מות המיני-תקציב

ליז טראס הבינה שהמדיניות הכלכלית שלה צריכה שינוי כיוון, ושר האוצר החדש ג’רמי האנט סיפק אותו. בגדול. זוכרים את ה”מיני-תקציב”? אז לא נשאר ממנו כמעט כלום. מה ששרד לא שרד בזכות, אלא מכוח ההפקר שחקיקתו כבר יצאה לדרך. זה כולל לא רק את הורדות המסים, אלא גם את סבסוד מחירי האנרגיה, שמשכו ירד משנתיים לחצי שנה, וקיצוצים עתידים להגיע. בקיצור, האנט הטביע את ספינת הדגל של טראס בלי למצמץ, שלושה ימים בלבד לאחר שנכנס לתפקיד, והשיט ספינת דגל חדשה שיותר מתאימה לאגף השני של המפלגה השמרנית. השווקים הגיבו בחיוב להכרזות של האנט, אבל עדיין לא בטוח שזה יציל את ליז טראס מהדחה על-ידי מפלגתה. וגם אם כן, בשביל מה היא שם, אם המדיניות בכלל לא שלה? | צילום: משרד האוצר הבריטי

ב-23 בספטמבר שר האוצר דאז קוואזי קווארטנג הציג בפני הפרלמנט את ה”מיני-תקציב” שלו. היה מדובר בתכנית כלכלית, שלמרות השם ממש לא הייתה קטנה, לטווח הקצר. היא הייתה אמורה לשקף את החזון של ראשת הממשלה ליז טראס, וכללה סבסוד של מחירי האנרגיה למשקי הבית וגם הורדות מסים. מה נשאר מהתכנית הזו חודש לאחר הכרזתה? כמעט כלום. שר האוצר החדש ג’רמי האנט הכניס את כל מה שלא הספיק להתחיל הליכי חקיקה ישר למגרסה, וליתר ביטחון העביר גם את השבבים לגריסה נוספת. וזה מעלה, שוב, את השאלה: מה הפואנטה בליז טראס?

תקציר הפרקים הקודמים

יישור קו רגע: לפחות לפי הקונצנזוס של הפרשנים הכלכליים והאנליסטים, התגובה של השווקים ל”מיני-תקציב” הזה, שהמקור התקציבי שלו היה “צמיחה”, לא הייתה חיובית במיוחד, והעובדה שהוא פורסם ללא תחזית כלכלית של המשרד לאחריות תקציבית לא ממש סייעה לתחושת הביטחון. ערך הפאונד ביחס לדולר התרסק ועלות החוב הממשלתי עלתה פלאים, דבר שאיים לרסק את שוק הפנסיות הקריטי. בנק אנגליה נאלץ להתערב, לדחות את התכנית שלו למכור אגרות חוב ממשלתיות כחלק ממלחמתו באינפלציה, ובמקום זאת לקנות אג”ח בעשרות מיליארדי ליש”ט רגע לפני שהכל קורס.

היה ברור לכולם, חוץ מטראס וקווארטנג, שאולי הורדות מסים חריפות בלי מקור תקציבי בתקופת אינפלציה דוהרת – כמו שאמר רישי סונאק, המתחרה של טראס במרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון – הן לא הרעיון הכי חכם. בתחילה השניים סירבו לשמוע על חזרה בהם, אבל הם נאלצו להתמודד עם יותר ויותר קולות לא רק בקרב האופוזיציה, אלא גם בתוך המפלגה השמרנית שבחנה את האפשרות להדיח את טראס כבר עכשיו, שקראו להם לרדת מהעץ ולחשוב על כיוון כלכלי חדש.

זה התחיל עם המדרגה העליונה של מס הכנסה. קווארטנג הבטיח שהמדרגה הזו, ששיעורה 45%, תבוטל ואף אחד לא ישלם יותר מ-40%. בכנס המפלגה השמרנית זה עף דרך החלון. לאחר מכן ההצהרה על התכנית הפיסקלית לטווח הבינוני, שהייתה אמורה להתפרסם יחד עם התחזית המדוברת של המשרד לאחריות תקציבית, הוקדמה מה-23 בנובמבר ל-31 באוקטובר. זה לא ממש עזר לטווח הארוך, ולבסוף לטראס לא הייתה בררה אלא לוותר על הכוונה לבטל את העלאת מס החברות שנקבעה ל-2023. זה, וגם לפטר את קוואזי קווארטנג אחרי מעט יותר מחודש בתפקיד.

