השבוע סיפק לבריטניה לא מעט חדשות בתחום יחסי החוץ: הסכם נחתם עם צרפת במטרה לעצור את חציית תעלת למאנש על-ידי מבקשי מקלט בסירות גומי. רישי סונאק נסע לפסגת ה-G20 כשבראש מעייניו נמצאה אוקראינה. ושר החקלאות לשעבר חשף עובדות מביכות על הסכם הסחר עם אוסטרליה והחריב את מה שנשאר מהקרדיט של ליז טראס. ויש מזה גם כמה מסרים לגבי הברקזיט | צילום: סיימון ווקר, דאונינג 10
בהמשך היום (ה’) יוצג התקציב של ג’רמי האנט שמסתמן שיהיה תכנית צנע של ממש ועשוי להחזיר את העצבים בתוך המפלגה השמרנית לשיא. אבל לפני שזה קורה, קצת על השבוע האחרון של הממשלה בתחום מדיניות החוץ. ההסכם החדש עם צרפת כדי לעצור את מבקשי המקלט שחוצים את תעלת למאנש בסירות גומי. ועידת ה-G20 והניסיון הראשון של רישי סונאק להראות את כוחו בזירה הבינלאומית. והסכם הסחר עם אוסטרליה, שפתאום מצא מבקרים במפלגה השמרנית. הנה בקצרה מה שהיה.
מצרפת באהבה
עניין בוער על סדר היום הוא סוגיית מבקשי המקלט שחוצים את תעלת למאנש בסירות גומי. לא אכנס שוב לכל הדיון בנושא, וניתן לקרוא בהרחבה על העניין כאן. אבל רק בקצרה אזכיר: בריטניה רואה בעניין הזה תופעה לא רצויה, הן בגלל הסיכון לאנשים שחוצים את התעלה אבל בעיקר בגלל חוסר השליטה על האנשים שנכנסים. מעל 40 אלף איש נכנסו לבריטניה דרך התעלה רק ב-2022. העובדה שרבים מהם מגיעים מאלבניה, מדינה שלדברי השר להגירה רוברט ג’נריק מהווה מדינה בטוחה (יותר ממחצית מהם מקבלים מקלט), בכלל מוסיפה שמן למדורה. בימי בוריס ג’ונסון ושרת הפנים פריטי פאטל נחתם הסכם שיעביר את מבקשי המקלט לרואנדה, אבל כרגע לא העבירו אף אחד לשם בגלל קשיים משפטיים.
בעיה נוספת בעניין היא שיתוף הפעולה עם צרפת, המקום ממנו מגיעים מבקשי המקלט האלו. כרגע השת”פ הזה לא מוצלח במיוחד, בין השאר בגלל האינטרס הצרפתי שמבקשי המקלט יהיו הבעיה של בריטניה במקום שלה. ובכן, לפני שלושה ימים (ב’) נחתם הסכם בין בריטניה לצרפת בתקווה ששיתוף הפעולה יתהדק וצרפת תעצור את הסירות לפני שהן יוצאות לבריטניה. בהסכם, עליו חתמו שרת הפנים הבריטית סואלה ברוורמן ומקבילה הצרפתי ז’רלד דרמנין, כולל מספר דרכי פעולה. ראשית, הגדלה ב-40% של מספר השוטרים הצרפתים שיסיירו על החופים כדי לעצור את הסירות ואת כנופיות סוחרי האדם ששולחים את הסירות האלו. שנית, שוטרים בריטים יהיו בחמ”לים הצרפתיים ולהיפך, לצורך הידוק שיתוף הפעולה המודיעיני. שלישית, השקעה בטכנולוגיות שיסייעו באיתור ובמתקני קליטה לפליטים בדרום צרפת, כדי שמי שמגיעים אליה דרך הים התיכון לא ימשיכו לחוף הצפוני ומשם לבריטניה. על הטוב הזה בריטניה תעביר לצרפת 72.2 מיליון אירו, או 63 מיליון ליש”ט.
“עוד מאותו הדבר”
היתרון של ההסכם עם צרפת על פני תכנית רואנדה דיי ברור: ההסכם עם רואנדה פירושו גירוש מבקשי מקלט למדינה אחרת, שחלק מאזרחיה קיבלו מקלט בבריטניה עצמה, ורק שם בקשות המקלט בכלל ייבחנו. זה נראה רע, ובכל מקרה לא זז בגלל עתירות משפטיות. ההסכם עם צרפת, לעומת זאת, אמור לדאוג שמבקשי המקלט לא יגיעו לבריטניה מלכתחילה, אלא יישארו בצרפת, מדינה מערבית גם היא. רחוק מהעין הבריטית, לא פוגע במבקשי המקלט כדי להילחם במהגרי העבודה שמסתננים איתם. עם זאת, ברור שזה רק חלק מהפתרון, אם ניקח את מילתו של ראש הממשלה רישי סונאק, שהסביר שאין צעד בודד שיכול לפתור את הבעיה כולה.
