מלחמת חרבות ברזל לא משפיעה רק עלינו ועל העזתים, אלא גם על הפוליטיקה הפנימית של בריטניה. זאת בגלל הפיצול שהיא מביאה לתוך מפלגת הלייבור, שנכון לעכשיו צפויה להפוך למפלגת השלטון בבחירות הבאות, אבל אולי זה ישתנה. הסיבה היא שבעוד ראש המפלגה קיר סטארמר תומך בישראל, תומך בזכותה להגן על עצמה במסגרת החוק הבינלאומי ומתנגד להפסקת אש שהיא מעבר להפוגה הומניטרית, הרבה גורמים במפלגתו דורשים ממנו לגבות הפסקת אש מידית. הדבר לא מגיע רק מהספסלים האחוריים אלא גם מחברים בממשלת הצללים של הלייבור, מה ששם את סטארמר תחת לחץ אדיר ואת הלייבור תחת סכנה שהפיצול הזה יעלה לה בקולות | צילום: מטה קיר סטארמר
זה שהמלחמה בעזה מעניינת את מדינות העולם ברמה הגאו-פוליטית זה ידוע. אבל בבריטניה המלחמה הזו משפיעה לא על מדיניות החוץ, אלא גם על הפוליטיקה הפנימית. יותר בפירוט, על מפלגת הלייבור, שנכון לעכשיו צפויה להפוך למפלגת השלטון בתוך כשנה. בזמן שמפלגות אחרות מראות עמדה יחסית מאוחדת לגבי השאלה האם צריך לקרוא להפסקת אש מידית או דווקא מקסימום להשהיה לצרכים הומניטריים, הלייבור דיי מפוצלת סביב השאלה הזו. לראש המפלגה קיר סטארמר זה עושה כאב ראש רציני.
בפרקים הקודמים
נתחיל בקצת רקע: ב-2020 קיר סטארמר נבחר לראשות מפלגת הלייבור והחליף בכך את ג’רמי קורבין. בימיו בראשות המפלגה, קורבין חיזק מאוד את השמאל הקשה בתוך המפלגה, אבל בכך גם הקשה עליה לנצח בבחירות. בנוסף, האגף המרכזי של המפלגה ניסה להילחם קשות בקורבין, מה שגם לא תרם למצבה בבחירות 2019. סטארמר לא זכה ליחס אוהד במיוחד מהאגף השמאלי במפלגה כשהגיע תורו. הדבר הביא לכך שב-2021 היה נראה שסטארמר הוא מועמד מוביל להפסד לבוריס ג’ונסון. למזלו, בסוף אותה שנה ג’ונסון התחיל להסתבך עם פרשת פטרסון ופרשת המסיבות, מה שהביא להובלה צנועה אך עקבית של הלייבור בסקרים, ואחרי הכהונה של ליז טראס היא כבר לא כזו צנועה. הסיכוי הרציני הזה שהלייבור תחזור לשלטון ב-2024 הביא אפילו את הגורמים היותר שמאליים במפלגה להתבטא הרבה פחות נגדו והמפלגה נראתה פחות או יותר מאוחדת.
אבל אז התחילה מלחמת עזה, הידועה גם כ”חרבות ברזל“. הממסד הפוליטי הבריטי העניק ברובו את התמיכה לישראל על רקע מעשי הטבח של ה-7 באוקטובר. גם קיר סטארמר, שנזכיר שהבטיח להילחם באנטישמיות שפשתה בלייבור תחת קורבין וגם נשוי בעצמו ליהודייה, נקט בעמדה דומה שעיקרה “לישראל יש את הזכות להגן על עצמה במסגרת החוק הבינלאומי”. אבל חלק משיטות הפעולה של ישראל, לדוגמה הפסקת אספקת המים והחשמל לרצועת עזה, הן שנויות במחלוקת. כשקיר סטארמר נשאל על הסוגיה הזו הוא הדגיש במיוחד את הזכות של ישראל להגן על עצמה, מבלי להידרש יותר מדי להפסקת האספקה. הדבר הזה הכעיס רבים בלייבור, ואף הביא חלק מחברי המועצה של הלייבור להתפטר מהמפלגה.
