צפון אירלנד בדרך לבחירות. שוב. לאחר שחצי שנה ה-DUP חסמה כל ניסיון להקים ממשלה בצפון אירלנד, החוק אילץ את שר צפון אירלנד בממשלת בריטניה להכריז על בחירות חדשות לאסיפת צפון אירלנד (בתמונה). רק שהממשלה לא קמה בגלל ההתנגדות של ה-DUP להסדרי הברקזיט שהוסדרו סביב הגבול עם הרפובליקה האירית, וכל עוד הם לא ישונו הם יחסמו כל ניסיון להקים ממשלה, דבר קל למדי במסגרת ההסדרים הפוליטיים של הסכם יום שישי הטוב, הידועים כחלוקת הכוח. לכן, בחירות לא יפתרו דבר, יחלישו את המפלגות המתונות וכנראה יהיו מתכון לבחירות שלישיות באמצע 2023. בינתיים, לצפון אירלנד אין ממשלה כלל, באמצע אחד המשברים החמורים ביותר | צילום: לין גייטלי
הרבה אוהבים לעשות השוואה בין ישראל לצפון אירלנד, או אם לדייק בין תקופת הטרור בצפון אירלנד (הידועה בשם “הצרות”) לסכסוך הישראלי פלסטיני. כמובן, גם בין ישראל לאירלנד היו השוואות, ויצחק שמיר כאיש לח”י לקח לעצמו את הכינוי “מיכאל” על שם מייקל קולינס, ממנהיגי המאבק האירי לעצמאות מבריטניה. ועכשיו נראה שתהיה עוד השוואה: צפון אירלנד, כך נראה, על מסלול של סבבי בחירות חוזרים. שלשום שר צפון אירלנד בממשלת בריטניה הודיע על בחירות חדשות לאסיפת צפון אירלנד, לאחר שלא הוקמה שם ממשלה. השר עשה את מה שנדרש ממנו, אבל קשה שלא לשאול: מה הטעם?
קצת רקע
פרוטוקול צפון אירלנד הוא ההסדר בהסכם היציאה מהאיחוד האירופי שנועד לאפשר גבול פתוח בין צפון אירלנד לאירלנד, מרכיב חיוני בהסכם יום שישי הטוב. ההסדר הזה למעשה קובע גבול פנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד. הגוש היוניוניסטי בצפון אירלנד מתנגד לפרוטוקול, שכן הוא יוצר מדרג בתוך הממלכה, בין בריטניה לצפון אירלנד. גם ממשלת בריטניה, זו שחתומה על הפרוטוקול הזה, לא מתה עליו. בשבועות האחרונים לפני שג’ונסון הודיע על התפטרותו היא התחילה לעבוד על חקיקה שתשנה את הפרוטוקול באופן חד-צדדי, בלי הסכמה של האיחוד האירופי. ג’ונסון התפטר מאז, אבל גם ראש הממשלה הטרי רישי סונאק הבהיר שהוא מחויב לחקיקה הזו.
בפברואר האחרון פול גיוואן (DUP), השר הראשון של צפון אירלנד, התפטר מתפקידו כמחאה על הפרוטוקול. בגלל הסדרי חלוקת הכוח בצפון אירלנד, כחלק מהסכם יום שישי הטוב, ממשלת צפון אירלנד היא דו-ראשית, כשאחד מראשיה הוא מהגוש היוניוניסטי, תומך ההישארות בממלכה, והשני מהגוש הלאומני, שמעוניין להתאחד עם הרפובליקה האירית. ברגע שגיוואן התפטר, גם סגנית השר הראשון מישל אוניל (שין פיין), שלמרות התואר החזיקה בסמכויות זהות לאלו של גיוואן, איבדה את תפקידה בשל חלוקת הכוח הזו.
במאי התקיימו בחירות לאסיפת צפון אירלנד. שני דברים קרו שם: ראשית, הגוש העצמאי, זה שלא מזדהה כיוניוניסטי או לאומני, פרח בזמן ששני הגושים האחרים קטנו. שנית, בזמן ששין פיין הצליחה לשמור על גודלה, ה-DUP איבדה מכוחה. פירוש הדבר היה שמישל אוניל הייתה אמורה להחזיק בתפקיד השרה הראשונה, תואר ששין פיין לא החזיקה בו קודם לכן.