במקומו של קווארטנג נכנס לתפקיד ג’רמי האנט, איש מחנה סונאק. בגלל הנסיבות הפוליטיות טראס לא יכולה לגעת בהאנט, מה שהופך אותו לאחד משרי האוצר העוצמתיים ביותר. כבר למחרת הכניסה לתפקידו הוא אמר שלמרות שבטווח הרחוק הוא מעוניין להוריד מסים, יהיה קודם צורך לצאת מהמצב הכלכלי ולכן המסים דווקא הולכים לעלות ושכנראה יהיו גם קיצוצים. וזה מביא אותנו לנקודה הנוכחית.

ההכרזה המוקדמת

אתמול (ב’) נודענו שהאנט הולך להציג כמה מהלכים לייצוב הכלכלה כבר באותו יום, למרות שבמקור הוא היה אמור להציג תכנית רק שבועיים לאחר מכן, ב-31 באוקטובר. בבוקר ניתנה הצהרה לתקשורת, ואחר הצהריים לפרלמנט. באופן כללי המוסכמה קובעת שזה צריך להיות הפוך: הפרלמנט מעודכן לפני התקשורת. אבל בגלל האופי התזזיתי משהו של השווקים, האנט סיכם על יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל על הפיכת הסדר, כשלתקשורת תוצג תכנית מקוצרת ולפרלמנט תכנית מפורטת יותר.

אז נתחיל עם ההצהרה לתקשורת, המקוצרת. האנט הבהיר שהוא מחויב למטרה של ליז טראס להפחית מסים, אבל שזה לא בדיוק הזמן לכך. לכן, הוא עשה עוד כמה שינויים. ראשית, כל הורדות המסים שלא התחילו את הליך החקיקה שלהן – קרי, הביטוח הלאומי ומס הרכישה על בתים (טכנית, מס בולים) – יורדות מהפרק. העניין החשוב ביותר בעניין הזה הוא ההורדה המתוכננת של המדרגה הבסיסית של מס הכנסה, שכיום עומדת על 20%. במרץ האחרון שר האוצר דאז רישי סונאק הכריז שבאפריל 2024, אז לפי התחזיות האינפלציה אמורה לחזור לשליטה, שהמדרגה הזו תרד ל-19%. במיני-תקציב, קווארטנג הודיע שיקדים את ההורדה הזו לאפריל 2023. כעת האנט מסר שההורדה הזו נדחית עד שהמצב הכלכלי יאפשר זאת, בלי שום תאריך יעד.

ויש גם כוונה לקצץ בהוצאות: התכנית של טראס וקווארטנג הייתה להגביל את מחירי האנרגיה למשק בית, כך שמשק בית ממוצע ישלם כ-2,500 ליש”ט בשנה, במקום הרבה יותר מכך. זה היה אמור להימשך במשך שנתיים עבור כל משקי הבית, עניים כעשירים. האנט הודיע שהמצב הזה יימשך עד אפריל הקרוב, ועד אז יהיה מתווה חדש ויותר ממוקד מטרה. הבטחה יותר מעורפלת, שכנראה תתברר בסוף החודש, היא הכוונה לקצץ בהוצאות המשרדים. הוא הבטיח שהחלשים יישארו בראש סולם העדיפויות כשייבחנו האפשרויות לקצץ. האנט אמר שהוא מעוניין לראות צמיחה, אבל זו דורשת יציבות, ולכן יש קודם להשיג אותה.

מה יש פה?

טוב, לא צריך ממש פרשנות לעניין הזה: הדברים היחידים במיני-תקציב שנחלצו מביטול מוחלט היו דברים שכבר היה מאוחר מדי לבטל. כל ההבטחות של ליז טראס מהמרוץ לראשות המפלגה השמרנית להוריד מסים וליצור צמיחה ירדו לפח האשפה. ואזכיר, המיני-תקציב הזה היה שלה לא פחות מאשר של קוואזי קווארטנג. במקום זאת, הגישה של סונאק, לפיה יש קודם להשתלט על האינפלציה ורק אז להוריד מסים, היא זו שמנהלת את העניינים. בקיצור, מה שהיה בגדר הבנה, שהאנט הוא למעשה ראש הממשלה, לפחות כשזה מגיע לכלכלה, הפכה לגדר עובדה.

