מחר (ש’) יתקיים טקס ההכתרה של המלך צ’רלס השלישי. ההכנות לקראת סיום וכמיטב המסורת הטקס יכלול ריטואלים בני מאות שנים לצד פרקטיקות חדשות לגמרי. וההכתרה הזו מעלה גם שאלות חברתיות: האם ראוי שהציבור יתבקש להישבע אמונים למלך? האם הכתרה בעלות של כרבע מיליארד ליש”ט היא סבירה בימים של יוקר מחיה? האם כשהמלך חוגג את הרב-תרבותיות של ארצו, ראוי שגם יתנצל על העבר הקולוניאלי שלה? והאם חופש ההפגנה בסכנה לקראת האירוע? אבל זה גם מה שטקס הכתרה אמור לתת: שיקוף של בריטניה בת זמננו | צילום: סטיבן והלן ג’ונס
מחר (ש’) תיערך הכתרתו של צ’רלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת. אמת, מאז שאמו אליזבת’ השנייה הלכה לעולמה והוא ירש את הכתר חלפו כבר כמה חודשים, אבל זה כדי להימנע מהערבוב של שמחה ועצב. וגם כנראה כי יש הרבה הכנות לעשות ודברים לתכנן, אז בכלל שווה לקחת את הזמן. בכל מקרה, אחרי עשורים בלי הכתרה, בריטניה מאוד מתרגשת לקראת האירוע החגיגי, אבל יש גם גבות שמורמות לקראת החגיגה. הרבה מהגבות האלו מגיעות על רקע חברתי או היסטורי, והנה כמה מהן.
קצת רקע
רצוי לזכור: הפעם האחרונה שבריטניה זכתה לחגוג הכתרה הייתה ב-1953, לפני שבעים שנה, זו של אליזבת’. זו הייתה הכתרה היסטורית בהרבה מובנים, למשל העובדה שזו הייתה הפעם הראשונה בה הכתרה שודרה בטלוויזיה לציבור הרחב. כעת גם צ’רלס רוצה שההכתרה שלו תהיה היסטורית, כזו שתיזכר לדורות, ברוחה של בריטניה בת זמננו.
צריך לזכור: בריטניה השתנתה מאוד מאז ההכתרה הקודמת. רוב הבריטים שיחגגו את ההכתרה של צ’רלס לא היו בחיים כדי לצפות בהכתרה של אליזבת’, או שהיו צעירים מדי כדי לזכור ממנה משהו. בהכתרה של אליזבת’ בריטניה עוד הייתה באפיזודה אימפריאלית, כזו שבהתפרקות (בעיקר מפני שכמה שנים קודם לכן הוקם חבר העמים הבריטי), אבל עוד הייתה בה מן האימפריה. היום חוץ מפוקלנד ועוד כמה איים אין לכך זכר. כשאליזבת’ הוכתרה בריטניה הייתה לבנה יותר ונוצרית יותר, ואילו צ’רלס יוכתר בבריטניה הרבה יותר רב-תרבותית. וכמובן, לא נשכח אלמנטים כמו ההתפתחות הטכנולוגית ועוד. אם יש דבר אחד שנשאר אותו דבר זה שבהכתרה של אליזבת’ בריטניה לא הייתה חברה במוסדות האירופיים (שכן סירבה להיכנס לחברת הפחם והפלדה) ובהכתרה של צ’רלס הברקזיט הוא עובדה מוגמרת.
זה לא אומר שלא יהיו ריטואלים מסורתיים שהיו בכל ההכתרות לאורך המאות. יהיו. המשיחה בשמן, למשל, תהיה שם. וגם ההסתרה שלה מהציבור הרחב, בשל קדושתה. בהכתרה של אליזבת’ החלק הזה הוסתר מהמצלמות. צ’רלס הלך אף יותר רחוק, ובהכתרה שלו תוצב מחיצה שתסתיר מהצופים את הרגע, שנחשב לחלק הקסום ביותר בטקס. נראה שיש דברים שבלי הזמנה לטקס לא נזכה לראות בעצמנו.
בכל מקרה, חלקים אחרים בהכתרה יהיו חדשים לגמרי (וכבר נעבור עליהם), אבל גם זה לא חדש: חלק מהמסורת של ההכתרות היא דיאלוג בין ההמשכיות לחידוש. באופן סימבולי, זה גם אמור להיות תפקידה של המלוכה היום: מצד אחד לתת את תחושת ההמשכיות, ומצד שני לצעוד עם רוח הזמן. אבל אם תרצו לזה סמל של ממש בהכתרה מחר, אז רק אגיד שבאחת הכרכרות בהן ייעשה שימוש יש מיזוג אוויר.
שבועת אמונים
“אני נשבע/ת אמונים להוד מלכותך, ליורשיך ולממשיכיך בהתאם לחוק. כה יעזרני האל”. זה נוסח של שבועת אמונים שהקהל במנזר וסטמינסטר, וגם הצופים בבתים ובפאבים, יוזמנו להגיד במהלך הטקס. לאחר מכן, הקהל גם יוזמן להגיד: “האל נצור את המלך צ’רלס. יחי המלך צ’רלס. מי ייתן שהמלך יחיה לנצח”. שבועת האמונים הזו קיבלה את הכינוי “מחוות העם”, שכן היא תבוא במקום “מחוות הלורדים” בה הלורדים שירשו את מעמדם נשבעים אמונים למונרך.
הרעיון הזה לא לגמרי חדש. לקראת ההכתרה של אליזבת’ ראש האופוזיציה דאז קלמנט אטלי הציע שבועה “בשם האדם הפשוט”. באותם ימים, יש לזכור, הואצה דעיכתה של האריסטוקרטיה, ואטלי האמין שבמסגרת אותה התכתבות עם הזמן הדבר מתבקש. אטלי לא הלך רחוק כמו צ’רלס, והציע שלמד מחוות הלורדים יעלה גם יו”ר בית הנבחרים ויישא שבועה משלו כנציג האדם הפשוט. הצעתו לא התקבלה בתירוץ שאין זמן להתייעץ על כך עם כל ממשלות חבר העמים.
בכל מקרה, אז הרעיון של אטלי היה יכול להיחשב לפורץ דרך. היום, הרעיון של שבועת אמונים של הציבור למלך בעידן דמוקרטי נראה אבסורד. אבל דווקא נטען שהדבר אמור להעביר את הריטואל דמוקרטיזציה: לא עוד אקט של המיוחסים, אלא של הציבור כולו. נכון שזה כולל שבועת אמונים למישהו שאיש לא הצביע בשבילו, אבל בסדר.
מן הסתם, הדבר זכה לביקורת. בארגון רפבליק, שתומך בביטול המלוכה, טענו ש”בדמוקרטיה זה ראש המדינה שאמור להישבע אמונים לעם, ולא להיפך”. אמנם, כפי שהזכיר הארכיבישוף מקנטברי, שבועת האמונים הזו היא בגדר הזמנה בלבד, אבל ברפבליק עלו על נקודה לא חסרת היגיון. למרות שהריטואל חדש, הוא משמר רעיון ישן בו הציבור נשבע אמונים למלך. כמובן, היום זה כבר יותר מורכב ובן מלוכה שלא ינסה לפחות להראות שהוא זה שמשרת את הציבור (במקום להיפך) לא ישרוד. ועדיין, עצם הכיוון של שבועת האמונים, יחד עם העובדה שעדיין משתמשים במושג “נתינים”, נראה לא מתאים לזמננו.
הכתרה אינקלוסיבית
כפי שאמרו ב-BBC, זו ההכתרה “הכי אינקלוסיבית אי-פעם”. הדבר מתבקש, שכן בריטניה כיום היא רב-תרבותית, בטח ביחס ל-1953, וחלקים נרחבים בחברה הבריטית גם רוצים לראות בעצמם אינקלוסיביים. ואם אמרנו שההכתרה אמורה גם לסמן את פני הזמן, אז הכתרה שתחגוג את הרב-תרבותיות הזו היא מה שמתבקש.
הדבר מתבטא, מעל הכל, במובן הדתי. כמלך, צ’רלס הוא גם ראש הכנסייה האנגליקנית. אבל מעבר לנציגי הכנסייה, הפעם ייקחו חלק בטקס גם נציגים של דתות אחרות, כמו יהדות, אסלאם, הינדואיזם ועוד. אמת, היה אפשר להתחשב ביהודים טיפה יותר ולא לעשות את זה בשבת, אבל צעד-צעד. איך שלא יהיה, הרעיון הוא באמת לתת ביטוי לכך שבריטניה כבר אינה אומה נוצרית נטו, אלא בעלת דתות רבות שבין השאר הופכות את בריטניה למה שהיא היום.
ואיך מתייחסים לזה? הרב הראשי אפרים מירוויס בירך. הברונית פלואלה בנג’מין, שנולדה בטרינידד וטובגו (מדינה באיים הקריביים), שתשתתף בטקס אמרה שההחלטה של צ’רלס לכלול בטקס אישה שחורה מראה שהוא מאמץ לקרבו את המגוון של החברה הבריטית.
