בלי אישור רופא: הפרלמנט הסקוטי העביר אתמול (ה’) חקיקה שתאפשר לטרנס* לקבל הכרה מגדרית מהממשלה ביתר קלות: בוטלה הדרישה להביא אבחנה רפואית על דיספוריה מגדרית, צריך לחיות במגדר החדש רק שלושה חודשים במקום שנתיים ויהיה ניתן לדרוש את ההכרה החל מגיל 16 במקום 18. בקהילה מרוצים, אבל רבים אחרים לא. המתנגדים, מונהגים על-ידי ג’יי קיי רולינג, טוענים שהדבר פוגע בזכויות נשים שכן כעת גברים שירצו לפגוע בנשים יוכלו לקבל ביתר קלות הכרה כנשים. השרה הראשונה ניקולה סטרג’ן טוענת מצדה שמדובר באקט שייטיב עם טרנס* בלי לפגוע בנשים. בפרלמנט הסקוטי התמיכה חצתה מפלגות, אבל סטרג’ן סבלה מהמרד הפנימי הגדול ביותר מאז עליית המפלגה לשלטון. והממשלה הבריטית שוקלת ברצינות לחסום את החוק מלקבל את החותם המלכותי | צילום: סטיבן יו
עוד רגע מגיע הזמן לסיכומי שנה, ואם יש משהו שבטוח אפיין את השנה האחרונה זה הוויכוח הפוליטי בבריטניה על הדרך הנכונה להתייחס לטרנס*: האם יש לקבל את המגדר החדש של גבר טרנס או אישה טרנסית, או שיש לתת יחס מכבד אבל מבלי לתת הכרה מלאה? הסוגיה הזו עמדה בלב הניסיון של בוריס ג’ונסון לשמור על מקומו כראש המפלגה השמרנית (וכראש הממשלה), קיבלה מקום של כבוד במרוץ להחליפו וגם היוותה גורם לשסע פנימי בתוך ה-SNP. כעת הסוגיה חוזרת שוב לסדר היום, לאחר שהפרלמנט הסקוטי העביר חקיקה שתקל על טרנס* לשנות מין, ולא כולם מרוצים מכך.
כמו בפוסט הקודם בנושא, השימוש במונח “טרנס*” (עם כוכבית) נועד לדבר על כל המגדרים, בעוד “טרנסים” או “טרנסיות” מתייחס לאחד מהם בהתאם לזהות המגדרית (ולא לפי המין הביולוגי בלידה, הזוויג).
באיזו חקיקה מדובר?
עד העברת החקיקה, טרנס* בסקוטלנד שהיו מעוניינים לקבל הכרה במגדר החדש התבקשו לפנות לוועדה של הממלכה המאוחדת ובין השאר להראות אבחנה רפואית בדיספוריה מגדרית (חוסר התאמה בין המגדר לזוויג). מעבר לאבחנה הזו, יש להציג גם פירוט של כל הליך רפואי שנעשה כדי לשנות מאפיינים מיניים. ובנוסף לאלה, יש להציג הוכחות של חיים במגדר החדש לפחות שנתיים ומתן הצהרה בשבועה על כוונה להמשיך במגדר הזה עד המוות.
את זה הממשלה הסקוטית ביקשה לשנות, בטענה שזה הליך מורכב ופולשני מדי שפוגע בקבוצת מיעוט. החקיקה שעברה אתמול (ה’) בפרלמנט הסקוטי שינתה את ההליך כך: ראשית, אין יותר צורך באבחנה בדיספוריה מגדרית. שנית, כבר לא צריך לחיות שנתיים במגדר החדש, שלושה חודשים יעשו את העבודה. שלישית, כבר לא צריך לחכות לגיל 18, אפשר להגיש בקשה כבר מגיל 16, אבל אז יש לחיות במגדר החדש חצי שנה. הצורך לספק את ההצהרה בשבועה יישמר, כשהצהרה שקרית תהווה עבירה פלילית. לפני שהאישור על הכרה מגדרית של המדינה יינתן, תהיה עוד “תקופת רפלקציה” בת שלושה חודשים, במסגרתה יהיה ניתן להתחרט. ואם החרטות הגיעו בשלב מאוחר יותר, ניתן להשיב את התהליך לאחור באמצעות עבירתו פעם נוספת.
בקיצור, ממשלת סקוטלנד הפכה את התהליך להרבה יותר פשוט: ביטול הצורך באבחנה רפואית משאיר את השאלה להגדרה עצמית נטו, ועל קיצור התקופה אין צורך להסביר. גם הורדת הגיל למעשה מבקשת לתת כלים לבני נוער עם דיספוריה מגדרית כדי לקבל את ההכרה בה הם מעוניינים.
