סביבה תמורת קולות: פרק ג’. שלשום (ד’) ראש הממשלה רישי סונאק הכריז על שינוי במדיניות האקלים כך שתהיה יותר “פרגמטית”. כחלק מכך, המועד בו ייאסר על מכירת מכוניות הפועלות על דלק זז מ-2030 ל-2035 וכך גם המועד בו משקי בית יהיו חייבים להחליף את דוד המים שלהם במשאבת חום. זאת בנוסף לצעדים נוספים שבוטלו (למרות שמעולם לא באמת היו על השולחן), הבטחה לדיון עמוק יותר כיאה לדמוקרטיה, השקעה בסקטור הירוק והבטחה שיהיו בהמשך גם החלטות קשות. אבל למרות ההבטחה הזו, נראה שלא התקבלו החלטות שהן קשות מול הבייס השמרני, מה שמעלה את החשד שסונאק מתכונן לבחירות. בנוסף, גורמים במגזר העסקי והירוק, כמו גם חברי פרלמנט שמרנים, הרימו גבה נוכח המדיניות החדשה. כעת, יהיה צורך לראות אם ההימור הזה השתלם | צילום: סיימון ווקר, דאונינג 10
הסיטואציה לא פשוטה: מצד אחד, משבר האקלים מאיים על כדור הארץ כולו, וגם על אורחות החיים של האנושות. מצד שני, הרבה מהצעדים שנדרשים כדי למנוע ממשבר האקלים דורשים מצד האנושות להקריב כמה קורבנות כמו לקנות פחות, לצמצם בצריכת מוצרים מן החי ולהישען יותר על תחבורה ציבורית. זה מכניס את הדמוקרטיה הליברלית לצורך להכריע בין תכנון לטווח ארוך לבין הרצון של מפלגת השלטון להישאר שם ולהימנע מצעדים לא פופולריים גם אם חיוניים. שלשום (ד’) ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק הכריע בנושא.
קצת רקע
בריטניה נורא אוהבת לספר לעולם שהיא מובילה אותו בכל הקשור למלחמה במשבר האקלים. יש לה כמה הישגים: ב-2019 הפרלמנט הכריז על מצב חירום אקלימי, ובאותה שנה גם הוכנס תיקון לחוק שינוי האקלים מ-2008, שחייב את הממשלה ליעד של אפס פליטות פחמן עד 2050. בבחירות הכלליות של אותה שנה, לצד הברקזיט, גם משבר האקלים נראה כמו נושא שבקונצנזוס וגרם לרוב הפוליטיקאים לצבוע את עצמם בירוק. גם אחרי הבחירות זה המשיך: כשהיה ראש הממשלה, בוריס ג’ונסון הקדיש את נאומו בעצרת או”ם של 2021 לנושא האקלים, וכמובן שהמדינה התגאתה לארח כמה שבועות מאוחר יותר ה-COP26 בגלאזגו. בריטניה כמובן רחוקה משלמות בכל הקשור להתנהלות סביבתית (ע”ע מה שקורה עם מי הביוב שם), אבל לפחות מהשפה אל החוץ האג’נדה הסביבתית מהווה חלק מבניית התדמית של הממשלה הבריטית.
אבל קונצנזוס הוא לא דבר שנשמר לנצח. דוגמה לכך קיבלנו בבחירות הביניים באקסברידג’ ודרום רייסליפ (מחוז הבחירה של בוריס ג’ונסון) לפני חודשיים. למרות שהשמרנים נהיו מאוד לא פופולריים בציבור, ולמרות שבוריס ג’ונסון עצמו הביא על עצמו לא מעט שונאים, השמרנים הצליחו להיאחז במושב הזה. הסיבה שמייחסים לכך היא חוסר הפופולריות של מדיניות אוויר נקי (ULEZ), אותה מנהיג ראש עיריית לונדון מהלייבור סאדיק קאן, בפאתי לונדון. באזורי אוויר נקי יש צורך לשלם קנס יומי על נהיגה ברכבים שלא עומדים בתקנות הזיהום, וקאן החליט להרחיב אותם ממרכז המטרופולין בלבד לכמעט כל שטחי השיפוט של העיר. בפאתי העיר, שגם ככה פחות מזדהים עם לונדון, פחות התחברו. התוצאה הייתה שהלייבור נענשה באקסברידג’ ודרום רייסליפ ונמנע ממנה ניצחון בגלל פער של מאות קולות בלבד.
הדבר הביא את שתי המפלגות הגדולות להסיק שאולי כדי להוריד את הרגל מהדוושה הירוקה. כך ראש הלייבור קיר סטארמר ניסה ללחוץ על קאן לחזור בו, לפחות חלקית, מהרחבת אזור אוויר נקי. הממשלה השמרנית, מצדה, בחנה אפשרות לדחות חלק מהדדליינים שהיא הציבה ליישום המדיניות הירוקה שלה, וסונאק הודיע שהוא “בצד של הנהגים”. אבל מתברר שזה לא היה סוף הסיפור.
תחנת דלק
בימים האחרונים כבר רבו השמועות שסונאק מתכוון למסמס חלק מהמדיניות הירוקה שממשלתו התחייבה אליה, בין אם תחתיו ובין אם תחת ראשי ממשלה שמרנים קודמים. גם ידיעות על נאום חשוב שלו בנושא בסוף השבוע הגיעו לעיתונות. העובדה שהוא לא ממש הכחיש את השמועות האלו התפרשה כאישורן. שלשום בבוקר (ד’) הוא כינס ישיבה לא מתוכננת של שרי הממשלה הבכירים כדי לאשר את כוונתו לחזור ולו חלקית מהכוונה לבצע את אותה מדיניות ירוקה.
לפי השמועות הדבר העיקרי שהיה על הכוונת הוא דחיית המועד שאחריו אסור יהיה יותר למכור רכבים שמונעים בדלק. המועד המקורי הוא 2030, אבל המדיניות הזו לא באה הכי בטוב לבייס השמרני, ולכן דובר על לדחות את המועד ל-2035. אבל צעד כזה הוא לא מובן מאליו: חברות הרכב כבר התארגנו לאיסור שיתחיל ב-2030 וגם חלק מההשקעות הזרות בבריטניה הגיעו בהתבסס על המדיניות המקורית. שינוי המועד עשוי מאוד להוסיף לכאוס.
בסופו של דבר, כבר באותו יום (ד’), מוקדם מן הצפוי, רישי סונאק נתן את הנאום שלו בדאונינג 10.
הנאום
בלי עוד הקדמות, נעבור לתוכן הנאום עצמו.
דברי פתיחה
על הפודיום שלו הופיעה הסיסמה: “החלטות לטווח ארוך למען עתיד טוב יותר”. הוא פתח בחולי המרכזי של הפוליטיקה: לעתים פוליטיקאים מחפשים את “הדרך הקלה החוצה” מבעיה וכך מספרים לציבור את מה שירצה לשמוע, במקום את מה שהוא צריך לשמוע. סונאק רוצה לפעול אחרת, ולקבל את ההחלטות הלא פשוטות, גם כשיש להן מחיר פוליטי; להיות כן כשהראיות משתנות, “גם אם זה מביך”; ולפעול בהתאם לאינטרס של הטווח הארוך במקום למען הצרכים הפוליטיים של הטווח הקצר.
אחרי שהרים לעצמו עוד קצת, הוא פנה לשאלה הגדולה: “האם אנחנו באמת רוצים לשנות את המדינה שלנו ולבנות עתיד טוב יותר לילדינו, או שאנחנו רוצים להמשיך כרגיל?” נשמעת כמו שאלה שאחריה תבוא הכרזה על מדיניות לא פופולרית אך הכרחית. סונאק הבטיח שהוא יביא בהמשך סדרה של שינויי מדיניות שיביאו לשינוי, ואמר שנאום זה יעסוק במשבר האקלים. נשמע כאילו עוד רגע הוא יאסור על גידול בקר.
סונאק לא הכחיש שמשבר האקלים קיים. אבל לדבריו, פוליטיקאים משתי המפלגות הגדולות לא היו כנים לגבי המשמעויות של המאבק בו, וזה צריך להשתנות. נראה כאילו עוד רגע הוא יטיל קנסות על מי שנוסעים לבד ברכב פרטי. סתם, לא באמת. במקום זאת הוא נתן שורת הבטחות שחלקן לא באמת נדון ברצינות, שהיו אמורות רק להשיג כותרת מיטיבה. לדוגמה, מס על בשר (הדבר נדון, בערך, כבלון ניסוי שנכשל) או חיוב של הממשלה למיין את הזבל לשבעה פחים שונים. זה לא לעניין, הסביר, להטיל כזה נטל על הציבור בלי להתחשב בחלשים ביותר ובלי דיון ציבורי רציני. זה נכון במיוחד אם מתחשבים בכך שבריטניה “מובילה את העולם” במאבק במשבר האקלים.
