Flynn tells Sir Lindsay Hoyle he “will take significant convincing” that his position “is not now intolerable”

The Commons Speaker says he “understands the feeling”

Follow live https://t.co/njQaRnrqgy pic.twitter.com/FALTpxJIrB

— BBC Politics (@BBCPolitics) February 21, 2024

היוזמה להדחת הויל

חברי הפרלמנט לא בזבזו זמן וכבר התחילו לעבוד על הצעת אי-אמון בלינדזי הויל, עם 33 שמות שחתומים על הצעד הזה, עם שמות כבדים הן מהשמרנים והן מה-SNP. אין דרך שיכולה להדיח את הויל מתפקידו, אבל יהיה לו קשה להישאר בתפקיד אם הצעה כזו אכן תעבור, ויש פרשנים שסבורים שלא נשאר לו עוד הרבה זמן בתפקיד.

אני חושב שזה פספוס: הויל עשה עבודה מצוינת בשיקום התפקיד לאחר הנזקים שעשה לו ג’ון ברקו. הוא הפסיק את הקרקס שברקו עשה מהתפקיד, הפך את הדיונים לקצרים וענייניים יותר, עמד על עצמאותו של הפרלמנט מול הממשלה והצליח להשיב אמון בתפקיד. ואת החלק האחרון לא אני אומר, אלא חברי פרלמנט שמרנים. כעת, כל זה הולך לפח. ניתן להתווכח אם זה מצדיק התפטרות, אבל הויל ללא ספק פישל בענק. גם אם אכן המוסכמות מיושנות, בעייתי מאוד שאדם אחד יפר אותן באבחה, בטח באופן שבו זה נראה כמו התערבות לטובת מפלגה ספציפית. לכן, חבל שאם הקריירה שלו תסתיים כעת זה יהיה בגלל הטון הזה.

יצוין, אגב, שאדם מפתיע הגן על הויל: ג’ייקוב ריס-מוג. זה לרוב נוטה להיצמד למסורות הפוליטיות, ולו האנכרוניסטיות ביותר, בחרדת קודש. ובכל זאת הוא אמר שלדעתו הויל פעל נכון, שכן הוא ניסה לתת ביטוי ל”רצון הבית”. לפעמים הפוליטיקה מביאה דברים לא צפויים.

וכמה מילים על עזה

בכל זאת, חייבים גם כמה מילים על התוכן של הדברים. כאמור, התיקון של הלייבור עבר ללא התנגדות. אבל בגלל הנסיבות, ההתרברבות של לוסי פאוול, מנהיגת בית הנבחרים בממשלת הצללים, שהתיקון עבר “פה אחד” התקבלה בקריאות בוז. גם ההודעה של המפלגה ברשתות החברתיות, לפיה “הפרלמנט העביר את הקריאה של הלייבור להפסקת אש הומניטרית מידית”, נראית מגוחכת למדי. אבל, עם זאת, ראש המפלגה קיר סטארמר יכול לרשום לזכותו ניצחון: הוא נמנע ממרד במפלגה סביב השאלה הזו. לפי הדיווחים, יותר ממאה חברי מפלגה, כלומר יוצר ממחצית המפלגה הפרלמנטרית, התכוונו למרוד בו ולהצביע בעד הנוסח המקורי של ה-SNP אלא אם כן יובא תיקון של הלייבור להצבעה. סטארמר, ללא ספק, ניצל.

Parliament just passed Labour’s call for an immediate humanitarian ceasefire. pic.twitter.com/7Q7RiBxjkG

— The Labour Party (@UKLabour) February 21, 2024

וגם השמרנים נהנו מהכאוס. לפי כתבים שונים, הסיבה למשיכת התיקון של הממשלה והנטישה ההמונית של חברי המפלגה את המליאה, בניגוד למה שניתן לחשוב, לא הייתה הפרת המוסכמה מצד הויל. או לפחות לא רק. מה שקרה זה שהיה חשש ממרד רציני בקרב השמרנים, שהתכוונו להצביע בעד התיקון של הלייבור, החריף יותר מזה של הממשלה. מעשיו של הויל נפלו לידי הממשלה כפרי בשל, ופני מורדנט נשלחה להוציא את המפלגה מהמשחק תוך כדי שהיא יכולה להטיח האשמות (לא בלתי מוצדקות) בלייבור וביו”ר הבית. ההצעה של הלייבור אמנם עברה ללא מתנגדים, אבל הממשלה יכולה להתעלם ממנה.

מכל אלו אנחנו למדים בעיקר שהקונצנזוס הפוליטי לגבי המלחמה בעזה זז. בתחילת הדרך המנהיגים הפוליטיים עמדו על זכותה של ישראל להגן על עצמה במסגרת החוק הבינלאומי, ולא הראו עניין בהפסקת אש. כעת יש הכרה בכך שלא ניתן לכפות הפסקת אש חד-צדדית, אבל הרצון בה עולה, והחששות מפני הפעולה ברפיח נמצאים לא רק בשמאל אלא גם בימין.