חקיקה במחלוקת
פעילים למען זכויות טרנס* כמובן בירכו על החקיקה, ואמרו שהיא תאפשר לטרנס* “לחיות בכבוד ובהכרה שמגיעים לכולם”. אבל מנגד, יש מי שטוענים שהמהלך יפגע בזכויות נשים, בדגש על שירותים ומרחבים לנשים בלבד (לדוגמה, שירותים עם הפרדה מגדרית). אחת הדמויות המובילות של הטיעונים הללו היא הסופרת ג’יי קיי רולינג. לדבריה, משמעות החקיקה היא שכל מה שגבר צריך לעשות כדי להיכנס למלתחות נשים זה להצהיר על עצמו כאישה. על הטיעון הזה השיבה אלי גומרסול, נשיאת התאחדות הסטודנטים של סקוטלנד וטרנסית בעצמה, שבגדול הוא בולשיט. מעבר לעובדה שבכל זאת יש איזה תהליך של חצי שנה לפני שמקבלים הכרה מגדרית, גומרסול גם טוענת שבסופו של דבר ההכרה המגדרית הזו מתבטאת בשינוי סעיף בתעודת הלידה, ואף אחד לא בודק תעודות לידה בכניסה למלתחות.
כחודשיים לפני שהחקיקה עברה רולינג הצטלמה כשהיא לובשת חולצה עם הדפס שהגדיר את השרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג’ן, כ”הורסת זכויות נשים”. סטרג’ן לא נשארה חייבת ואמרה שהחקיקה הזו לא נותנת שום זכויות מיוחדות לטרנס* ולא לוקחת שום זכויות מנשים. עוד היא הוסיפה ש”אלו גברים שתוקפים נשים ובזה צריך להתרכז, לא בסטיגמטיזציה ואפליה נוספות של קבוצה קטנה בחברה שלנו שהיא גם ככה אחת הקבוצות שהכי סובלות מסטיגמות”.
I stand in solidarity with @ForWomenScot and all women protesting and speaking outside the Scottish parliament. #NoToSelfID pic.twitter.com/5vZNaZu13H
— J.K. Rowling (@jk_rowling) October 6, 2022
אבל הוויכוח הזה הוא לא בין הממשלה הסקוטית ותומכיה לבין המחברת של “הארי פוטר” ותומכיה. שני מומחים מטעם האו”ם העידו בפני הפרלמנט הסקוטי, ונתנו חוות דעת שונות. רים אלסאלם, שעיסוקה אלימות נגד נשים, הזהירה שאכן גברים אלימים עלולים לנסות לנצל פרצות בחוק החדש. לעומת זאת, ויקטור מדריגל-בורלוז, מומחה לנטייה מינית, טוען שאין שום ראיה לכך שהשארת התהליך להכרה מגדרית מסובך מגנה באיזשהו אופן על נשים.
צריך להגיד שהציבור הסקוטי לא ממש עם הממשלה בעניין הזה. בסקר שנערך עבור הטיימס לקראת ההצבעה בפרלמנט, 63% הביעו התנגדות להורדת גיל המינימום, 59% התנגדו לקיצור הזמנים ו-60% התנגדו לוויתור על אבחנה רפואית. אבל היי, 59% תמכו בהפיכת הצהרה שקרית לעבירה פלילית.
קווים מפלגתיים
יש סביב הסוגיה הזו גם לא מעט פוליטיקה מפלגתית. בדיון המסכם בפרלמנט הסקוטי (בסיום בליץ של שלושה ימי דיונים לפני היציאה לפגרת חג המולד), שרת הצדק החברתי, הבינוי והשלטון המקומי, שונה רוביסון, אמרה ש”זכויות טרנס* לא נמצאות בתחרות עם זכויות נשים” ושאין ראיות ממדינות אחרות שהן כן. ניקולה סטרג’ן הבהירה שאין בכוונתה להתנצל על מאמציה “להפיץ שוויון, ולא להפחית אותו, במדינה שלנו”. מי שהציבו אופוזיציה לחקיקה היו השמרנים. ראסל פינדליי טען שהחקיקה הזו מנוגדת לרצונם של רוב הסקוטים, ושהפרלמנט הסקוטי מפקיר זכויות נשים. דוברת המפלגה השמרנית בפרלמנט הסקוטי לענייני שוויון, רייצ’ל המילטון, טענה שהמפלגה תומכת בזכויות טרנס* (כלומר, בהנחה שלא מלעיגים אותם לצורכי פריימריז), “אבל לא על חשבון בטיחותן של נשים”. עוד היא ביקרה את הפלת התיקון שהציע פינדליי, לפיו עברייני מין מורשעים יהיו מנועים מהכרה מגדרית.
