רישי סונאק (כמעט) לבדו במרוץ. אחרי ההתפטרות של ליז טראס מראשות המפלגה השמרנית וקביעת כללי בחירות פנימיות שיאפשרו הליך מזורז, היו שלושה שמות: בוריס ג’ונסון, רישי סונאק ופני מורדנט. האחרונה נשרכה מאחור ועד כה לא הצליחה להתקרב למאה התומכים הדרושים כדי להיכנס למרוץ. ג’ונסון ניסה לנצל את ההזדמנות כדי לחזור לדאונינג 10, אבל רבים במפלגה ראו בו סיכון משמעותי. לאחר שהשיחות עם סונאק כדי להגיע למועמד יחיד לא צלחו ולאחר שמאה תומכים פומביים לא היו לו בשום שלב, ג’ונסון ויתר והותיר את הדלת לסונאק, שכמעט בוודאות לא יאותגר על-ידי איש. אבל כאב הראש של סונאק רק מתחיל, כי המפלגה השמרנית נהייתה לפארסה שהכאוס בה הופך לכאוס של המדינה כולה. וגם מילה או שתיים על שיטת הממשל ועל ג’רמי האנט, שר האוצר שמחכה מעבר לפינה עם לא מעט כוח | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
הפוליטיקה הבריטית זזה מהר בתקופה האחרונה. בתחילה הכהונה של ראשת הממשלה ליז טראס קרסה כמו מגדל קלפים שבועות ספורים לאחר שנכנסה לתפקיד, והכריזו על מרוץ חדש לראשות המפלגה השמרנית. המועמדים הבולטים היו רישי סונאק ובוריס ג’ונסון. ואז, אמש (א’), בערב האחרון לפני הגשת המועמדויות, ג’ונסון משך את מועמדותו. בהתחשב בכך שהמועמדת השלישית, פני מורדנט, משתרכת הרחק מאחור, ככל הנראה סונאק יהפוך לראש המפלגה, ובכך לראש הממשלה, בלי תחרות. פוסט על סונאק יעלה אחרי שזה יהפוך לרשמי, אבל בינתיים קצת על מה שקרה עד עכשיו.
איך הגענו עד הלום?
סביר להניח שלא פספסתם שליז טראס התפטרה בשבוע שעבר מראשות המפלגה השמרנית (ובפועל מראשות הממשלה, אם כי היא עדיין מחזיקה בתפקיד) ביום ה-45 לכהונתה, ובכך שברה שיא לכהונה הקצרה ביותר לראש ממשלה ב-301 שנות קיום התפקיד הזה בבריטניה. זאת בעקבות תסיסה גוברת במפלגה השמרנית לאחר שה”מיני-תקציב” שלה בעיקר גרם לסחרור בשווקים.
אחת הסיבות שטראס מצאה את עצמה מתרסקת כל-כך מהר היא שטראס לא זכתה לגיבוי מחברי הפרלמנט, אלא רק ממתפקדי המפלגה השמרנית. בגלל שהמדינה גם ככה נמצאת בסחרור, כשנקבעו כללי המרוץ להחליף את טראס מנהלי המפלגה רצו להימנע משני דברים. ראשית, עוד בחירות פנימיות שיארכו חודשיים. שנית, במידת האפשר, להימנע ממתן קול למתפקדים. אחרי שהם בחרו בליז טראס, קשה להגיד שהנהגת המפלגה סמכה יותר מדי על המתפקדים ורצתה מישהו שיוכל לאחד מאחוריו את המפלגה הפרלמנטרית.
התוצאה: כל חבר פרלמנט שירצה להתחרות על ראשות המפלגה השמרנית יצטרך להביא מאה תומכים לפחות, כשהדדליין הוא היום (ב’) ב-16:00 שעון ישראל. התקווה היא שזה יביא לכך שרק מועמד אחד יוכל בכלל להיכנס למרוץ, כך שהמתפקדים לא יקבלו בכלל זכות בחירה. אבל מתמטית הרף הזה מאפשר עד שלושה מתמודדים, אז מה קורה אם יהיו יותר ממועמד אחד? אם יגיעו שלושה, אז קודם כל חברי הפרלמנט יעשו תהליך ניפוי כדי להישאר רק עם שניים. אמנם לא ניתן להיפטר מהצבעת המתפקדים, כי זה דורש את שינוי כללי המפלגה, אבל כן תינתן הצבעה אינדיקטיבית לחברי הפרלמנט, להראות מי המועמד היחיד בו הם מעוניינים. התקווה היא שזה יגרום למפסיד לקחת צעד אחורה, להימנע מעוד קרע בין המתפקדים לחברי הפרלמנט. ואם לא, אז המתפקדים יצביעו אונליין עם תוצאות בשישי.
שלושה שמות עיקריים עלו: ראש הממשלה לשעבר בוריס ג’ונסון, שר האוצר לשעבר רישי סונאק ומנהיגת בית הנבחרים בהווה פני מורדנט. כל אחד מהם טען שהוא יכול לאחד את המפלגה המסוכסכת. רק שלכל אחד מהם היו קצת בעיות.
הבעייתיות של בוריס ג’ונסון
לג’ונסון היו כמה יתרונות בכיס. זה המצע שלו שקיבל מנדט ציבורי ב-2019, הוא עדיין כריזמטי וגדוש בכישורים פוליטיים וכבר הראה שיש לו יכולת לנצח בבחירות. אבל זה רחוק מלהספיק במצב הנוכחי. לפני הכל, זה מגוחך להחזיר מנהיג שסרח שבעה שבועות לאחר שעזב. אבל מעבר לכך, ג’ונסון הוא פשוט הימור מטורף. באפריל האחרון הפרלמנט העביר החלטה שוועדת האתיקה תחקור את השאלה האם ג’ונסון שיקר לפרלמנט כשאמר שלא ידע דבר על המסיבות בדאונינג 10 בזמן מגבלות הקורונה. אמנם קשה להוכיח שמישהו שיקר ביודעין, אבל אם יורשע הוא יתקשה לשמור על משרתו, וגם אם יסרב להיעתר למוסכמה שחבר ממשלה שמשקר לפרלמנט מתפטר, ועדת האתיקה יכול גם להעניש אותו. אם יקבל יותר מעשרה ימי השעיה, תצא נגדו עצומת הדחה, ואם 10% מהמצביעים במחוז הבחירה שלו יחתמו עליה הוא יודח מהפרלמנט, ולא בטוח שהוא יצליח לזכות במקומו בחזרה בבחירות הביניים. כלומר, ג’ונסון בראש זה סיכון להיכנס שוב לאותו סחרור בעוד מספר חודשים.
סיכון נוסף הוא שהרבה חברי פרלמנט שמרנים מאיימים, לפחות בשיחות שלא לציטוט, לפרוש מהמפלגה אם ג’ונסון יהפוך לראש המפלגה. דבר כזה עשוי להיות גזר דין מוות למפלגה, שעלולה להימחק באופן כזה בבחירות הבאות. ייתכן היה שמדובר באיומים בעלמא – שכן, כאמור, הוא פרש לבסוף – אבל זה חתיכת סיכון ליכולת של המפלגה אי-פעם לנצח בחירות שוב. מנקודת מבט שמרנית, הסיכון פה היה לא הפסד בבחירות, אלא הפקרת הזירה כולה ללייבור ולליברל-דמוקרטים.
החיסרון של רישי סונאק
רישי סונאק הוא גם מועמד טבעי. הוא האיש שהזהיר מפני ליז טראס והתכניות הכלכליות שלה לאורך כל הדרך, הזהיר מראש שיהיו ימים לא קלים אבל שרק עם הדרך הקשה שלו יהיה אפשר לצאת מהם, והתברר שצדק. הוא גם בכל זאת האיש שהתחרה בטראס בשלב הסופי של המרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון, וברור שיש הרבה חברי פרלמנט שמעוניינים לראות אותו בדאונינג 10. ניסיונו כשר האוצר גם הראה שהוא באמת לא מפחד מהחלטות לא פופולריות, מה שנחוץ להיות מסוגלים לקחת כרגע. מעבר לכך, יתרון מובהק בעיניי רבים במפלגה הפרלמנטרית, הוא (יחד עם סאג’יד ג’אוויד) האיש שלחץ על ההדק שסיים את הקריירה של בוריס ג’ונסון.
אבל החלק האחרון הוא גם אחד החסרונות הרציניים של סונאק. רבים לא יכולים לסלוח לו על כך שהפיל את ג’ונסון, במפלגה הפרלמנטרית וגם בקרב מתפקדי המפלגה. כדי להוסיף על זה, שלל הסקנדלים ששמו נקשר בהם מוקדם יותר השנה מאוד פגעו בפופולריות שלו בקרב הציבור. לזה ניתן להוסיף שסונאק נקנס יחד עם ג’ונסון על חלקו בפרשת המסיבות, מה שמעלה את השאלה למה הוא יכול לעמוד בראשות הממשלה. בסיטואציה כזו, גם הוא לא בהכרח הדמות שיכולה לאחד את המפלגה.
ומה עם פני מורדנט?
עקרונית גם פני מורדנט מחזיקה בכמה טיעונים טובים שיצדיקו את בחירתה לראשות המפלגה ולראשות הממשלה. ראשית, יש לה לא מעט ניסיון מיניסטריאלי. אמנם רוב תפקידיה לא היו בראשי מחלקות, ואלו שכן היו קצרי מועד, אבל יש לה ניסיון, וגם לא מעט ניסיון פרלמנטרי. בנוסף על כך, היא הגיעה שלישית במרוץ שנערך בקיץ, מה שלכל הפחות הופך אותה למועמדת שראוי לשקול. וגם, העובדה שהיא לא מאוד בולטת גם הופכת אותה לדמות שמעוררת פחות אנטגוניזם, מה שיכול לעזור לה לאחות את השסעים בתוך המפלגה, וגם לספוג פחות שנאה מהציבור ממה שיקבלו ג’ונסון או סונאק.
אבל מצד שני הפרופיל הציבורי שלה לא מאוד חזק, והיא לא בהכרח נתפשת כדמות טבעית להיכנס לדאונינג 10. וחשוב עוד יותר: היא עודנה מכהנת כשרה בממשלת טראס. במסגרת האחריות המשותפת של חברי הממשלה, האחריות למיני-תקציב ההרסני הזה מוטלת גם עליה. איך אפשר להתייחס אליה ברצינות למועמדת שתחזיר את הספינה למסלול?
מחפשים תומכים
כאמור, כל מועמד היה צריך למצוא מאה תומכים. הראשון שהצליח להגיע למספר הזה הוא רישי סונאק, עוד לפני שבכלל הכריז באופן רשמי על מועמדותו, והמשיך לטפס. בוריס ג’ונסון מצדו מיהר לקצר חופשה ברפובליקה הדומיניקנית כדי לחזור לווסטמינסטר ולשכנע קולגות. תומכיו טענו שיש לו מאה תומכים, אבל בשום שלב לא ראינו את כולם. אפילו גואידו פוקס, שכללו בספירה שלהם גם מי שהיו מוכנים להודות בפניהם שלא לציטוט, הצליחו להגיע לפחות משמונים. פני מורדנט, למרות שהכריזה ראשונה על מועמדותה, לא הצליחה לזכות ביותר מעשרות בודדות של תומכים.
היה שלב בו היה נראה שהולכים לראש בראש בוריס ג’ונסון מול רישי סונאק. השניים קיימו שיחות כדי לנסות להימנע ממצב כזה ולהגיע למועמד מוסכם, אך הדבר העלה חרס. בהמשך דווח שג’ונסון ניסה לגרום לפני מורדנט לפרוש מהמרוץ, כנראה בתקווה שלפחות חלק מתומכיה יעברו אליו, אך היא סירבה.
ואז התחילו כמובן הקידומים הגדולים. נאד’ים זהאווי, אחד האנשים שסייע בהדחתו של בוריס ג’ונסון ושר האוצר בימי ממשלת המעבר שלו, קרא לחזרתו של ג’ונסון בטענה שהוא עכשיו “בוריס ג’ונסון 2.0”, לו היה עד בימיו כשר האוצר. זו אמירה מטופשת שכן מעבר לעובדה שזהאווי נתן פה פניית פרסה מוסרית לפנתאון, הוא היה שר האוצר של ג’ונסון חודשיים שברובם ג’ונסון כלל לא נכח, כך שלא ברור על מה הוא מדבר. ג’ייקוב ריס-מוג, מראשי להקת המעודדות של ג’ונסון, אמר שלג’ונסון יש את מאה התומכים הדרושים ושהוא “בטוח מתכוון להתמודד”. זה התיישן מדהים. מנגד, סטיב בייקר, אחד ממנהיגי הפלג האירוסקפטי במפלגה השמרנית, הזהיר שחזרתו של ג’ונסון – למרות שהוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי – תהיה “אסון מובטח”, ונתן את קולו לסונאק. סואלה ברוורמן, מי שגורמת לפריטי פאטל להיראות כמו פעילת אמנסטי, נתנה את תמיכתה דווקא לרישי סונאק מהפלג המרכזי.