הסכנה בגישה כזו, התריע סונאק, היא שיהיה קשה לרתום את הציבור בנסיבות כאלה, בהן הוא נאלץ לשנות את דרכיו עוד ועוד ועוד. זה עלול לגרום לכך שהמטרה – להגיע לאפס פליטות עד 2050 – לא תושג לעולם. לכן, הסביר, יש צורך ב”מנהיגות ירוקה הגיונית”, שתדרוש פוליטיקה חדשה ומקום לדיון רציני ושקוף על המדיניות הירוקה.
ניתוח ביניים
כבר נמשיך לצעדים שסונאק הודיע עליהם, אבל לפני זה כדאי לפרק את ההקדמה הזו, כי היא מכילה המון, במחילה, בולשיט. קודם כל, סונאק אכן צודק לגבי הבעיה המבנית של הפוליטיקה המודרנית, שהיא פוליטיקאים שאומרים את מה שמשתלם להם ולא את מה שצריך. אבל העמדת הפנים הזו שהוא לא חלק ממנה, חודש וחצי בלבד אחרי שאמר שהוא נגד מדיניות כמו אזור אוויר נקי כי הוא “בצד של הנהגים”, זה דיי מגוחך. אמת, היה לסונאק את האומץ לומר בבחירות לראשות המפלגה השמרנית בקיץ שעבר שהוא לא יוריד מסים לפני שישתלט על האינפלציה. אבל אז הוא היה צריך לפתור בעיה שכבר הורגשה היטב באותו רגע, ולכן היה פה טווח קצר מול טווח קצר. כשזה מגיע לצעדי התחבורה, ההשפעה שלהם תורגש בטווח הארוך, ולכן היה הרבה יותר קל לזרוק אותם לגבי סיסמה כמו “אני בצד של הנהגים”.
הלאה. כאמור, חלק מצעדי המדיניות הדרקוניים שסונאק דיבר עליהם לא באמת הגיעו לשלב מתקדם. הרעיון שהוא מציל את הציבור מהם הוא דיי אידיוטי. אם רוצים לרתום את הציבור למלחמה במשבר האקלים, אכן מטרה ראויה, אולי כדאי גם לא להתייחס אליו כאסופת מטומטמים? גם הרעיון שניתן לפטור את בריטניה מהמדיניות הזו כי היא “מובילה את העולם” לא ממש ברור, שכן כדי להוביל את העולם צריך גם לשמש דוגמה.
וכמובן, הרעיון שהוא מטיף על דיון דמוקרטי רציני על המדיניות הירוקה. זה היה פחות מגוחך לולא הנאום עצמו היה הפרה של המוסכמה הבריטית לפיה מדיניות חדשה מוצהרת קודם כל לפרלמנט ורק אחר-כך לתקשורת. אמת, הפרלמנט יצא לפגרת הכנסים, אבל ספק אם סונאק לא היה יכול לחכות חודש כדי לעשות את הדברים כמו שצריך. הדבר, אגב, מסתדר טוב עם הספקולציה שסונאק יכריז על בחירות מוקדמות בכנס המפלגה השמרנית, לפני החזרה מהפגרה, כדי שההפסד שלו יהיה פחות צורב מאשר בעוד שנה. אם מקבלים את הספקולציה הזו (וזה חתיכת אם), הרי שמדובר בפתיחת קמפיין בחירות מחדר התקשורת של דאונינג 10.
צעדים
נמשיך בנאום. סונאק אמר ששני הקצוות בדיון – אלו שרוצים לזנוח את המדיניות הירוקה כליל בגלל המחיר שלה ואלו שרוצים לנוע עוד יותר מהר בלי קשר לשאלת המחיר שלה – טועים. לדבריו, יישום הצעדים הירוקים בעשור האחרון דווקא הצליחו מעבר למצופה, ולכן אפשר שנייה להרגיע את המהירות של יישום המדיניות הירוקה. כל זה לא אומר שהוא זונח את המחויבות לאפס פליטות עד 2050 או כל יעד סביבתי אחר, ושלא יהיו צעדים פחות נעימים בהמשך.
ומה זה כולל? הוא התחיל ברכבים החשמליים. לדבריו, כבר היום הפופולריות שלהם עולה, אבל הם עדיין יקרים. כדי להקל על הצרכנים וכדי להכין את התעשייה המקומית ולא להיתלות בייבוא ממדינות כמו סין, האיסור למכור רכבים המונעים בדלק יתחיל רק מ-2035, וגם זה רק על מכירת רכבים חדשים.
הכרזה דומה נעשתה לגבי החובה להחליף את הדוד במשאבת חום, כך שהיא תחול רק מ-2035 ורק כשיהיה צורך להחליף את הדוד בכל מקרה. כאן, ייאמר לזכותו של סונאק, גם הוגדל המענק שיינתן למשקי הבית שמעוניינים לערוך את החילוף הזה. בנוסף, בזמן שהסבסוד להתייעלות אנרגטית של מבני מגורים יימשך, סונאק מבטל את החובה של משקי הבית לעבור אותה.