אחרי שהחקיקה עברה ברוב של 86 תומכים מול 39 מתנגדים, נשמעו לא מעט קולות של מתנגדים מיציע הקהל, כולל מחאות צבעוניות משהו, וכמובן תשואות של התומכים. מי שתמכו בחקיקה היו מפלגת השלטון ה-SNP, שותפתה הקואליציונית המפלגה הירוקה, הלייבור (שנראה שבסקוטלנד מסוגלת לספק עמדה ברורה בנושא, בניגוד למפלגה בווסטמינסטר) והליברל-דמוקרטים. נגד הצביעו רוב השמרנים, וגם תשעה חברי SNP, המרד הגדול ביותר שחוותה המפלגה מאז שעלתה לשלטון בסקוטלנד ב-2007. זאת לאחר שבאוקטובר הליכי החקיקה האלו הביאו את השרה לביטחון בקהילה, אש ריגן, להתפטר מהממשלה הסקוטית. זו הייתה הפעם הראשונה מאז שה-SNP עלתה לשלטון שהיא חוותה התפטרות מהממשלה על רקע מדיניות. גם בווסטמינסטר, נזכיר, יש חברי SNP שמתנגדים לחקיקה הזו, הבולטת מכולן היא ג’ואנה צ’רי. לאחר העברת החקיקה היא אמרה שהמצב החדש לא מספק ביטחונות ראויים כדי להימנע מניצול לרעה של המערכת.
מס גולגולת?
ג’יי קיי רולינג הזהירה שהחוק החדש, על רקע הסקר שהוזכר קודם, יהפוך ל”מס הגולגולת של ניקולה סטרג’ן”. הרפרנס של רולינג הוא מס הגולגולת של מרגרט ת’אצ’ר, שנחשב לאחד המסמרים בארון הקבורה הפוליטי שלה, ובעיקר הפכה אותה לשנואה עוד יותר בציבור. הדבר נכון במיוחד לגבי סקוטלנד, שם המס הושת מוקדם יותר לעומת שאר הממלכה. רולינג למעשה מזהירה שהסיפור הזה יהפוך למה שיחסל את הקריירה הפוליטית של סטרג’ן.
האמנם? כנראה שלא. בניגוד למה שרולינג מאמינה, סביר להניח שעבור רוב האנשים שאינם טרנס* (או לפחות בני משפחתם) החקיקה הזו לא תשפיע יותר מדי על החיים. זאת לעומת מס הגולגולת עצמו, שהשפיע על ההכנסה הפנויה של רוב האוכלוסייה באופן הכי ישיר שיש. רוצה לומר, לרוב הציבור יש טרדות גדולות יותר מהשאלה הזו, ורובו עסוק בשאלה איך הוא הולך לחמם את הבית בחורף הקרוב עם משבר יוקר המחיה הנוכחי וירידה משמעותית ברמת החיים. אלו נושאים שיכריעו את העתיד של סטרג’ן הרבה יותר מזה שטרנס* לא נדרשים להביא פתק מהרופא למרות שהציבור לא אוהב את זה.
אבל זה לא אומר שסטרג’ן לא בבעיה. בחודשים האחרונים נראה שהיא מאבדת את אחיזת הברזל שלה ב-SNP, כפי שמעידה ההתפטרות של ראש המפלגה הקודם בווסטמינסטר, איאן בלאקפורד. הנושא הזה מהווה זרז לשסעים בתוך המפלגה, כפי שניתן להבין מהמרד בהצבעה ומההתפטרות של אש ריגן. מהבחינה הזו אכן סטרג’ן מתמודדת עם צרה רצינית בכל הנוגע להמשך שלטונה. כמובן, מורת הרוח הרצינית במפלגה היא בגלל העיכובים בדרך לעצמאות הסקוטית הנכספת, אבל המחלוקת הזו לא עושה לסטרג’ן את החיים יותר קלים.
אש מווסטמינסטר
אבל החוק החדש לא מאותגר רק מתוך סקוטלנד. גם בממשלה הבריטית לא ממש מרוצים מהסיפור הזה. כמה לא מרוצים? שר סקוטלנד בממשלה הבריטית, אליסטר ג’ק, אמר שבממשלה “מאוד מודאגים” מאלמנטים של בטיחות בחוק החדש ושבהתאם הוא ייבחן בשבועות הקרובים ותישקל האפשרות למנוע ממנו לקבל את החותם המלכותי שיכניס אותו לתוקף. השרה לנשים ושוויון קמי בדנוק אמרה שהממשלה בוחנת את האפשרות להביא את הפרלמנט הסקוטי לשקול מחדש את מה שנראה לממשלה כאספקטים בעייתיים של החוק. כלומר, שוב, למנוע מהחוק חותם מלכותי. מעבר לטיעון העיקרי נגד החוק הזה, בממשלה הבריטית גם מודאגים מכך שטרנס* מסקוטלנד יוכלו לעבור עם ההכרה המהירה שלהם לחלקים אחרים של הממלכה ומהשלכות על תחומים כמו פנסיות ועוד.
