יש תוצאות סופיות מהבחירות המקומיות בצפון אירלנד והגיע הזמן לנתח. שין פיין הצליחה להפוך למפלגה הגדולה ביותר בשלטון המקומי, שנה לאחר שהגיעה לאותו מעמד באסיפת צפון אירלנד. ה-DUP נשארה במקום, מצב טוב בהרבה ממה שחזו לה על רקע השיתוק שגרמה במוסדות השלטון של צפון אירלנד. מפלגת הברית המשיכה במיצובה ככוח השלישי בצפון אירלנד, כזה שלא מעוניין לעסוק כל היום בשאלת ההשתייכות של האזור. בינתיים מפלגות רבות, כמו ה-UUP וה-SDLP חוו הידרדרות מהירה שלא ברור איפה הסוף שלה. ומה מכאן? בהיעדר ענישה רצינית של האלקטורט את ה-DUP, לא נראה שאנו עומדים בפני סוף לשיתוק הפוליטי שצפון אירלנד חווה כבר יותר משנה | צילום: שין פיין

אז גם הבחירות המקומיות בצפון אירלנד מאחורינו ויש הרבה על מה לדבר. בעיקר לא ברור את מי ניתן להכתיר כמנצח/ת: את ראשת שין פיין בצפון אירלנד מישל אוניל, שהובילה את המפלגה שלה להיות הגדולה ביותר בשלטון המקומי? את ראש ה-DUP ג’פרי דונלדסון, שהראה שהקהל היוניוניסטי ממש לא מפחד משיתוק המוסדות בסטורמונט? או אולי את ראשת מפלגת הברית נעמי לונג, שממשיכה למצב את המפלגה ככוח חדש במערכת הפוליטית של צפון אירלנד? ואולי את שלושתם? דבר אחד בטוח: אין תחושה שאנחנו קרובים לסיום המבוי הסתום בצפון אירלנד.

התוצאות

נתחיל, כמובן, בתוצאות. אזכיר שני דברים לגבי השיטה הצפון אירית שחשוב לדעת לטובת קריאת הטבלה. ראשית, שבמסגרת שיטת ההצבעה, שמכילה הצבעה לכמה עדיפויות, נהוג לציין את שיעור הקולות שכל מפלגה קיבלה בעדיפות הראשונה. שנית, שזה אולי לא נחוץ לרשויות המקומיות, אבל בבחירות לאסיפת צפון אירלנד החלוקה של המפלגות היא ליוניוניסטים (תומכים בהישארות בממלכה המאוחדת), לאומנים (תומכים בהצטרפות לרפובליקה האירית) ולא מזדהים (לא מתעסקים בשאלה הזו).

מפלגה

גושחברי מועצהשינוי מ-2019שיעור קולות בעדיפות הראשונהשינוי מ-2019 (נקודות אחוז)
שין פיין

לאומני

144

39+

30.9%

7.7+

DUP

יוניוניסטי

122

0

23.3%

0.8-

מפלגת הברית

לא מזדהה

67

14+

13.3%

1.8+

UUP

יוניוניסטי

54

21-

10.9%

3.2-

SDLP

לאומני

39

20-

8.7%

3.3-

TUV

יוניוניסטי

9

3+

3.9%

1.7+

המפלגה הירוקה

לא מזדהה

5

3-

1.7%

0.4-

אנשים לפני רווחים

לא מזדהה

2

3-

1%

0.4-

Aontú

לאומני

0

1-

0.9%

0.2-

אחרים208-5.3%

המנצחת הברורה

אין ספק ששין פיין שיחקה אותה בגדול. אחרי שבשנה שעברה הפכה למפלגה הגדולה ביותר באסיפת צפון אירלנד, כעת היא גם המפלגה הגדולה ביותר בשלטון המקומי של צפון אירלנד. למעשה, ההישג הפעם אפילו מרשים יותר מבשנה שעברה: אז עיקר ההצלחה שלה לא נבע מעלייה אדירה בקולות שניתנו למפלגה (1.1 נקודות אחוז), אלא בעיקר מזה שה-DUP נחלשה. הפעם המפלגה הוסיפה לעצמה עשרות מושבים חדשים ולא פחות מ-7.7 נקודות אחוז בקול הפופולרי. עם זאת, יצוין, שין פיין לא הביאה את עצמה למקום הרבה יותר גבוה בקול הפופולרי לעומת הבחירות לאסיפה בשנה שעברה (29%). הדבר בעיקר מצביע על כך שהתמיכה במפלגה התחזקה מעט במהלך השנה האחרונה. מה שהביא לעלייה החדה הזו הייתה שבבחירות המקומיות של 2019 המפלגה הגיע נמוך יותר מאשר בבחירות לאסיפה של 2017, כך שבבחירות כעת היה פער גדול יותר לכסות עליו.

מנצחת אבל אחרת

עוד מפלגה שטענה לניצחון הייתה ה-DUP, ולא בלי צדק. למרות החששות והתחזיות שהיא תינזק קשות, בגלל ההחרמה שלה את אסיפת צפון אירלנד והצבת מחסום בפני הקמת ממשלה לאזור (זאת על רקע התנגדותה להסדרי הברקזיט בצפון אירלנד), היא בסך הכל שרדה יפה. מבחינת חברי מועצה היא נשארה במקום, ואיבדה פחות מנקודת אחוז בקול הפופולרי. למעשה, כפי שהצביע ראש המפלגה ג’פרי דונלדסון, ביחס לבחירות לאסיפה בשנה שעברה מדובר בשיפור (שתי נקודות אחוז). כלומר, נראה שבסך הכל הקהל לא העניש את המפלגה על כך שהמערכת הפוליטית משותקת כבר למעלה משנה. אם נוסיף לזה את ההצלחה היחסית של ה-TUV (שהכפילה פי 1.5 את התמיכה בה), שנוקטת בקו נוקשה עוד יותר מזה של ה-DUP, הרי שבכלל נקבל שהחרמת המוסדות הפוליטיים הביאה ליותר שכר מאשר עונש.

בונה כוח

וגם מפלגת הברית ממשיכה לבנות את עצמה ככוח השלישי בפוליטיקה הצפון אירית. אמנם מדובר בירידה קטנה מהשנה שעברה, אבל רק של 0.2 נקודות אחוז. היא אמנם לא זכתה בעלייה כמו של שתי המפלגות שמעליה (ביחס לשנה שעברה), אבל היא ממצבת את עצמה ככוח שלא ניתן להתעלם ממנו. גם עלייה של יותר מ-25% במספר חברי המועצה זה לא משהו שהולך ברגל. נראה שיש כוח לא מבוטל, שבמונחים ישראליים שוויו כ-16 מושבים בכנסת, שלא רוצה להתעסק בשאלה של הממלכה או הרפובליקה, אלא בחיים עצמם. זו לא הקפיצה שהם קיבלו בשנה שעברה (בהשוואה ל-2017), אבל זה בעיקר נובע מכך שבשלטון המקומי המפלגה החלה לעלות כבר בבחירות של 2019, כך שהפער לכסות עליו היה יותר נמוך. ובכל זאת, גם פה נעשתה עלייה יפה מהמקום החמישי ב-2019 למקום השלישי כעת.

אלו שהפסידו

אבל אין מנצחות בלי מפסידות. במקרה הזה מדובר קודם כל ב-UUP היוניוניסטית וה-SDLP הלאומנית. הראשונה איבדה 28% מחברי המועצה שלה, והשנייה 33.9%. זה המון. המפלגות האלו פשוט דיממו חברי מועצה. בכל מה שקשור לגושים שכן מזדהים, נראה שהמפלגות המתונות יותר פשוט נמחקות. הסיבה, כמובן, ברורה: הן מפסידות בוחרים לשני הצדדים. המצביעים שמעדיפים קו נוקשה יותר עברו ל-DUP וה-TUV או לשין פיין בהתאם לגוש. המתונים יותר, אלו שכנראה שאלת ההשתייכות של צפון אירלנד פחות בוערת בהם, עברו לגוש הלא מזדהה. דבר דומה קרה גם בבחירות בשנה שעברה, מה שמעיד על כך שאם שתי המפלגות האלו לא יתעשתו, הימים בהם מפלגה הייתה יכולה להיות גם פרגמטית ומתונה וגם להזדהות באופן מובהק עם אחד הגושים יחלפו במהירות. הציבור הפרגמטי מעדיף מפלגה שלא מתעסקת בשאלה הזו בכלל, והציבור שמתעסק בשאלה הזו מעדיף מפלגה שהולכת עד הסוף.

דאג ביטי
נמצא בבעיה. ראש ה-UUP דאג ביטי (צילום: אסיפת צפון אירלנד)

גם בתוך הגוש הלא מזדהה היו בעיות: המפלגה הירוקה ואנשים לפני רווחים הפסידו יחד כמעט חצי מסך חברי המועצה שהיו להן. מפלגת הברית משתלטת על הגוש הזה ולא משאירה הרבה מקום למפלגות האחרות. גם חברי מועצה עצמאיים, כאלו שנטולי השתייכות מפלגתית, איבדו יותר מ-20% מחברי המועצה שלהם.

הסיפור הגושי

על פניו הלאומנים פתחו פער קטן על פני היוניוניסטים: הם קיבלו 40.5% מהקולות, לעומת 38.1% ליוניוניסטים. זה בעל חשיבות, כיוון שבאיזשהו שלב בחייה של צפון אירלנד, כשייראה שיש סיכוי משמעותי לרוב שיצביע בעד אחדות האי האירי, ממשלת בריטניה תצטרך לקיים משאל עם בנושא. לכאורה, אינדיקציה אחת מני רבות שאנחנו בדרך לשם. אבל ההסתכלות הזו לבדה תהיה בעייתית: שיעור ההצבעה במעוזים היוניוניסטים היה נמוך משהו. פירוש הדבר הוא שייתכן מאוד שאם יתקיים משאל עם היום אותם יוניוניסטים שנעדרו מהבחירות המקומיות יגיעו להצביע וינצחו את הלאומנים.

אבל הדבר גם מעמיד שאלות בפני המפלגות היוניוניסטיות: ג’פרי דונלדסון הודה שיש צורך בחשבון נפש של הגוש היוניוניסטי כדי להבין למה זה קרה. אפשרות אחת, כמובן, היא דרך להעניש את ה-DUP על שיתוק המוסדות אבל בלי לתגמל אף מפלגה אחרת. כלומר, יכול להיות שהציבור היוניוניסטי פחות מרוצה ממה שניתן לחשוב משיתוק המוסדות. אבל אם כן, זו דרך מאוד גרועה לשלוח את המסר הזה, בהתחשב בכך שלא נגרם לשתי מפלגות הקו הנוקשה איזשהו נזק משמעותי.

מה עכשיו?

בשין פיין טוענים שתוצאות הבחירות וההצלחה שלה מראה בבירור שהציבור מעוניין להחזיר את אסיפת צפון אירלנד לתפקוד. זו פרשנות הוגנת, אבל ג’פרי דונלדסון לא מקבל אותה. לדבריו, שין פיין התחזקה בעיקר הודות להתרסקות המתמשכת של ה-SDLP, ועובדה שהמפלגה שלו הצליחה לזכות ביותר קולות לעומת השנה שעברה. לכן, הוא אומר, כרגע הוא לא מתכוון לאפשר הקמת קואליציה בסטורמונט, עד שיתוקנו הבעיות בהסדר הברקזיט שבגללן המפלגה משתקת את המוסדות מלכתחילה.

או במילים אחרות, שין פיין אולי נהנית מירח הדבש שלה בשלטון המקומי, אבל כשזה קשור לניהול של צפון אירלנד כולה לא נראה שמישל אוניל הולכת להיות השרה הראשונה בקרוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *