By: בשמת כסלו Posted on
פוסט אורח: היום המלכה אליזבת’ השנייה תובא למנוחות. בשמת כסלו חוזרת להלוויה המלכותית הקודמת, של המלך ג’ורג’ השישי, שסימנה את סופו של עידן אחד ותחילתו של עידן חדש, של אליזבת’. ההלוויה שלה תסמן גם היא את סוף העידן האליזבת’ני השני – שלמרות התקוות הרבות שתחילתו סימנה לא היה חף מאתגרים – ויתחיל עידן חדש | צילום: רוג’ר האריס, הפרלמנט הבריטי

היום (ב’) יגיע לסיומו, אחרי שנים רבות של מוכנות, מבצע “גשר לונדון” – תוכנית הפעולה המידית שנועדה להתמודד עם מותה של המלכה אליזבת’ השנייה. המבצע, החל עם ההכרזה הרשמית על מותה ב-8 בספטמבר, והוא כולל הוראות והנחיות מפורטות לגבי דרכי הפעולה של שלל ארגונים, גופים ואישים הקשורים לבית המלוכה והממשלה הבריטית – החל ממספר הדקות הנחוצות להורדת הדגלים במשרדי הממשלה לחצי התורן, ועד להכרזה על המלך החדש. עם זאת, הן כוללות גם אלמנט טקסי מסוים, שכן העברת גופתה של המלכה מארמון בלמורל אינה רק תהליך טכני. המלכה המנוחה עברה בבית הפרלמנט הבריטי, ביקרה במנזר וסטמינסטר והיום תינשא לאחר כבוד למקום קבורתה האחרון בארמון וינדזור.

אליזבת' השנייה
הנה דרכה האחרונה. אליזבת’ השנייה (צילום: יו”ר המטות המשולבים של ארה”ב)

אם טקס ההכתרה הוא נקודת ההתחלה הרשמית של שלטון המלכה, הרי שההלוויה הממלכתית (State Funeral) היא הטקס האחרון, וחשוב באותה מידה. מאז הלווייתה של המלכה ויקטוריה ב-1901 והתגבשותה של מסורת זו, ההלוויה סימנה אולי את מותו של האדם שחבש את הכתר – אך גם את ראשית התגבשות המיתוס הסופי על דמותו. ההספדים שהופיעו בחדשות עם הישמע דבר מות המלכה החלו בתהליך הזה, אך סביר להניח שהמדינה הבריטית תשאף רק לחדד ולהדגיש את ההיבטים הרצויים בדמותה ותקופת שלטונה של אליזבת’ המנוחה בחודשים והשנים שלאחר מותה. אפשר לקבל הצצה לעתיד הקרוב הצפוי לנו דרך בחינת מותו של אביה וקודמה בתפקיד, המלך ג’ורג’ השישי.

המלך מת, תחי המלכה

מותו של המלך, ב-6 בפברואר 1952, הגיע “בהפתעה”. על אף בעיותיו הרפואיות הרבות, עבר המלך ניתוח מוצלח ולאחר חודשים רבים של מחלה הצליח להראות סימני ההתאוששות מעודדים שדווחו בכל אמצעי התקשורת. יתרה מכך, ביום שלפני מותו יצא המלך לירי ותואר כמי שנהנה מאוד ממזג האוויר הטוב, שיחק, צחק ואכל. לאחר ארוחת ערב בחיק משפחתו, הוא פרש למיטתו – ובבוקר נמצא מת. מותו של המלך ג’ורג’ השישי, כמו שאפשר לראות כבר בהכרזה על מותו ועל ההכתרה של המלכה החדשה: “המלך מת, תחי המלכה”, היה רגע של התחלה חדשה עבור הממלכה. בריטניה עוד ליקקה את פצעי מלחמת העולם השנייה והעצמאות ההודית, ועמדה בפני סימני שאלה רבים לגבי מעמדה הפוליטי, הכלכלי והתרבותי.

אבל בינתיים, הבריטים היו יכולים להביט אחורה ולהעריך מחדש את מורשתו של מלכם. לאחר מותו, הוצג ג’ורג’ השישי כאבא, בעל ומנהיג שהוביל את בריטניה בתקופה קשה מאוד ואבל כבד שטף את הממלכה כולה. ההלוויה לה “זכה” נערכה בהתאם למסורת המלכותית. ארונו הוצב בארמון סנדרינגהאם, בו מת, תחת שמירה לצורך “אבל לאומי”. משם, הועבר הארון ללונדון, שם נערך טקס אשכבה ממלכתי. לאחר שלושה ימים, בהם הוצב הארון לראשות הציבור, הוא הועבר לווינדזור שם נקבר המלך בטקס פרטי. תקופת האבל, הטקסים השונים ובשיאם ההלוויה עצמה הייתה דרך להוקיר תודה על שירותו למען המדינה, הממלכה והאימפריה. מעל 300 אלף אנשים הגיעו למנזר וסטמינסטר כדי לחלוף ליד ארונו, רבים מהם עמדו מספר שעות בתור, לפעמים בגשם שוטף, בשקט מופתי וחלקו את העצב הלאומי והפרטי שהרגישו. ביום האחרון, בו הועבר הארון לווינדזור, תוארו רחובות לונדון כמלאים בבני אדם, עד אפס מקום, וזאת במקביל למיליוני הצופים והמאזינים שעקבו אחר שידור של מסע ההלוויה על כול חלקיו ברדיו ובטלוויזיה.