את העניין הזה גם חיזקה העובדה שזו הייתה הצהרה מצולמת, מהסוג שראשי הממשלה נושאים בדרך כלל, לא שרי האוצר. אבל הנה, שר האוצר וראש הממשלה בפועל נשא הצהרה לאזרחים ולשווקים כדי להכין אותם למה שעומד להגיע. הוא היה בוטח ורגוע, וכנראה שהעביר את הדברים טוב בהרבה ממה שטראס הייתה מעבירה אותם. כמובן, לו יותר קל גם כי זו המדיניות שלו, שהיא נאלצה להסכים לה, מה שרק מחזק, שוב, את הטענה שטראס היא רק דיירת בדאונינג 10 ולא מעבר.

עוד עניין שעולה הוא הנושא של “צנע”. אחרי שבוריס ג’ונסון ניסה להתרחק מהצנע של דייוויד קמרון, נראה שהשילוב של מסים גבוהים וקיצוצים צפויים חוזר בדיוק לשם. יחד עם העלאת הריבית שמעלה את המשכנתאות, זו עשויה להיות תקופה קשה. בראיון ל-BBC בסוף השבוע האנט הבטיח שזו לא חזרה לצנע ושזה לא יהיה קשה עד כדי כך. אבל רבים חוששים שבזה בדיוק מדובר. חלק יטענו שזה מה שנדרש, אבל את הפחד של משקי בית רבים זה לא ממש מרגיע.

שאלה דחופה

כבר נגיע להכרזה לפרלמנט, אבל לפני זה ראש האופוזיציה קיר סטארמר קיבל אפשרות להעלות שאילתא דחופה לראשת הממשלה, על החילופים של שר האוצר. ליז טראס לא הגיעה, ובמקומה ענתה מנהיגת בית הנבחרים (חברת הממשלה האחראית על סדר היום הפרלמנטרי) פני מורדנט. ההיעדרות של טראס נתפשה כפחדנות, וסטארמר חגג על כך. הוא לעג שבמפלגה השמרנית “כל אחד זוכה להיות ראש הממשלה לחמש עשרה דקות”, ועל טראס אמר ש-“the lady’s not for turning up”, מחווה למשפט של מרגרט ת’אצ’ר שהיא לא מתכוונת לקחת פניות פרסה. הוא ביקר את הרקורד הבעייתי של הכהונה הקצרה של טראס, ודרש בחירות כלליות. יחד איתו, האופוזיציה לעגה לפניית הפרסה העצומה שטראס לקחה, ורבים העלו את הטענה שטראס לא באמת שולטת.

מורדנט ניסתה ללעוג לסטארמר שהוא “לא יקבל את חמש עשרה הדקות שלו כראש הממשלה”, מה שלא ממש מסתדר עם הסקרים. היא טענה שהאינטרס הציבורי הוא לא בחירות כלליות, וביקרה את סטארמר על כך שב-2019, כשבוריס ג’ונסון ניסה ללכת לבחירות כלליות, סטארמר יחד עם שאר מפלגת הלייבור לא אפשר להן לקרות, למרות שאז דווקא כן היו האינטרס הציבורי. כנגד הטענות של סטארמר שטראס זנחה את כל התחייבויותיה מהמרוץ לראשות המפלגה, היא טענה שהוא עשה אותו דבר מהמרוץ לראשות מפלגת הלייבור. סיבה טובה להיעדרות של טראס היא לא סיפקה. היא וחבריה למפלגה ניסו בעיקר ללכת על הקו שהשאילתא הזו רק מעכבת את היכולת של האנט למסור את הצהרתו לפרלמנט. את פניית הפרסה החדה של טראס היא הציגה כמנהיגות ויכולת לקחת החלטות קשות כשהן נדרשות.