שילוב של המשך קיום הפרוטוקול יחד עם העובדה שלפי הסברה ב-DUP לא רצו לשבת בממשלה בה שין פיין מחזיקה בתואר השרה הראשונה, הביאו לכך שגם אחרי הבחירות ה-DUP, בהנהגת ג’פרי דונלדסון, סירבה להיכנס לממשלה ואפילו לאפשר בחירה של יו”ר האסיפה. הדבר הביא לכך שלמעט תפקוד חלקי מאוד של השרים, אין ממשלה. בגלל הסדרים שנקבעו בינואר 2020, הדבר השאיר קצת פחות מחצי שנה להרכיב ממשלה לפני הליכה לבחירות נוספות. הדדליין הגיע בסוף השבוע.
עלילות הסופ”ש
הדדליין היה ה-28 באוקטובר, יום שישי, כך שלמעשה היום האחרון לטפל בהכל היה יום חמישי. האסיפה, שהייתה משותקת כיוון שלא נבחר לה יו”ר, התכנסה בעקבות ניסיון אחרון של שין פיין לכנס אותה כדי לדון ביוקר המחיה. כדי לעשות את זה, יש צורך בבחירות ליו”ר האסיפה, דבר שלא היה ספק לאף אחד שה-DUP לא תאפשר לו לקרות (גם כדי לבחור יו”ר יש צורך בהסכמת שני הגושים). שר צפון אירלנד בממשלת בריטניה, כריס היטון-האריס, מאוד רצה שהשיחות האלו יצליחו והזהיר שהוא יכריז על הבחירות האלו אם לא תוקם הממשלה, למרות שהניסיון מלמד שאם ירצה הוא יוכל לדחות אותן. הוא קיווה שהדבר ישמש מנוף לחץ.
רק שהיטון-האריס מתמודד עם שתי בעיות: ראשית, אם בפעם הקודמת שהעסק קרס היה צורך להגיע להסכמה בין המפלגות, כעת ה-DUP צריכה להגיע להבנות עם ממשלת בריטניה וככל הנראה גם עם האיחוד האירופי. כשסונאק מונה לראש ממשלת בריטניה, ג’פרי דונלדסון צייץ: “לאחד את המדינה שלנו – הממלכה המאוחדת – פירושו להחליף את הפרוטוקול בהסדר שמכבדים ומשקמים את מקומה של צפון אירלנד באיחוד (הממלכה המאוחדת – אב”מ)”. כלומר, לשין פיין אין משהו שהיא יכולה להציע כדי לרצות את דונלדסון. סונאק צריך להציע את זה, והאיחוד האירופי צריך להסכים לא לסגור בתגובה את הגבול בין צפון אירלנד לאירלנד.
Uniting our country – the United Kingdom means replacing the protocol with arrangements that respect & restore Northern Ireland’s place in the Union. The integrity of the U.K. Internal Market must be properly protected. This is what’s needed to secure a fully functioning Stormont https://t.co/nUgZu3akeN
— Jeffrey Donaldson MP (@J_Donaldson_MP) October 25, 2022
שנית, במה בדיוק בחירות יועילו? לא נראה שאיזושהי מפלגה התרשמה מזה. שין פיין מצפה לשמור על הכוח שלה מבחירות מאי. ב-DUP מאמינים שהטקטיקה שלהם עובדת טוב עם הבייס, כך שלא מאמינים שם שהם יאבדו את הבכורה בתוך הגוש היוניוניסטי למפלגה אחרת, ולכן לא ממש מפחדים מבחירות חדשות. נעמי לונג, ראשת מפלגת הברית (הגוש העצמאי), הזכירה שגם בקריסה הקודמת של המוסדות היו בחירות חדשות שלא שינו דבר, ואמרה שבלי פתרון הן לא יפתרו דבר.
בסופו של דבר, כצפוי, ה-DUP לא אפשרו לבחור יו”ר לאסיפה, וכך כל הדיון ביוקר המחיה לא היה יכול להתקדם וכמובן שלא קמה ממשלה. בחצות (בין ה’ ל-ו’) פקע הדדליין. היטון-האריס הכריז על בחירות חדשות לאסיפה, שתאריכן טרם נקבע.
מה עכשיו?
ובכן, ברדק. קודם כל, אם עד כה השרים של הממשלה שפורקה בפברואר עוד היו יכולים לממש לפחות חלק מהפונקציות שלהם, כעת אין יותר שרים. כריס היטון-האריס ינהל מלמעלה את העסק באופן מאוד מוגבל, אבל הדבר לא ישתווה לממשלה מתפקדת. ממשלת אירלנד הודיעה שהיא לא תקבל שליטה מלאה של לונדון במתרחש בצפון אירלנד, שכן לפי ההסכמים גם לה אמור להיות סיי כלשהו. זה אומר שבזמן משבר יוקר מחיה מהגדולים של העשורים האחרונים, צפון אירלנד מקבלת מענה חלקי בלבד.
כמובן, לא כולם חושבים שזה צריך להיות ככה. ג’פרי דונלדסון הוציא הצהרה, בה הזהיר שלא רק שבחירות לא יפתרו את הבעיה הגדולה (שהיא פרוטוקול צפון אירלנד), אלא גם שהפרלמנט בווסטמינסטר יכול לחוקק את מה שיאפשר לשרים בצפון אירלנד להמשיך בתפקידם. כמובן, דונלדסון למעשה מעוניין להמשיך במשחקי הכוח שלו בלי שיאשימו אותו בהשלכות חמורות מדי על צפון אירלנד.
בינתיים לא נקבע תאריך, למרות שיש השערות שהן ייקבעו ל-15 בדצמבר, מה שגורם לרבים לחשוב שייתכן שהיטון-האריס יחזור בו. הוא כמובן מכחיש ומבטיח שיהיו בחירות נוספות. הדבר משאיר את כולם בערפל וזה לא משחק לטובת אף אחד.
מה הטעם בעצם?
צריך להגיד שלמרות שדונלדסון לא בא בידיים נקיות, הוא צודק שבחירות לא יסייעו בדבר. ה-UUP, המפלגה השנייה בגודלה בגוש היוניוניסטי, כנראה לא תתעלה מעל ל-DUP, דבר שיאפשר לה להרכיב את הממשלה ולפתור את המבוי הסתום. למעשה, יש חשש שעוד בחירות יצמקו את המפלגות המתונות, ה-UUP (יוניוניסטית) וה-SDLP (לאומנית). זה מבטיח שהשיתוק רק יחריף. אם תוך חצי שנה ממשלת בריטניה לא תעשה משהו עם הפרוטוקול, צפון אירלנד תלך כל חצי שנה לבחירות כדי לבחור בנציגים שלא יוכלו לתפוס את מקומותיהם כי מפלגה אחת סוררת לא תאפשר לזה לקרות. נשמע מוכר, לא?
זה גם מעלה שאלות לגבי כמה זמן המבנה הפוליטי של הסכם יום שישי הטוב יוכל להחזיק. לפני הבחירות במאי חבר אסיפת צפון אירלנד סטיוארט דיקסון (מפלגת הברית) אמר בריאיון מיוחד לבלוג: “…אנחנו כמפלגה אומרים, שהעתיד צריך להיות קואליציה של המעוניינים בכך, במקום קואליציה כפויה”. המפלגה קיבלה את הזינוק הגדול ביותר בבחירות במאי, מה שעשוי אולי לתת לה מומנטום להמשיך עם הדרישה לפרק את חלוקת הכוח ולהתבסס על קואליציות נורמליות. זה כמובן יצטרך להגיע בדמות חקיקה בווסטמינסטר, אבל המשך הסאגה הזו, והעובדה שה-DUP יכולה לקחת את כל צפון אירלנד כבת ערובה, עשויה לחזק את התסיסה נגד ההסדר הזה. תגידו שזה לא יקרה כי זה מרכיב בסיסי בהסכם יום שישי הטוב שסיים את תקופת הטרור. אבל מצד שני, מישהו עלול להגיע למסקנה שגם המצב הקיים לא בדיוק משמר אותו.