לכן, לא מפליא שראש האופוזיציה קיר סטארמר אמר שמדובר ב”צעד קטן בכיוון הנכון”. עם זאת, הוא הוסיף שיש עוד עבודה רבה כדי לפתור את הבעיה. אבל יש דווקא אחרים שמדובר ב”עוד מאותו הדבר”. אחת מהם היא נטלי אלפיק, חברת הפרלמנט השמרנית מטעם מחוז הבחירה דובר, אל חופיו מגיעות סירות הגומי מצרפת. לדבריה, ההסכם לא מספק את מה שצריך כדי שמבקשי המקלט יישארו על אדמת צרפת. אחרים, למשל ארגון אמנסטי או החוקר פיטר וולש, טוענים שהבעיה היא שאין מספיק דרכים חוקיות להגיש בקשת מקלט למי שמעוניין לקבל אותו בבריטניה. אם רוצים שמבקשי מקלט יפסיקו להגיע בדרך לא חוקית, צריך לאפשר להם מסלול חוקי. לכן, גם בימין וגם בשמאל סבורים שהצעד הזה יעשה מעט מאוד אם בכלל, למעט לתת לבריטים להיפרד מ-63 מיליון ליש”ט בשיאו של משבר כלכלי.
אבל דבר אחד יש שיפור: סואלה ברוורמן נחשבת לימנית יותר מקודמתה בתפקיד, פריטי פאטל. ועדיין, זו ברוורמן שהצליחה להשיג את ההסכם הזה בשבועות ספורים. נראה שהרבה מכך קשור ליחסים הלא פשוטים בין ראש הממשלה לשעבר בוריס ג’ונסון לנשיא צרפת עמנואל מקרון. לאחר שבוריס ג’ונסון עזב, ועוד יותר לאחר שרישי סונאק החליף את ליז טראס, נוצרה תחושה שבריטניה חזרה לפוליטיקאים המשעממים אך אחראיים שלה, מה שאפשר את שיקום האמון בין שתי המדינות.
למען אוקראינה ב-G20
ומפריז לבאלי, אינדונזיה, שם התקיימה הפסגה השנתית של ה-G20. הדבר העיקרי שהטריד את רישי סונאק כשנכח שם היה ולדימיר פוטין. פוטין עצמו לא הגיע, ובמקומו הגיע שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, מה שלא חמק מעיניו של סונאק. בנאום למנהיגים האחרים, סונאק טען שפוטין היה צריך להגיע שכן ליציאת רוסיה מאוקראינה תביא “לשינוי הבודד הגדול ביותר” ביחסים הבינלאומיים. לפי סונאק, לו פוטין היה מגיע אולי לשאר המנהיגים בפורום הייתה אפשרות לשנות את דעתו. המלחמה באוקראינה גם הייתה הנושא המרכזי בהצהרה שלו לתקשורת, ובריאיון לערוץ 4 הוא הבהיר שאין בכוונתו לסגת מהתמיכה באוקראינה ושבריטניה תתמוך בה “ככל שיידרש”, גם אם דעת הקהל הביתית לא תאהב את זה.
אחד החותמים המשמעותיים של בוריס ג’ונסון היה התמיכה באוקראינה מהרגע הראשון, מה שסייע לרתום גם את שאר המערב לעניין. מהרגע בו ג’ונסון הודיע על התפטרותו, היה ברור שלא משנה מי יירש אותו בתפקיד ימשיך באותה מדיניות. סונאק עכשיו מראה שההערכה הזו לא הייתה שגויה ושהוא מתכוון להמשיך באותו הקו, למרות הקורבן הכלכלי שזה גובה מאזרחי בריטניה. אבל כפי ששאל אותו גארי גיבון, הפרשן הפוליטי של ערוץ 4, האם באמת בריטניה יכולה להמשיך בתמיכה הזו לנצח? האם היא לא תצטרך באיזשהו שלב להפעיל לחץ על נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי להסכים לפשרה כלשהי, אם הסיטואציה הכלכלית תמשיך להחמיר?
המלחמה באוקראינה גם הפריעה לסדר יומו של סונאק בפסגה. הוא היה אמור לקיים פגישה עם נשיא סין שי ג’ינפינג, אך זו התבטלה בשל פגיעת הטיל בפולין. הגורמים הרשמיים לא אמרו זאת בקול רם, אבל היה ברור שזה העניין. זה לא עניין של מה בכך: מעבר לעובדה שהיחסים בין בריטניה לסין מתוחים בשנים האחרונות (בעיקר על רקע הנעשה בהונג קונג והרזומה הבעייתי של סין בתחומי זכויות אדם), וזו הייתה הזדמנות לנסות לפתור חלק מהדברים. סונאק גם קיווה להפוך את סין, על קשריה הקרובים למוסקבה, לגורם ממתן של המלחמה באוקראינה. ביטול הפגישה מנע מסונאק את ההזדמנות הזו, למרות שלא ברור כמה הוא היה מצליח.
מוכרים לאוסטרליה
זוכרים שבימי בוריס ג’ונסון בריטניה ואוסטרליה הגיעו להסכם סחר? אם לא, אז היה מדובר באחת מספינות הדגל של בוריס ג’ונסון וליז טראס, מי שעשתה את רוב העבודה עליו כשרת המסחר הבינלאומי (היא מונתה לשרת החוץ חודשים ספורים טרם חתימת ההסכם המלא בדצמבר 2021). זה היה הסכם סחר שהיה אמור להראות שבריטניה לא זקוקה לחברות באיחוד האירופי, כי כעת בריטניה מצליחה להגיע להסכמי סחר עם מדינות אחרות ורבות, ומאחר שמדובר במדינת חבר העמים הבריטי יש לזה גם משמעות נוספת. עזבו את העובדה שלפי ההערכות ההסכם יוסיף לתמ”ג הבריטי רק כ-0.02% או שרבים במגזר החקלאי חששו שההסכם ייצור להם תחרות לא הוגנת בגלל הבדלי רגולציה – מבחינת ממשלת ג’ונסון זו הייתה הצלחה.
אבל השבוע (ב’) שר החקלאות והסביבה בימי בוריס ג’ונסון, ג’ורג’ יוסטיס, החליט שכעת, כשהוא כבר לא שר ולא מחויב להגן על מהלכי הממשלה, הגיע הזמן לשבור שתיקה בנושא. הוא הודה שהסכם הסחר עם אוסטרליה הוא “לא הסכם מאוד טוב” עבור בריטניה. לדבריו, ההסכם “נתן יותר מדי בתמורה למעט מדי”. הוא אמר שיש ללמוד מהטעויות שנעשו בהסכם הזה כדי שההסכמים הבאים יהיו טובים יותר. הוא גם ביקר את ליז טראס על פועלה בתחום כשהייתה השרה הרלוונטית. לדבריו, בתחילת המו”מ עם אוסטרליה, בריטניה החזיקה בקלפים הטובים. אך טראס החליטה להציב “מטרה שרירותית” להגיע להסכם עד לפסגת ה-G7 שנערכה באותה שנה בקורנוול, מה שהביא את בריטניה לעמדת נחיתות. עוד סיפר שבנקודה מסוימת טראס פשוט ביקשה ממקבילה האוסטרלי שייתן את התנאים כדי לסיים את המו”מ בזמן.
מעבר לזה שיוסטיס החריב את מה שעוד נשאר מהמוניטין של טראס, שבזמן אמת נחשבה לשרת מסחר בינלאומי מוצלחת, הוא גם מקשה על הממשלה להצדיק את הברקזיט. בימים בהם הברקזיט מואשם על-ידי מומחים בהחמרת המשבר הכלכלי שחווה בריטניה, ההאשמות של יוסטיס מציגות את השמרנים כמי שלא מסוגלים אפילו לנהל יחסי חוץ בעידן הפוסט-ברקזיט באופן סביר.
משמעויות
הביקורת של יוסטיס היא אולי פנימית, אבל יש לה גם משמעויות בתחום החוץ. מדבריו עולה שתחת ג’ונסון וטראס הסכמי סחר היו עניין של יחסי ציבור, לא של הגעה להסכם הטוב ביותר. סונאק, ברקזיטר בעצמו ומי שצריך להראות שהברקזיט עובד בעוד מקרים חוץ ממבצע חיסונים מוצלח, יצטרך לנהל את הברקזיט לא בדרך של מופע והסחות דעת, אלא בדרך של, ובכן, ניהול של ממש. וניהול אומר יותר מהסכמי סחר. ניהול גם אומר שבמקום לנסות תרגילים כמו שינוי חד-צדדי של ההסדרים בצפון אירלנד (שנוצרו כחלק מהסכם היציאה מהאיחוד האירופי), למרות שהבטיח להמשיך בהם, הוא יצטרך לנסות לנהל את האופן בו ההסדרים האלו עובדים, דבר שלא ממש ניסו לעשות בימי ג’ונסון. במקביל, הוא יוכל לנסות לשאת ולתת על שיפור התנאים שם מול האיחוד. המסר מיוסטיס הוא שהגיע הזמן לסיים עם הלהטוטים.