מקצה השלמות בסימן מתחים פנים מפלגתיים. השמרנים ממשיכים במרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון ובינתיים מספקת לא מעט חומרים לתעמולה של הלייבור. בלייבור, בינתיים, סטארמר ממשיך לתת חזון מעורפל והמפלגה עצמה נתנה תזכורת לכך שגם אצלה לא הכל זורם על מי מנוחות. שתי המפלגות נמצאות בהליך קיטוב חריף, שעוד נראה מה אומר עבור העתיד שלהן | צילום: בן סטיבנס, המפלגה השמרנית
הרבה זמן לא היה עדכון (תלונות ניתן לשלוח לצה”ל שמגייס אותי למילואים לא חיוניים בזמנים כמו אלו), אבל הרבה התקדם בתוך המפלגות. השמרנים ממשיכים במרץ במרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון, כשהשבוע התחיל עם עוד דיבייט הרסני והמשיך עם דיבייט שהשתפר עד שנקטע בנסיבות לא נעימות. בלייבור, בינתיים, מזכירים לנו שזו המפלגה שבאמת מתמחה בשסעים פנימיים. אז הנה בקצרה.
דיבייטים
עוד קצת דיבייטים התקיימו השבוע במסגרת המרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון. הראשון, של ה-BBC, התקיים ביום שני. בגלל שצריך ממש לקצר, אז הנה האמ;לק: מופע אימים. ליז טראס המשיכה בהפגנת הופעה טלוויזיונית שתגרום לצופים מן השורה לחשוב שהם צופים ברובוט שלא עובר את מבחן טיורינג. את הזיעה של רישי סונאק מהלחץ היה ניתן להריח דרך המסך. הוא כל הזמן קטע את התשובות של טראס וגם נכנס למנחה בדברים, במה שנראה לרבים כמו התנשאות. ויש כמה נקודות לקחת מהדיבייט הזה. ראשית, מי שבאמת קיבלה את מה שהיא רצתה הייתה מפלגת הלייבור. סונאק וטראס המשיכו לחבוט אלו באלו ולספק חומרים לתעמולה של המתחרים. בנוסף, השניים לא ניסו להתנתק ממורשתו של בוריס ג’ונסון, מה שאולי עוזר בקרב הבייס אבל הלייבור תשמח להשתמש בזה נגדם בקרב האלקטורט הכללי.
שנית, בזמן שסונאק התחייב לכלכלה ת’אצ’ריסטית של ריסון תקציבי וטראס לכלכלה רייגניסטית של הורדת מסים בכל מחיר, שניהם גם התחייבו לרעיון ה”השוואה כלפי מעלה” (levelling up) של ג’ונסון, לפיו יש לרומם את הפריפריה כדי שמקום מגוריו של אדם לא ישפיע על עתידו. נראה שהמפלגה השמרנית, שמורכבת מקואליציה רחבה ובימים אלו למעשה מנסה להבין מה היא, מנסה ליצור משנה שתאחד את האגף הימני, הת’אצ’ריסטי, לבין האגף המרכזי, ה-one-nation.
ומי ניצח/ה? ובכן, זה בגדול תיקו: לפי סקר שנערך לאחר הדיבייט, 38% חשבו שטראס ניצחה, לעומת 39% לסונאק. בהתחשב בכך שסונאק הרבה יותר כריזמטי ממנה ויודע לפלרטט טוב יותר עם המצלמה, זה בגדול אומר שטראס הגיע להישג של ממש. באופן יותר מעמיק, בקרב מצביעים שמרנים טראס זוכה להובלה (47% לעומת 38%), בעוד שסונאק זוכה לה בקרב מצביעי הלייבור (41% לעומת 30%). זה אומר, שוב, שטראס מובילה בקרב הבייס, אבל תתקשה יותר מסונאק לנצח בקרב האלקטורט כולו.
יום לאחר מכן (ג’) התקיים דיבייט נוסף באירוח הסאן ו-TalkTV. הדיבייט הזה זכה להרבה מאוד תשומת לב תקשורתית, מאחר שהוא נקטע באמצע. זאת לאחר שהמנחה קייט מקאן התעלפה בזמן השידור. התגובה של טראס, שבאמצע התשובה שלה ההתעלפות התרחשה, הראתה שבכל זאת היא בת אנוש, או לכל הפחות רובוט שדווקא כן עובר את מבחן טיורינג. בכל מקרה, בחצי השעה שכן התקיימה, היה אפשר להבין שמישהו במפלגה טרח לתת לשני המתמודדים על הראש. הדיבייט היה רגוע יותר, מתורבת יותר ועם הרבה פחות השמצות הדדיות. בקיצור, ללייבור לא יהיה יותר מדי מה להוציא מכאן.
