“עיכובים בברקזיט” אלו מילים שנשמעות כמו כותרת מ-2019, אבל אנחנו מדברים פה על חדשות ממש מהשבוע. לאחר שהממשלה שאפה לבטל יותר מ-4,000 חוקים מתקופת החברות באיחוד האירופי עד סוף 2023, כעת שרת העסקים והסחר קמי בדנוק (בתמונה) הודיעה שהממשלה נסוגה לאחור ומגבילה את עצמה ל-600 חוקים. האגף הברקזיטרי במפלגה השמרנית הלין על כך שהממשלה זונחת את ההבטחה לקחת שליטה על ספר החוקים הבריטי. באופוזיציה, למרות ששמחים על כך שהממשלה עברה למספר יותר מחובר עם המציאות, עדיין מבקרים את הצעת החוק שדרכה הדבר אמור להיעשות, שכן היא תיתן כוח לא סביר לממשלה ותיצור סבך משפטי גדול. כעת הצעת החוק עוברת לבית הלורדים, ושם כבר מוכנים לעשות את המוות להצעת החוק הזו. והפעם הממשלה נמצאת מולם בעמדת נחיתות | צילום: משרד האוצר הבריטי
העבודה על הברקזיט לא תמה לעולם, והממשלה הזו החליטה שהעבודה עליו תיקח קצת יותר זמן. הפעם ענייננו בזניחת ההבטחה להיפטר מכל תקנות האיחוד האירופי שעוד חלות בה עד סוף 2023. הזניחה נעשתה מטעמים פרקטיים, אבל את האגף ההארד-ברקזיטרי במפלגה השמרנית הפרקטיקה רחוקה מלעניין, כך שרישי סונאק שוב מוצא עצמו בבעיה מול המפלגה שלו.
רגע, הברקזיט לא נגמר?
ובכן, בריטניה אינה חברה באיחוד האירופי יותר והיא לא כפופה יותר להחלטותיו. אבל לא ציפיתם שברגע אחד אלפי חוקים ותקנות מימי האיחוד פשוט יפסיקו להיות בתוקף ויכניסו את המדינה לכאוס משפטי, נכון? טוב, אולי נייג’ל פרג’ ציפה, אבל העולם לא עובד ככה, ולכן חוקי האיחוד שהיו בתוקף לפני שבריטניה יצאה ממנו עודם בתוקף גם בבריטניה. לפי ספירה של הממשלה, מדובר בכ-4,800 חוקים.
אבל האם בשביל זה בריטניה יצאה מהאיחוד? כדי להשאיר את החוקים האלו במקומם? אפילו עצם המחשבה מקוממת. לכן, כשליז טראס נהייתה לראשת הממשלה בספטמבר 2022 היא ושר העסקים שלה ג’ייקוב ריס-מוג הגו את הצעת חוק חוקי האיחוד התקפים (Retained EU Law Bill). מה הצעת החוק הזו אומרת? בגדול, שעד ה-31 בדצמבר 2023 כל חוקי האיחוד שנשארו בתוקף יבוטלו (מה שזכה לכינוי “סעיף השקיעה”). כמובן, יש החרגות: הממשלה יכולה להחליט שהיא רוצה לשמר חוק מסוים, בשלמותו או עם תיקונים. לחלופין, היא יכולה להחליט להאריך אותו עד ה-23 ביוני 2026 (חגיגות העשור למשאל העם על הברקזיט). בנוסף, חוקים הקשורים לרגולציות פיננסיות יטופלו בחוק נפרד (הצעת החוק נוגעת ליותר מ-4,000 חוקים). השינויים לחוקי האיחוד ייעשו באמצעות חקיקה משנית.
ביקורת על הצעת החוק
הצעת החוק זכתה להרבה מאוד ביקורת. ראשית, היא נותנת המון כוח לממשלה. למרות שמדובר בחקיקה, מי שתחליט אילו חוקים יישארו ואילו לא היא הממשלה. מי שתחליט אם להאריך חוק או לא היא הממשלה. מי שתשנה חוקים שיוחלט להשאיר היא הממשלה. הפרלמנט, שגם ככה הבית התחתון והמכריע שלו נמצא בשליטת הממשלה, לא מקבל שום סיי בתהליך. לתת כזה כוח בנוגע לאלפי חוקים לרשות המבצעת זה משהו מאוד חריג שמעצים את כוחה באופן שלרבים נראה לא סביר, בעיקר בהתחשב בזה שתומכי הברקזיט דיברו גבוהה גבוהה על עיקרון ריבונות הפרלמנט כל הזמן.
שנית, במישור הפרקטי, נטען שהצעת החוק הזו מהירה מדי. לעבור על 4,000 חוקים עד לסוף 2023 ולהחליט מה צריך ללכת, מה להישאר ומה לקבל הארכה זו משימה קשה למדי. לכן רבים טוענים שחייבים דדליין סביר יותר.
שלישית, יש חשש מהחוקים שיושלכו לפח. האיגודים מודאגים מכך שחוקים להגנת עובדים יתבטלו, וארגוני סביבה חוששים שדבר דומה יקרה לחוקים סביבתיים. צריך לזכור שהצעת החוק לא יוצרת מצב בו הממשלה אמורה להציג תחליף לכל חוק שיבוטל, אלא יוצרת מצב בו מתחילים כמעט מאפס בכל התחומים וצריכים לחוקק מההתחלה.
חריקות
כבר בחודש שעבר החלו להישמע חריקות. בתחילת אפריל האובזרוור חשף שבממשלה – שכזכור כיום עומד בראשה רישי סונאק – עובדים על נסיגה לאחור. הסיבה: בית הלורדים. כזכור, בגלל שמדובר בבית לא נבחר עם מינוי לכל החיים, חברי הבית מרשים לעצמם לא להתחשב יותר מדי ברצונות הממשלה, גם אם הם מגיעים ממפלגת השלטון. אז הפעם לורדים מכל המפלגות ומשני צדי המתרס של הוויכוח על הברקזיט (קרי, ברקזיטרים ורימיינרים כאחד) חברו יחדיו במטרה לעשות את החיים קשים להצעת החוק באמצעות סדרת הצעות לתיקונים. הדבר הביא את הממשלה לבטל את המועד שנקבע לדיון על הצעת החוק בבית הלורדים (ההצעה כבר עברה את בית הנבחרים) ולא קבעה לו תאריך חדש.
ומה קרה עכשיו?
לפני שלושה ימים (ד’) שרת העסקים והסחר קמי בדנוק כתבה טור לטלגרף. בדנוק הסבירה שכשהיא קיבלה לידיה את האחריות על הצעת החוק, היא ראתה ששירות המדינה היה עסוק בבחינת החוקים כדי לראות מה צריך לשמור או להאריך לפני שמגיע הדדליין. היא החליטה שיש צורך בגישה חדשה, שתאפשר לשרים ולאנשי שירות המדינה לשים דגש על תיקונים לחוקי האיחוד. לצד זאת, היא בישרה, הממשלה תפרסם רשימה של 600 חוקי איחוד שיבוטלו עוד השנה (זאת בנוסף ל-500 חוקים פיננסיים שכאמור מבוטלים באמצעות חקיקה נפרדת). הצעת החוק עדיין תאפשר לממשלה לבטל ולתקן את חוקי האיחוד שנותרו, אבל אופן הפעולה הזה יאפשר יותר ודאות לקהילה העסקית. וכדי להרגיע, בדנוק גם כתבה שהממשלה לא מתכוונת לבטל כל חוק רק לשם ביטולו, ושחוקים טובים יישארו, כולל אלו ששומרים על זכויות עובדים. עוד הוסיפה שהצעת החוק עדיין תבטיח שחוקי האיחוד יפסיקו ליהנות ממעמד מיוחד בבריטניה. היא סיכמה: “להיפטר מחוקי האיחוד האירופי בבריטניה צריך להיות יותר ממרוץ לדדליין”.
Our EU Law Bill is:
➡️Taking back control of our laws ✅
➡️Ending ECJ jurisdiction this year ✅Now my priority is to use this bill to drive regulatory reforms which will give business greater certainty and boosts economic growth.
My article below👇https://t.co/kb942KuC1G
— Kemi Badenoch (@KemiBadenoch) May 10, 2023
שמתם לב לאיזה מספר? 600, אני מתכוון. זה היה טור שלם שמטרתו הייתה להכניס במובלע את העניין שרק שביעית מהחוקים שהצעת החוק אמורה לחול עליהם יבוטלו ב-2023. הטעמים מאוד פרגמטיים, כיאה לממשלה בראשותו של רישי סונאק, וזה גם כנראה לטובה, אבל בסופו של דבר מדובר בדרך לא מאוד מתוחכמת להציג חתיכת ירידה מהעץ כסוג של ניצחון.
דיון דחוף
בבריטניה יש מוסכמה: אם הממשלה מחליטה על שינוי מדיניות או על מדיניות חדשה, היא מעדכנת את הפרלמנט לפני שהיא באה לתקשורת. כמובן, יש חריגים, אבל זו בגדול המוסכמה. יש בכך היגיון: כשהממשלה רוצה לצאת במדיניות חדשה, מישהו צריך לחפור בה, ורצוי שאלו יהיו נבחרי הציבור שאמורים לייצג את הקהילות שלהם.
אבל כפי ששמתם לב, קמי בדנוק העדיפה להכריז על החידוש הזה באמצעות טור בטלגרף. אמת, היא גם סיפקה הצהרה כתובה לפרלמנט, אבל זה פחות נוח להעלות שאלות בפני טקסטים. הדבר הביא את חבר הפרלמנט ויליאם קאש (שמרני) לבקש דיון דחוף (שאילתא דחופה, בלשון המקום) בנושא הזה, ויו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל אישר דיון כזה, שהתקיים שלשום (ה’).
פתיחת הדיון נהייתה מאוד ויראלית: לאחר שהויל אמר שהאופן בו בדנוק פעלה הוא לא הדרך המקובלת לעשות דברים, בדנוק עלתה לדבר. היא פתחה את דבריה במילים: “אני מאוד מצטערת, אדוני היו”ר, שרצף הפעולות שבחרנו לא היה לשביעות רצונך”. בחירת המילים האלו, בגדול, יצרה את התחושה שהסאבטקסט הוא: “אני מצטערת שלא פעלנו לפי האופן המטרחן שהחלטת שצריך לנהוג לפיו”. הויל איבד את שלוות נפשו ושאל: “עם מי את חושבת שאת מדברת?” הוא הוסיף עוד שטיפה ואמר: “הגיע הזמן שהממשלה תכיר בכך שכולנו נבחרים – כולנו חברי פרלמנט – ולעבוד לפי ההליכים הנכונים”. הנזיפה הכללית הזו לא הגיעה סתם: הויל מתוסכל מהרגע שנכנס לתפקיד בסוף 2019 מכך שהממשלה נוהגת ללכת לתקשורת לפני שהיא באה לפרלמנט. הדבר יוצר את הרושם שהממשלה רואה בפרלמנט חותמת גומי, ולא גוף שאמור להעמיד לאינקוויזיציה כל מדיניות ממשלתית, ואת זה הוא לא מוכן לקבל.
Lindsay Hoyle absolutely LOSES IT with Kemi Badenoch, not only because she breaks the rules of the House, but because she thinks it’s a brilliant idea to backchat the speaker. pic.twitter.com/lxOMKRQey9
— PoliticsJOE (@PoliticsJOE_UK) May 11, 2023
ומה היה בדיון?
נעבור למה שהלך בדיון עצמו. אז אחרי שבדנוק התנצלה ואז התנצלה על הנוסח של ההתנצלות, היא עברה להסביר את עצמה. לדבריה, בסך הכל מדובר בתיקון להצעת החוק, שהוא תוספת הכוללת את 600 החוקים שיבוטלו בסוף השנה. היא הבטיחה שבכל מקרה עד סוף השנה יסתיים המעמד המיוחד שניתן לחוקי האיחוד בבריטניה ושבריטניה “לוקחת בחזרה את השליטה”, כפי שאומר סלוגן הברקזיט הידוע.
אבל את ויליאם קאש, שהוא גם יו”ר ועדת הבחינה האירופית, זה לא ממש שכנע. הוא כעס על כך שבדנוק לא הופיעה בפני הוועדה למרות שנתבקשה לעשות כן מספר פעמים, והוא כעס על כך שלתוספת להצעת החוק לא צורפו דברי הסבר. בדנוק הסבירה שהיא לא הגיעה לדבר בפני הוועדה מפני שהמדיניות – ואני מצטט – “לא מיושבת”. זה דבר דיי מדהים להגיד על מדיניות שכבר מקודמת בחקיקה, אבל אוקיי. עוד הסבירה בדנוק, יותר לגבי האופן בו היא הודיעה על השינוי הזה, הוא שלא מדובר בשינוי מדיניות אלא ב”שינוי גישה”. היא הסבירה שמאחר שהמדיניות היא עדיין לסיים את המעמד של חוקי האיחוד השנה, אין שינוי במדיניות.
לאחר מכן עלה לדבר ג’סטין מאדרס, השר בממשלת הצללים לענייני זכויות עובדים. הוא שמח לחגוג על העניין הזה, שכן הממשלה למעשה הודתה בכך שהיא לא תוכל לבטל יותר מ-4,000 חוקים בצורה אחראית עד סוף השנה ואף הוסיף: “אמרנו לכם”. עם זאת, הוא עדיין הביע חששות מכך שהצעת החוק לא מקטינה בשום צורה שהיא את הכוח הלא סביר שהממשלה תקבל באמצעות החקיקה הזו. בדנוק השיבה על כך שאם היא מרגיזה אנשים בשני הצדדים (גם את הלייבור וגם את השמרנים הברקזיטרים), כנראה שהיא עושה משהו נכון ופרגמטי.
זעם מימין
אז באמת הזכרנו את הברקזיטרים השמרנים, שהחריפים בהם משתייכים לקבוצת המחקר האירופית (ERG), שמאוד לא אהבו את העניין הזה. מי שמאוד התאכזב מהידיעה על כך היה ג’ייקוב ריס-מוג, שכאמור עמד מאחורי הדדליין המקורי. הוא אמר בריאיון ל-BBC שבלי דדליין שירות המדינה יגרור רגליים בכל הנוגע לביטול או שינוי החוקים האירופיים. עוד אמר ריס-מוג שמדובר בהפרה של הבטחת פריימריז של סונאק.
במה מדובר? במרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון בקיץ 2022 סונאק הבטיח שאם ינצח אז במאה הימים הראשונים שלו כראש הממשלה הוא “יבחן או יבטל” את כל חוקי האיחוד שנשארו. רק שצריך לשים על כך כמה סייגים. ראשית, בסרטון שהבטיח את העניין הזה סונאק דיבר על 2,400 חוקים, שזה חצי ממה שכעת אנחנו יודעים שיש. שנית, תמיד רצוי להסתכל באותיות הקטנות. בתיאור של סרטון היוטיוב נכתב: “כראש ממשלה אני אתן למשרד חדש לביצוע הברקזיט את המשימה לבחון את כל חוקי האיחוד שנשארו בספר החוקים שלנו – עם חבילת המלצות שתפורסם במהלך מאה הימים הראשונים שלי”. או במילים אחרות, סונאק לא באמת התחייב שהוא יכול לבטל כל-כך הרבה חוקים בזמן קצר כל-כך, אלא שהוא יגיע לכך שיהיו המלצות בנושא, שאנחנו אפילו לא יודעים מה היה יכול להיות בהן. אם כבר, הפרת ההבטחה שלו היא שהוא לא הקים את המשרד החדש שהוא הבטיח כדי לתת לו את המשימה.
בכל מקרה, כפי שניתן להבין, האגף הברקזיטרי במפלגה השמרנית מאוד לא אוהב את הדחייה הזו. מבחינתו כל יום שבו יש איזו שארית של האיחוד בתוך בריטניה הוא יום של כפירה באל. הפרגמטיות בה נקטו סונאק ובדנוק לא משכנעת אותם. אם הבטיחו להם שלא יהיו חוקים של האיחוד עד סוף השנה, כך צריך להיות.
מה עכשיו?
בשבוע הבא הצעת החוק תגיע לדיון בבית הלורדים. שם רבים מקווים שיוצמדו עוד תיקונים להצעה הזו. במכון לממשל הציגו שני עניינים עיקריים. ראשית, העניין שכבר דנו בו של הכוח הלא סביר לממשלה. שנית, עניין הפרשנות לחוקים שיישארו. הרי החוקים האלו פורשו לא מעט בידי בית הדין האירופי, מה שהשאיר את השאלה מה לעשות עם הפרשנות הזו. בהצעת החוק המקורית, רק בית המשפט העליון היה יכול להכריע שהפרשנות הזו כבר לא בתוקף. אך כעת, כך המכון, רוצים לתת את היכולת לעשות זאת לכל ערכאה. לכך בעצם התכוונה בדנוק כשאמרה שחוקי האיחוד כבר לא יזכו לשום סוג של עליונות בבריטניה. מעבר לזה שהדבר יכול ליצור חוסר יציבות, במכון טוענים שזה בפועל נותן סמכויות חקיקה לרשות השופטת במדינה שמאוד לא מאמינה בקונספט. ישנם גורמים נוספים שמאמינים שמהטעמים האלו, הלורדים חייבים לתקן את החקיקה.
הלורדים, כשיגיע הזמן, כנראה אכן יערימו קשיים. הם הודאגו לא רק ממספר החוקים שהממשלה רצתה לבטל עד סוף השנה, אלא גם מהכוח הלא סביר שהממשלה קיבלה במסגרת החקיקה הזו. מצע הבחירות השמרני ב-2019 אכן הבטיח “לקיחת שליטה על החוקים שלנו”, אבל לא נאמר בו שום דבר על כך שהממשלה צריכה לעשות את זה. פירוש הדבר הוא שהלורדים יצטרכו לתת באופן זה או אחר להצעת החוק לעבור, אבל הם לא חייבים לאפשר לסעיפים הבעייתיים הללו לעבור. לרוב, לפחות במובן הטכני, הלורדים יכולים רק לעכב, שכן לאחר שנה הממשלה יכולה להעביר את הצעת החוק בלי אישור של הלורדים. אבל כדאי לשים לב למשהו: בעוד שנה אנחנו נהיה כבר ב-2024, אחרי ש-600 החוקים האלו אמורים להתבטל. כלומר, אם סונאק רוצה לעמוד בדדליין שהציב לעצמו, הוא יהיה חייב להגיע לפשרה. ולכן ייתכן מאוד שאנחנו נראה עוד כמה פניות פרסה.