העיניים לצ’סטר

היום (ה’) תושבי הסיטי של צ’סטר (בתמונה) יצאו לקלפיות לטובת בחירות הביניים הראשונות מאז התפטרותו של בוריס ג’ונסון מראשות הממשלה, מה שמהווה את המבחן האלקטורלי הראשון של רישי סונאק. לאף אחד אין ספק שהלייבור תצליח לשמור על המושב שלה, אבל השאלה היא כמה מוחץ יהיה הניצחון ועד כמה מצבם של השמרנים אבוד. השמרנים, מצדם, משדרים שהוא אבוד לחלוטין, כשגם בחירת המועמדת שלהם מעלה תהיות | צילום: אנריקה איניגס רודריגס

הרבה זמן לא התקיימו בחירות ביניים, אבל הנה היום (ה’) ייצאו תושבי הסיטי של צ’סטר להצביע. למרות שזהות המנצח כנראה כבר ברורה, בכל זאת רבים מחכים לתוצאות. אלו בחירות הביניים הראשונות מאז שבוריס ג’ונסון התפטר, כלומר הפעם הראשונה בה נערך מבחן אלקטורלי לרישי סונאק. לכן, כולם מעוניינים לדעת בכמה הוא יפסיד.

למה מלכתחילה?

בחירות ביניים כמעט אף פעם לא מתרחשות בנסיבות משמחות, ובחירות הביניים האלו לא שונות. באוקטובר נציג הסיטי של צ’סטר בפרלמנט, כריס מת’סון (לייבור), התפטר מתפקידו. הדבר קרה לאחר שגורמים האתיקה של הפרלמנט הגיעו למסקנה שמת’סון תקף מינית. הדבר הוביל לכך שמצליף הסיעה לחץ על מת’סון להתפטר ובמפלגה גם בחנו אפשרות להרחיק אותו ממנה כמתפקד. כעת, תושבי צ’סטר צריכים לבחור לעצמם נציג חדש.

מה על הכף?

מאז שליז טראס וקוואזי קווארטנג שלחו לעולם את המיני-תקציב וגרמו לכאוס, קשה להפריז בגודל הפיגור השמרני בסקרים. חלק מהסקרים והמודלים חוזים לה את התוצאות הנמוכות ביותר מאז היווסדה. השאלה היא האם כשהאלקטורט ממש יתבקש להצביע הדבר יתאם את הסקרים. לכן בעצם השאלה היא לא האם הלייבור תצליח לשמור על המושב שלה – כי היא כנראה תצליח – אלא באיזה פער זה יקרה. הסיטי של צ’סטר היא מחוז בחירה מצוין לבדוק את זה, שכן מדובר במחוז בחירה שהיה שמרני מ-1910 עד 1997, אז עבר לידי הלייבור אך הפך למחוז מתנדנד ולמרות שהצליחו לשמור עליו ב-2019 הלייבור איבדה בו קולות רבים. במילים אחרות, ממש לא המגרש הביתי של הלייבור.

שני דברים עיקריים יעמדו למבחן: כמה השמרנים יפסידו (כלומר, עד כמה רישי סונאק באמת בצרות?) וכמה הלייבור תרוויח (כלומר, עד כמה קיר סטארמר מצליח לנצל את המומנטום?). אם נסתמך על הסקרים לבחירות הכלליות, השמרנים אמורים לאבד כמחצית מחלקם היחסי בקולות לעומת 2019, ולרדת מ-38.3% קולות לסביבות ה-20%. סקיי ניוז מציעים שאם השמרנים יצליח לשמור על עצמם מעל זה הדבר ייחשב להצלחה. אציע רף מוגדר יותר: אם השמרנים יצליחו להישאר מעל ל-30% הדבר ייחשב להצלחה מסחררת. אם היא תרד מתחת ל-30% אבל יותר מ-25% הדבר לא ייחשב להצלחה אבל גם לא לכישלון טוטלי. אם היא תרד גם מתחת לרף הזה, נוכל לצפות מעוד חברי פרלמנט שמרנים להודיע שהם לא מתכוונים להתמודד שוב. עם הלייבור המצב הפוך. אם הסקרים של הבחירות הכלליות צודקים, אז אפשר לצפות שהמפלגה תגדיל את חלקה במספר דו-ספרתי של נקודות אחוז. מתחת לזה הדבר ייחשב להצלחה סבירה, אבל יהיה ברור שהסקרים מפרגנים ללייבור יתר על המידה.

אבל כדאי גם להסתכל על שתי מפלגות נוספות: המפלגה הליברל-דמוקרטית ומפלגת הרפורמה. אם רוב הרווחים מהשמרנים ילכו אליהן במקום אל הלייבור, פירוש הדבר הוא שהלייבור תזכה שם בעיקר מההפקר, מה שיגרום לשתי המפלגות השלטון להתחשב בקטנות באסטרטגיה שלהן.

המצב הפוליטי

כאמור, הסיטי של צ’סטר מאז 1997 היא מחוז בחירה מתנדנד. אמנם המחוז נשאר בידי הלייבור עד 2010, אבל לא פעם הפער היה זעום ביותר (ב-2015, אז מת’סון הצליח להחזיר ללייבור את המחוז, הפער עמד על פחות ממאה קולות). פוליטית, הנטייה של המחוז נחשבת למרכז, מה שיכול להסביר את נפילתו לידי הלייבור בפעם הראשונה כשטוני בלייר נכנס לתמונה ולמה הקרבות שם יכולים להיות צמודים כל-כך. למרות שכלכלית הוא מעט ימינה מהמרכז, רוב הצביע נגד ברקזיט ובעל נטיות יותר גלובליסטיות ויותר ליברליות ביחס לרוב הציבור. הדבר גם מייחד אותו מסביבתו הקרובה, צפון-מערב אנגליה (שאמנם נוטה לשמאל הכלכלי אבל תומך בברקזיט ובעל נטיות חברתיות שמרניות יותר). מבחינה חומרית, תושב מחוז הבחירה הממוצע נהנה מהכנסה, בריאות וחינוך טובים יותר משל הבריטי הממוצע (אם כי מחוז הבחירה מורכב מסוגים שונים של יישובים ובהתאם גם דפוסי ההצבעה בו לא אחידים).

לשמרנים זה לא משאיר יותר מדי סיכוי: התקציב של שר האוצר ג’רמי האנט, בלשון המעטה, לא נחשב לטקסטבוק של כלכלת ימין עקב העלאת המסים שבו. ההתעקשות על הברקזיט של הממשלה בטוח לא תוסיף להם. אבל גם הלייבור מתעקשת על הברקזיט, מה שיכול להוות כר לטובת הליברל-דמוקרטים, בעיקר כשאין חשש אמיתי מניצחון שמרני שמצריך הצבעה אסטרטגית. השאלה היא איך מפלגת הרפורמה, לשעבר מפלגת הברקזיט, תצליח להסתדר במחוז בחירה כזה ואם תצליח לקחת מצביעים שמרניים שמחפשים ללכת עוד יותר ימינה.

מי נגד מי?

מדובר ככל הנראה בבחירות האחרונות שנערכות במחוז הבחירה הזה לפני שיתמזג עם מחוזות אחרים לטובת מחוזות חדשים במסגרת שינויי גבולות מחוזות הבחירה שייכנסו לתוקף ב-2023. ולכבוד הפרידה, נשבר שיא של לא פחות מתשעה מתמודדים. הלייבור, השמרנים, הליברל-דמוקרטים, הירוקים ומפלגת הרפורמה כולם בפנים. בנוסף אליהם, גם UKIP, שמסרבת להכיר בכך שהמצביעים שלה מורכבים בעיקר מקרובי משפחה של המתמודדים, מציגה מתמודד. מולה יעמוד מועמד מטעם מפלגת החזרה לאיחוד האירופי. בנוסף אליהן יתמודדו מתמודדים מטעם ברית החופש ומפלגת המפלצות המשוגעות המשתוללות הרשמית, מפלגה פרודית ותיקה.

המובילים

טוב, אין באמת מובילים ברבים. אחד האתרים נותן למועמדת הלייבור, סמנת’ה דיקסון, סיכוי של 98% לנצח. אתרי הימורים אחרים נותנים לה סיכוי של 99%. בקטנה. לזכותה של דיקסון, מעבר לעובדה שהיא לא חלק מהמפלגה השמרנית הכאוטית, עומד החיבור שלה למקום. דיקסון היא חברה במועצת צ’שייר מערב וצ’סטר וכיהנה גם כראשת המועצה בעבר. כך, היא מבינה את הסוגיות המשמעותיות לתושבי מחוז הבחירה, ואחת ההבטחות שלה היא מלחמה בהזרמת השפכים לנהר די (Dee), בו תושבים רבים שטים בסירות ולעתים אף שוחים שם.

השמרנים, לעומת זאת, הלכו על “ליד”. אליזבת’ וארדלו, המועמדת מטעמם, היא חברת מועצה בצ’שייר מזרח, שאינה נמצאת בתחומי מחוז הבחירה של הסיטי של צ’סטר, למרות ששניהם כלולים במחוז צ’שייר. למעשה, היא אפילו לא גרה בסיטי של צ’סטר, אלא בקונגלטון. שניהם אמנם בצ’שייר, אבל הם אפילו לא מחוזות בחירה שכנים. ההבטחות שלה, במקום לשלב נושאים מקומיים כמקובל בבחירות ביניים (וגם בבחירות כלליות, אבל שם המקומי זוכה לפחות תשומת לב), עוסקות רק בנושאים כלליים עם נכונות “להקשיב לתושבי צ’סטר”. נבהיר: זה לא תקדים, ולא פעם חברי פרלמנט לא חיים במחוז שהם מייצגים. אבל זה רחוק מלהיות מהלך מומלץ לאנדרדוג בבחירות ביניים. עושה כמעט רושם שהשמרנים ויתרו על הניסיון אפילו להציג תחרות רצינית.

I’m so proud of Chester.

We deserve the best. Someone who’s local. Someone who’s trusted. Someone who is on your side.

Tomorrow the power is in your hands.

Use your vote. Vote local. Vote Labour. pic.twitter.com/902Phhl9Bc

— Samantha Dixon MBE (@CllrSDixon) November 30, 2022

כאמור, השאלה היא לא מי תהיה נציגת המחוז הבאה, דיקסון או וארדלו, אלא כמה הן ישיגו. הלייבור תחת לחץ להצליח בענק, שכן זה מה שמצופה ממפלגת אופוזיציה בבחירות ביניים כשהממשלה נראית כמו בדיחה. השמרנים תחת לחץ לא להתאייד לגמרי. רק שעושה רושם שהשמרנים לא כל-כך רוצים להשקיע בקרב הזה. נראה שהם בתודעת תבוסה של ממש. בלילה נדע עד כמה הם צודקים.