איך בדיוק הממשלה תוכל לחסום את החוק? ובכן, התחום של הכרה מגדרית הוא עניין של המוסדות הסקוטיים ולממשלה הבריטית לא אמורה להיות סמכות להתערב. אבל חקיקה שנוגעת לשוויון היא עניין של הפרלמנט הבריטי. לשר סקוטלנד ישנה הסמכות למנוע מיו”ר הפרלמנט הסקוטי להגיש את החוק לקבלת חותם מלכותי אם יש לו קרקע מוצקה לטעון שהחוק מתנגש עם חוקים שבסמכות וסטמינסטר. עד כה מעולם לא נעשה שימוש בסמכות הזו. זאת בנוסף לכך שהממשלה אמרה שהיא תבחן אם מוסדות שאינם סקוטיים (הממשלה הבריטית, הממשלה הוולשית והממשלה הצפון אירית) מחויבים בהכרה של מי שעברו את התהליך בסקוטלנד. כמובן, הממשלה הסקוטית כנראה תאתגר בבית המשפט כל ניסיון לחסום את החוק.
יש פה שאלה חוקתית: בממשלה הבריטית מדברים על “תיירות מגדר”. הכוונה היא שאנגלים יגיעו לסקוטלנד כדי לקבל הכרה מגדרית במהירות רבה יותר, ואחר-כך לחזור לאנגליה ולהכריח את המערכת האיטית שם להכיר בהם. כלומר, הממשלה טוענת שלמרות שהמערכת הזו עובדת רק בסקוטלנד, היא למעשה משפיעה על כל הממלכה. האם דבר כזה נמצא בסמכותה? אם הממשלה אכן תנסה לחסום את החוק, כנראה שנקבל תשובה מבית המשפט. כמובן, אם הממשלה אכן תנסה, היא כנראה תשחק לידיים של הלאומנים תומכי העצמאות, שיוכלו להראות שוב כיצד וסטמינסטר דורסת את סקוטלנד.
לסיכום
נתחיל בכמה דברים שחשוב לזכור: העובדה שרוב הסקוטים לא מעוניינים בחקיקה לא אומר שהיא לא צודקת. בסופו של דבר, מדובר כאן בזכויות של הפרט. גם ראוי לתהות כמה אנשים בדיוק יעברו תהליך של חצי שנה (שלושה חודשים של חיים במגדר החדש ועוד שלושה חודשי רפלקציה) וימציאו אסמכתאות שהם אכן חיים לפי המגדר החדש רק כדי להיכנס לשירותי נשים. וכמובן, חשוב להזכיר שהנציבות לשוויון וזכויות אדם של בריטניה כבר קבעה שמותר למנוע מטרנסיות, גם מוכרות, להיכנס לשירותי נשים אם יש למקום עילה טובה לכך כמו שמירה על פרטיות. רוצה לומר, הטענה של רולינג שעכשיו כל גבר רק צריך להגיד “אני אישה” ובאורח קסם הוא יוכל להיכנס לכל מקום ששמור לנשים לא לגמרי מבוססת (למרות שהנציבות כן אמרה בינואר שהחוק במתכונתו אז לא מאזן מספיק את הצרכים של כולם). יש קשיים שעולים במקומות של הפרדה מגדרית, כמו ספורט או שירותים, אבל המתנגדים הבולטים לא באמת ניסו לדון בהם.
החקיקה כמובן לא מושלמת. למרות העבודה המאומצת של חברי הפרלמנט הסקוטי לעבור על כל התיקונים כדי להקטין את החששות, העובדה שהחקיקה עברה בבליץ של דיונים עשויה לפגוע באיכות שלה (ולחלוטין מותר לשאול אם כל הסעיפים שם נכונים) ובלגיטימיות שלה, וכנראה גם היוותה חלק מהמחיר הפוליטי שסטרג’ן משלמת כעת. כמובן, הממשלה הבריטית מרימה גבה לגבי החוק הזה לא בגלל חשש למנהל תקין, אלא כי מפלגת השלטון העבירה את הקיץ בתחרות מי יהלך יותר אימים על טרנס* (כמובן, תוך הדגשה ש”לכל אדם מגיע כבוד”).
כרגע הקהילה הטרנסית מרוצה, שכן היא קיבלה שיפור בזכויות. השאלה היא כמה זמן הפוליטיקאים יאפשרו לזה להימשך.