איך בחירות ביניים קטנות משנות את כל המדיניות של המפלגות הגדולות? לאחר שבשבוע שעבר הניצחון השמרני הדחוק באקסברידג’ ודרום רייסליפ הוסבר באמצעות ההתנגדות להרחבת אזור אוויר נקי לכל המטרופולין של לונדון, גם בלייבור וגם במפלגה השמרנית מתחילים “לבחון מחדש”, או במילים אחרות למסמס, את המדיניות הירוקה שלהן. קיר סטארמר ניסה ללחוץ על ראש עיריית לונדון סאדיק קאן לחזור בו מתכנית ההרחבה, ובממשלה מתכוונים לדחות קצת את הדדליינים של חלק מהצעדים הירוקים שהם כבר מוציאים לפועל. מעל הכל, הדברים האלו מראים על חוסר אומץ של ממש בפוליטיקה הבריטית | צילום: ג’רי פופלסטון
אתמול (ה’) מזכ”ל האו”ם אנטוניו גוטרש אמר, על רקע הדיווחים שהחודש החולף היה החם ביותר בהיסטוריה המתועדת, שעידן ההתחממות הגלובלית תם וכעת “עידן הרתיחה הגלובלית הגיעה”. הוא אמר שעוד לא מאוחר מדי למנוע מעליית הטמפרטורה להיעצר במעלה וחצי מעל לטמפרטורה בעידן הפרה-תעשייתי, אבל שיש צורך בפעולה “דרמטית ומידית”. זה לא שגוטרש אמר משהו שלא באמת ידענו קודם, פשוט עכשיו זה עוד יותר בהול. ולמרות כל מה שאנחנו יודעים, שתי המפלגות הגדולות בבריטניה דווקא עוברות תהליכי התנערות מההתחייבויות הסביבתיות שלהן. וכל זה בגלל בחירות ביניים.
קצת רקע
ההחלטה של ראש עיריית לונדון סאדיק קאן להרחיב את אזור פליטות אולטרה-נמוכות – או בקיצור ULEZ, או פשוט אזור אוויר נקי – לכל המטרופולין של לונדון הרגיזה הרבה מאוד אנשים. מה זה האזור הזה? בפשטות אם הרכב שלכם לא עומד בתקנות של פליטות, תצטרכו לשלם על כל יום שימוש בו בתחומי האזור 12.5 ליש”ט. לא משנה אם נסעתם למכולת או שעשיתם סדרת נסיעות: נסעת, שילמת. ספציפית 12.5 ליש”ט. מאז 2019 מרכז לונדון נחשב לאזור אוויר נקי, אבל החל מסוף החודש הבא כל לונדון רבתי תהיה תחת התקנות האלו. הדבר העלה את חמתם של רבים מתושבי האזור, שגם כך לא תמיד מרגישים חלק מלונדון עצמה. הדבר אף הגיע לבית המשפט, והיום (ו’) בית המשפט הגבוה פסק שהמהלך חוקי.
שבוע שעבר, לפני הפסיקה הנ”ל ולפני דבריו של גוטרש, התקיימו בחירות ביניים באקסברידג’ ודרום רייסליפ, מחוז הבחירה לשעבר של בוריס ג’ונסון, אשר נמצא במערב לונדון, בחלק עליו ההתרחבות של אזור אוויר נקי תשפיע. למרות שהסנטימנט הציבורי כרגע הוא נגד השמרנים, ולמרות הביקורת האישית הרבה על ג’ונסון עצמו, השמרנים הצליחו להיאחז באקסברידג’ על חודם של פחות מ-500 קולות. רבים מייחסים את הניצחון הזה להתנגדות שיוצרת הרחבת ה-ULEZ לאזורים האלו, ולכן נראית עבור השמרנים כדרך להשיג קצת ניצחונות בלונדון בעוד עבור הלייבור זה נראה כמו מוקש שעלול להקשות על ראש המפלגה קיר סטארמר את הכניסה לדאונינג 10 בבחירות הכלליות הבאות.