המחלוקות נמשכות
כאבי הראש של סטארמר לא נגמרו שם. הוא הסביר, בריאיון שנערך לאחר הניצחון הכפול של הלייבור בשתי בחירות ביניים שנערכו במחוזות בחירה שמרניים חזקים, שהוא אמר שלישראל אכן שמורה הזכות להגן על עצמה, אבל לא לגרום למשבר הומניטרי. דברים דומים הוא גם כתב לגבי ביקור שלו במרכז האסלאמי של דרום ויילס. אבל לרבים זה לא הספיק, ומספר ימים לאחר מכן כבר היו 250 חברי מועצה מוסלמים מטעם הלייבור שכתבו לו בדרישה שיקרא להפסקת אש באזור, והמרכז האסלאמי הוציא הודעה שהבהירה שסטארמר הציג ברשתות החברתיות את הביקור שלו באופן מטעה.
הדבר גם המשיך לאחר שראש עיריית לונדון סאדיק קאן וראש השלוחה הסקוטית של הלייבור אנאס סארוואר פרסמו קריאה פומבית להפסקת אש. הם הבהירו שיש לישראל את הזכות להגן על עצמה וגינו את המעשים של חמאס (קאן לא נקב בשם של חמאס בהצהרתו), אבל שצריך להגיע להפסקת אש ולהביא לשלום. איך עושים את זה עם ארגון פונדמנטליסטי ששולט ברצועה? את זה הם לא הסבירו, אבל זה גם לא העניין הכי חשוב לפוסט. העניין הוא שבכירים במפלגת הלייבור הגדילו את הלחץ על סטארמר לקרוא להפסקת אש.
Thousands of innocent civilians have already been killed in Israel and Gaza.
With the humanitarian crisis set to deteriorate even further, I’m calling for a ceasefire.pic.twitter.com/9HPau9X9jP
— Sadiq Khan (@SadiqKhan) October 27, 2023
סטארמר גם נלחם בחברי פרלמנט מהמפלגה שלדעתו חרגו מהקו יותר מדי. כך למשל חבר הפרלמנט אנדי מקדונלד הושעה מהמפלגה לאחר שהואשם בכך שבהפגנה פרו-פלסטינית הוא השתמש בסלוגן “מהנהר ועד הים”. הסלוגן הזה נחשב בעיניי רבים לאנטישמי ולכזה שקורא לחיסולה של מדינת ישראל. לדעתי אם זה הטעם הוא מוגזם, שכן מקדונלד אמר שהוא וחבריו לא יפסיקו לקרוא להפסקת אש ולסיום הכיבוש עד אשר “כל האנשים, ישראלים ופלסטינים, בין הנהר לים, יוכלו לחיות בחירות שלווה”. אפשר להגיד שזה נאיבי או חד-צדדי, או שבעייתי שהשתתף בהפגנה הזו מלכתחילה, אבל לפרש את דבריו של מקדונלד כשימוש הפלסטיני ב”מהנהר ועד הים” זה מגוחך, ולא אתפלא אם סטארמר מצא תירוץ להדיח עוד מקורב לקורבין. אבל זה מקרה קיצוני, שכן לפי הטיימס כרבע מחברי הפרלמנט של הלייבור שברו את הקו הרשמי של המפלגה.