כאמור, ג’ורג’ השישי לא היה הראשון שזכה לטיפול שכזה, אבל הלווייתו הייתה יוצאת דופן וראויה לציון מסיבה אחרת: המודרניות שלה. האירוע קיבל משמעות חדשה באמצעות הסיקור התקשורתי שלו והקטיעה של רצף השידורים ברדיו ובטלוויזיה, שהקנו לה ארשת חשיבות רבה יותר ושהפכו אותה לאירוע לאומי ועולמי. ג’ורג’ השישי, שהגיע לתפקידו בלי הכנה מראש, מת כמלך אהוב מאוד. עבור הבריטים, ג’ורג’ היה שליט אמיץ וראוי להערכה: מי שהציל את בריטניה ממשבר מלוכני-לאומי, התגבר על הגמגום שלו, סירב להתפנות מלונדון בזמן הבליץ ומת במפתיע זמן קצר לאחר שנראה כאילו התאושש ממחלה קשה. עבור מדינות האימפריה לשעבר, זאת הייתה גם הזדמנות להציג את השמירה על קשר עם בריטניה תוך חגיגת עצמאותן המדינית החדשה.

מעצב לשמחה

אך כמו בכל עצב לאומי, הופיעה גם ההתרגשות מההכתרה של מלכה חדשה. הבשורה על המוות הגיעה כשהנסיכה אליזבת’ ובעלה היו בביקור רשמי בקניה והסיקור התקשורתי ליווה אותה מרגע עלייתה למטוס ועד הגעתה ללונדון. דיווחים בעיתונות החלו לדבר על עידן אליזבת’ני חדש – כזה שיביא להתחזקות ושיקום. אליזבת’ השנייה, שהייתה אז אישה צעירה ואימא טרייה, סימלה בגופה את ההתחדשות הצפויה של בריטניה ואת ההבטחה לתחילתה של תקופה חדשה של צמיחה. כיום, ובמבט לאחור, אפשר לתהות אם הבטחה זו אכן התממשה: בריטניה נותרה תחת צלם של ארצות הברית והאיחוד האירופי, ושלטונה של אליזבת’ לא היה חף מבעיות, קשיים ומשברים – הן של בריטניה כמדינה והן של בית המלוכה עצמו.

במקום, העידן האליזבת’ני החדש ראה את סיומה של האימפריה הבריטית, את ההתנתקות מאירופה וביקורת רבה על התנהגותו של בית המלוכה כלפי חלקים בו, ואפילו על עצם קיומו. כמלכה, אליזבת’ הייתה גם חלק מההתאמה של בית המלוכה לאמצעים חדשים של תקשורת ולסוג חדש של “נגישות”. בעוד היא שמרה על ארשת פנים רצינית, היא, והמשפחה המלכותית כולה, נעשו חלק בלתי נפרד מהמחשבה על התרבות הבריטית – הן מבחינת הנוכחות שלהם ברשתות החברתיות וההשפעה שלהם על התיירות המקומית. ההשתתפות של המלכה באירועים כמו האולימפיאדה ב-2012, אז צנחה עם ג’יימס בונד או הסרטון שצילמה עם הדוב פדינגטון, ואפילו העניין המחודש לו זכתה בזכות סדרות כמו “הכתר” והחתונות המלכותיות של השנים האחרונות, עומדים בניגוד מוחלט לתפישה של בית המלוכה בזמן שלטונו של ג’ורג’ השישי ואפילו במהלך העשורים הראשונים לשלטונה של אליזבת’ עצמה והם שמעלים את השאלות לגבי מעמדו של בית המלוכה הבריטי במאה ה-21.

לקראת עידן חדש

המעבר לעידן החדש עוד לא הושלם – הלווייתה של המלכה אליזבת’ השנייה, בעוד מספר שעות, לא תוכל לסכם שבעים שנים של שלטון ובוודאי לא את חייה של מלכה אהובה מאוד, שהייתה סמל לאומה הבריטית מרגע הכתרתה ועד רגע מותה. המלך צ’רלס, שמילא את תפקידו כיורש העצר בנאמנות במשך עשרות שנים, ייאלץ להיכנס לתפקיד כשהוא נושא את המשקל הכבד של דמותה של אמו. לצד שאלות לגבי עתידו של בית המלוכה, כך גם גילו המבוגר ומצבה הכלכלי הרעוע של בריטניה מעמידים בסימן שאלה את מסיבה ההכתרה של המלך החדש שאמורה להיערך בחודשים הקרובים.

ארמון בקינגהאם
דיירת יצאה, דייר נכנס. ארמון בקינגהאם (צילום: בשמת כסלו)

בכל זאת, אפשר לדעת שהלווייתה של המלכה אליזבת’, כמו זו של אביה לפניה, ושל דמויות  מפתח בהיסטוריה הבריטית – ביניהם וינסטון צ’רצ’יל, מרגרט ת’אצ’ר והנסיכה דיאנה, תהיה אירוע שיהווה באופן סימבולי את סיומו של עידן – כזה שבו נולדה בריטניה חדשה – שהיא קצת מסורתית, וקצת חדשנית – אבל בהכרח בריטית, ושלפחות לגבי בית המלוכה תביא לפתיחתו של עידן חדש שהעתיד שלו עדיין לא ידוע. “העידן האליזבת’ני השני” אולי הגיע לקיצו בשבוע שעבר, אך הדיון הציבורי והאקדמי עליו רק התחיל.

בשמת כסלו היא סטודנטית לתואר שני בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל-אביב, מחקרה מתמקד בלאומיות בבריטניה בשנות החמישים של המאה העשרים
Categories: הכתר Tags: , , ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *