פוסט אורח: אתמול (ה’) בית המשפט הגבוה פסק בנושא עתירתה של ממשלת בריטניה נגד ועדת החקירה לקורונה בעניין העברת ההתכתבויות של ראש הממשלה לשעבר בוריס ג’ונסון. הממשלה טענה שהרבה מהחומרים שם לא רלוונטיים לעבודת הוועדה, ואילו ראשת הוועדה הברונית האלט גרסה שהיא אמורה להחליט בעניין. בית המשפט דחה את עתירת הממשלה, כך שהיא תיאלץ להעביר את ההתכתבויות כולן. מתן גולדבלט מהבלוג de iuribus מספק ניתוח לפסק הדין ולהשלכותיו על מקרים דומים עתידיים | צילום: ז’זו קרניירו
בית המשפט הגבוה בלונדון דחה אתמול עתירה של משרד ראש הממשלה נגד ועדת החקירה למגפת הקורונה. בית המשפט קבע שהמשרד צריך להעביר לוועדה התכתבויות בוואטסאפ של בוריס ג’ונסון מימיו בראשות הממשלה. הוועדה טענה שיש שם חומר רב שדרוש לעבודתה. המשרד טען שחלק מהחומר אינו קשור לחקירה, ולכן אי אפשר לבקש אותו. בית המשפט העדיף את עמדת הוועדה – שג’ונסון עצמו הסכים לה.
דרישת החומר
ראש ממשלת בריטניה אז, בוריס ג’ונסון, הקים במאי 2021 ועדת חקירה לתגובה של בריטניה למגפת הקורונה ולהשפעה של המגפה על בריטניה. לראשת הוועדה – ולמעשה לחברה היחידה בה – התמנתה הברונית הת’ר האלט, לשעבר סגנית נשיא המחלקה הפלילית בבית המשפט לערעורים של אנגליה ו-וויילס. הנושאים שהוועדה בודקת רחבים מאוד. האלט חילקה את העבודה לכמה יחידות ודנה בהן במקביל.
יחידה 2 עוסקת בנושאי ליבה של קבלת החלטות ושל משילות פוליטית בבריטניה ובחלקיה השונים (סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד). כמו בכל יחידה, הוועדה ביקשה לקבל חומרים שנוגעים לתחום. בין היתר, היא ביקשה התכתבויות, יומנים ומחברות של בוריס ג’ונסון מ-1 בינואר 2020 ל-24 בפברואר 2022. ג’ונסון התרצה לבסוף והעביר למשרד ראש הממשלה את החומר שבידיו. למשל, הוא העביר הודעות ואטסאפ רק ממאי 2021. התברר שאז הוא החליף טלפון נייד בעקבות פרצה במכשיר הישן.
המחלוקת
משרד ראש הממשלה סירב להעביר חלק מאותן התכתבויות בוואטסאפ. אוריה הסביר סיבות מעשיות, אבל כרגע חשובה הסיבה הרשמית: לא כל מה שמופיע שם נוגע לעבודת הוועדה. למשל, יש בחומר מידע אישי, ומסירתו תפגע בזכות לפרטיות. לכאורה, זו לא בהכרח סיבה טובה. הוועדה אמורה לשמור בסוד מה שמגיע אליה ושאינו נוגע לחקירה. החומר לא יתגלה, ולכן אין סכנה שייחשף לציבור חומר מסווג או מידע אישי. למעשה, המחלוקת המשפטית אחרת.
לפי סעיף 21(2)(b) לחוק ועדות חקירה מ-2005, יושב ראש ועדת חקירה רשאי להורות לכל אדם למסור חומר שקשור לְעניין שהוועדה בודקת. כאמור, האלט הורתה למסור חומר כזה. אבל מי יחליט איזה חומר קשור לעניין שהוועדה בודקת? הוועדה אמרה: אני אחליט; החומר שביקשתי נראה לי קשור; אחרי שיגיע אליי, אמיין אותו בעצמי. משרד ראש הממשלה אמר: לא, אני אחליט עבורך מה מתוך החומר שברשותי קשור למה שאת בודקת, ואמסור רק אותו.