נאום ההבהרה
כשהלחץ על סטארמר להציג עמדה נחרצת בעניין הלך וגדל, הוא החליט לספק נאום שיבהיר את זה. הוא נאם השבוע (ג’) ב-Chatham House, שמספק לא פעם במה לנאומי מדיניות. אם לסכם, סטארמר מאמין שכרגע הפסקת אש תהיה שגויה (אבהיר שהכוונה היא לסיום סבב הלחימה, ולא להפוגות הומניטריות בהן סטארמר כן תומך), שכן הפסקות אש משהות את הקונפליקט בנקודה שבה הוא נמצא, מה שייתן לחמאס את היכולת להתארגן מחדש לעוד מתקפת טרור רצחנית (אך כמובן, הדגיש שישראל צריכה לפעול במסגרת החוק הבינלאומי). עם זאת, הפתרון לטווח הארוך לא יכול להיות צבאי וצריך להיות פוליטי בדמות פתרון שתי המדינות. לדבריו, בזמן שיש להתחשב בצורכי הביטחון של ישראל (ובצורך לשחרר את הפלסטינים מחמאס), צריך גם להבהיר לה שהיא לא יכולה להמשיך עם פרויקט ההתנחלויות. למערב הוא נותן תפקיד של ממש בהגעה לפתרון הזה ולסיום הסכסוך. לסיום אמר שאסור להסתכל על הסכסוך הזה בצבעים של שחור ולבן, שכן “השלום […] הוא אפור”.
המשפט האחרון, למרות שנאמר בהקשר של “מי צודק”, הוא כנראה התיאור הכי טוב של סטארמר: איש שמבטיח להביא לתוצאה הרצויה, תוך הבאת אפס צבע להבטחה הזו. צפו בצבע מתייבש, הוא אומר, זה משעמם אבל אתם רוצים שהצבע יהיה יבש, לא? כעת נסו לדמיין את בוריס ג’ונסון מדבר על פתרון שתי המדינות: סביר להניח שהוא ידבר על האפשרויות המדהימות שזה יביא למזרח התיכון ואיך חדי קרן ידהרו מהנגב ועד למדבריות חצי האי ערב. אבל האמת שהנאום הזה הוא בכל זאת, מעבר להיותו בעל רציונל שרבים יכולים להסכים איתו, הוא גם סוג של פשרה מפא”יניקית בתוך הלייבור: סטארמר מסרב לקרוא להפסקת אש כעת, אבל הוא כן מבהיר שהוא לא מוכן שישראל תיישב את עזה מחדש וגם מזכיר שהיא לא בסדר ביהודה ושומרון.
ההתקדמויות משם
קשה להגיד שעכשיו הדברים הולכים מדהים לסטארמר. שני ראשי מועצות מקומיות מטעם הלייבור קראו לסטארמר להתפטר בגלל סירובו לגבות את הקריאה להפסקת אש. הדיילי מייל חשף שג’ורג’ גאלוויי, איש שמאל קשה שכבר הצליח לסחוף לא מעט מצביעים נגד סטארמר בגלל מדיניות החוץ שלו, מתכוון להתמודד לראשות עיריית לונדון. בגלל שכללי הבחירות לראשות העירייה שונו כך שהם זהים לכללי הבחירה לפרלמנט, פירוש הדבר הוא שאם גאלוויי ייקח מסאדיק קאן מספיק קולות הוא עשוי להעלות לראשות העיר את סוזן הול השמרנית, למבוכת הלייבור.
בנוסף, מאז הדיווח של הטיימס על רבע מחברי הפרלמנט של המפלגה ששברו את הקו של סטארמר, אתמול (ו’) ב-ITV כבר ספרו שהמספר עבר שליש מחברי המפלגה, כולל חברים בממשלת הצללים. זה חשוב כי לאחר אותו נאום ב-Chatham House סטארמר נשאל האם בממשלת הצללים שלו יש אחריות משותפת. הכוונה היא שכלפי חוץ כל חברי הממשלה מגבים את מדיניות הממשלה או מפסיקים את חברותם בה. זה למה רישי סונאק פיטר מהממשלה את פול בריסטאו, ששימש כמזכיר הפרלמנטרי של שרת המדע, לאחר שקרא להפסקת אש (ולכן רצוי לא לעשות מזה כזה ביג דיל כמו שעשתה מזה התקשורת הישראלית). סטארמר ענה שזו אכן קיימת, אבל שהוא רוצה לקחת בקונטקסט הזה גישה “פרופורציונלית ורגישה”, קרי לא לפטר אף אחד. עכשיו, זה נכון שממשלת צללים אינה זהה לממשלה במובן הזה, ושסביר להניח שלו סטארמר היה ראש הממשלה שריו היו מתבטאים ביתר זהירות, אבל זה מציג אותו כמנהיג חלש שמפחד להתעמת עם האגף השמאלי במפלגתו.
וכדי להגדיל את כאב הראש, לפי הדיילי מייל חלק מחברי הפרלמנט של האגף השמאלי במפלגה מתכוונים לנסות להביא להצבעה בפרלמנט על תמיכה בהפסקת אש. הדבר אמור לגרום מבוכה לסטארמר, שכן הוא יצטרך או להטיל משמעת סיעתית ובהצלחה עם זה, או לתת חופש הצבעה ולראות כמה חברי פרלמנט של המפלגה פונים נגדו. אם זה לא יצליח, ייתכן שה-SNP תשתמש ביום בו היא שולטת בסדר היום הפרלמנטרי כדי להביא לדיון והצבעה.
לסיכום
קיר סטארמר נמצא בבעיה רצינית. אחרי שהוא הצליח לגרום ללייבור להיראות יותר מאוחדת (על חשבון האגף השמאלי של המפלגה), כעת נראה שהימים האלו תמו. הוא מתקשה להשתלט על המפלגה והוא גם מתקשה לנקוט בקו חריף נגד חברי הפרלמנט של המפלגה שיוצאים נגדו. לו היה מדובר בבקבנצ’רס, ניחא. תמיד יש מורדים בכל מפלגה. אבל כשזה בא משרים בממשלת הצללים, זה כבר נראה הרבה פחות טוב ומראה בעיקר חולשה מצד סטארמר, שנראה כמי שלא רוצה להתעמת על העיקרון הזה.
בכך הוא עלול להפסיד מצביעים גם מהצד הפרו-פלסטיני שלמצער מעוניין בהפסקת אש מידית בשל סירובו לתמוך בכך, אבל גם מצד הפרו-ישראליים שרואים באיזו חולשה הוא מתנהל ואילו אנשים הוא מתכוון להכניס לתפקידי שרים. אמנם כרגע ברוב הסקרים הדבר לא בא לידי ביטוי של ממש ונראה שהשמרנים עדיין בפיגור ענק (לדוגמה ראו כאן, כאן וכאן – ייתכן שהאחרון מראה את תחילתה של מגמה), אבל אם המשבר הזה יימשך קשה לדעת. למזלו של סטארמר רוב הבריטים יצביעו על הכלכלה ועל המיאוס מהשמרנים, אבל אם הרבה מצביעים יהודים ומוסלמים ינטשו אותו, קשה לדעת לאן זה יגיע.
סטארמר צודק, בראייה הכללית שהליכה מדי שמאלה תבריח את המצביעים המתונים ותמנע מהלייבור להגדיל את כוחה, אבל בהקשר לישראל, למרות הסלידה ההולכת וגוברת בקרב הבריטים ממפגני הוונדליזם והאלימות הפרו-פלסטינים, הסנטימנט של הציבור, ברובו, נמצא בעזה. הם עושים את ההשוואה המטופשת כמה חמאס הרג לנו, ולעומת זאת כמה אנחנו הרגנו בעזה, והמספרים ‘לא פרופורציונליים’ בעיני הבריטים ההגונים. לדעתם, היינו צריכים להוריד 15 בניינים, להקפיד שמספר ההרוגים יהיה תואם במדויק את ה1,200, אולי גם לעשות מן פעולת תגמול נוסח שנות ה-50 ולחטוף 240 איש (או 239), ואז ‘החזרנו’ להם תגובה פרופורציונלית.
מוזר כמה מהר הם שכחו את אפגניסטן, כי יש לי תחושה שישראל מלטפת את עזה, לעומת הברוטליות שהם נקטו בה כלפי אזרחים וטרוריסטים כאחד, במדינה הרחוקה מהם אלפי קילומטרים, שלא מהווה בשום אופן איום מידי עליהם.