התגובה בלייבור
בסרטון סאטירי של ערוץ היוטיוב Joe קיר סטארמר מתואר כ”תספורת בלי עמוד שדרה”, ולפעמים עושה רושם שהוא ממש מנסה לזכות בתיאור הזה ביושר. הוא אמנם אוהב לדבר גבוהה-גבוהה על האופן בו המהפכה הירוקה תעשה טוב לכלכלה, אבל אם היא לא טוב לפוליטיקה היא כנראה פחות שווה. הוא התקשר לסאדיק קאן ביום בו נודעה התבוסה בבחירות הביניים כדי ללחוץ עליו לחשוב מחדש על כל הרעיון הזה של הרחבת אזור אוויר נקי. לפי המקורות של הטיימס, קאן אכן הבטיח לבחון מחדש את המדיניות הזו, והשניים מחפשים דרך שתוריד את העול הכלכלי מהנהגים בזמן שתבטיח אוויר נקי במטרופולין. הלחץ על קאן מצד המפלגה נראה בעוד דרכים, כמו למשל העובדה שהוא מחק ציוץ שקורא ל”פעולה נועזת” כדי להילחם במשבר האקלים. עם זאת, יצוין, הוא הודיע בתחילת השבוע (א’) שהוא פתוח לרעיונות איך להקל על הנהגים, אבל שה-ULEZ יתרחב כמתוכנן.
ושיהיה ברור שזה לא עניין שקורה רק מאחורי הקלעים, אלא גם ממש בפומבי. כך למשל מועמד הלייבור בבחירות הביניים באקסברידג’, דני בילס, אמר ש”אזור אוויר נקי הוא מדיניות רעה”, שכן היא “קונסת” את האנשים העובדים על כך שהם פשוט נוסעים לעבודה. אנג’לה ריינר, סגניתו של סטארמר, הסבירה שההפסד באקסברידג’ נגרם מכך שהלייבור לא הקשיבה לבוחרים בכל הנוגע לדאגותיהם מה-ULEZ. וסטארמר עצמו טען שהלייבור עושה משהו “שגוי מאוד” אם היא מוצאת את המדיניות שלה מככבת על הברושורים של המפלגה השמרנית. הוא גם ניסה ללחוץ על קאן לחשוב שוב על אזור אוויר נקי ממש על גלי האתר, בריאיון ל-BBC.
ויש לזה גם השלכות של ממש. לדוגמה, ממש היום פורסם שמועצת ברייטון והוב, שבשליטת הלייבור, שללה קידום של אזור אוויר נקי משלה. אמנם ההפסד באקסברידג’ לא מצוין כסיבה לוויתור על זה, אבל דיי ברור שהפוליטיקאים של הלייבור בכל הרמות מעדיפים לא להסתכן אחרי שראו למה המדיניות הזו יכולה להביא מבחינה פוליטית.
התגובה השמרנית
בינתיים, ראש הממשלה השמרני רישי סונאק נמצא תחת לחץ מהאגף הימני במפלגתו לזנוח חלק מההבטחות הירוקות שלו. כך למשל, חבר הפרלמנט ג’ייקוב ריס-מוג אמר בתגובה לבחירות הביניים ש”מה שעובד זה להיפטר ממדיניויות ירוקות שהן יקרות ולא פופולריות”. הלורד דייוויד פרוסט צייץ שהדבר מראה שמדיניות ירוקה נהיית לא פופולרית כאשר יש לה השפעה ישירה על הכיס של האזרחים, והזהיר שכמו שהפעם זה פגע בלייבור בפעם הבאה זה עלול לפגוע בשמרנים בגלל הבטחות ירוקות שלהם. גם שרים נראים כמי שרוצים להתרחק מצעדים ירוקים שפחות אהודים בציבור. יצוין, שבמקביל שמרנים אחרים לוחצים עליו שלא להוריד את הרגל מהדוושה הירוקה.
סונאק – שנזכיר, הואשם על-ידי אחד משריו לשעבר שהוא מגלה חוסר עניין מוחלט בנושא הסביבתי – כך נראה, מנסה קצת ללכת לקראתם אבל בלי לזנוח לחלוטין את המדיניות הירוקה. הוא אמר שלמרות שהוא עדיין מחויב לאפס פליטות עד 2050, הוא רוצה לעשות את זה בדרך “פרגמטית”, שלא תוסיף עלויות נוספות לכיסם של אנשים. שזה, בגדול, לא להתחייב לכלום.