דיון ענייני לא היה שם, אבל זו הייתה תצוגה משפילה עבור טראס. חוסר ההופעה שלה, והניסיון של מורדנט לענות על כל דבר בהאשמות ללייבור ו”חכו להצהרת שר האוצר” לא הוציאו את הממשלה כמי ששולטת בעניינים. ייתכן שלטראס באמת הייתה סיבה טובה להיעדר, אבל כל עוד זו לא ניתנה זה לא שכנע אף אחד. הגעתה של טראס לסוף הדיון זכתה בעיקר ללעג. בהמשך האיבנינג סטנדרד דיווח שההיעדרות לא נבעה מאיזה אירוע ביטחוני כזה או אחר, אלא פגישה עם גראהם בריידי, יו”ר ועידת 1922 (הוועד המנהל של המפלגה השמרנית הפרלמנטרית), מה שבכלל הפך את הסיפור לבדיחה.

האנט בפרלמנט

לאחר סיום הדיון הלא מרתק הזה, הגיע תורו של האנט. נעבור רק על החידושים. לאחר שהאנט מצד אחד הודה שהתנהלות שר האוצר הקודם הביאה לסיטואציה הזו ומצד שני גם הזכיר שיש בכל זאת אינפלציה בכל רחבי העולם, ושם דגש על כך שגם טראס לקחה חלק בהחלטות שפורטו קודם לכן (סביר להניח שהיא בעיקר הנהנה כלפי כל מה שהאנט הציע), הוא שוב הציג החזרתו של כמעט כל המיני-תקציב לאחור. הוא שוב התריע שעוד נכונו החלטות קשות בדרך, שיעשו עם החמלה הגדולה ביותר שניתן, ושהכל ייעשה בהתייעצות עם גופי המקצוע הרלוונטיים. ואפרופו גופי מקצוע שמייעצים, האנט הודיע על הקמת גוף חדש: מועצה כלכלית מייעצת. זה יהיה גוף מומחים שייעץ לממשלה. האנט לא הבהיר מה המעמד הסטטוטורי של המועצה הזו, מה שמרגיש בעיקר כמו דרך להראות לשווקים שהממשלה לוקחת את כל הצעדים כדי להבטיח שהכלכלה מנוהלת באופן אחראי. אבל בשביל ההחלטות הנוספות, הגדולות, נצטרך לחכות עד ל-31 באוקטובר, אז יינתן תקציב באופן מלא.

שרת האוצר בממשלת הצללים, רייצ’ל ריבס, לעגה לכך שהפרוטוקול לברך שר אוצר חדש בדיונו הראשון הפך לרוטינה אצלה. שני דגשים עיקריים היו לה: ראשית, שאחרי שנאלצה לחזור בה בערך מכל מה שהבטיחה, לטראס כבר אין שום סמכות. שנית, שהנה אנחנו חוזרים לימי הצנע של תחילת העשור הקודם. המסקנה שלה, כמובן, הייתה שצריך בחירות כלליות. האנט, בתגובה, הציג ללייבור אתגר: אם הוא כשר אוצר שמרני יכול להעלות מסים לטובת האינטרס הציבורי, האם הלייבור תוכל להצביע בהתאם בעד קיצוצים?

אחריה עלה מל סטרייד (שמרני), יו”ר ועדת האוצר, שלחץ בזמנו על קווארטנג לפרסם את התחזית הכלכלית. הוא הביע חשש מכך שהמועצה המייעצת החדשה אולי תתנגש עם עבודתם של שני גופים פיננסיים עצמאיים אחרים, המשרד לאחריות תקציבית ובנק אנגליה. האנט התחייב שלא תהיה התנגשות.

ההשפעה

האפקט הכלכלי

ובכן, לפחות לטווח הקצר, נראה שזה עבד. עלות החוב הממשלתי ירדה והפאונד התאושש. נראה, אם כן, שהשווקים קיבלו תחושה שיש עכשיו בעל בית שאפשר לסמוך עליו לנהל את הכלכלה בצורה שקולה. עם זאת, לא כדאי למהר ולחגוג: האנט יצטרך לשבור את הראש לגבי סבסוד מחירי האנרגיה באופן כזה שיחסוך לממשלה כסף, בלי לחנוק את הציבור בקפיצת מחירים ענקית. גם יהיה צורך לראות איך השווקים יתנהלו בימים הקרובים, וכמובן שהתאריך הקובע הוא ה-31 באוקטובר, אז תתפרסם תכנית פיסקלית רחבת היקף, שתצטרך בין השאר גם להוכיח לשווקים שיש תכנית רצינית לייצב את השוק. אה, והם יצטרכו לעמוד בעוד אתגר.

האפקט הפוליטי

השווקים עשויים להגיב לא מדהים גם לאי-יציבות פוליטית. ליז טראס התנצלה על הטעויות שלה ואמרה שתיקנה אותן כדי שתוכל להמשיך להנהיג את בריטניה (למרות שכרגע “להנהיג” זה קצת גדול על מה שנותנים לה לעשות), אבל לא ברור כמה זה משכנע את חבריה למפלגה השמרנית. הרבה מהם עדיין מעוניינים שהיא תלך. בינתיים יש חמישה חברי פרלמנט שיושבים באותו צד שלה בבית הנבחרים וקוראים לה באופן פומבי ללכת הביתה. צ’רלס ווקר, האחרון שבהם, הזהיר שאם טראס לא תתפטר עכשיו, זו לא באמת תישאר ההחלטה שלה. מדיווחים שונים עולה הרושם שהמפלגה הפרלמנטרית למעשה קיבלה את ההחלטה להעיף את טראס ורק מנסה לארגן את התשתית לעשות את זה באופן המהיר והחלק ביותר. זה חייב להיות חלק, כי אם בריטניה תיכנס שוב לחודשיים של ממשלת מעבר השווקים שוב עלולים להיכנס לכאוס. עד שזה יקרה, כפי שכבר הודגש כאן, טראס לא באמת אחראית על שום דבר, גם אם האנט מתעקש שהיא כן.

ועוד עניין: טוביאס אלווד (שמרני), יו”ר ועדת ההגנה, כבר דיבר על שינוי חוקי המפלגה כך שראש המפלגה לא ייבחר על-ידי המתפקדים. האופן בו מתפקדי המפלגה יכולים לבדם לבחור ראש ממשלה באופן ישיר, בניגוד לעמדת חברי הפרלמנט, כפי שהסברתי כאן אבל גם כפי שהסביר אלווד, הוכיח את עצמו כהרה אסון במקרה של טראס. לא רק שחברי הפרלמנט לא יכלו לקחת אחריות על הפעולות של טראס, טראס גם לא באמת הייתה יכולה מלכתחילה להזיז יותר מדי שכן המפלגה לא הייתה איתה, מה שמבטיח שיתוק. עד כה דיונים כאלו היו בעיקר תאורטיים, כי כל ראשי הממשלה הקודמים נהנו גם מתמיכת המפלגה הפרלמנטרית, אבל טראס הפכה את הדיון הזה למעשי לחלוטין.

לסיכום

נראה שלפחות כרגע האנט הצליח להשיג את המטרה המידית, והיא להרגיע את השווקים. אנחנו כמובן נצטרך לראות איך זה הולך לטווח הארוך, אבל כרגע אי-אפשר לומר שהוא לא אפקטיבי. מי שלא אפקטיבית היא מי שמינתה אותו. כל מה שהבטיחה נזרק לפח, ומה שלא נזרק לפח בעיקר נהנה מההפקר שכבר התחילו התהליכים שלו. ייתכן שהרגעת השווקים תסייע לטראס לשרוד, יחד עם העובדה שכרגע אין יורש ברור שאפשר להתאחד מאחוריו. האנט מאמין שהיא תשרוד, אבל אחרים מאמינים שזו לא שאלה של “האם”, אלא של “מתי”. אבל גם אם היא תשרוד: בשביל מה? ראשת ממשלה משותקת, שלא יכולה ללכת לשירותים בלי לקבל רשות. איך היא תוכל להשפיע על מדיניות החוץ, כשראשי מדינות אחרים יראו אותה כלא רלוונטית וכסוס מת? בין אם תודח היום ובין אם תודח בבחירות 2024 (הסקרים עדיין לא מחמיאים ויש מודלים שחוזים לשמרנים מספר דו-ספרתי של מושבים בלבד), לא ברור בשביל מה המאמץ להישאר.