אבל, מילא, אפגניסטן, לא הייתי מצפה שיזכרו, הרי זה לא ‘נגע’ בבריטניה. אבל מלחמת העולם השנייה! 2 מיליון אזרחים גרמנים שהם הרגו! דרזדן היפה וההיסטורית שהם הרסו ב3 ימים של הפגזות קטלניות, על אזרחים(!) 35 אלף איש נהרגו, רובם המוחלט נשים, ילדים וקשישים (הגברים הרי היו מגויסים). כמות האזרחים הבריטים שנספו כתוצאה מה’בליץ’ היתה, אגב, 67 אלף. לכאורה, מספר ‘חסר פרופורציה’ ביחס לאזרחים הגרמני, לפי ההיגיון המוזר שהתאזרח לפתע בבריטניה. ואלו נתונים שכל בריטי יודע לדקלם.
ולא רק זה, ההתנפלות של הBBC והעיתונות הבריטית ה’נאורה’ על המלחמה כאן. ואיך שהם קפצו על ה’הודעה’ שחמאס פרסם שישראל הפציצה בית חולים. זה הרי מאוד הגיוני. היהודונים האלה מתכוננים לפסח כבר מעכשיו, הרי צריך דם של ילדים פלסטינים למצות.
או הכתבה באינדפנדנט עם הכותרת “מוות אחד בירושלים ממחיש את מחיר הסכסוך” על נער תמים בן 17, ש’ישראל טוענת’ שדקר שוטר בשער שכם עם סכין (ופצע אותו אנושות, נתון שהושמט) ואז הוא נוטרל באופן טרגי כדי למנוע את המשך הרצח. גולת הכותרת היא ראיון סוחט דמעות עם אמו הבוכייה שמספרת איזה ילד מדהים הוא היה (הכתב טרח להגיע במיוחד לביתה)… הכתבה הייתה שבוע שלם בראש העמוד, באופן די חריג למקרה שולי כזה. נראה אותם עושים כתבה כזו על ילד אמריקאי שלקח את הנשק ויצא למסע הרג בבית ספר או בקניון…)
בהקשר הזה, אני לא יודע מה הבריטים יותר: צבועים או טיפשים. אולי שניהם.
לסטארמר כדאי להתאים את עצמו לפלח השוק שלו, הלייבור הולכת ומקצינה והקולות האנטישמיים והאנטי ישראלים גוברים בה.
ואם הוא אדם הגון עם אידיאלים, מוטב לו להתפטר ולא להיות מגורש בבושת פנים.
היי ג’וני.
אני חייב לתקן: לפי הסקרים, הסנטימנט הציבורי בבריטניה לא נמצא בעזה. בקרב אלו שנוקטים בעמדה ברורה, יש תיקו פחות או יותר בין הפרו-ישראלים לפרו-פלסטינים, עם הרבה שלא נוקטים עמדה פשוט כי אנחנו לא מעניינים מבחינתם. אמנם חלקים רבים בתקשורת הבריטית נוקטים בעמדה עוינת כלפי ישראל (והם זוכים לביקורת רבה על כך מצד חלקים אחרים בתקשורת הבריטית), וההפגנות הפרו-פלסטיניות עושות הכי הרבה רעש, אבל הן לא מייצגות את הלכי הרוח הכלליים.
לגבי הצורך של סטארמר לפרוש: ראשית, זה לא מדויק שהלייבור הולכת ומקצינה. סטארמר דווקא קיבל שבחים מגופי המקצוע על האופן בו הוא נלחם באנטישמיות שפשתה במפלגה תחת קורבין. בהתאם, הרבה פרשנים יהודים בבריטניה חושבים שלמרות הקרעים בלייבור, הוא דווקא מנהל את העסק לא רע (בלי לזלזל כמובן בקרעים שבכל זאת יש במפלגה). קריאות להפסקת אש יש גם בתוך המפלגה השמרנית, וזה לא בהכרח מטעמים אנטי-ישראליים. כמו כן, בגלל שבוודאות דיי גבוהה ראש מפלגת הלייבור יהיה ראש הממשלה הבא, זה דווקא אינטרס ישראלי שמישהו כמו סטארמר יעמוד בראשה.