הגענו לינואר וראשי המפלגות הגדולות ניצלו זאת לטובת נאום לשנה החדשה. ראש הממשלה רישי סונאק הבטיח לטפל באינפלציה ובחוב הלאומי, להחזיר את הצמיחה, לקצר את התורים לטיפול רפואי ולעצור את הסירות שחוצות את תעלת למאנש. הוא ביקש להישפט על-סמך הצלחתו לקיים את ההבטחות האלו, אבל לא נתן מדד רציני למדוד את הצלחתו. ראש האופוזיציה קיר סטארמר הבטיח שהלייבור תטפל בכל הכשלים הקיימים באמצעות סוג חדש של פוליטיקה, עם הסתכלות לטווח ארוך וסיום המיקרומנג’מנט, אבל התקשה לתת פתרונות קונקרטיים למה שמתרחש עכשיו. אבל על דבר אחד שניהם מסכימים: 2023 לא נפתחה בקול תרועה, ומישהו צריך לתקן את הנזקים | צילום: סיימון ווקר, דאונינג 10
השבוע הראשון של 2023 כמעט מאחורינו, וראשי המפלגות סיפקו הבטחות לשנה החדשה. רישי סונאק הבטיח לתקן את הכלכלה ואת ה-NHS, קיר סטארמר הבטיח לשנות את הפוליטיקה מהיסוד. ושניהם נתנו תמונה עגומה משהו.
נאום ראש הממשלה
נתחיל בראש הממשלה רישי סונאק, שנאם שלשום (ד’). סונאק אמר שלמרות שברור שבעיות כמו תורים ארוכים מדי ל-NHS או יוקר המחיה הן תוצר של אירועים גלובליים כמו הקורונה או הפלישה לאוקראינה, האירועים האלו לא יכולים לכסות על חוסר מעש. לדבריו, מאז שהוא נכנס לדאונינג 10 דברים התקדמו. שיא החוצפה היה כשהוא דיבר על ייצוב הכלכלה, שהייתה זקוקה לייצוב בגלל קודמתו בתפקיד. עם זאת, יש עוד הרבה עבודה, ולכן סונאק מעוניין להציג חמש הבטחות.
ראשית, הורדת האינפלציה בחצי עוד השנה. שנית, הצמחת הכלכלה ויצירת מקומות עבודה בכל רחבי בריטניה. שלישית, הורדת החוב הלאומי כדי להבטיח את עתיד השירותים הציבוריים. רביעית, התורים ל-NHS יתקצרו. חמישית, העברת חוקים לגירוש מהגרים לא חוקיים כדי להילחם בסירות. לדבריו אלו העדיפויות של הציבור, ובהתאם אלו העדיפויות של הממשלה. או שהן יושגו, או שלא. סונאק מבקש להישפט בהתאם למאמץ שממשלתו תשקיע בקיום ההבטחות האלו ובהתאם לתוצאות שתביא.
אבל סונאק לא רוצה רק לטפל בבעיות לטווח הקצר. יש לו חזון. “פוליטיקאים אוהבים לדבר על שינוי”, כך סונאק, אבל שינוי הוא קשה להשגה ודורש עבודה קשה. לא דבר קל עבור פוליטיקאי להגיד, לדבריו. אבל הוא אפשרי. סונאק מתכוון להציג תכניות בתחומי החיים השונים בחודשים הקרובים, אבל כעת הוא מבקש להציג כיוון.
קודם כל, סונאק מעוניין בצמיחה מהירה, ולצורך כך יש לשים את החדשנות במרכזה. כדי להגשים זאת, אנשים יצטרכו לעבוד קשה, אבל מי שעובד קשה זכאי לגמול. לכן סונאק מתכוון להוריד את המסים על אנשים עובדים ברגע שיתאפשר. בנוסף, הוא מעוניין להביא יותר אנשים למעגל העבודה. סונאק גם מעוניין לפתח את הקהילות המקומיות, ולכן יקדם את התכנית לחיזוק הפריפריה של בוריס ג’ונסון. אבל יש גם צורך בתחושת ביטחון, ולכן עד האביב יהיו עוד 20 אלף שוטרים והממשלה תילחם בפשיעה בכל כוחה. יש גם צורך בצדק חברתי, ולשם יש להגיע דרך החינוך. הדבר יכלול את שיפור ההוראה, לימודים מקצועיים אחרי התיכון ושינוי לימודי המתמטיקה כך שכולם ילמדו אותה בצורה זו או אחרת עד גיל 18 (במקום המצב כיום, בו היא נלמדת על גיל 16 ואחר-כך מהווה בחירה). בתחום הבריאות, סונאק רוצה להביא יותר כוח לידיהם של המטופלים כלפי ה-NHS. נדבך נוסף, עליו לא פירט יותר מדי לגבי תכניות, הוא המשפחה, שלדבריו בכל צורה שלא תהיה צריכה להיות חזקה כדי להעניק תמיכה לחבריה.
