By: אוריה בר-מאיר Posted on
השר לענייני הגירה נגד וולט דיסני. אין מדובר כאן בסיפור מהסוג שמתרחש בפלורידה בימים אלו, אלא בהחלטה של השר רוברט ג’נריק (בתמונה) למחוק ציורים של דמויות מסרטים מצוירים מקירות של מרכז קליטה לפליטים, כדי לא להיות “מסבירי פנים” מדי לילדים שמגיעים לשם. הדבר העלה גבות רבות, לא רק בשביל חוסר האפקטיביות של מהלך כזה, אלא גם בגלל מה שנראה כמו רשעות לשמה. לא רק באופוזיציה תקפו את המהלך, אלא אפילו נייג’ל פרג’ שלרוב ידוע ברטוריקה הקסנופובית שלו. למרות ניסיונות עובדי המרכז להימנע ממילוי ההוראה, בסופו של דבר היא מולאה בשם הממשלה שנפלה שבי בידי הבייס | צילום: סיימון דייסון, דאונינג 10

ממשלת בריטניה רוצה להוריד את המוטיבציה של מבקשי מקלט שמגיעים דרך תעלת למאנש להמשיך ולהגיע לממלכה. לכן, למשל, היא החליטה לשלוח את מי שייכנסו שלא בצורה מסודרת (הליך שלא ממש קיים עבור פליטי רוב העולם שמבקשים להגיע לבריטניה) היישר לרואנדה ובלי אפשרות להתאזרח אי-פעם בבריטניה. התכנית הזו שנויה במחלוקת וכרגע מתמודדת עם אתגרים משפטיים. עניין קצת פחות שנוי במחלוקת הוא מחיקת ציורי קיר לילדים. וכשאני אומר שהעניין פחות שנוי למחלוקת, הכוונה היא שאתם מאוד תתקשו למצוא מישהו שתומך בזה.

מה בדיוק קרה?

הרבה מבקשי מקלט מגיעים לבריטניה מצרפת על סירות גומי קטנות דרך תעלת למאנש (ליותר פרטים). הדבר הפך לסוגיה מרכזית בבריטניה, וההבטחה “לעצור את הסירות” הפכה לאחת מחמש הבטחות המפתח של ראש הממשלה רישי סונאק.

כעת הכירו את רוברט ג’נריק, השר לענייני הגירה במשרד הפנים. מוקדם יותר השבוע (ג’) פורסם בעיתון i שג’נריק ביקש מעובדים במרכז קליטה לפליטים בקנט למחוק עם צבע ציורי קיר של בעלי חיים ודמויות מסרטים מצוירים (לדוגמה, מיקי מאוס, פו הדוב ובאלו מ”ספר הג’ונגל”) בטענה שהם יוצרים אווירה “מסבירת פנים” מדי עבור הילדים. לפי אנוור סולומון, מנכ”ל מועצת הפליטים, ג’נריק נתן את ההוראה בזמן ביקור במרכז מוקדם יותר השנה. באותו ביקור, לפי פרסומים מוקדמים יותר, ג’נריק דרש להוריד כל סימן מסביר פנים כדי להבהיר שמדובר במוסד לאכיפת חוק ולא חלילה במרכז קליטה.

דיי ברור למה זה צעד שבמקרה הטוב מעלה גבה. ראשית, עוד לא נולד מבקש המקלט, או לחלופין המהגר הבלתי חוקי, שיחליטו אם להגיע לבריטניה בגלל ציורי קיר. שנית, הציורים האלו נועדו לסייע טיפה לילדים בודדים שהגיעו לבריטניה שלא בטובתם. להעניש את הבגירים שמגיעים שלא במסלול המסודר זה דבר אחד, אבל להעניש ילדים זה במקרה הטוב מיותר. על כך סולומון אמר ש”האווירה העוינת”, הכינוי שניתן למדיניות האנטי-מהגרים לא חוקיים של ת’רזה מיי מימיה כשרת הפנים, השתרשה כל-כך ש”איבדנו את האנושיות”.

