אחרי שנכשל בפעם הראשונה, רישי סונאק הצליח לאחד מאחוריו את רוב חברי הפרלמנט של המפלגה השמרנית ולהפוך לראש המפלגה. היום (ג’) הוא יקבל את המינוי לראשות הממשלה מהמלך צ’רלס. סונאק רשם הישגים נאים מבחינת גיל בהגעה לשלטון ומבחינת הרקע האתני שלו בראשות הממשלה, אבל פה נגמר ההייפ. סונאק הוא בעיקר רצון של השמרנים לשים את הריבים בצד ולכפר על הטעויות שעשו עם ליז טראס. אבל סונאק עדיין יצטרך לעבוד עם כלכלה שספגה מכה קשה, מפלגה שלא בטוח שניתן לאחד ומנדט מעורער לשלוט. כאב הראש של סונאק רק מתחיל | צילום: משרד האוצר הבריטי
לפעמים מקבלים הזדמנות שנייה: אתמול (ב’) רישי סונאק נהיה לראש המפלגה השמרנית, ובהתאם היום ימונה לראש הממשלה במקומה של ליז טראס. שבעה שבועות בדיוק הפרידו בין ההכרזה שסונאק הפסיד לטראס בקרב על המתפקדים של המפלגה השמרנית לבין הרגע שבו יו”ר ועידת 1922 (הגוף המנהל של המפלגה השמרנית הפרלמנטרית), גראהם בריידי, הכריז שסונאק הוא ראש המפלגה החדש. כמובן, עזרה העובדה ששני המתחרים של סונאק פרשו ברגע האחרון: בוריס ג’ונסון בלילה שלפני הדדליין להגשת המועמדות, ופני מורדנט דקות ספורות לפני הדדליין. ועדיין, סונאק הצליח לזכות בתמיכתם של למעלה ממחצית מחברי הפרלמנט השמרנים, מה שמהווה צעד ראשון לכהונה יותר יציבה משל קודמתו בתפקיד. ועכשיו הגיע תורו.
מי הוא רישי סונאק?
חיים מוקדמים
רישי סונאק נולד במאי 1980, והוא נכנס לראשות הממשלה קצת לפני גיל 42 וחצי. זה הופך אותו לראש ממשלת בריטניה הצעיר ביותר מאז הלורד ליברפול, שב-1812 קיבל את ראשות הממשלה יום לאחר שחגג 42. הוא נולד בסאות’המפטון לשני הורים ממוצא הודי שהיגרו לבריטניה ממזרח אפריקה. זה הופך את סונאק גם לראש ממשלת בריטניה ההינדי הראשון, ולמעשה לראש ממשלת בריטניה השני שמגיע ממיעוט אתני (הראשון היה בנג’מין ד’יזראלי שנולד ליהדות, הוטבל בנעוריו לנצרות ולא באמת רצה לוותר על היהדות). אביו היה רופא ואמו ניהלה בית מרקחת, ולדבריו הם עבדו קשה כדי לאפשר לו את החינוך הטוב ביותר שיש. בתיכון הוא למד בווינצ’סטר קולג’ היוקרתי ועשה את התואר שלו באוקספורד.
לפני כניסתו לפוליטיקה הוא עבד בגולדמן זקס. הוא התחתן עם אקשטה מורטי, בתו של אחד ממייסדי אינופסיס, ושוויים של השניים נאמד בכ-730 מיליון ליש”ט. סונאק, בהתאם, נחשב לאחד מחברי הפרלמנט העשירים ביותר ויש מי שטוענים שהדבר מביא לכך שהוא מנותק מסבלות האדם הפשוט. כשלפני המרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון חזר לתודעה סרטון שלו מימיו כסטודנט אומר שיש לו חברים ממעמדות שונים, כולל ממעמד הפועלים, ואז נאלץ לחזור בו מכך שהוא מכיר אנשים ממעמד זה, תרם לתחושה הזו.
קריירה פוליטית
מרגרט ת’אצ’ר הגיעה לראשות הממשלה עם ניסיון פרלמנטרי של עשרים שנה. ג’ון מייג’ור עם 11 שנה. טוני בלייר עם 14. גורדון בראון עם 24. דייוויד קמרון עם תשע שנים. ת’רזה מיי עם 19 שנה. בוריס ג’ונסון עם 11 שנה (ועוד תקופה כראש עיריית לונדון). ליז טראס עם 12 שנה. רישי סונאק הגיע לפרלמנט ב-2015 ויש לו רק שבע שנות ניסיון פרלמנטרי, זמן קצר לכל הדעות. עם זאת, הוא הספיק לחוות לא מעט. הוא בתחילה כיהן בתפקידים זוטרים, תחילה במשרד הבינוי ולאחר מכן במשרד האוצר, עד שב-2020 בוריס ג’ונסון מינה אותו לשר האוצר במקום סאג’יד ג’אוויד שהתפטר.