אבל לא כולם מתרשמים. תנועות אקטיביסטיות מ-12 מדינות החברות בחבר העמים כתבו לצ’רלס בדרישה שינצל את ההכתרה כדי “להכיר בהשפעה הנוראית” של רצחי העם והשעבוד של שבטים ילידיים, וכמו כן להתחיל בשיחות לגבי פיצויים על מעשיה של בריטניה בקולוניות. והדבר משקף גם מגמות בתוך בריטניה, בה הממשלה נמצאת תחת לחץ להתנצל ולפצות על חלקה בתופעת העבדות. ראש הממשלה רישי סונאק טוען שדבר כזה יהיה למעשה “פרימה” של ההיסטוריה הבריטית. חבר הפרלמנט ג’ייקוב ריס-מוג הלך יותר רחוק, והגיב למכתב בכך שבריטניה צריכה להיות גאה בערכים הדמוקרטיים שהאימפריה הפיצה בעולם.
הדבר מדגיש שעבור רבים בבריטניה (ומחוצה לה) חגיגת הרב-תרבותיות הזו לא מספיקה. בסופו של דבר, במובנים רבים, היא חלק ממה שהביא האימפריאליזם הבריטי לתוך בריטניה עצמה, ועכשיו יש מי שדורשים שבריטניה תתמודד עם החלקים הפחות מחמיאים בעברה. התומכים בכך רואים בעצמם שוחרי צדק, בעוד המתנגדים רואים בעצמם פטריוטים למופת.
עלויות
ההיסטוריון פרופ’ דייוויד קנדיין הגדיר את ההכתרה הזו כ”הכתרה הפוסט-אימפריאלית הראשונה”. זה לא ממש מפתיע, בעיקר אחרי שקראתם את הרקע. אבל, כך קנדיין, יש לכך משמעויות: הטקס מבחינות רבות הרבה יותר מצומצם. אם בהכתרת אמו כל חברי בית הלורדים נכחו ובסך הכל היו 8,000 אורחים, מה שאילץ לעשות התאמות מיוחדות במנזר וסטמינסטר כדי להכיל את כל הקהל, הפעם הקהל יכיל בערך רבע מהאנשים האלו. גם ישתתפו הרבה פחות חיילים, שכן עכשיו אין אימפריה והכוחות קטנו בהתאם. במילים אחרות, זמנים יותר צנועים מבחינת בריטניה דורשים טקס יותר צנוע.
אבל צנוע יותר לא אומר זול יותר. לפי הדיילי מירור, עלויות כל הסיפור הזה הן כ-250 מיליון ליש”ט (יותר ממיליארד ש”ח). זאת לעומת כ-47 מיליון ליש”ט להכתרת המלכה (במונחים של היום). העלות הזו נובעת בעיקר בגלל צורכי האבטחה, שעלותם (כפי שגורמים במשרד הפנים סיפרו למירור) 150 מיליון. חייבים להגיד שאכן רמת האיומים עלתה, וגם מתוכננות הפגנות נגד המלוכה שצפויות להעסיק את המשטרה. אבל גם בלי עלויות האבטחה, הרי שעדיין מדובר פה על 100 מיליון ליש”ט על הטקס והחגיגות שיימשכו שלושה ימים. וכל זה למרות שצ’רלס דווקא מעוניין במלוכה רזה יותר, יעילה יותר וכזו שתהווה פחות נטל על משלמי המסים.
אגב, כפי שאתם מבינים, הסכום הזה הוא לפי מה שאמרו גורמים במשרד הפנים לעיתון (ולא מוצלח במיוחד). למרות שכספי המסים מממנים את האירוע, הממשלה מסרבת לתת מספר רשמי. שלא במפתיע, סקר של YouGov מראה ש-51% מהנשאלים חושבים שהמימון לסיפור הזה לא צריך להיות ציבורי. זה אגב פחות נורא ממה שהיה יכול להיות (מבחינת צ’רלס), בהתחשב בכך שסקר אחר של אותה חברה מראה ש-62% לא ממש מתעניינים בכל הסיפור הזה.
לא מפתיע, אם כן, שחבר הפרלמנט ריצ’רד ברגון (לייבור) אמר כי בהתחשב בהונו האישי של צ’רלס (כ-1.8 מיליארד ליש”ט) ובכך שהוא לא משלם מס ירושה, אפשר לצפות ממנו שלפחות יכסה את העלויות בעצמו. למזלו של צ’רלס, בממשלה מעוניינים באירוע היסטורי ונוצץ.
הרפובליקנים
עניין שעלה סביב ההכתרה הוא הנושא הרפובליקני. כפי שצוין קודם, הולכות להתקיים הפגנות של מתנגדי המלוכה במהלך טקס ההכתרה, עם צפי של המארגנים לאלפי משתתפים. בוויילס, שהפכה למעוז הרפובליקניות בבריטניה, יש מי שמקווים שכל הטררם היקר הזה ייתן להם הזדמנות להפגין ולהפוך את הרגע שבו צ’רלס מוכתר כרגע שדווקא יאיץ את הליכתה של בריטניה לעבר אופק נטול מלוכה. בג’מייקה ישנה סברה שזה יכול להאיץ את התהליכים – שקורים גם ככה – להתנתק מהכתר, אז למה לא בבריטניה עצמה?
