השבוע החולף היה שבוע של בלוני ניסוי. השמרנים בחנו את האפשרות לבטל כמעט לחלוטין את הרכבת המהירה (HS2) שהם מבטיחים כבר יותר מעשור, ואולי לחסל לחלוטין את מס הירושה למרות שהוא לא משפיע על רובו של הציבור. בלייבור בחנו את האפשרות, במקום באופן הדרגתי, לסיים עם הפטור ממס של בתי הספר הפרטיים באופן מידי עם הגעתם לשלטון. הביקורת הציבורית נשמעה מכל כיוון, ולא תמיד הציבור הגיב היטב לניסויים האלו. מה שהבריטים קיבלו כתוצאה מכך היה בעיקר התפתלויות בתקשורת, והרבה פחות מדיניות רצינית | בתמונה: לא בלון ניסוי, כן בלון שמשקף את מצב הפוליטיקה הבריטית (צילום: קווין דומברובסקי)
לפי מילון אבניאון, “בלון ניסוי” הוא מושג שמתאר “מידע שמופץ בציבור כדי לבחון את תגובתו”. לרוב מה שקורה זה שמידע מ”מקורות” כלשהם מודלף לכלי תקשורת כלשהו, ורואים כיצד הציבור מגיב. אם הוא מגיב היטב, ניתן להפוך את ההדלפה הזו למדיניות רשמית. אם הציבור מגיב לא טוב, תמיד ניתן לטעון שלהד”ם. השבוע החולף בפוליטיקה הבריטית ראה הרבה מאוד בלוני ניסוי שמופרחים לאוויר, אבל תוצאות הניסוי לרוב לא היו הכי חיוביות.
הנה (לא) באה הרכבת
נתחיל בהבטחה שהממשלה נאלצה לרשת מממשלות קודמות, שעניינה פרויקט שכבר עלה כמה פעמים בבלוג, וכנראה שהוויכוח עליו כאן כדי להישאר: ה-HS2. מדובר ברכבת מהירה שאמורה, לאחר שתושלם בניית המסילה, לחבר בין לונדון לבין הערים הגדולות של צפון אנגליה וסקוטלנד. הפרויקט הזה, לעתים, גורם לפארסות של הרכבת הקלה בגוש דן להיראות כמו מופת תכנוני (ונדגיש, מראשיתו מביא גם לא מעט התנגדויות מטעמים שונים). עלות הפרויקט המקורי, שניתנה לפני כעשור, הייתה אמורה להיות כ-35 מיליארד ליש”ט. עכשיו היא כבר מוערכת ב-100 מיליארד ליש”ט. וזה בזמן שהפרויקט התכווץ ככל שעבר הזמן. למעשה, אפילו המצע השמרני של בוריס ג’ונסון ב-2019, שסבל מהבטחות יתר, הבטיח “בחינה מחדש” של המבנה הסופי של המסילות. לפני כשנתיים שר התחבורה דאז גרנט שאפס הודיע שחלק מהמסילות יבוטלו, למשל ללידס, והיכן שזה יקרה יונחו מסילות אחרות, מהירות פחות.
אבל כעת נראה שבאמת לא נשאר מההבטחות הגדולות מימיו של דייוויד קמרון (יצוין שהפרויקט הושק תחת גורדון בראון מהלייבור, אבל קמרון שמח להמשיך איתו ולספר על האופן בו כל חלקי בריטניה יחוברו). כבר שבועיים מדברים על כך שאולי גם המסילה שבין ברמינגהם למנצ’סטר לא תצא לדרך, בעקבות מפגש של ראש הממשלה רישי סונאק ושר האוצר ג’רמי האנט בנושא. זה ישאיר את ה-HS2 עם פחות או יותר מסילה אחת, בין לונדון לברמינגהם. וכדי שזו תהיה פארסה עוד יותר גדולה, למרות שהתכנון המקורי היה שבלונדון המסילה תגיע עד לתחנת יוסטון שבמרכז העיר, כעת ייתכן שהמסילה תסיים בפאתי לונדון. כלומר, הרכבת המהירה הזו תצריך אתכם לקחת עוד רכבת בתוך לונדון. פארסה רצינית למדי. מההבטחות הגדולות, כך נראה, נשארה רכבת שתקשר את ברמינגהם ליעד שאף אחד לא מסמן כיעד סופי לנסיעה.