סונאק סיים בכך שיש צורך להרוויח את האמון של הציבור, ולכן הוא סיפק את חמש ההבטחות על סמכן ניתן לשפוט אותו. חלק מהשינויים היותר מרחיקים הם כאלו שייקח זמן רב ליישם וחלק לא ייושם בזמן לבחירות הבאות. הוא סיים במילים: “אבטיח רק מה שאוכל לקיים, ואקיים את מה שאבטיח”.
ניתוח
יש פה דיי הרבה לפרק. ראשית, חמש ההבטחות של סונאק לא שוות כמעט דבר בתור מדד. ההבטחה הקונקרטית היחידה היא להוריד את האינפלציה בחצי עד סוף השנה: ברור מה צריך לקרות ומתי. אבל השאר? נניח שנגיד שלצמיחה לא נוכל לצפות לפני 2024 כי צפויה שנת מיתון, אבל מה צריך להיות שיעור הצמיחה כדי שיהיה אפשר להגיד ברצינות שההבטחה קוימה? מתי החוב הציבורי אמור לרדת ובכמה? כמה זמן יחכו לרופא אחרי שההבטחה תקוים ומתי זה צפוי לקרות? בכמה מספר הסירות שחוצות את תעלת למאנש אמור לרדת כדי שנחליט שהחקיקה אפקטיבית? כשנשאל על-ידי פרשן ערוץ 4 גארי גיבון לגבי לוח זמנים להבטחות האלו, סונאק נתן צפי לגבי התורים ל-NHS, אבל אמר שבכוונה לא נתן לוח זמנים ל”מטרות כה מורכבות”. אבל אז איך אמורים לשפוט אותו לפיהן?
שנית, סונאק למה מה לקחת מבוריס ג’ונסון: הצגת חזון והצגת תכניות גדולות. חלקן חסרות משמעות. לדוגמה: 20 אלף שוטרים יותר ביחס למה? להיום? לתקופה בה בוריס ג’ונסון נכנס לראשות הממשלה והבטיח אותו דבר? ל-2010, אז השמרנים חזרו לשלטון ומספר השוטרים החל לצנוח? כמובן, התכניות המלאות עוד יוצגו לנו בחודשים הקרובים, אבל בינתיים לצייר תמונה ורודה לא עולה כסף. מצד שני, סונאק גם הבין איפה כדאי לנתק את עצמו מבוריס ג’ונסון: הבטחות יתר. ג’ונסון מזוהה עם המונח “קייקיזם” (cakeism), קרי פוליטיקה המבוססת על הבטחות לאכילת העוגה והשארתה שלמה. זה אמנם אחד הדברים שסייעו לג’ונסון לעלות לגדולה, אבל לקראת הסוף גם פגעו בו. סונאק עסק בנאום הזה בניתוקו שלו עצמו מהמורשת הקייקיסטית של ג’ונסון. הבטחות ריאליסטיות והדגשה ששום דבר מזה לא הולך להגיע מהר או בקלות.
וכפי שתיאר זאת גארי גיבון, סונאק היה יותר ממוקד בהבטחות פרגמטיות על חשבון החזון, כנראה כלקח ממה שעשה החזון של ליז טראס לכלכלה תוך שבועות ספורים בלבד. לציבור כבר אין כוח לעוד חזון ועוד הבטחות לעתיד ורוד, הוא קודם כל רוצה שיטפלו בבעיות האקוטיות שעמן הוא מתמודד כרגע. את זה סונאק סיפק, כמובן בלי לתת יותר מדי אמצעים אמיתיים למדוד את הצלחתו.
נאום ראש האופוזיציה
נעבור לנאום של קיר סטארמר שנישא אתמול (ה’). לדבריו, “בריטניה צריכה שינוי”, והיא גם כמהה לו (סונאק צדק. פוליטיקאים אוהבים לדבר על שינוי). אם סונאק אמר שאמון צריך להרוויח, סטארמר טוען שב-2022 הלייבור הרוויחה אותו בזכות השינויים הפנימיים שעשתה: במלחמה באנטישמיות, במדיניות הביטחונית שלה, במדיניות הכלכלית שלה. כעת, ב-2023, יש לבנות את הקומה הבאה על האמון הזה. יש צורך לא רק להראות את הכשלים של השמרנים, אלא גם להראות איך הלייבור יכולה לתקן וליצור כלכלה דינמית שתעבוד עבור כולם. לדבריו בריטניה צריכה “ממשלה חדשה ודרך חדשה למשול”, ו”בריטניה תקבל את שתיהן”.
סטארמר דוחה את הרעיון ש”בריטניה תעבור את המשבר הזה”. לא כי הוא חושב שזה לא נכון, אלא כי לדבריו זה יאפשר לשמרנים לדרוש קרדיט על ההקרבה של האנשים מהשורה. לדבריו, צריך לא להיות מסוגלים “לעבור את זה”, אלא לחלום על עתיד טוב יותר, ואת זה לא ניתן לקבל עם השמרנים.
לדבריו, יש מערכת יחסים בין הכלכלה (שבכוחה למצות את הפוטנציאל של בריטניה) לפוליטיקה (שמחזיקה בכוח), ולדבריו כיום הן מאכילות זו את זו במעגל קסמים. לכן יש צורך גם בשיטת ממשל חדשה. יש צורך בכלכלה דינמית יותר, אבל היא צריכה להיות בשירותן של הקהילות שיקבלו לידן כוח נוסף. לדבריו, שיטת וסטמינסטר מהווה חלק מהבעיה, ויש לשנות זאת. לפני שהגיע לפוליטיקה הוא ניהל ארגונים גדולים ומוסדות מרשימים ואת כולם הוא שינה, כולל את מפלגת הלייבור.
את הפוליטיקה בווסטמינסטר כיום הוא מכנה “פוליטיקת פלסטרים”, כלומר מחשבה לטווח הקצר מבלי לטפל בבעיות העומק. לדוגמה, הממשלה צמצמה את עליית מחירי האנרגיה. זה הכרחי, אבל היה ניתן להימנע מזה לו דברים לא היו מוזנחים. לדבריו, איש לא מבקר את הממשלה על השלכות המלחמה באוקראינה, אבל המלחמה לא הזניחה את בידוד הבתים, חסמה חוות רוח או גזלה את האנרגיה הגרעינית של בריטניה: “הממשלה השמרנית עשתה את זה”. דוגמה אחרת היא מצבו של ה-NHS, שמצבו היה קשה עוד לפני הקורונה. לכן הלייבור מתכננת רפורמה ענקית ויקרה ב-NHS. סטארמר גם הגיב לנאום של סונאק, שננאם יום לפני שלו. לדבריו, סונאק בהכחשה, ושלא ניתן לצפות שזה ישתנה. השמרנים לא מסוגלים להכיר בכך שיש צורך בממשלה דינמית עם חזון אסטרטגי כלשהו.
אבל לדבריו פוליטיקת הפלסטרים היא לא בעיה רק של השמרנים אלא של כל המערכת בווסטמינסטר, כיוון שהיא ריכוזית מדי ועובדת על מיקרומנג’מנט. אבל כל זה הולך להשתנות: הוא מתכוון לשים סוף לפוליטיקת הפלסטרים, לריכוז הכוח בווסטמינסטר ולשיתוק הכלכלי. את זה הוא מתכוון לעשות בשני צעדים: ראשית, להפוך את הממשלה המרכזית ליותר דינמית ומפוקסת. הממשלה תהיה יותר אסטרטגית ותעבוד על שיתופי פעולה בין גורמים שונים. סטארמר מתכוון להציג בשבועות הקרובים את המשימות שיעמדו בפני הממשלה הזו, ומצע הבחירות של הלייבור יתבסס עליהן. הדבר גם ידרוש מהלייבור להיפרד מהממשלה הגדולה: “אנחנו לא יכולים לשלם את דרכנו החוצה מהבלגן השמרני”. כלומר, עוד תקציבים לבדם לא יעזרו כאן. הוא מתכוון להתחיל במשימה (למשל, מעבר לאנרגיה נקייה עד 2030), שתישען על הזדמנות, תגובה בהשקעה ציבורית ופרטית וברפורמות (למשל, חברת אנרגיה בבעלות ציבורית), ובסופו של דבר התוצאות יורגשו בטווח הארוך (העלמת התלות בדלקי מאובנים).
הצעד השני הוא מתן האפשרות לקהילות המקומיות לשלוט בגורלן הכלכלי. לדבריו, במהלך משאל העם על הברקזיט ב-2016, כשהוא ניסה לשכנע אנשים להצביע בעד הישארות באיחוד, תומכי הברקזיט נתנו לו טיעון שקשה להתווכח איתו: הם רוצים שירותים ציבוריים טובים יותר קרוב לבית. טיעונים דומים נשמעו גם במשאל העם בסקוטלנד ב-2014. בהתאם, לחקיקה שתעביר כוח לידי הרשויות המקומיות יקראו “הצעת חוק החזרת השליטה” (Taking Back Control Bill, רפרנס לסלוגן הברקזיטרי ב-2016), שתוצג בנאום המלך הראשון של ממשלת הלייבור.
ניתוח
אם רישי סונאק התחיל בהבטחות, אצל סטארמר הן התחילו להגיע ברצינות רק בשליש האחרון של הנאום. כרגיל אצלו, הן היו יחסית לא מחדשות. אין ספק ששינוי שיטת הממשל באופן כזה זו הבטחה רדיקלית למדי שיכולה להביא לשינויים רבים. אבל סטארמר הוא ראש מפלגת הלייבור כבר קרוב לשלוש שנים ועדיין לא ברור מה הוא רוצה. למעט חברת האנרגיה החדשה הזו, מה אמור להיות פרטי ומה ציבורי? איך הוא מתכוון להימנע משביתות? איך הוא מתכוון להתמודד עם המיתון שיש סיכוי לא רע שיירש? מה יישאר לממשלה המרכזית לאחר המהפכה שלו? וזה לא רק אני תוהה: גם אלי פורטסקיו מסקיי ניוז תהתה, וכך גם כתבים אחרים. באופן כללי סטארמר העדיף לספר על הפוליטיקה הנוראית של השמרנים ועל מה שדורש שינוי בווסטמינסטר, ולתת חזון אמורפי על ממשלה שחושבת לטווח ארוך (לא בדיוק רעיון מקורי), מאשר להיות קונקרטי. ההבטחות של סונאק, בלתי שפיטות ככל שיהיו, לפחות נתנו משהו קונקרטי.
וכמובן, סטארמר ממשיך למשוך את הלייבור ימינה. כרגיל, כמו שקורה בכל נאום שלו, המילה “סוציאליזם”, המילה בה חוקת המפלגה משתמשת כדי להגדיר את המפלגה, לא נמצאת שם. במקום זה יש פרידה מהמדינה הגדולה והוצאות הכספים הגדולות וכמובן התנתקות מקודמו בתפקיד ג’רמי קורבין, שפגע בלייבור בגלל האנטישמיות שפשתה במפלגה תחתיו ובגלל הקו האנטי-מערבי שלו. זה נכון שהשמרנים מנסים להזכיר לסטארמר שהוא עצמו שירת בממשלת הצללים של קורבין, אבל נראה שבימים כאלו פחות ופחות אנשים מזהים את סטארמר עם קורבין, כך שהאובססיה הזו לפעמים נראית כמו מלחמה עם שדים פנימיים. וכמובן, ישנה ההליכה לכיוון הברקזיט, עם הסלוגן החדש והרצון להחזיר את מצביעי הלייבור הברקזיטרים שנטשו ב-2019.
לסיכום
ראשי שתי המפלגות הגדולות פתחו את 2023 עם נאומים דיי אנמיים. רישי סונאק הבטיח הבטחות לטווח הקצר מאוד, והחזון הגדול הוגדר כעניין לטווח הארוך, מעין הודאה בכך שייתכן מאוד שהוא לא יזכה להשלים אותו. קיר סטארמר נתן מעט יותר רוח של חזון, אבל בעיקר רוח של רצון לתקן את מה שהשמרנים עשו. למרות רפורמת הענק שלו, רוב הדגש ניתן על כמה רע עכשיו. זה אמנם מתבקש מנאום ראש האופוזיציה, אבל לצד נאומו של סונאק זה נראה כאילו שניהם למעשה מבטיחים את אותו הדבר: לתקן את הנזקים של השנים האחרונות. סונאק אמנם מאשים את המשברים הגלובליים במקום את מפלגתו שלו שבמאי תשלים 13 שנות שלטון, אבל שניהם מסכימים שהמצב גרוע ושצריך לעשות משהו. סונאק מבקש שישפטו אותו לפי הצלחתו לעשות כן, וסטארמר מבטיח שסונאק ייכשל ולכן יש צורך להחליף אותו.
פתיחת שנה עגומה משהו.