בעניין הזה יש למלוכה צורך לפנות במיוחד אל הדור הצעיר. לפי סקר של YouGov, רק בקבוצת הגיל 18-24 יש יותר תומכים ממתנגדים לקיום משאל עם על המשך קיומה של המלוכה. ובשאלה מהסוג הזה, לרוב כשאומרים שמעוניינים במשאל עם יש רצון לשבור את הסטטוס קוו. בכל מקרה, הרבה מזה נובע להסתכלות הלא בהכרח חיובית של הדור הצעיר על ההיסטוריה של בריטניה כפי שפורט קודם לכן. בין השאר, עלתה הסברה ש”מחוות העם” שהוזכרה לעיל נועדה גם לעודד את השימוש ברשתות החברתיות כדי לתעד את הרגע, ובכך להגיע גם לדור הצעיר יותר. אבל גם צריך לזכור שעד שהדור הצעיר הזה יהפוך לרוב יש זמן, ובינתיים יש רוב בעד המלוכה (אם כי נראה שהוא מצטמק).
Do you think there should or should not be a referendum on whether or not Britain should continue to have a monarchy?
Should: 31% (+9 from Sep 2022)
Should not: 52% (-12)https://t.co/0x3OO3usar pic.twitter.com/wuxXOzxOYu— YouGov (@YouGov) May 4, 2023
בכל מקרה, עלתה השאלה מה ייעשה עם ההפגנות. למה אני אומר שעלתה השאלה? כי אם – כפי שקרה שלשום (ד’) – המשטרה הבהירה שהיא תאפשר את ההפגנות האלו על שלטי ה”לא המלך שלי” שלהן, כל עוד יישארו במסגרת החוק, סימן שהייתה דילמה של ממש בנושא הזה. אבל זה לא מאוד מרגיע, שכן כחלק מאבטחת אירועי ההכתרה, המשטרה תשתמש בטכנולוגיה לזיהוי פנים. שם טוענים שלא ייעשה בטכנולוגיה שימוש מול המפגינים, אבל על רקע העברת חוקים שיאפשרו לשוטרים לפזר הפגנות יותר בקלות, מארגני ההפגנות חוששים שהטכנולוגיה תשמש נגדם. הדבר נזכה לביקורת גם מימין, שם הזהירו ש”אנחנו הופכים את לונדון, ביום חשוב מאוד, למשהו שיותר מזכיר את בייג’ינג”.
לסיכום
ההכתרה הזו, במובנים רבים, נותנת חרך לנושאים שמעסיקים את בריטניה ביומיום: היחסים של הציבור עם המלוכה (פוליטיים וכלכליים), הרב-תרבותיות והעבר של בריטניה, יוקר המחיה ואפילו חופש ההפגנה. מהבחינה הזו, באופן אירוני משהו, ההכתרה מספקת את תפקידה במתן שיקוף של בריטניה של ימינו. פשוט גם לא את החלקים שהבריטים בהכרח היו רוצים לחגוג.
הבריטים, רובם לפחות, כנראה ינצלו את חגיגות הרחוב ואת הסופ”ש הארוך שקיבלו לכבוד המאורע כדי להשתחרר קצת וליהנות. ובשבוע הבא בריטניה תחזור לשגרה מלכותית, לפחות עד שצ’רלס ילך לעולמו או שיגיע לחגוג את יובל הכסף למלכותו, מה שיקרה רק ב-2047. אבל הנושאים שעולים פה לא ילכו לשום מקום. בריטניה עדיין תהיה בוויכוח כיצד נכון להתייחס לחלקים הפחות מחמיאים בעבר שלה. ועדיין יהיו לה פערים בין הקבוצות האתניות השונות בתוכה שיהיה צריך לגשר ביניהם. ועדיין יהיה משבר יוקר מחיה שבו רבע מיליארד ליש”ט מכספי ציבור הלכו על טקס. חוקי ההפגנות החדשים עדיין ייצרו מתחים רבים.
וגם המלוכה תצטרך להבין איך היא מסתגלת לכל זה. בסופו של דבר, המלוכה הבריטית שרדה כי היא ידעה להתאים את עצמה לרוח הזמן. ההכתרה הזו לחלוטין מנסה להיות חלק מהשיטה, אבל זה לא נגמר פה. צ’רלס יצטרך לראות כיצד הוא מתאים את בית המלוכה כך שההתכתבות שלו עם כל הנושאים האלו, וגם אחרים, לא תיגמר בטקס.