ה-SNP מתנהלת בעיקר בפרלמנט הסקוטי שבהולירוד, אדינבורו, אבל יש לה גם שלוחה בווסטמינסטר. מי שעומד בראש השלוחה, איאן בלאקפורד, הודיע אתמול (ה’) על כוונתו להתפטר מהתפקיד. הדבר קורה רגע לאחר שבלאקפורד אמר שבכוונתו דווקא להחזיק בתפקיד, אבל גם זמן קצר לאחר שנחשף שהיה ניסיון של חבריו למפלגה להדיחו מהתפקיד. הדבר מגיע על רקע מתחים אישיים ואידיאולוגיים של רבים במפלגה איתו ועם ראשת המפלגה ניקולה סטרג’ן. ההתפטרות של בלאקפורד עשויה לרמז שגם ה-SNP עוברת תהליכי דוגמטיזציה ושסטרג’ן מאבדת שליטה במפלגה. מי שצפוי להחליף את בלאקפורד הוא האיש שניסה להדיח אותו, סטיבן פלין, ותעמוד בפניו משימה לא פשוטה | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי
ה-SNP, המפלגה הלאומית הסקוטית, היא מפלגה שאי-אפשר להתעלם מקיומה. הישגיה האלקטורליים הופכים אותה למפלגת השלטון בסקוטלנד ובווסטמינסטר יותר מ-80% ממושבי סקוטלנד שייכים לה. בתור מפלגת האופוזיציה השנייה בגודלה, ראש הפלג שלה בווסטמינסטר זוכה לשתי שאלות מובטחות בסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה. בחמש השנים האחרונות זה היה איאן בלאקפורד, והוא הביע תקווה להיות האיש שיוציא את ה-SNP מחוץ לווסטמינסטר, אם מפלגתו תצליח להוביל את סקוטלנד לעצמאות. ובכן, זה כבר לא יקרה: אתמול (ה’) בלאקפורד הודיע שבכוונתו לפרוש בכנס של המפלגה הפרלמנטרית שבוע הבא. על פניו, חילופים פשוטים בשלוחה לווסטמינסטר מטעם מפלגה שלא תגיע לשלטון בווסטמינסטר. ובכל זאת, הדבר עשוי להצביע לא מעט על מה שקורה בתוך ה-SNP, וזה כבר משמעותי בהרבה.
מי זה איאן בלאקפורד?
לפני שנכנס לפוליטיקה, איאן בלאקפורד עבד במגזר הבנקאי. ל-SNP הצטרף כבר בשנות התשעים ואף ניסה לרוץ לבית הנבחרים מספר פעמים. אבל הוא לא הצליח לעשות זאת לפני 2015, השנה בה ה-SNP זינקה מהמספר הזעום של שישה חברי פרלמנט בלבד ל-56 (מתוך 59 המושבים של סקוטלנד). ראש המפלגה בווסטמינסטר אז היה אנגוס רוברטסון, והוא כנראה היה ממשיך להחזיק בתפקיד לולא שנתיים לאחר מכן, ב-2017, ת’רזה מיי הקדימה את הבחירות. ה-SNP הפסידה לא פחות מ-21 מושבים לעומת 2015, ואחד המושבים שאבדו היה של רוברטסון עצמו. מי שנבחר להחליף את רוברטסון היה איאן בלאקפורד.
בלאקפורד עבר כברת דרך לא קצרה כראש המפלגה בווסטמינסטר. הוא ראה בתפקיד ארבעה ראשי ממשלה (ת’רזה מיי, בוריס ג’ונסון, ליז טראס ורישי סונאק), שני ראשי אופוזיציה (ג’רמי קורבין וקיר סטארמר) ושני יושבי-ראש של בית הנבחרים (ג’ון ברקו ולינדזי הויל). בלאקפורד ידוע בנאומיו המלודרמטיים ומלאי התוכחה בפרלמנט. לפעמים זה על עצמאות לסקוטלנד, לפעמים זה על התנגדותו לברקזיט, לפעמים שילוב של שניהם. אחד הרגעים הזכורים שלו היה כאשר בשיאה של פרשת המסיבות הוא הפר את הכללים הפרלמנטריים וטען שג’ונסון שיקר לפרלמנט, ולאחר שסירב לחזור בו הוצא מהמליאה. לפעמים הוא מייגע, אך הוא יכול להיות לא פעם גם אפקטיבי. בוריס ג’ונסון עצמו טען בדיונים בפרלמנט לא פעם שמאחורי הקלעים הם דווקא הסתדרו לא רע יחד במטרה לקדם נושאים שונים.
אז מה איאן בלאקפורד עשה עכשיו?
אתמול (ה’) בלאקפורד הודיע שבכוונתו לפרוש מתפקידו כראש המפלגה בווסטמינסטר. את ההתפטרות הוא יגיש בשבוע הבא, בכינוס של שלוחת המפלגה בווסטמינסטר. בטוויטר, בלאקפורד הודה לעוקביו על האיחולים הלבביים שקיבל והסביר: בכוונתו להתפנות לאתגר הבא שלו, “בלבו של קמפיין העצמאות” והבטיח שימשיך למלא את תפקידו כנציג מחוז הבחירה שלו ושייתן את “תמיכתו המלאה” למי שיחליף אותו. בריאיון לסקיי ניוז הרחיב ואמר שראשת ה-SNP, ניקולה סטרג’ן, ביקשה ממנו לקחת על עצמו תפקיד בקמפיין המפלגה לעצמאות סקוטית. הוא לא יכול גם למלא את התפקיד הזה וגם להיות ראש המפלגה בווסטמינסטר, מה גם שהוא חי בסקוטלנד והטיסות התכופות ללונדון דיי גומרות אותו. סטרג’ן גם צייצה שבלאקפורד “ימשיך להיות מרכזי בצוות שלנו כשאנחנו עובדים על ניצחון בעצמאות”.
בואו נתעכב לרגע על הקמפיין הזה: בשבוע שעבר בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת פסק שאין לפרלמנט הסקוטי סמכות לחוקק משאל עם על עצמאות סקוטלנד, גם לא כזה שלא מחייב חוקית. סטרג’ן אמרה שהיא מכבדת את הפסיקה, אבל שהיא לא מתכוונת לוותר על עצמאות לסקוטלנד. לכן, בכוונתה להפוך את הבחירות הכלליות ל”משאל עם דה פקטו” על שאלת העצמאות. לא ממש ברור איך הדבר ייעשה והמפלגה עוד צריכה להחליט על כך. אבל נראה שסטרג’ן קראה לבלאקפורד להיות חלק מהשלב הבא של המאבק למען עצמאות סקוטית.
אבל ההתפטרות הזו מעט מוזרה. רק לאחרונה בלאקפורד אמר שבכוונתו להמשיך בתפקידו וסקרים מראים שהפופולריות שלו בעלייה. במצב כזה, ובהתחשב בכך שקמפיין העצמאות אמור להתבסס על בחירות לבית הנבחרים, דווקא מתבקש להשאיר אותו במקום. אז למה הוא זז הצדה?
התזוזות מתחת להתפטרות
חלק מאמינים שההתפטרות של איאן בלאקפורד מעידה על פילוג פנימי בתוך המפלגה. לפי דיווח של הטיימס מאמצע נובמבר, הוא התמודד עם ניסיון להדיח אותו מהתפקיד. לפי הטיימס, חבר הפרלמנט סטיבן פלין הצליח לאגד מאחוריו מספיק חברי פרלמנט של המפלגה כדי לאתגר אותו בכינוס של שלוחת המפלגה בווסטמינסטר. הפרסום עשה רעש במפלגה, פלין הודיע שאין לו שום כוונה לאתגר את בלאקפורד ותומכיו של בלאקפורד טענו שפלין השתפן אחרי שהבין שאין לו באמת את המספרים הנדרשים.
זה לא סתם בלון ניסוי. לפי הטיימס, סטיבן פלין עבד על זה במשך חודשים. הדבר נעצר לאחר ששמועות על התכנית הגיעו עד לאוזניה של ניקולה סטרג’ן עצמה, ומישהו מטעמה אף הבהיר לפלין שזה יהיה רעיון “לא חכם” מצדו להוציא לפועל את התכנית שלו כעת. וזה רק הניסיון השלישי להדיח את בלאקפורד עליו דווח השנה.