הוועדה לא הייתה משועשעת. היא איימה לפנות לבית המשפט הגבוה כדי שיחייב את המשרד למסור את החומר. אבל לפני שחלף המועד האחרון למסור אותו, המשרד היכה מכה מקדימה. הוא עתר בעצמו נגד הוועדה ב-1 ביוני.
העתירה
העתירה הייתה צעד חריג מאוד. עתירה של משרד ממשלתי אינה דבר יום ביומו. ודאי לא עתירה נגד ועדת חקירה. בטח לא נגד ועדת חקירה שהוא עצמו הקים. צעד חריג מאוד, אבל לא תקדימי. בעבר משרד הביטחון עתר נגד ועדת החקירה לאירועי “יום ראשון העקוב מדם” בצפון אירלנד.
בכל זאת, יש כאן כמה היבטים אירוניים. ראשית, הממשלה ביקשה להחליש את החוק שמגן על זכויות אדם – וכעת טענה שאסור לפגוע בזכות לפרטיות. שנית, הממשלה תכננה לצמצם את הביקורת השיפוטית של בתי המשפט על פעולות הרשויות – אבל הגישה בעצמה עתירה לביקורת שיפוטית. שלישית, בוריס ג’ונסון מינה את הוועדה – והוא עצמו לא נהג בשיתוף פעולה מלא איתה.
ההיבט האחרון נמוג מהר מאוד. יום לאחר הגשת העתירה הודיע ג’ונסון שמבחינתו אפשר למסור לוועדה את כל מה שביקשה. לעומתו, משרד ראש הממשלה לא שינה את עמדתו. הוא עמד על העתירה. מה הוא טען בה?
משרד ראש הממשלה טען שהבקשה לקבל חומר הייתה רחבה מדי. היא הקיפה חומר שחלקו אינו נוגע לעבודת הוועדה. מכאן המשרד גזר שתי טענות משפטיות. ראשית, הבקשה חורגת מהסמכות של הוועדה. כאמור, לפי סעיף 21, הוועדה מוסמכת לדרוש חומר שקשור למה שהיא בודקת. לכן אי אפשר לבקש לקבל גם חומר אחר. שנית, גם אם יש סמכות, ההחלטה לא סבירה (במונחים של המשפט המנהלי באנגליה: לא הגיונית, irrational). לא סביר לחשוב שכל החומר שהתבקש נוגע לעבודת הוועדה או עשוי לנגוע לעבודתה.
פסק הדין
בית המשפט הגבוה נתן אתמול את פסק דינו. שלב מקדמי בעתירה מנהלית הוא לקבל רשות לנהל אותה. גם בארץ יש מנגנון דומה: בעתירה לבג”ץ, למשל, צריך לקבל צו על תנאי כדי שבית המשפט יוכל לקבל את העתירה לגופה (וגם אז לא בטוח שיקבל אותה). השופט דינגמנס והשופט גרנאם נתנו בפסק הדין רשות לדון בעתירה. הם כתבו שעולות כאן שאלות לגבי הפרשנות של סעיף 21 לחוק ועדות חקירה. ראוי להשיב עליהן.
לגוף העניין השופטים דחו את הטענות של משרד ראש הממשלה. לוועדת חקירה יש שיקול דעת לערוך “מסע דיג” אחרי מסמכים. כלומר, היא רשאית לבקש מסמכים על בסיס הערכה מושכלת-אך-משוערת שהם נוגעים למה שהיא חוקרת. חוק ועדות חקירה מכיר באפשרות שהוועדה תקבל חומר ובדיעבד יתברר שאינו נוגע לחקירה. סיבות אלו ועוד הביאו למסקנה שהוועדה מוסמכת לבקש חומר מסוג מסוים גם אם חלקו צפוי להיות לא קשור למה שהיא בודקת. כך היא עשתה כאן.