חשוב להבהיר: כרגע אין שום דבר רשמי. אבל וואו, בהצלחה לסונאק עם זה כשמחר (א’) ייפתח הכנס השנתי של המפלגה השמרנית במנצ’סטר, מכל המקומות בעולם. ממפלגה שהבטיחה לחבר את צפון אנגליה לדרום נשארה מסילה כמעט חסרת תועלת.
בעד ונגד
שרי הממשלה, למרות שאין עוד שום דבר רשמי, הצדיקו מהלך שכזה. גרנט שאפס, היום כבר שר ההגנה, הסביר שאי-שקילה מחדש של הפרויקט אחרי המכה הכלכלית שהביאו הקורונה והמלחמה באוקראינה – שלא היה ניתן לצפות – מהווה חוסר אחריות. בסופו של דבר, כידוע, אין עץ כסף. בסך הכל נשמע הגיוני, אבל זה כבר מביא את העסק להיראות כמו בדיחה.
אבל נשמעו הרבה מאוד ביקורות, כולל מכיוונם של שלושה מקודמיו של סונאק בתפקיד. דייוויד קמרון אמר בשיחות סגורות (שכמובן הודלפו, כי אחרת בשביל לקיים אותן?) שביטול המסילה למנצ’סטר יפגע במדיניות ה”השוואה כלפי מעלה” (levelling up), שהפכה לליבת המדיניות השמרנית. ת’רזה מיי אמרה בריאיון שמסילה מברמינגהם לפאתי לונדון רק תאריך את זמן הנסיעה למי שמעוניינים להגיע למרכז העיר. בוריס ג’ונסון כתב בטור שלו לדיילי מייל שגניזת המסילה למנצ’סטר יהווה בגידה בצפון אנגליה וכמו כן כמדיניות שהיא “שטויות של משרד האוצר”. קצת מצחיק שביקורת כזו מגיעה ממי שתחתיו גרנט שאפס הכריז על ביטול המסילה ללידס. גם גורדון בראון ביקר את האפשרות הזו, שזה אולי פחות משמעותי כי הוא מהמפלגה שמתנגדת לסונאק, אבל זה לא מעמיד את ההחלטה האפשרית באור חיובי.
חמישה ראשי ערים מהצפון (לונדון, מנצ’סטר רבתי, מחוז העיר ליברפול, מערב יורקשייר ודרום יורקשייר – כולם מהלייבור) חתמו יחדיו על מכתב משותף שיועד לסונאק ודיבר נגד ביטול המסילה. לטענתם, דבר כזה ישאיר את צפון אנגליה עם תשתיות ויקטוריאניות. ראש האופוזיציה קיר סטארמר אמר שהממשלה צריכה להודיע שהיא תקיים את מה שהבטיחה, שזו לא בדיוק התחייבות שהלייבור תקדם את הפרויקט. אולי זה קשור לכך שב-2015, כשסטארמר היה חבר פרלמנט טרי, הוא חתם על עצומה פרלמנטרית נגד הפרויקט.
ייתכן שזו הסיבה לכך ששר התחבורה הנוכחי, מארק הרפר, סירב שבע פעמים לענות מה יעלה בגורל המסילה למנצ’סטר, תוך הכרזה שהוא “לא מגיב לספקולציות”. במילים אחרות, נראה שבלון הניסוי של השמרנים לחזור בהם מההבטחה הוותיקה שהצפון יחובר לדרום-מזרח אנגליה העשיר לא הולך טוב, וכעת מנסים לרדת שם מהעץ.
מס ירושה
השמרנים נמצאים במצב קשה. אחת הסיבות לכך היא משבר יוקר המחיה והעובדה שתחתם נטל המס בבריטניה הגיע לשיא מאז מלחמת העולם השנייה. שר האוצר ג’רמי האנט גם הבהיר שבעתיד הנראה לעין הורדת מסים היא בגדר הבלתי-אפשרית. אז אמנם מצבם של השמרנים בסקרים משתפר, אבל הם עדיין בפיגור אדיר אחרי הלייבור והם נראים בעיקר כמו מי שמנסים לצמצם את ההפסד שלהם בבחירות הבאות.
אבל האם יכול להיות שיש מס אחד שכן יקוצץ? לפני שבוע הטיימס פרסם הדלפות לפיהן סונאק עובד על קיצוץ מס הירושה, במטרה בעתיד לבטלו לגמרי. לפי הכתבה, בסביבתו של סונאק מתארים את המס הזה כ”השנוא ביותר בבריטניה”. עכשיו, יש הרבה מה להגיד בעד ונגד המס הזה, והעובדה שהוא מוחל על כסף שהמוריש כבר שילם עליו מסים, אבל נשים את זה בצד. אני פשוט בספק שהתיאור הזה נכון: נתוני משרד האוצר מראים שרק 3.76% ממקרי המוות בבריטניה בכלל מכניסים לקופת האוצר כסף בעקבות מס ירושה. במילים אחרות, רובם הגדול של תושבי בריטניה לא משלמים את המס הזה, וגם כשהם כן משלמים אותו: זה מס שמשלמים פעם אחת. בניגוד למס הכנסה, אותו משלמים באופן קבוע ולגובה המס יש השפעה יומיומית על גובה ההכנסה הפנויה, עם מס ירושה זה לא המצב. אמת, 31% מהבריטים מאמינים שהם יצטרכו לשלם את המס הזה יום אחד, ועדיין אני בספק שאין להם מסים יותר שנואים ברשימה.
שוב, לא מדובר בהבטחה רשמית, אלא בבלון ניסוי. אבל בלון ניסוי הוא דרך להבטיח בלי לקחת אחריות על ההבטחה הזו. מה שסונאק ביקש לבדוק זה מה יהיו התגובות לכך שהוא מציע להוריד מס שלא ייטיב עם כל הציבור, אלא עם פלח מאוד מצומצם ובואו נגיד כזה שבדרך כלל לא סובל יותר מדי ממשבר יוקר המחיה. בהתחשב בכך שכבר לפני חודשיים דווח שבוחנים את האפשרות להפוך את ביטול המס להבטחה במצע הבחירות הקרוב, נראה שכעת סונאק בוחן את השטח.
התגובות לבלון
בממשלה, שוב, ניסו להסביר שלמרות ששום דבר לא הוחלט, מדובר בהחלטה נכונה. גרנט שאפס טען שמדובר במס “מעניש ולא הוגן”. אבל, שוב, הוא הדגיש שזה רק סיפור שהתפרסם בטיימס, שאמנם דיפלומטית זה הדבר הנכון להגיד, אבל צריך להיות תמים ברמה קיצונית כדי לא לראות שההדלפה הזו הגיע מהראש. סונאק, מצדו, מסרב להתייחס לדיווחים.
מצד הלייבור הביקורות כמובן מיהרו להגיע. דף המסרים של הלייבור (ראו למשל כאן, כאן וכאן) היה שסונאק למעשה משחזר את מה שעשתה קודמתו בתפקיד, ליז טראס: מפזר הורדות מס לעשירים בלי לממן אותן. בהתאם, כך דף המסרים, הוא שהשמרנים הם “איום על הכלכלה”, לא פחות. קונגרס האיגודים המקצועיים צייץ שהממשלה הזו עובדת על הטבות מס לעשירים בזמן שמיליון ילדים בבריטניה ישנים על הרצפה או חולקים מיטה. אחרים עקצו את סונאק על כך שזה הפתרון שלו לאנשים מן השורה שמתמודדים עם משבר יוקר המחיה, וכמו כן עלו כתבות שהראו שסונאק עצמו ירוויח כמה מאות מיליונים מהרפורמה ה”מובטחת”.
Latest @guardian cartoon#RishiSunak #InheritanceTax #NetZero #Conservatives https://t.co/8ZYoAcwddY pic.twitter.com/XtRrXMlTDX
— Ben Jennings (@BJennings90) September 24, 2023
בלייבור בינתיים דווקא בוחנים אפשרות הפוכה: נכון להיום יש למס הירושה חריגים, וכך רכוש חקלאי או עסקי שעוברים בירושה לא נכללים בחישוב המס. בלייבור, לפי הדיווחים, מתכוונים לבטל או לכל הפחות לצמצם את החריגים האלו כחלק מתכנית כוללת שמטרתה סגירת הפרצות במערכת המס הבריטית. הדבר עלול להביא את השמרנים אפילו להחריף יותר את הרטוריקה שלהם נגד המס, אבל בהתחשב בכך שאנחנו עדיין בשלב בלון הניסוי, קשה לדעת עד כמה רחוק הם ילכו עם זה.