אבל סטרג’ן עצמה היא כנראה גם הסיבה לכך שהמרד הזה התחיל. לא מעט מנבחרי המפלגה, בפרלמנטים הבריטי והסקוטי, מרגישים שהם מחוץ למעגל של סטרג’ן ושהיא לא שמה על המפלגה בווסטמינסטר. בנוסף, הגילוי הזה היה לפני פסיקת העליון בנושא משאל העם, ורבים במפלגה חשו שהקמפיין לעצמאות דורך במקום. מאחר שבלאקפורד נחשב לנאמן לסטרג’ן (אם כי גם ביניהם הייתה מתיחות), הדחתו הייתה אמורה לשלוח מסר ברור.
חלק מהכעס מופנה גם ישירות כלפי בלאקפורד. חלק חושבים שהוא פרגמטי מדי ומוכן לשתף פעולה עם מוסדות ומפלגות הממלכה המאוחדת בצורה צמודה יותר מדי (על הגישה הזו יש גם מחלוקת בין בלאקפורד לסטרג’ן). וגם, בלאקפורד יצר לעצמו יריבים בתוך המפלגה: כך למשל הוא העביר את ג’ואנה צ’רי לספסלים האחוריים מאחר שהיא מחזיקה בעמדה שמרנית יותר מזו של המפלגה לגבי זכויות טרנס*. לא סתם, לאחר ההתפטרות של בלאקפורד צ’רי צייצה שהיא “שמחה לשמוע”. גם הטיפול הרחוק מראוי של בלאקפורד בפרשת ההטרדה המינית של מצליף הסיעה פטריק גריידי לא בדיוק סייע לו לשמור על מעמדו.
משמעויות
לא ברור לגמרי למה בלאקפורד באמת התפטר, אבל אפשר לנסות להבין מה קורה פה. קודם כל, נראה שה-SNP מפולגת לא פחות מהמפלגה השמרנית, ומסיבה דיי דומה: דוגמטיזציה. איאן בלאקפורד הוא פרגמטיסט. הוא רואה בשמרנים ובלייבור יריבים פוליטיים, לא אויבים. מבחינתו שיתוף פעולה עמם כדי לקדם את האינטרסים של תושבי סקוטלנד זה חלק מהעבודה. אבל רבים במפלגה, בהם סטרג’ן, רוצים הרבה יותר תיעוב כלפי המפלגות היוניוניסטיות. הם נהיו דוגמטיים, וחלק מהדוֺגמה היא שמי שמונע מסקוטלנד עצמאות הוא לא לגיטימי. ייתכן מאוד שבלאקפורד הבין שהוא יתקשה לעבוד כך עד הבחירות הכלליות הבאות.
יש מי שסבורים שהדבר נובע דווקא מהסכסוכים האישיים, ובעיקר ההתנגדות לניקולה סטרג’ן. בלאקפורד פשוט פרש אחרי שהלחץ ממתנגדי סטרג’ן במפלגה בווסטמינסטר נהיה גבוה מדי. באופן כללי, סטרג’ן נראית כמי שמאבדת את השליטה שלה על המפלגה, שעד לא כל-כך מזמן הייתה כמעט מוחלטת, ולא רק בווסטמינסטר אלא גם בפרלמנט הסקוטי. אחת הסיבות לכך היא הגישה הליברלית של סטרג’ן כלפי טרנס*, אבל לא רק, והיא סובלת לאחרונה מהתנגדויות רבות בהרבה מבעבר. הצעד של בלאקפורד עשוי להעיד על כך שהיא תצטרך לעשות לא מעט שינויים בסגנון המנהיגות שלה כדי לשרוד בתפקיד.
ומה עכשיו?
בשבוע הבא איאן בלאקפורד יודיע באופן רשמי על התפטרותו והמפלגה תידרש לבחור לו מחליף. הסברות הן שזה יהיה סטיבן פלין – שכעת יוכל להשתמש בתמיכה שהשיג מאחוריו – שיתפוס את התפקיד. אם אכן כך יהיה, פלין צפוי ללחוץ על סטרג’ן לתת קצת יותר תשומת לב לחברי מפלגתה בבית הנבחרים, מה שיגרום או להתגמשות מצדה או להגדלת הקרעים במפלגה. ובכל מקרה, נראה שפלין הולך לקבל עליו את המשימה לנהל מפלגה שנמצאת בתהליך של תסיסה. התסיסה הזו אולי תעלה את פלין לראש, אבל אין שום ערובה שהיא לא תאכל גם אותו. תשאלו את השמרנים.