ואז, שוב, סונאק חזר להודיע שצעדי מדיניות שחלקם לא באמת נדונו ברצינות לא יקרו. אז לא יהיה מס על בשר, לא תהיה חובה להחזיק בשבעה סוגים שונים של פחי אשפה (האימה), לא יהיה מס על טיסות ולא תהיה חובה על מספר נוסעים מינימלי ברכב. בנוסף, לא ייאסר לשאוב גז ונפט מהים הצפוני.
סונאק שוב ביקר את ההליך הלוקה בחסר בכל מה שקשור ל”תקציב הפחמן”, בביקורת על כך שהדיון האחרון בעניינו בפרלמנט נמשך רק 17 דקות. לכן, בעתיד כל דיון יצטרך להיות מעמיק יותר.
עוד חלק במדיניות, חיובי למדי יש לציין, הוא עידוד התעשיות הירוקות, למשל של טורבינות הרוח, ובקרוב הממשלה תציג מדיניות חדשה לעידוד התשתיות הירוקות. כמו כן, יהיה עידוד של טכנולוגיות ירוקות ושל שימור הטבע.
ניתוח
חלקים בהכרזה הזו הם חיוביים מאוד. הגדלת הסבסוד להתייעלות אנרגטית זה חשוב וטוב. גם עידוד התעשיות הירוקות. אבל הרבה מזה צריך לכל הפחות להרים גבה. לא בהכרח כי סונאק טועה – את זה אשאיר למומחים – אלא כי פוליטית זה נשמע מאוד נוח לסונאק. קודם כל, אין פה שום החלטה שעלולה לעצבן את הבייס הפנים-מפלגתי יותר מדי, למרות ההבטחה שלו שיהיו החלטות קשות והתנגדות להתמודד איתה. עוד עניין הוא שאין פה שום דבר מספיק דחוף כדי להצדיק את עקיפת הפרלמנט בצורה כזו (מה גם שאותו דיון לוקה בחסר קרה ככל הנראה כשסונאק היה בממשלה). וגם, האימה משבעה פחי זבל שונים היא דיי מגוחכת. ולסיום, סונאק ביקר את כך שלא אומרים לציבור מה ההשלכות של צעדים שונים, בזמן שהוא לא נתן שום מידע על השפעת הצעדים האלו על פליטות הפחמן.
By 50% to 34%, Britons support the government’s proposal to push back the ban on the sale of new petrol and diesel cars from 2030 to 2035https://t.co/Ltm2QaLJto pic.twitter.com/CSYrZwLkL9
— YouGov (@YouGov) September 20, 2023
ייתכן שכל צעד בפני עצמו הוא טוב, אבל קשה להתחמק מהתחושה שסונאק מתכונן לבחירות הבאות, או יותר נכון למה שיבוא אחריהן. גם אם הן יתקיימו רק בעוד שנה, שזה התרחיש היותר סביר כרגע, נראה שסונאק מנסה למצב את עצמו בקרב המתפקדים של השמרנים. לא קשה להבין למה: יומיים קודם לכן קודמתו בתפקיד, ליז טראס, נשאה נאום שמעבר להיותו מופע של חוסר מודעות עצמית, גם נראה לרבים כהכנה שלה לנסות לתפוס את ההנהגה שוב אחרי ההפסד השמרני הצפוי בבחירות הבאות. מאחר שטראס היא זו שניצחה בקרב המתפקדים לפני שנה, אם סונאק לא מתכוון להתפטר מראשות המפלגה אחרי ההפסד הצפוי (אציין שעד שנות השמונים זו הייתה הנורמה) כדאי לו להראות שהגישה שלו אהובה על הבייס כדי להימנע מהדחה כפויה.
בקיצור, סונאק נוקט במהלכים במסווה של “חשיבה לטווח ארוך” (לזכותו, 2035 זה טווח יותר ארוך מ-2030), כשבעצם הוא עושה צעדים שאמורים להיות על המתפקדים, שאפילו לא באמת מייצגים את המצביעים השמרנים. מה הוא אמר קודם על פוליטיקאים שעושים את מה שנוח להם אלקטורלית?
תגובות
כמובן, אי-אפשר לתת כזו הצהרת מדיניות בלי לעורר הרבה מאוד תגובות. עוד לפני שנעבור לאופוזיציה הרשמית, כדאי לעבור על האופוזיציה בתוך המפלגה השמרנית. אלוק שארמה, ששימש כנשיא ה-COP26, סיימון קלארק, כריס סקידמור והלורד זאק גולדסמית’ הם רשימה חלקית של פוליטיקאים שמרנים שביקרו את ההחלטה של סונאק כקצרת רואי ומזיקה. אה, וגם בוריס ג’ונסון ביקר את ההחלטה, בתור האדריכל של המדיניות הקודמת. יצוין שמנגד, פוליטיקאים כמו ליז טראס וג’ייקוב ריס-מוג דווקא תמכו בסונאק (הראשונה קראה לחלק מהצעדים יומיים קודם לכן, והשני על סף הכחשת אקלים).
גם חלק מהעסקים לא ממש אהבו את זה. יצרנית הרכב פורד פרסמה: “העסק שלנו צריך שלושה דברים מממשלת בריטניה: שאפתנות, מחויבות ועקביות. דחיית [היעד] של 2030 תפגע בשלושתם”. והיא לא הייתה לבד (יצוין שהיו עסקים שדווקא היו מרוצים מהמדיניות החדשה). במסיבת העיתונאים סונאק ענה לטענה הזו שבהתחשב בכך שהיעד החדש זהה לזה של מדינות רבות במערב ובהתחשב בשוק הגלובלי, דיי מגוחך להתלונן על דחיית הדדליין במדינה ספציפית.
ועידת שינוי האקלים, גוף סטטוטורי שאמור לדאוג שהממשלה תעמוד ביעדי האקלים (המחייבים בחוק), גם לא התרשמה במיוחד מהמדיניות החדשה של סונאק. לדברי הוועידה, לא ברור בכלל איך סונאק מתכנן לעמוד ביעדי האקלים למרות הכל, והיא דרשה לראות את התכנית שאמורה להביא את בריטניה לשם. גם גופים סביבתיים אחרים היו סקפטיים לגבי היכולת של הממשלה לעמוד ביעדי האקלים תחת המדיניות החדשה.
ומה באופוזיציה? שר הסביבה בממשלת הצללים של הלייבור, סטיב ריד, הבטיח שאם הלייבור תנצח בבחירות הבאות, הרי שהיעד לאיסור מכירת מכוניות הפועלות על דלק יחזור ל-2030. עם זאת, מטעם אד מיליבנד, לשעבר ראש המפלגה וכיום שר האקלים בממשלת הצללים, הובהר שבכל הקשור להחלפת דודי מים היעד של 2035 יישאר על כנו. ראש המפלגה קיר סטארמר צייץ שכראש הממשלה “אני אשים את המדינה קודם”, ברמיזה שסונאק שם קודם את המפלגה. דיי נועז מצדו, בהתחשב בניסיונות שלו ללחוץ על סאדיק קאן לשקול מחדש את מדיניות אזור אוויר נקי בגלל בחירות ביניים.
As Prime Minister I’ll put our country first.
My mission driven government will provide the stability business needs, to attract investment, create jobs, and grow our economy for working people.
I’ll show the leadership needed to secure Britain’s future.
— Keir Starmer (@Keir_Starmer) September 20, 2023
לסיכום
ייתכן שיש טעמים מאוד טובים לעשות את הצעדים שסונאק החליט עליהם. טעמים שבאמת יש לחשוב עליהם כדי להגיע ליעד של אפס פליטות. אבל אני האגיס אם זה מה שהניע את סונאק. כאמור, אין פה באמת החלטות קשות מצדו אם מסתכלים על הבייס, ותעיד הפופולריות של הצעדים הקרב השמרנים. סונאק התפאר במסיבת העיתונאים שהוא זוכה להתנגדות, אבל היא באה מהמפלגה השמרנית הפרלמנטרית החצויה גם כך, ומקרב מפלגות האופוזיציה וגורמי מקצוע. היא לא באה מהאנשים שסונאק באמת מפחד מהם או לא צריך להתמודד עם התנגדות מצדם גם כך.
כמובן, לא בטוח שההימור הזה ישתלם לו. הגברת השסע בתוך המפלגה הפרלמנטרית לא ממש יעזור לו בבחירות הבאות, אבל נראה שהוא גם ככה רק רוצה להישאר בחיים אחרי ההליכה לאופוזיציה. אבל השאלה האמיתית היא אם ההימור שלו ישתלם לציבור. ראשית, כי לא ברור כמה הקלה הוא חש עם הלחץ הכלכלי הנוכחי הודות לעובדה שהוא יוכל לקנות מכונית רגילה גם בעוד עשור. אבל חשוב יותר, כי הוא יצטרך להתמודד עם ההשלכות ה – איך סונאק קרא לזה? – ארוכות הטווח של המדיניות הזו.