חדשות בקטנה: רישי סונאק מכריז מלחמה על כלבים מסוכנים, אבל לא בטוח שהוא נובח על העץ הנכון. קיר סטארמר מציע דרך חדשה להתמודד עם מבקשי המקלט שמגיעים בסירות, וגרם לחשש שהוא רק יביא עוד מהם. סין מתגלה כאיום גובר על בריטניה ואורחות חייה, וסונאק נמצא תחת לחץ לנהוג בהתאם. וגם על הארגון מחדש של הממשלה ושל ממשלת הצללים | בתמונה: כלב מסוג American XL Bully (צילום: Willi, פליקר)
לא מעט אירועים קרו לאחרונה בפוליטיקה הבריטית. הנה מעבר זריז על הדברים החשובים.
פה קבור הכלב
נתחיל בסוגיה שלפעמים עולה גם בישראל: כלבים שנחשבים למסוכנים. ישנו ויכוח ארוך מאוד לגבי השאלה אם לאפשר לגדל כלבים מסוגים ספציפיים (לדוגמה, פיטבולים), שלא פעם מגודלים ככלבי תקיפה ועלולים לסכן את הסביבה. מנגד, טוענים שהבעיה היא לא בסוג הכלב אלא בבעלים (עורך דין שעוסק בענייני בעלי חיים שהתראיין בנושא תומך בעיקר בטענה השנייה). בשנים האחרים נספרו בבריטניה אלפי מקרים של תקיפת בני אדם על-ידי כלבים, יותר ממחצית מהם על-ידי כלב מסוג American XL Bully. לאחר שאתמול (ו’) אדם בן 52 הותקף ומת מפצעיו, ראש הממשלה רישי סונאק הבטיח פעולה. לדבריו, לא ניתן להאשים רק את הבעלים ושברור שמדובר בדפוס התנהגות של ה-XL Bully. לכן, בכוונתו לכנס בדחיפות פאנל מומחים כדי להעביר עד סוף השנה חקיקה שתאסור על גידול הכלבים האלו.
It’s clear the American XL Bully dog is a danger to our communities.
I’ve ordered urgent work to define and ban this breed so we can end these violent attacks and keep people safe. pic.twitter.com/Qlxwme2UPQ
— Rishi Sunak (@RishiSunak) September 15, 2023
יש לתכנית הזו לא מעט תומכים. אפילו מפלגת הלייבור, למרות הביקורת על הזמן שלקח לסונאק להחליט שיש לעשות משהו למרות שכאמור מדובר בתופעה של שנים, תומכים ברעיון הכללי. גם הלורד קנת’ בייקר, שלפני שלושה עשורים דאג להתחיל להכניס לחוק הגבלות על כלבים מסוכנים, תומך בצעד. אבל יש גם כמה ביקורות על התכנית של סונאק. ראשית, הרבה מהתקיפות עדיין נעשו על-ידי גזעים אחרים של כלבים. שנית, לפי חלק מהאנשים העוסקים בתחום הבעיה אינה בכלבים עצמם כמו במי שדואגים להרביע אותם. שלישית, חקיקה שלא תיעשה נכון עלולה להביא לנטישה המונית של הכלבים האלו, ואז בכלל בהצלחה לעוברי אורח. וכמובן, ביקורת שאני חייב להכניס: לעבוד על חקיקה ולהעביר אותה תוך שלושה חודשים וחצי, שחלק מהם לא באמת יוקדשו לעבודה בגלל פגרת הכנסים, זה לא ממש רציני.
מה ייצא מהחקיקה הזו? אין לי מושג. היא לא הוצגה עדיין ככה שניתן לבקר אותה רק על-סמך ההבטחות העמומות של סונאק. אבל קשה להתחמק מהתחושה שסונאק מצא איזשהו נושא בו הוא יכול סוף-סוף להציג הישג של ממש, ומהר. השאלה היא אם החיפזון לא מהשטן.