כמובן, הרצון של ג’נריק לא להיראות מסביר פנים מדי לא קשור למבקשי המקלט עצמם, אלא לבייס של המתפקדים השמרנים. ג’נריק מקווה שאם הוא יראה מספיק קשיחות כלפי מבקשי המקלט שמגיעים בסירות קטנות שחוצים את תעלת למאנש, אז לפחות יוכל לשכנע את הבייס שהממשלה פועלת בעניין ועושה ככל שביכולתה כדי לקיים את ההבטחה. בני האדם שמושפעים ממחוות ריקות כאלה פשוט “נקלעו לסיטואציה” מבחינתו. לא במקרה אחד מעובדי המדינה במשרד הפנים היה תחת הרושם שג’נריק מנסה להתחרות בשרת הפנים סואלה ברוורמן, שיכולה לגרום להרבה גורמי ימין להיראות כמו פעילי אמנסטי, על תואר השר הקשוח ביותר.

הסערה

לא חשבתם, אני מניח, שפרסום כזה עבר בשקט. סטיבן קינוק, מקבילו של ג’נריק בממשלת הצללים של הלייבור, אמר: “זה סימן לממשלת כאוטית במשבר, שהגישה הכושלת שלהם מבשרת שכל מה שנשאר להם אלו דיבורים קשוחים וצעדי מדיניות מרושעים ונוקשים”. איווט קופר, שרת הפנים בממשלת הצללים, טענה שהדבר מראה שהממשלה “איבדה כל זכר להגינות או אנושיות בסיסיות”. הליברל-דמוקרטים צייצו: “זה הסוג הגרוע ביותר של נבזות טריוויאלית – שר מיקי מאוס שמוחק את מיקי מאוס”.

אבל התנגדות מהאופוזיציה זה בגדר אקסיומה כמעט. פחות מובנת מאליה היא התנגדות מבית. אמנם רישי סונאק גיבה את ג’נריק, תוך היצמדות לקו המאוד תמוה שהדבר אמור לסייע למנוע ממשפחות נוספות לחצות את תעלת למאנש בעתיד. אבל הרבה מאוד שמרנים לא. הלורד טימות’י קירקהופ ביקר את המעשה ואמר שהדבר נוגד את ההיסטוריה הבריטית של “ידידותיות ופתיחות” (כשזה מגיע לפליטים, אפשר להתווכח על כמה זה נכון). יועץ לשעבר של השמרנים תיאר את הצעד כ”פאקינג חרפה”. כמו כן, לפי מקורות של ה-i, גם לא מעט חברי פרלמנט שמרנים נשארו “נחרדים” אל מול הידיעה על הוראתו של ג’נריק.

והיום (ש’) אפילו נייג’ל פרג’ גינה. פרג’, למי שלא מכירים או זוכרים, היה ראש מפלגת UKIP, הפרצוף של הברקזיט לצד בוריס ג’ונסון, אנטי-הגירה, פופוליסט במשרה מלאה ומי שלאחר הברקזיט הפך את המלחמה בחוצי התעלה לפרויקט החדש שלו. בכל מקרה, הוא אמר על החלטתו של ג’נריק שהיא “קצת מרושעת”. אין על אנדרסטייטמנט בריטי. עוד הוסיף פרג’ ש”הילדים האלו הם רק כלי משחק במפעל קרימינלי”. כמובן, הדברים לא אמורים להפתיע יותר מדי את מי שזוכרים שבעבר פרג’ ביקר אלמנטים במדיניות האווירה העוינת של ת’רזה מיי כ”בלתי נעימים”, ופרש ב-2018 מ-UKIP בטענה ל”קיבעון” אנטי-מוסלמי של הנהגת המפלגה. נייג’ל פרג’ הוא אמנם לא בדיוק סניף של עמותת אליפלט, אבל אפילו לו יש כמה קווים אדומים.

מימוש מדיניות

למחרת החשיפה המקורית (ד’), ב-i דווח גם שעד לפרסום אותן שורות עובדי משרד הפנים לא בדיוק הגיעו לממש את מדיניות השר. העובדים במרכז הקליטה היו “מזועזעים” מההוראה אותה תיארו כ”מרושעת” והחליטו לנסות דרכים שונות כדי להימנע ממימושה. נכון לעכשיו דוברות הממשלה לא יודעת אם ג’נריק מתכוון להתעקש עם עובדי המרכז על מימוש ההוראה.