אז מה בדיוק על הפרק מבחינה מעשית? טוב, הכל “נשקל”, אבל הסנטימנט ברור. התכנית לאסור על מכירת מכוניות הפועלות על דלק החל מ-2030 אמנם לא צפויה להשתנות מבחינת הדדליין, אבל כבר יש דיבורים על הכנסת “שינויים טקטיים”. שר השיכון מייקל גוב שוקל לדחות את התאריך שהחל ממנו בעלי בתים ודירות יחויבו למינימום יעילות אנרגטית ביחידות הדיור אותן הם משכירים. והממשלה אפילו שוקלת לחסום את הגישה של המועצות המקומיות למאגר לוחיות הרישוי הלאומי, כך שלא יתאפשר להן לאכוף שכונות דלילות בתנועת רכבים. מוקדם יותר השבוע הממשלה חשפה בטעות שהיא מתכוונת להעביר את יישום המס על אריזות (כדי להפחית בפלסטיק) מ-2024 ל-2025. אתם יודעים, שזה יהיה על הלייבור. הרשימה, כמובן, חלקית בלבד.
תגובת נגד
אבל פעילי הסביבה הם ממש לא פראיירים. הם הזהירו את סונאק מפני מחאות ענק אם הוא ימשיך להתייחס לנושא הסביבתי כמו אל “כדורגל פוליטי”. הניסיון להעביר את מס האריזה למשמרת של הלייבור הרגיז את הארגונים הסביבתיים מאוד, שכן הדבר מראה שהפוליטיקאים לא מתעניינים בנושא הסביבתי ברגע שהוא מאיים על היכולת שלהם להגיע לשלטון. לפי הארגונים, לממשלה אין שום מנדט למסמס את הצעדים הירוקים האלו שכן מאבק במשבר האקלים היה הבטחת מצע של השמרנים בבחירות 2019. כעת, לדבריהם, נדרשים “אומץ ומנהיגות”.
אבל סונאק וסטארמר הם לא אנשים שהתוויות של “אומץ” ו”מנהיגות” הן הראשונות שתצמידו להם. אז מזל שיש גם מי שמנסים פשוט לשכנע אותם שזה ישתלם להם פוליטית. לכן, בכירים בקהילת העסקים ובקהילה המדעית מתריעים שוויתור על מדיניות ירוקה תהיה “התאבדות פוליטית”, שכן נוצר קונצנזוס שיש לשאוף לאפס פליטות עד 2050 ועל הצורך להימנע מעלייה של יותר ממעלה וחצי לעומת העידן הפרה-תעשייתי.
לסיכום
אחת הבעיות בדמוקרטיה הליברלית היא שלפעמים המדיניות הנחוצה היא לא זו הפופולרית. מייחסים לדוד בן-גוריון את האמירה: “אני לא יודע מה העם רוצה, אני יודע מה העם צריך”. הבעיה שכדי לקבל מנהיג שיעשה את מה שצריך, צריך קודם שירצו בו. וזה אומר שהמדיניות הירוקה – שמצד אחד ברור כמעט לכולם שהיא חשובה והכרחית ומצד שני לא פעם מאלצת אותנו לצאת מאזור הנוחות שלנו – מכניסה את הפוליטיקאים לדילמה. גם אם סטארמר בלבו מעוניין במדיניות ירוקה רדיקלית יותר ממה שגרינפיס רוצים, למי זה יעזור אם בגלל זה הוא יישאר באופוזיציה? כך אנחנו מקבלים פוליטיקאים שלטובת כמה קולות בטווח הקצר לא עושים מאמצים כדי להציל את הכדור בטווח הארוך.
X
Monday’s @EveningStandard #Twitter #cartoon pic.twitter.com/qJXZ6T8SPV
— Christian Adams (@Adamstoon1) July 24, 2023
כמובן, התשובה היא אומץ. סונאק, עם כל הביקורת עליו, עשה דבר אחד ראוי להערכה במרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון בשנה שעברה: הוא הבהיר מראש שהולכת להיות תקופה קשה כדי להילחם באינפלציה, שאחריה יהיה יותר טוב. השאלה עד כמה הוא מצליח בכך היא אחרת, אבל הפוליטיקאים נדרשים לרגע של אומץ. האם לדעתם משבר האקלים הוא משבר קיומי שחייבים לטפל בו עכשיו ומיד, גם אם יהיו לזה השלכות לא נעימות בטווח הקצר? אם כן, עליהם להגיד את זה בקול ברור, ולהבהיר שהם יעשו ככל הניתן כדי שייגרם כמה שפחות כאב. אבל אם הם מתקפלים בפני אנשים שלא רוצים (לעתים לא יכולים) להחליף את הרכב המיושן שלהם, למרות שלכולם ברורים הנזקים שזה עושה לתושבי לונדון בטווח הקצר, אז על הטווח הארוך באמת אין מה לדבר.