When I was Chancellor, I saw a preview of what Boris 2.0 would look like. He was contrite & honest about his mistakes. He’d learned from those mistakes how he could run No10 & the country better.
With a unified team behind him, he is the one to lead us to victory & prosperity 2/2— Nadhim Zahawi (@nadhimzahawi) October 23, 2022
יש פה הרבה אופורטוניזם. זהאווי מן הסתם האמין שהבחירה תגיע למתפקדים ושג’ונסון ינצח. ברוורמן, מצדה, כנראה יצאה מנקודת הנחה שאם אין מאה שמות ידועים שתומכים בג’ונסון, הוא לא באמת יעפיל לשלב האחרון.
הפרישה של ג’ונסון
ואז, כשעוד לא היה ברור אם ג’ונסון יצליח להגיע לשלב המועמדות או לא, פחות מ-24 שעות לפני סגירת ההרשמה, יצאה הודעה מטעם בוריס ג’ונסון שהוא לא יתמודד. הוא טען שהוא נמצא בעמדה מעולה לנצח גם בבחירות הפנימיות וגם בכלליות, ושהוא השיג 102 תומכים, כך שיוכל לרוץ אם ירצה. אבל, כך ג’ונסון, לא ניתן למשול באפקטיביות אם המפלגה הפרלמנטרית לא מאוחדת. הוא ניסה לדבר עם סונאק ומורדנט כדי להגיע לאחדות לטובת האינטרס הציבורי, אבל כשל בכך. משל כך, החליט שלמרות שיש לו הרבה מה לתת, זה לא הזמן.
ובכן, חייבים להעלות כמה ספקות. ראשית, הרעיון שהיו לו 102 תומכים. כאמור, אין לנו 102 שמות. כפי שאמר אנדרו ברידג’ן (תומך סונאק) עוד לפני הפרישה, נראה שרבים מהם “ביישנים” ולא רוצים להודות בכך עד שיהיה ברור שג’ונסון הצליח להבטיח מועמדות, מה שלא מעיד על מצב טוב של ג’ונסון, ולמעשה גם גורם לתהות אם באמת היו לו באיזשהו שלב את כל התומכים הדרושים. אבל גם אם היו לו, עצם העובדה שיש כל-כך הרבה “ביישנים” מראה שג’ונסון אולי היה יכול לנצח בקרב המתפקדים, אבל כנראה שהיה גורם לכזה קרע במפלגה השמרנית בלי קשר לסונאק ומורדנט שהוא היה יכול להיזכר אולי כראש האחרון של המפלגה השמרנית. בקיצור, ישנו סיכוי הרבה יותר מסביר שהוא רצה להימנע מהמבוכה שתגיע כשלא יהיו לו מספיק שמות לספק.
אז זה בטוח של סונאק?
מורדנט, לפחות לפי הספירה האחרונה, עומדת על הרבה פחות ממאה תומכים, כך שנראה שסונאק יהיה לראש המפלגה מבלי שיצטרך להתמודד מול אף אחד ויהיה ראש הממשלה. עקרונית קיים הסיכוי שמורדנט בכל זאת תפתיע, אבל אם לוקחים בחשבון שהרבה תומכים של ג’ונסון עוברים דווקא לסונאק, נגיד נאד’ים זהאווי (האיש שללא ספק מבין איפה החמאה מרוחה), הסיכוי לכך נראה קלוש. אבל יש לנו עד 16:00 שעון ישראל, ותמיד רצוי לשמור מקום להפתעות, ליתר ביטחון.
A day is a long time in politics…
Given today’s news, it’s clear that we should turn to @RishiSunak to become our next Prime Minister. Rishi is immensely talented, will command a strong majority in the parliamentary Conservative Party, and will have my full support & loyalty.
— Nadhim Zahawi (@nadhimzahawi) October 23, 2022
אבל בין אם זה יהיה סונאק ובין אם איכשהו הכוכבים יסתדרו בשביל מורדנט, הם יצטרכו מידה רבה של מזוכיזם. טראס קיבלה את המדינה במשבר כלכלי קשה שהיה מתכון לכאב ראש. אבל מאז היא הצליחה לערער את השווקים ולהחמיר את הפילוג במפלגה השמרנית, כך שהמשימה של סונאק (או מורדנט, נניח) נהייתה אפילו קשה יותר. וזו שאלה כמה מי מהם יוכל לאחד את המפלגה השמרנית, שנהייתה פשוט כר לתסיסה רעילה שמאכלת את כל יושביה. ייתכן שהמצב בסקרים יהיה פחות רע מאשר תחת טראס, אבל זו ההזדמנות כנראה האחרונה של השמרנים להראות שהם מסוגלים להתאפס על עצמם כמפלגת שלטון. את ההזדמנות הבאה להתאפס הם כנראה יקבלו באופוזיציה.
שר האוצר שמחכה
בינתיים שר האוצר ג’רמי האנט עובד על התקציב, שלפי הדיווחים הולך לכלול לא מעט העלאות מסים. האנט רק קצת יותר משבוע בתפקיד ובכל מצב אחר כנראה שהיה יוצא מנקודת הנחה שיוחלף השבוע בנאמן של מי שזה לא יהיה שיהיה ראש המפלגה. אבל במצב הנוכחי, שחייבים כבר להציג צעדים שירגיעו את השווקים הוא יכול להיות דיי בטוח במקום שלו, וסביר להניח שהוא וסונאק גם יוכלו להסתדר (האנט גיבה את סונאק במרוץ הקודם, אחרי שהודח מהמרוץ בשלב מוקדם). ייתכן שהוא יוזז, אבל זה יאט את העבודה על התקציב שכה הכרחי להרגעת השווקים. האנט ללא ספק מחזיק בכוח שמעטים שרי האוצר שהחזיקו בו לפניו. הוא עשוי להתגלות כשר אוצר דומיננטי מאוד.
שתי הערות על ממשל
שני דברים שצריך להגיד על שיטת הממשל הבריטית. ראשית, למרות שנורא אוהבים לשבח את היציבות הבריטית, אנחנו עדים בשנים האחרונות, ובשבועות האחרונים ביתר שאת, לחולשתה הגדולה. היציבות הבריטית היא נגזרת ישירה של יציבות מפלגת השלטון. כשמפלגת השלטון יציבה, הממשל יציב, אבל כשהמפלגה מתפרקת השלטון לא מתפקד. ובניגוד למדינות קואליציוניות בהן התפרקות של מפלגת השלטון תוביל את השותפות הקואליציוניות לפרק את החבילה, בבריטניה מפלגת השלטון נאחזת בו בכל מחיר ולא מאפשרת בחירות. חילופי ראש מפלגה פעם בכמה שנים בלי בחירות כלליות זה סביר וחלק מהשיטה הפרלמנטרית, אבל אנחנו נמצאים במצב בו המפלגה עושה את ניסיונות הייצוב שלה באופן שפוגע באזרחים, שכן אין ממשלה יציבה באופק. הקריאות של סטארמר לבחירות כלליות מובנות לא רק מטעמים אופורטוניסטיים.
שנית, כפי שכבר כתבתי פה כמה פעמים, בחירות של המתפקדים לראשות המפלגה כשמדובר במפלגת שלטון לא עובדת. ג’ייק ברי, מנכ”ל המפלגה, הזהיר שאם לא תינתן למתפקדים הצבעה היא תעמוד בפני משבר קיומי. ובכן, לא נעים לספר, אבל המפלגה במשבר קיומי בגלל הצבעת המתפקדים. לו היה מדובר במפלגת אופוזיציה הבעיה הייתה קטנה יותר, שכן מדובר במנדט לשנות את הכיוון של המפלגה. אבל כשמדובר בממשלה קיבלנו את הפארסה הנוכחית. בחירות ישירות לראשות המפלגה עובדות טוב בשיטה הישראלית, גם כשמדובר במפלגת שלטון, אבל לשיטה הבריטית הן לא מתאימות ונראה שלפחות במפלגה השמרנית חלק מצליחים להפנים את העניין.
פוסט על סונאק, כאמור, כשזה יהיה רשמי.