בית הספר הפרטי
ומבלוני ניסוי של השמרנים לסיפור קטן על בלון של הלייבור. הכל התחיל מפרסום ב-i שהלייבור תבטל את סטטוס עמותת הצדקה של בתי הספר הפרטיים, סטטוס שמספק להם פטור ממסים רבים. אחת המשמעויות תהיה שיוטל על שכר הלימוד בהם מע”מ שיוכל להגיע ל-20%. זה לא משהו מאוד חדש, וקיר סטארמר דיבר על כך לפני חודשים, אבל אז היה מדובר על יישום הדרגתי של המהלך. כעת, לפי המקורות של ה-i, היישום יהיה מידי.
גם כאן מדובר בבלון ניסוי, שכן למרות שזה עניין שמדובר שנים כעת אלמנט חדש בו “מודלף”. הנושא של בתי ספר פרטיים בבריטניה הוא נושא כאוב, ולא פעם נתפש כמה שמחזק את האליטה, אבל נכון לעכשיו סטטוס המס שלהם מאפשר לאנשים טיפה פחות אמידים להכניס את ילדיהם למסגרות האלו. אם יוטל על שכר הלימוד מע”מ של 20%, הרבה מאוד משפחות לא יוכלו להרשות לעצמן לרשום את הילדים לבתי הספר האלו. כלומר, אחת הביקורות היא שדווקא הצעד הזה, שבא כביכול להקשות על חגיגת המס של האליטה, יהפוך אותה לעוד יותר סגורה. בנוסף, בבתי הספר האלו הזהירו שהצעד הזה עלול לגרום לכך שהם יסיימו את שיתוף הפעולה שלהם עם בתי הספר של המדינה (אזכיר שבבריטניה גם בתי ספר “ציבוריים” הם סוג-של בתי ספר פרטיים).
נראה שהבלון לא עלה לגמרי יפה, שכן לפני שלושה ימים (ד’) הלייבור חזרה בה מהכוונה לבטל את סטטוס הצדקה של בתי הספר. עם זאת, הבהירו במפלגה, זה לא אומר שהעסקים של בתי הספר האלו ימשיכו כרגיל. בכוונתם לסיים עם הפטור ממע”מ ומארנונת עסקים. לפי מה שעולה מהודעת הדוברות של המפלגה, נראה שזה נעשה בעיקר מסיבות פרגמטיות, שיותר נוח לבטל את הפטור ממס מבלי לבטל את הסטטוס. לעומת זאת, יש מי שמזהירים שזה ייצור תקדים מסוכן אם יהיו חלק מהגופים שמוגדרים כצדקה שלא מקבלים פטור ממס. בכל מקרה, לשמרנים זה לא הפריע להאשים את המפלגה שהיא פועלת לפי האינטרס שלה בטווח הקצר. יפה שזה מגיע ממפלגה שבשביל חופן קולות מסמסה את מדיניות האקלים שלה עצמה.
לסיכום
עודף בלוני הניסוי האלו מעיד על דבר אחד: הבחירות בפתח. לא בהכרח בעוד חודש או חודשיים, אבל הן מתקרבות בצעדי ענק. השמרנים חושבים מה יהיה התזמון הטוב ביותר עבורן, והלייבור חשה שהיא צריכה להיות מוכנה לבחירות שיוכרזו עוד בשבוע הקרוב. זה מביא למצב שבו אף אחד לא רוצה להבטיח באופן רשמי, אבל כן רוצים לבחון את השטח ובמידת האפשר לקצור קרדיט. אתם רוצים את מה שהבטחנו? מעולה, באמת הבטחנו את זה. אתם לא רוצים? זה לא משנה, כי לא באמת הבטחנו ולא צריך להאמין לכל מה שקוראים בעיתונים. וכך, נראה שבריטניה כרגע תקועה בפוליטיקת בחירות שלא מביאה לשום מדיניות אמיתית אלא רק לימבו שלא ברור מה תאריך הסיום שלו.