יורו-פולו
נושא שעולה פה הרבה הוא מבקשי מקלט שנכנסים לבריטניה דרך תעלת למאנש. רק אזכיר שכל הקשת הפוליטית רוצה להפסיק עם התופעה, רק שיש מחלוקת על הדרך, והרבה לא אוהבים את התכניות של הממשלה להתאכזר אליהם ולשלוח אותם לרואנדה. לראש האופוזיציה קיר סטארמר יש רעיון אחר. הוא ביקר השבוע בהאג, מקום מושבו של היורופול (סוכנות האיחוד האירופי לשיתוף פעולה באכיפת החוק), כדי להכריז על מה שהוא יעשה אם וכאשר ייכנס לדאונינג 10 (תרחיש סביר לפי רוב הסקרים). מה הוא מבטיח? להשיג הסכם עם היורופול, שיש לו שתי מטרות: ראשית, שסוחרי האדם שמביאים את מבקשי המקלט בסירות קטנות יקבלו יחס של טרוריסטים; שנית, לחזור להסדר כלשהו שיאפשר החזרת פליטים לאיחוד. למה הכוונה? באיחוד האירופי יש את תקנת דבלין, שבמקרה בו מבקשי מקלט עברו ממדינה חברה אחת לאחרת, המדינה האחרת יכולה להחזיר אותם למדינה הראשונה. זה יאפשר לבריטניה להחזיר לא מעט מבקשי מקלט ליבשת.

אבל למרות שהרעיון נשמע קוסם, יש עליו ביקורות. ראשית, לא ברור בכלל שטכניקות בהן נעשה שימוש נגד טרוריסטים יהיו יעילות באותה מידה נגד סוחרי אדם. נראה מעט שכמו שבישראל השימוש בשב”כ נגד הפשיעה העולה קוסם ללא מעט אנשים, כך גם לסטארמר קוסם להשתמש במה שנראה כמו פתרון קסם. שנית, ויותר חשוב מבחינה פוליטית, תקנת דבלין מאלצת את המדינות החברות גם לקבל אליהן מכסות של מבקשי מקלט. סטארמר ככל הנראה יידרש להסכים גם לחלק הזה. לפי טענת הממשלה, זה ייאלץ את בריטניה לקבל עד 100 אלף מבקשי מקלט. שרת הפנים סואלה ברוורמן הזהירה שסטארמר “יסכים להפוך את בריטניה למזבלה למיליוני המהגרים הלא-חוקיים שאירופה לא רוצה”. רטוריקה בעייתית בצד לרגע. זה, במחילה, בולשיט: אם המכסה היא 100 אלף, איך בדיוק בריטניה תקבל מיליונים? אבל השמרנים מקווים בכך להראות שסטארמר רק יחמיר את בעיית מבקשי המקלט שחוצים את התעלה.
מייד אין צ’יינה
וקצת לענייני חוץ וביטחון. סיפורנו מתחיל בתחילת השבוע (א’), כשבסאנדיי טיימס פרסמו שחבר בצוות המחקר של הפרלמנט הבריטי נעצר בחשד שריגל עבור סין. החשוד הנ”ל היה בקשרים עם חברי פרלמנט בכירים, ביניהם כאלו שהחזיקו במידע מסווג, כמו טום טוגנדהאט – בעבר יו”ר ועדת החוץ וכיום שר לענייני ביטחון – ואליסיה קירנס – יו”ר ועדת החוץ היום. הבריטים כמובן מאוד לא העריכו את העניין ובממשלה תיארו את זה כהסלמה מצד סין. רישי סונאק אף העלה את העניין בפסגת ה-G20 עם ראש הממשלה הסיני, לי צ’יאנג.
הדבר הביא ללחץ על סונאק להחריף את הטון מול סין ולהתייחס אליה כאל איום על בריטניה ועל אורח החיים של אזרחיה. בראש ובראשונה, ראש המפלגה השמרנית לשעבר איין דאנקן-סמית’. יש לו רקורד ארוך של עוינות כלפי סין, והמשטר הסיני אף הטיל עליו סנקציות. בנוסף אליו, אפשר גם למנות את ראשת הממשלה לרגע ליז טראס. היא אמנם לנצח תיזכר בעיקר בזכות הכהונה המשפילה שלה בתחום הכלכלי, אבל ראוי לזכור שלפני כן היא כיהנה כשרת החוץ והאמינה בקו נוקשה מאוד כלפי מדינות כמו רוסיה וסין.
Chris Riddell: Armed with his trusty table knife, the prime minister takes on the Chinese Communist party – political cartoon gallery in London https://t.co/dePcTdnXF6 pic.twitter.com/rHv3AnXWeh
— Political Cartoon (@Cartoon4sale) September 16, 2023
משהו שעזר לסונאק להתקדם לעבר העמדה הזו היה דוח של ועדת המודיעין של הפרלמנט, שיצא מספר ימים לאחר מכן (ד’), שאפשר לסכם אותו בכך שבמסגרת מאבק הכוחות בין המעצמות והשאיפות הבינלאומיות של סין, היא מהווה איום לאורח החיים המערבי. בהצהרה לפרלמנט הוא הכיר בכך שהפעילות של סין מהווה איום על אורח החיים הבריטי, אבל הוא עדיין לא הכריז על סין באופן רשמי כמדינה שמהווה איום על בריטניה. ייתכן גם שזה לא כל-כך פשוט, שכן בריטניה מאוד מעוניינת בסחר עם סין, בטח לאחר הברקזיט, וישנו החשש שנקיטת קו נוקשה יותר מול סין יפגע בסחר הזה. דאנקן-סמית’ ואחרים לא חושבים שיש סתירה בין קו נוקשה לבין קיום יחסים עם סין, וגם בלייבור העבירו ביקורת על התנהלותו של סונאק בנושא. עושה רושם שהמגמה בפוליטיקה הבריטית היא של הקשחת העמדות כלפי מעצמות-על עוינות, והלחץ על סונאק כנראה יגבר.
מארגנים מחדש
הבחירות הבאות יתקיימו לכל המאוחר בינואר 2025, וכנראה שחודשים לפני זה. זה אומר שאין עוד הרבה זמן להתכונן לבחירות, ובין השאר צריך להדק את הנבחרות. בהתאם, גם הממשלה וגם ממשלת הצללים עברו לאחרונה ארגון מחדש (“רישאפל”) קטן.
נתחיל בממשלה: לפני כשבועיים שר ההגנה הפופולרי בן ולס התפטר. זה לא מאוד מפתיע: כבר ביולי הוא הודיע שאין בכוונתו לרוץ שוב לפרלמנט. אבל כעת יש צורך גם לארגן מחדש את הממשלה. מי שנבחר להחליף את ולס הוא גרנט שאפס, ששימש כשר האנרגיה. את שאפס החליפה מי שכיהנה השרה הזוטרה לילדים, משפחות ואיכות חיים במשרד החינוך, קלייר קונטיניו. ואת קונטיניו החליף דייוויד ג’ונסטון. זהו. זה גם הגיוני: סונאק לא נמצא הרבה זמן בדאונינג 10, ומוטב לו לתת לשרים שלו פשוט לעבוד ולנסות להביא תוצאות במקום לשגע את המערכת. בטח אחרי שיגועי המערכת שהיו לפני שנה, תחת ליז טראס.

ונעבור לממשלת הצללים, שלמעשה מהווה הכרזה של ראש האופוזיציה על הממשלה שיקים אם רק תינתן לו ההזדמנות. סטארמר היה הרבה יותר רדיקלי: סגניתו של סטארמר, אנג’לה ריינר, קיבלה את תפקיד “שרת” השיכון. מי שהייתה בתפקיד לפניה, ליסה ננדי, שונמכה לתפקיד שרה האחראית על פיתוח בינלאומי. ג’ונת’ן אשוורת’, שכיהן בתפקיד שר הצללים לעבודה ורווחה, קיבל תפקיד כללי בקמפיין של המפלגה. סטיב ריד, שכיהן כשר המשפטים בממשלת הצללים, עבר ל”משרד” החקלאות. שרת התרבות והתקשורת ומנהיגת בית הנבחרים של ממשלת הצללים, לוסי פאוול ותנגם דבונייר בהתאמה, החליפו תפקידים. פיטר קייל, שהיה אחראי על נושא צפון אירלנד, קיבל את “תיק” המדע והטכנולוגיה, ואותו החליף הילארי בן. ניק ת’ומאס-סימונדס, שהיה אמון על הסחר הבינלאומי, הפך לשר ללא תיק (בממשלת צללים, למרבה ההשפלה). יש עוד, אבל אלו העיקרים.
סטארמר, בגדול, הציג את הנבחרת הסופית שלו (למעט בלת”מים) לבחירות הקרובות. לפי אחת הפרשנויות, סטארמר נתן את המפתחות בעיקר לאגף הימני של הלייבור, ה”בלייריסטים”. אם זה העניין, הרי שסטארמר הכריז, שוב, שהוא לוקח את הלייבור ימינה, למקרה שמישהו חשש ממדיניות שמאלית מדי.