“המשיכו להגן על הביטחון שלכם, וגם על שלטון החוק – הלאומי והבינלאומי”, אומר לורד דייוויד נויברגר, לשעבר נשיא בית המשפט העליון של בריטניה, בריאיון בלעדי ל”יס מיניסטר”. בשיחה הוא התייחס לא רק למלחמה, אלא גם להבדלים בין שיטות המשטר של ישראל ובריטניה ולמה כדאי להיזהר ביחס למערכת המשפט | סייע בהכנת הכתבה: אוריה בר-מאיר | צילום: דאנקן האל
הלורד דייוויד נויברגר הוא חבר בבית הלורדים ובעבר נשיא בית המשפט העליון של בריטניה (2012-2017). הוא בן למשפחה מכובדת בקהילה היהודית, הוא אחד המשפטנים החשובים ביותר בממלכה: מלבד כהונתו כנשיא העליון במשך חמש שנים, נויברגר כיהן גם כ-Master of the Rolls, נשיא החטיבה האזרחית בבית המשפט לערעורים והשופט השני בחשיבותו באנגליה. הוא משמש כשופט לא קבוע בבית המשפט לערעור סופי של הונג קונג, וגם כיו”ר הפאנל הבין-ממשלתי של בריטניה וקנדה על חופש העיתונות. כלורד, הוא כמובן מכהן בבית הלורדים, הבית העליון של הפרלמנט הבריטי. שלושת אחיו של נויברגר הם פרופסורים ואנשי אקדמיה. גיסתו היא הברונית ג’וליה נויברגר, רבה רפורמית, וגם היא חברה בבית הלורדים (כיום עצמאית, בעבר מטעם הליברל-דמוקרטים). לורד נויברגר הסכים להעניק לבלוג ריאיון בלעדי.
“בזמנים קשים כאלה, אני קורא לישראלים: המשיכו להגן על הביטחון שלכם, וגם על שלטון החוק – הלאומי והבינלאומי”, הוא אומר לנו.
יש לציין כי הקריאה הזו אינה חורגת מהקו הרגיל של הממשלה הבריטית (וגם האמריקנית) – יש גיבוי לישראל להגן על עצמה ולהילחם בחמאס, אבל מדגישים כי יש לעשות זאת במסגרת החוק הבינלאומי. דברים כאלו נאמרו הן מצד ראש הממשלה רישי סונאק והן מצד ראש האופוזיציה קיר סטארמר. משפטנים אחרים, למשל המומחה למשפט בינלאומי לורד ורדירמה, הלכו רחוק יותר מנויברגר וקבעו כי עד כה, ישראל כיבדה את החוק הבינלאומי ומעשיה עומדים בדרישותיו.
הפנייה ללורד דייוויד נויברגר נעשתה לפני שהחלה מלחמת “חרבות ברזל”, כשהנושא הבוער על סדר היום הישראלי היה התכנית המשפטית של ממשלת ישראל, שהמחאה נגדה הביאה לכך שגם היא היכתה גלים בעולם המערבי. מכיוון שהשאלות הועברו אליו בכתב טרם המלחמה והוא התעכב במענה בשל נסיבות אישיות, תשובותיו עדיין נוגעות לאותה תכנית, מהזווית הבריטית. היום זה מרגיש כמו זיכרון רחוק, אבל לנושא יש חשיבות גם כעת, בעיקר אם רוצים לחשוב על היום שאחרי.
שאלתי את לורד נויברגר מה דעתו על הטענה של תומכי השינויים במערכת המשפט הישראלית לפיה ישראל בסך הכל עוברת ל”מודל בריטי”, בו בית המשפט העליון לא יכול לבטל חוקים (בבריטניה, הוא לכל היותר יכול להכריז על “אי התאמה”, אך רק הפרלמנט יכול לשנות חוק).
“יש הבדל בין שימור מערכת משפט שקיימת כבר מאות שנים, לבין שינוי מערכת משפט לצרכים פוליטיים צרים”, מדגיש נויברגר. “לנו יש את בית הלורדים, בית עליון שמאזן את המערכת ומגביל במעט את רצון הרוב. ממה שקראתי, נראה לי שהצעת הממשלה בישראל מנוגדת לשלטון החוק, בעיקר ההצעה לגבי מינוי שופטים”.
לישראלים, כמו גם לבריטים רבים, יש ביקורת על מערכת המשפט שלדבריהם “מנותקת” מרצון הציבור ונציגיו. למרות שהדברים נאמרו אחרי שהשאלות נשלחו עליו, הדבר מקבל משנה תוקף לאחר דבריו של השר איתמר בן גביר, שאמר על אחד השופטים שהוא “אויב מבית” בשל החלטתו לשחרר חשוד בתמיכה בטרור.
מה יש לך לענות לביקורות מסוג זה?
“פוליטיקאים צריכים להימנע מלבקר שופטים באופן שמסכן את שלטון החוק, ושופטים צריכים להכיר בכך שאין להם אחריות דמוקרטית או לגיטימציה דמוקרטית. לפעמים זה עוזר להם לקבל החלטות נכונות אבל לא פופולריות, אבל זה אומר שהם צריכים להיות זהירים מאוד בכל הנוגע לעימות עם המחוקקים שנבחרו באופן דמוקרטי. לדעתי, יש להימנע בכל מחיר ממצב בו שופטים נתפסים כמוטים לטובת מפלגה מסוימת”.
בבריטניה, החוקה אינה כתובה ומבוססת על מנהג וכבוד למסורת החוקתית. למשל – מוסכמת סולסברי קובעת שבית הלורדים לא יצביע נגד חקיקה שהממשלה הנבחרת הבטיחה במצע הבחירות שלה, מתוך כבוד לכך שבית הלורדים, בניגוד לבית הנבחרים (הקומונס) לא נבחר על ידי הציבור, וכך גם ניתן תמריץ למפלגות לפרסם מצע מפורט כמה שיותר לפני הבחירות. המשמעות היא שאם הממשלה הבטיחה דבר מה במצע הבחירות, כמעט אין גורם שיכול לעצור את החקיקה. לורד היילשם כינה את את המצב הזה “דיקטטורה נבחרת“. לאורך השנים נשמעה ביקורת על המצב הזה וקריאה לבריטניה להקים יותר בלמים ואיזונים לרצון הרוב (אכן הצטרף למערכת בלם נוסף, בית המשפט האירופי לזכויות אדם של מועצת אירופה).
מה ישראל יכולה ללמוד מכך?
“שום מערכת, גם אם היא מושלמת בתיאוריה, לא חסינה מניצול לרעה”, מודה נויברגר. “אפשר להפחית את הסיכון על ידי כך שאנשים בעמדות מפתח ברשות המחוקקת, המבצעת והשופטת יהיו כנים, יעילים, ויכבדו זה את זה”.