יושבת ראש הוועדה הייתה רשאית לקבוע שהחומר המבוקש נוגע למה שהוועדה חוקרת. לראיה: המשרד הסכים ששני שלישים מהחומר קשורים לעניין. נוסף על כך, יש הליך מיוחד לבחון אם חומר נוגע לעבודת הוועדה. גם הוא תומך במסקנה שהוועדה פעלה בסבירות.
כאמור, בית המשפט דחה את העתירה. אבל הוא דן גם בהליך המיוחד לבחון חומר, ויש כאן פתח להתנהלות בעתיד. לפי סעיף 21(4) לחוק ועדות חקירה, מי שנדרשה למסור מידע לוועדת חקירה, יכולה לטעון שבנסיבות העניין לא סביר לדרוש ממנה להיענות לדרישה. השופטים ציינו שהיעדר נגיעה של מסמך מסוים לחקירת הוועדה עשוי להיות טיעון תומך בבקשה כזו. כלומר, אפשר לטעון שמתוך קבוצת מסמכים שהוועדה ביקשה, אחד או יותר אינם נוגעים למה שהיא חוקרת. יושבת ראש הוועדה תדון בבקשה. צפוי שהיא תעיין במסמך המדובר ותחליט אם הוא נוגע לחקירה.
מה הלאה?
ועדת החקירה מנתה שש יחידות נושאיות שהיא חוקרת: ארבע היא בודקת עכשיו, ושתיים נוספות שתחקור בעתיד. היא צפויה להודיע על יחידות נוספות. בקצרה, העבודה שלה ארוכה. המחלוקת על התכתבויות הוואטסאפ של בוריס ג’ונסון עוסקת בחלק זעיר מהחומר שהוועדה תאסוף. אבל פסק הדין סייע לוועדה – כמו לוועדות חקירה אחרות – להתנהל בעתיד בשיקול דעת מרבי בעניין איסוף חומר שדרוש לה.
משרד ראש הממשלה כבר הודיע שימלא אחר ההוראות בפסק הדין ויעבוד בשיתוף פעולה עם ועדת החקירה בנוגע לסידורים המעשיים. במילים אחרות, הוא לא יערער על פסק הדין. נראה שהוא ישתמש בהליך לפי סעיף 21(4). ההליך יאפשר לו – ולכל גורם אחר – להשיג לפני הברונית האלט על הוראות שלה למסור מידע. אבל היא שתחליט אם המידע נוגע לחקירת הוועדה. במחלוקת המשפטית בעניין – ניצחה הוועדה.
היעדר ערעור פירושו שכרגע המילה האחרונה נתונה לבית המשפט הגבוה. הוא אינו הערכאה הגבוהה ביותר בבריטניה. אבל גם לפסקי דינו יש משקל. לכן יכול להיות שפסק הדין מאתמול יהפוך בפועל לתקדים בסוגיה.
לדעתי, ההחלטה של בית המשפט הגיונית מאוד. המחזיקים בחומר לא יודעים בהכרח אילו נושאים וכיווני חקירה הוועדה בודקת. לפעמים היא תעדיף לא לחשוף בינתיים את כולם, כדי שלא ישבשו את חקירתה. הם עלולים לסנן בשגגה חומר שהוועדה צריכה לקבל. חוץ מזה, אם המחזיקים בחומר יחליטו מה מתוכו נוגע לחקירת הוועדה, הם עלולים להשתמש בתירוץ “לא נוגע לחקירה” כדי להסתיר מפניה חומר שדרוש לה. פסק הדין מאפשר לוועדה לפעול ביעילות ומונע קשיים באיסוף החומר, מצד אחד, ומבהיר כיצד לפתור בעיות במקרים מתאימים, מצד שני.