סונאק נכנס ישר לתחילת מגיפת הקורונה. זוכרים את הסגרים? אז היה צריך לממן אותם איכשהו, וסונאק היה האחראי לכך. מדיניות הקורונה שלו, על החל”ת שבה וניסיונות לסייע למובטלים לעבור את התקופה הקשה הזו בשלום, הפכו את סונאק לשר אוצר פופולרי. כמובן, דברים לא עברו בלי ביקורת כלל. שתי דוגמאות בולטות הן הניסיון שלו לסייע למגזר התיירות באמצעות סבסוד ארוחות בחוץ, שלפי מחקרים כנראה תרם להדבקה בקורונה, והקשיים שלו למצוא מודל כלכלי שיעבוד.
עוד עניין של סונאק היה העלאות מסים. כדי לממן את הקורונה ולשמור על איזון תקציבי כלשהו, סונאק העלה לא מעט מסים. למעשה, הוא הביא את נטל המס לשיא של 70 שנה. יחד עם התמהמהות משהו בטיפול במשבר יוקר המחיה שהחל לפני קצת פחות משנה והחלק שלו בפרשת המסיבות של בוריס ג’ונסון וכמה פרשיות משלו, הקרדיט הציבורי שלו החל לרדת.
ביולי סונאק תרם לנפילתו של בוריס ג’ונסון כשהתפטר במחאה ממשרד האוצר. לאחר שג’ונסון התפטר והחל המרוץ להחליפו, סונאק רץ על תקן המבוגר האחראי. הוא אמר שלא יוריד מסים לפני שישתלט על האינפלציה, והזהיר מפני התכנית הכלכלית של טראס. המתפקדים דחו אותו, אבל שבועות ספורים לאחר מכן הוא היה יכול להגיד “אמרתי לכם” ולאסוף מאחוריו מספיק תומכים כדי לנסות שוב, ולהצליח.
האתגרים של רישי סונאק
בפני סונאק עומדים לא מעט אתגרים. הוא כנראה מודע להם, שכן ההופעה המוזרה שלו בנאום בפני המפלגה השמרנית היה ניתן לחוש שהוא לא מאמין שהוא לקח על עצמו את התפקיד כפוי הטובה הזה.
המצב הכלכלי
סונאק היה שר האוצר והוא יודע שהמצב הכלכלי לא מזהיר כרגע. כלומר, הוא רץ בקיץ על מצע של מדיניות כלכלית לא הכי כיפית כדי להתגבר על המצב. השווקים גם הגיבו בחיוב להודעה על זהות ראש הממשלה המיועד, כנראה בתור עלבון אחרון לליז טראס לפני שהיא עוזבת את דאונינג 10. אבל טראס הספיקה ליצור נזק שעכשיו יהיה לסונאק קשה יותר לתקן. שר האוצר כבר עובד על העלאות מסים שלא בהכרח יתקבלו יפה על-ידי הציבור, בריטניה בסכנה רצינית למיתון ובאופן כללי סונאק צריך לסיים לנקות את הבלגן שקודמתו בתפקיד השאירה. הדרך שסונאק מציע (בהנחה שהוא לא שינה אותה בשבועות האחרונים, שכן הוא לא ממש נתן תשובות לתקשורת בימים האחרונים) תהיה קשה עבור הציבור, והאופוזיציה תשמח ללכת לו על הראש. ולא רק האופוזיציה.
המפלגה המשוסעת
רישי סונאק נבחר כדי לנסות לאחד את המפלגה השמרנית. הוא נמצא במצב יותר טוב משל ליז טראס. טראס נבחרה לראשות המפלגה על-ידי המתפקדים, אבל עם התלהבות קטנה מאוד מהמפלגה הפרלמנטרית. הפעם נראה שחברי הפרלמנט השמרנים הסכימו לנסות להתאחד מאחורי מועמד מסוים, סונאק במקרה הזה, אבל לא בטוח שהם יצליחו. לא כולם יקבלו יפה את הרעיון של העלאת מסים. אחרים לא יקבלו יפה את הרצון לקצץ בשירותים הציבוריים. וזה מעבר לכך שעדיין יש הרבה מאוד גורמים חתרניים, והצהרת הפרישה של בוריס ג’ונסון נתנה תחושה שהוא לא ממש מתכוון לסלוח.
מעבר לזה גם מצופה חלוקת ג’ובים בקבינט. סונאק צפוי להרכיב ממשלה שלא מורכבת רק מתומכיו המוצהרים, בניגוד למה שעשתה טראס, אבל קשה לומר שזו תהיה ממשלת חלומותיו. ג’רמי האנט, שטראס מינתה לשר האוצר כדי שיציל אותה מהתכנית הכלכלית של עצמה, צפוי להישאר בתפקיד, עם כוח פוליטי לא קטן ביחס לקודמים בתפקיד. אבל סונאק היה מעדיף בעל ברית יותר קרוב. יהיה צורך למצוא גם תפקיד לפני מורדנט, כדי לחזק את האחדות המפלגתית, ויש דיבור על משרד החוץ, אבל יש מי שרוצים להשאיר את שר החוץ הנוכחי, ג’יימס קלברלי. ויש עוד רשימה ארוכה. ורשימת האנשים שירצו ג’וב עוד ארוכה.