כמובן, הממשלה תפסיד כך או כך: אם ג’נריק יתעקש, הרי שזה רק עניין של זמן עד שתופיע קריקטורה שלו כג’אפר רודף אחרי ילדי פליטים (למרות שייתכן שפרופ’ רטיגן הוא רשע דיסני מתאים יותר). לעשות דבר כזה במהלך ביקור במרכז זה דבר אחד. להתחיל לרדוף אחרי העובדים כשכולם מסתכלים זה כבר עניין אחר ויצייר את הממשלה באופן רע, גם בבית וגם בחו”ל. אבל אם הוא יעזוב את העניין, הוא לא רק ייראה כמי שמתקפל, אלא גם כמי שנותן לעובדי המדינה הלא-נבחרים לנהל אותו מהדרג הנבחר. בהתחשב בכך שהממשלה מנסה לפנות לחלקים הפופוליסטיים בקרב מתפקדי המפלגה השמרנית, גם זה עלול להציב אותה בבעיה.

בסופו של דבר ג’נריק החליט להתעקש ושלשום (ה’) פורסם שמשרד הפנים עבר בצבע על הציור של מיקי מאוס. בארגוני הסיוע לפליטים תהו: “אם מיקי מאוס ‘מסביר פנים’ מדי עבור השרים, השאלה היא במה הם יחליפו אותו כדי להחדיר פחד וטראומה בילדים מבקשי מקלט – מליפיסנט? אורסולה? אולי אפילו קרואלה עצמה?”. האחרון הוא רפרנס לשרת הפנים סואלה ברוורמן, שלא פעם מכונה “סואלה דה ויל” או לחלופין “קרואלה ברוורמן”. הקריקטורות כמובן, הגיעו.

בשביל מה כל זה?

במובנים רבים, הממשלה הפכה לשבויה של בייס המתפקדים השמרניים. חשוב לומר: לא מדובר בבייס המצביעים, שמתון בהרבה, אלא בבייס המתפקדים. אמנם השבי הזה אינו מוחלט, וככה הלכה מחיינו הצעת החוק של שר המשפטים לשעבר דומיניק ראב שמטרתה הייתה צמצום הביקורת השיפוטית על הממשלה, למרות שכנראה בבייס היו שמחים עליה. ובכל זאת, הרבה מאוד ממעשי הממשלה הזו נועדו פשוט לרצות את הבייס.

הסיפור הוא פשוט: במרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון כראש המפלגה השמרנית בקיץ 2022 ליז טראס הלכה על קו פופוליסטי משהו, שתייג את שירות המדינה ואת התקשורת כאויבים, בעוד סונאק ניסה ללכת על קו שלא היה חף ממאפיינים פופוליסטיים אבל היה הרבה יותר מיינסטרימי. כידוע, טראס בסוף ניצחה, ולולא נאלצה להתפטר וסונאק היה מצליח להימנע מתחרות במרוץ להחליפה לא בטוח שהיה מגיע לראשות הממשלה. המסקנה ברורה: הבייס רוצה פופוליזם. סונאק עדיין נמנע מפופוליזם בהרבה מאוד מובנים, כמו הכלכלה, אבל חברי הפרלמנט הפופוליסטים במפלגה קיבלו יד הרבה יותר חופשית.

ומה שמקבלים זה הוראות כמו אלו שג’נריק מחלק. כאלה שאין בהן שום טעם חוץ מהכאה מאצ’ואיסטית על החזה והפגנת רשעות כלפי ילדים כדי להראות שאין שום אדם שיחצה את תעלת למאנש בסירה ויזכה למידת הרחמים, בלי קשר למגדר או גיל. האם יש ולו סירה אחת שלא תעזוב את חופי צרפת לכיוון חופי בריטניה בגלל ההוראה הזו? אבל ג’נריק יוכל לספר לבייס בשעת הצורך שהוא היה קשוח עם הילדים האלו ולא היה “מסביר פנים” מדי. פתרונות אמיתיים? זה ליום אחר כבר.

Categories: חוק וסדר Tags: , , ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *