טיזר לסקוטלנד

שלוש שנים אחרי שחברת הפרלמנט (לשעבר) מרגרט פרייר מה-SNP הרגיזה את המערכת הפוליטית בגלל הפרה בוטה של הנחיות הקורונה, היא סוף-סוף הודחה. אתמול (ה’) תושבי מחוז הבחירה שלה, רות’רגלן והמילטון מערב שבסקוטלנד, קיבלו הזדמנות לבחור מישהו אחר. המנצח היה מייקל שנקס מהלייבור (במרכז התמונה), שהצליח להביא למהפך ביחס לבחירות 2019. התוצאות האלו מהוות חדשות רעות מאוד ל-SNP ששולטת בסקוטלנד ביד רמה זמן רב, ובלייבור מקווים שהוא יחזור אליה כפי שהיה באופן מסורתי. רק שלפני שקיר סטארמר פותח בחגיגות, כדאי להגיד כמה דברים על הצבעה אסטרטגית | תמונה: מתוך חשבון הטוויטר של מייקל שנקס

בחירות ביניים, בהן בוחרים נציג/ה למחוז בחירה שחבר/ת הפרלמנט שלו חדל/ה מלכהן מכל סיבה שהיא, פחות חשובות בגלל המשמעות המעשית שלהן. לרוב, אם יש השפעה כלשהי על ההרכב הפרלמנטרי, היא לא גדולה. הן חשובות יותר בגלל האינדיקציה שהן מהוות, כלומר איזשהו סקר מקומי של דעת הקהל. בבחירות הביניים שהתקיימו אתמול (ה’) במחוז הבחירה הסקוטי רות’רגלן והמילטון מערב התקבלה תוצאה שאמורה להדאיג את מפלגת השלטון בסקוטלנד, ה-SNP.

קצת רקע

לפני שנעבור לתוצאות, ניתן קצת רקע עליהן. רות’רגלן והמילטון מערב היה המושב של מרגרט פרייר (Ferrier), שנבחרה לפרלמנט ב-2019 מטעם ה-SNP. ב-2020, בשיא מגפת הקורונה ועוד בטרם היו חיסונים, פרייר הגיעה לפרלמנט למרות שהיו לה תסמינים של המחלה, ולאחר מכן נבדקה, אובחנה כחיובית ובכל זאת לקחה רכבת חזרה הביתה בסקוטלנד. ההתנהגות הזו, בניגוד להנחיות ולתקנות של אותה תקופה, עוררו עליה חמת זעם, כולל השעיה מה-SNP וקריאה מצד יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל שתתפטר. מסיבות שלא ניכנס אליהן כרגע, רק ביוני האחרון הפרלמנט סוף-סוף הצביע בעד השעייתה כעונש. להשעיה הייתה משמעות כיוון שהיא הייתה לשלושים יום, בזמן שהחוק קובע שעצומת הדחה תושק החל מעשרה ימי ענישה. עצומת הדחה, אזכיר, מושקת במקרה בו חבר/ת פרלמנט קיבל/ה עונש שעומד ברף שקובע החוק. אם 10% מתושבי מחוז הבחירה של חבר/ת הפרלמנט יחתמו על העצומה, יהיה מדובר בהדחה של חבר/ת הפרלמנט וילכו לבחירות ביניים. כפי שאתם יכולים לנחש, יותר מ-10% חתמו על העצומה של פרייר.

בחירות הביניים האלו הגיעו בדיוק בזמן כדי לבחון את יחסי הכוחות בין ה-SNP ללייבור. חשוב להבין בהקשר הזה: הלייבור הייתה במשך עשורים המפלגה הגדולה בסקוטלנד. אבל ב-2007 היא הודחה מהמעמד בפרלמנט הסקוטי וב-2015 מהמעמד בפרלמנט הבריטי, בשני המקרים על-ידי ה-SNP, שמעוניינת בעצמאות לסקוטלנד. מאז, הלייבור נמצאת במאבק לא פשוט לחזור לגדולה בסקוטלנד, שמהווה מפתח להשגת רוב בפרלמנט הבריטי. למזלה, בשנה האחרונה ה-SNP, כמו שאפשר לצפות ממפלגה שנמצאת בשלטון 16 שנה ברציפות, החלה להסתבך בשחיתויות ובפיצולים פנימיים, מה שפוגע בה בסקרים. זה נותן ללייבור תקווה שיהיה אפשר להדיח בבחירות הכלליות הקרובות לא רק את השמרנים מדאונינג 10, אלא גם את ה-SNP מהבכורה בסקוטלנד. בחירות הביניים ברות’רגלן והמילטון מערב – מחוז בחירה שהיה בידי הלייבור עד 2015, ומאז נשלט בידי ה-SNP (למעט 2017-2019) – היו אמורות להוות אינדיקציה לריאליות של התקווה הזו.

התוצאות

וכעת, בלי הקדמות נוספות, לתוצאות בבחירות הביניים של רות’רגלן והמילטון מערב.

פירוש הדבר הוא שהלייבור החזירה לעצמה את מושב הבחירה.

Labour GAIN: Rutherglen and Hamilton West! pic.twitter.com/9oGpRU2Ibb

— The Labour Party (@UKLabour) October 6, 2023

המפסידה הגדולה

לפני שנעבור לדבר על האנשים שניצחו, בואו נדבר על ה-SNP שהפסידה. המפלגה הפסידה 16.6 נקודות אחוז משיעור הקולות שקיבלה בבחירות 2019. זה הרבה מאוד, ומראה שלהרבה מאוד מצביעים נמאס מהמפלגה ששולטת בסקוטלנד קרוב לשני עשורים. אמת, מדובר בבחירות ביניים, שנועדות הרבה פעמים לשלוח מסר ולא משקפות בהכרח את האופן בו תיראה ההצבעה כשיגיעו הבחירות הכלליות. אבל, נו, נראה לי שהמסר נגד ה-SNP דיי חריף פה. למצביעים נמאס מהשחיתויות, ממה שנראה כמו ממשל כושל, מהעיסוק האובססיבי בעצמאות ועוד, כך שאפילו חלק מתומכי המפלגה לא רוצים להצביע לה יותר.

לכך כדי להוסיף עוד אלמנט: השמרנים הפסידו 11.1 נקודות אחוז לעומת בחירות 2019 (יותר משני שליש משיעור הקולות של 2019). זה לא כי דאגלס רוס עושה עבודה נוראית בצורה יוצאת דופן מגדר הרגיל, אלא בגלל הצבעה אסטרטגית. באפריל השנה רוס הציע את האפשרות שתומכי המפלגות היוניוניסטיות (תומכות אחדות הממלכה המאוחדת) יצביעו למפלגה היוניוניסטית שתוכל להבטיח ניצחון על ה-SNP. פירוש ההצעה הייתה, בחלק מהמקרים, לקרוא לשמרנים להצביע ללייבור, במחוזות הבחירה בהם היא המאתגרת העיקרית של המפלגה הבדלנית. הוא אמנם חזר בו יום אחרי בגלל שעקרונית חברי מפלגה לא אמורים לקרוא ולו במרומז להצביע למפלגה אחרת, אבל נראה שהרעיון עצמו שרד. האנשים שנטשו את השמרנים הלכו ברובם ללייבור כדי להבטיח שה-SNP לא תזכה מחדש במושב אפילו בטעות. אם זו תהיה טקטיקת הצבעה שבוחרים ברחבי סקוטלנד יבחרו בה, הרי שה-SNP עלולה למצוא את עצמה מאבדת לא רק את המושבים בהם הלייבור חזקה, אלא את רוב רובם של המושבים.

שלושת המנצחים

שלושה אנשים כנראה הרימו כוסית שמפניה לכבוד התוצאות: המתמודד מטעם הלייבור מייקל שנקס, ראש מפלגת הלייבור קיר סטארמר וראש השלוחה הסקוטית של הלייבור אנאס סארוואר. התוצאות האלו מעולות עבור הלייבור: מאז שמחוז הבחירה הזה הוקם ב-2005, רק בבחירות 2010 המנצחת קיבלה שיעור קולות גבוה יותר (בחירות 2010, אז הלייבור ניצחה). אם נלך למחוזות הבחירה שפורקו לצורך הקמתו, אז גם בהם לא היו הרבה מערכות בחירות עם רוב גדול יותר למפלגה המנצחת. ובכל מקרה, קרוב ל-60% מהקולות זה לא רע בכלל. לזה ניתן להוסיף את העובדה שביחס לבחירות 2019 הלייבור הוסיפה לעצמה 24.1 נקודות אחוז בשיעור הקולות. מדובר בקפיצה יפה, שיכולה להצביע על התאוששות של המפלגה בסקוטלנד. לפי המומחה פרופ’ ג’ון קורטיס, קפיצות כאלו ראו לפני הבחירות הכלליות של 1997, בהן טוני בלייר הוביל את הלייבור לניצחון הגדול בתולדותיה. מאחר שכאמור הלייבור זקוקה לסקוטלנד כדי להגיע לרוב מוחלט בפרלמנט, אלו חדשות נפלאות עבורה.

כמובן, כאמור, הירידה של השמרנים בשיעור כה גבוה מצביעה על כך שכנראה הלייבור לא ניצחה בגלל אהבת מרדכי אלא בגלל שנאת המן. ה-SNP המאיסה את עצמה על סקוטים רבים, ובנוסף ההתנגדות של רבים מהם לרעיון העצמאות הסקוטית, הביאו יחד מצביעים רבים להצבעה אסטרטגית. כלומר, תומכים של השמרנים הצביעו ללייבור כדי להדיח את ה-SNP. זה אומר שייתכן שבמחוזות בחירה בהם דווקא השמרנים או הליברל-דמוקרטים ייחשבו למאתגרים העיקריים של ה-SNP, מצביעי הלייבור יעברו להצביע עבורם. כלומר, לא לגמרי ברור איך תיראה מפת המושבים בסקוטלנד ביום שאחרי הבחירות הכלליות, ולא כדאי לקיר סטארמר ליהנות מזה יותר מדי.

קצת תירוצים

לראשי המפלגות היו גם תירוצים. ראשית, כדאי לזכור שכאשר מעשיה של מרגרט פרייר נחשפו הם עוררו זעם רב. ראש ה-SNP והשר הראשון של סקוטלנד, המזה יוסף, הציע את האפשרות שהרבה מהתוצאה קשור למעשים האלו (לזכותו ייאמר שהוא הודה שכנראה חלק מהסיפור הוא אובדן אמון במפלגה). זו אפשרות, אבל אני בספק שזה נכון. ראשית, כי זה קרה לפני יותר משלוש שנים. הרעיון שמישהו עוד כועס עד-כדי-כך על פרייר הוא דיי מוזר. שנית, כי ה-SNP השעתה את פרייר מהמפלגה באופן מידי, ופרייר כיהנה כעצמאית עד הדחתה. לכן, הוצאה של הכעס על פרייר באמצעות הענשת ה-SNP היא קצת מוזרה. לכן, ייתכן שהיה לכך חלק, אבל אני בספק שהוא יכול להסביר יותר מדי מהתוצאה הזו.

שנית, קיר סטארמר דחה את הרעיון שהלייבור ניצחה בגלל הכישלונות של ה-SNP והציג כעובדה את הרעיון ש”אלפי אנשים יצאו בגשם” כדי להצביע ללייבור, ולכן לא סביר להניח שזה רק בגלל הצבעה לעומתית. זה הסבר בעייתי גם הוא. ראשית, כי המחקר ספקני לגבי השפעת מזג האוויר על הצבעתם של הבריטים. שנית, בכל בחירות ביניים יוצאים להצביע עשרות אלפי אנשים, בשמש ובגשם. אין פה משהו מיוחד. כמובן, אחוזי ההצבעה עמדו על 37.2% בלבד, לעומת 66.5% ב-2019. זה יכול להגיד הרבה דברים, למשל שהמצביעים השמרנים במקום לעבור ללייבור פשוט נשארו בבית, או שהרבה ממצביעי ה-SNP המאוכזבים נשארו בבית. זה עלול להצביע על כך שבבחירות הכלליות המצב לא יהיה כך, ואז התוצאות של הלייבור ייראו אחרת לגמרי.

אבל איך שלא יהיה, אפשר להגיד שני דברים בביטחון: ה-SNP נמצאת בבעיה רצינית, והלייבור מרגישה קצת יותר בטוחה לגבי האפשרות שהיא תהפוך למפלגת השלטון בבחירות הכלליות הבאות.