באופן כללי, סונאק לא נמצא בעמדה אידיאלית. טראס הצליחה בזמן קצר לפלג עוד יותר את המפלגה, וסונאק הוא מועמד הפשרה כדי לנסות לתקן את זה. הוא חייב לתת מקום לכולם, ויש גורמים שהתברגו חזק מדי בימי טראס ולא ייתנו לסונאק להזיז אותם בקלות. ממש לא עמדה אידיאלית לראש ממשלה, גם אם פחות גרועה מזו שלא באמת קיבלה תמיכה מהקולגות שלה.
איה המנדט?
עוד בעיה שיש לסונאק היא המנדט. במשטר פרלמנטרי אפשר להחליף ראש ממשלה בלי בחירות כלליות, כל עוד הוא נהנה מאמון הפרלמנט. עם טראס הייתה בעיה כיוון שהיא לא נהנתה מהאמון הזה, אבל לסונאק על פניו יש. אבל המפלגה החליפה שני ראשי ממשלה בלי בחירות כלליות. רבים מפקפקים במנדט שיש למפלגה הכאוטית הזו להמשיך ולהחליף ראשי ממשלה בלי ללכת לבחירות כלליות בשום שלב. זה מותר לה, אבל רבים תוהים אם זה מוסרי. בהתאם, יש קריאות מהאופוזיציה ללכת לבחירות, וסונאק יצטרך להוכיח שהוא מסוגל להביא את המפלגה שלו ליציבות שתשפיע גם על יציבות הממשל, או שהוא יתקשה להצדיק את המשך ההימנעות מבחירות.
ואתגרים נוספים
יש גם אתגרים שטראס לא הספיקה לגעת בהם. פרוטוקול צפון אירלנד, שצריך איכשהו להגיע להסדר עליו עם האיחוד האירופי כדי שהסכם הברקזיט לא יקרוס. סקוטלנד ממש לא מתכוונת להרגיע מהדרישות שלה לעצמאות. בנוסף, בעוד שלושה ימים (ו’) יגיע הדדליין להקים ממשלה בצפון אירלנד. אם לא תוקם ממשלה, צפון אירלנד תלך לבחירות נוספות ואפילו חלקי הממשלה שיש לה יחדלו מלתפקד. זה יצריך את הממשלה המרכזית להתערב איכשהו, וזה ייצור לסונאק כאב ראש רציני. והרשימה עוד ארוכה וקשה להגיד שראש הממשלה החדש הגיע למנוחה ולנחלה. סונאק, יצוין, מראה גישה הרבה יותר קואופרטיבית מטראס, מה שיסייע לו מאוד, אבל זה ממש לא אומר שיהיה לו קל.
לסיכום
סונאק כנראה יחזיק מעמד יותר מטראס. המפלגה לא רוצה להחליף עוד ראש, סונאק עצמו רוצה לנקוט בגישה פרגמטית ולא להתנגש בקיר והוא כנראה יודע דבר או שניים. השאלה היא איך הוא יתפקד ועד כמה המאוכזבים, שגיבו את מורדנט או ג’ונסון, באמת ייתנו לסונאק את מאה ימי החסד שלו. כמו שראינו עם טראס, המפלגה ממש לא מחויבת לעיקרון הזה. סונאק עוד עלול לקלל את היום בו החליט שהוא רוצה את התפקיד.
ומילה על טראס
כשת’רזה מיי ובוריס ג’ונסון עזבו סיכמתי את הכהונה שלהם. אבל הכהונה של טראס הייתה קצרה ולכן אפשר להסתפק בפסקה קצרה. הכהונה של טראס הספיקה להכיל שני דברים: מות המלכה והכאוס הכלכלי. טראס הגיעה בגישה שהמציאות תתכופף לפניה והקיפה את עצמה ביסמנים, כשהמנדט שלה היה רק מאנשים שכל ייחודם הוא תשלום דמי חבר למפלגה השמרנית. זה היה מתכון לכך שההחלטות יילקחו בפזיזות והצליחו ליצור נזק רב בזמן קצר, עד שהפכה לראשת הממשלה בעלת הכהונה בקצרה ביותר בהיסטוריה של בריטניה. לבסוף היא נאלצה לחזור בה עד שהפכה ללא רלוונטית, ולבסוף להתפטר.
רישי סונאק, במידה מסוימת, הוא הניסיון של המפלגה להראות שהיא למדה מהטעויות. בקרוב נראה עד כמה היא אכן יישמה.