לאן מכאן?
כדאי להבין לאן הדברים הולכים מכאן במרוץ הזה. בתחילת אוגוסט מתפקדי המפלגה השמרנית צפויים לקבל הביתה את טופסי ההצבעה שלהם. הצפי הוא שרובם יצביעו דיי מוקדם, מה ששם את סונאק בעמדת נחיתות, שכן הוא מפגר בסקרים בקרב המתפקדים. לכאורה יש לו קמפיין עד סוף אוגוסט. בפועל, עד סוף השבוע הבא הקמפיין לא יהיה רלוונטי לרוב מצביעים. כלומר, בערך: ישנה פרוצדורה שתאפשר למי שהצביעו ושינו את דעתם לשנות את הצבעתם, אבל זה דורש פרוצדורה קטנה שלא בטוח שכולם ירצו לעשות. לכן, סביר להניח שבימים הקרובים סונאק יגדיל את המאמץ שלו להראות למצביעים שאם רוצים לנצח בבחירות הכלליות הבאות, כדאי להצביע לו. לא בטוח עד כמה זה יעבוד, בעיקר עכשיו, כשיש סקרים שמראים שדווקא לטראס יש סיכויים טובים יותר נגד קיר סטארמר.
ובינתיים בלייבור
דיברנו כבר על זה שבלייבור קיבלו הזדמנות להיכנס לוואקום שנוצר בזמן שהשמרנים מנסים להבין מה הם רוצים מעצמם. ובכן, לא נראה שראש המפלגה קיר סטארמר מבין את גודל השעה. כמה שעות לפני הדיבייט ב-BBC, סטארמר נאם על התכנית הכלכלית שלו, אם אפשר לקרוא לזה ככה. סטארמר כבר אומר הרבה זמן שהוא מתכוון להתמקד בצמיחה כלכלית. ללא ספק חזון פורץ דרך אם לא גרתם בעולם בעשורים האחרונים. הוא הבטיח שכל תכנית ששרי הצללים שלו יגישו תיבחן דרך הפריזמה של צמיחה. סלח לי, סר קיר, אבל האם אתה מודה שעד עכשיו לא התייחסתם לשאלה הזו בכלל?
בכל מקרה, סטארמר הבטיח להתמקד בחמישה עקרונות: ראשית, אחריות פיננסית. מאוד מרגש, חוץ מזה שגם ג’רמי קורבין לא טען מעולם שיש לו עץ כסף, זה משהו שאחרים טענו לגביו. שנית, הישענות על בריטניה. הכוונה היא לא לפרוטקציוניזם, אלא לחיזוק מרכיבי הכלכלה הבריטית כך שהיא תהיה פחות תלויה בבועות כלכליות במדינות אחרות. שלישית, שיתוף פעולה עם עסקים. שוב, שיתוף הפעולה בין המגזר העסקי למדינה כדי להפריח את הכלכלה. רביעית, פיתוח הקהילות ופיזור גיאוגרפי של הכוח הכלכלי. חמישית, למקד את ההשקעה של המדינה בהגברת התפוקה.
זה לא שסטארמר לא נתן בכלל רעיונות קונקרטיים, אבל מעט מאוד. הנאום הזה הרגיש כמו ניסיון של סטארמר שוב להציג איזשהו חזון שנשמע טוב אבל חלילה לא יעצבן יותר מדי אנשים. כהרגלו, הוא נמנע מהגיית המילה “סוציאליזם”, שחלילה לא יבריח איזה מצביע מהמרכז. התוצאה היא חזון פורץ דרך כמו סדרת נטפליקס גנרית. החמצה של הזדמנות.
מלחמת אזרחים אדומה
קל לשכוח בתוך כל השסעים בתוך המפלגה השמרנית שגם הלייבור לא בדיוק פורחת באחדות. השבוע האחרון הכיל כמה וכמה מלחמות פנימיות. ראשית, דוח פנימי. אם אתם זוכרים, אי אז ב-2020 התפרסם שדוח פנימי של המפלגה מצא שבבחירות 2017 האגף המרכזי חיבל בקמפיין הבחירות של ג’רמי קורבין כדי למנוע ממנו להגיע לראשות הממשלה. בתגובה לדוח הזה, שלא פורסם באופן רשמי מעולם, המפלגה הקימה ועדה בראשות מרטין פורד (Forde) שתרד לשורש הטענות. בשבוע שעבר הדוח הזה פורסם. מה בדוח? ממש בקצרה, תחת קורבין המפלגה הייתה יותר מפולגת מירושלים תחת מצור. אמנם הגיעו שם למסקנה שהדוח מ-2020 קידם אג’נדה סיעתית ושלא סביר שהמחלוקות האלו הן מה שמנע מקורבין לנצח ב-2017, אבל כן הראה חוסר אמון רציני בין תומכי קורבין לבין מנהלי מרכז המפלגה, באופן כזה שפגע ביכולת של המפלגה לתפקד, וגם פגע ביכולת שלה לטפל באנטישמיות בגלל שכל שימוש בה נתפש כמתקפה מצד אגף אחד על האגף הנגדי. באגף השמאלי של המפלגה לא אהבו את הדוח הזה, בטענה שהוא מקטין את מה שעברו מצד מתנגדי קורבין.
שנית, נושא ההלאמות. זה התחיל מכך שביום בו סטארמר נשא את הנאום בו דנתי קודם, שרת התחבורה בממשלת הצללים, לואיז הייג, אמרה שהלייבור מחויבת לבעלות ציבורית על הרכבות. שרת האוצר בממשלת הצללים, רייצ’ל ריבס, נשאלה בעניין. לדבריה, המחויבות להלאמות היא מחויבות ממצע הבחירות של 2019, “שהניב את התוצאה הגרועה ביותר שלנו מאז 1935”, ולכן הנהגת המפלגה הנוכחית כבר לא מחויבת אליה. היא הסבירה שהוצאות של מיליארדים על הלאמות לא עולה בקנה אחד עם המחויבות לאחריות תקציבית. ומה עמדתו של סטארמר, שבכל זאת התחייב במרוץ לראשות הלייבור ב-2020 להלאמה של הרכבות, הדואר, האנרגיה והמים? הוא הסביר שהוא רוצה לנקוט “בגישה פרגמטית, לא אידיאולוגית” בנושא. זה משפט שמאוד מזוהה עם המפלגה השמרנית דווקא, במה שמעלה את החשד שסטארמר הצטרף דווקא ללייבור כדי לא לריב עם ההורים (שקראו לו קיר על שם קיר הארדי, ממייסדי הלייבור). הוא הבהיר שהוא לא יכול ללכת לבוחרים עם הבטחות חסרות כיסוי כלכלי, ולכן הוא יצטרך לבדוק כל נושא לגופו כשיגיע הזמן להציג מצע. שלא במפתיע, האגף השמאלי של המפלגה פחות התחבר.
שלישית, נושא השביתות. שביתות הרכבת (ושביתות נוספות) התקיימו גם השבוע. בפעם הקודמת הלייבור נמנעה מנקיטת עמדה ברורה לגבי השביתות. בממשלת הצללים הסבירו שזה כי הלייבור היא לא סתם אופוזיציה אלא “ממשלה בהמתנה”, ולכן לא יכולה להרשות לעצמה ממש להזדהות עם השביתות. סטארמר אמר בעצמו דברים דיי דומים השבוע. זה היה בולשיט אז וזה בולשיט היום: “ממשלה בהמתנה” היא עדיין לא ממשלה, ואם יש לה חופש לעשות משהו זה לנקוט עמדה. דיי ברור שהדבר נובע מהרצון לא לעצבן אף אחד עם תמיכה בשביתה שפוגעת בחיים הסדירים. מי שגם חשב כך היה סם טארי, שר ב”משרד התחבורה” של ממשלת הצללים. לשעבר. טארי הלך לאחת מהפגנות העובדים כדי להביע תמיכה בעובדים השובתים, ופוטר מממשלת הצללים. בלייבור טוענים שזה לא בגלל ההגעה להפגנה אלא בגלל שהוא התראיין ללא אישור והמציא מדיניות משלו. רק שרבים לא משוכנעים, ביניהם איגודי העובדים עצמם וכמובן שגם האגף השמאלי של המפלגה. בגלל שהאיגודים הם מממנים רציניים של הלייבור, זה עלול לעלות לסטארמר ביוקר. וטארי עצמו? עומד מאחורי מעשיו ומתעקש שהלייבור צריכה לבחור צד באופן ברור.
לסיכום
גם השמרנים וגם הלייבור הן מפלגות גדולות, ומשום כך מכילות בתוכן קואליציות רחבות של אידיאולוגיות. קואליציות רחבות דורשות יכולת להתפשר, למצוא הסכמות ולסחוף. בעבר ראשי המפלגות ידעו לאחד תחתם את המפלגות. זה לא אומר שלא היו מריבות פנימיות: מרגרט ת’אצ’ר וטוני בלייר סבלו שניהם ממרידות מתמידות, ובסוף זו גם הייתה המפלגה שהורידה אותם מהכס. אבל כעת נראה שהמפלגות רק הופכות למקוטבות יותר. אמת, המפלגה השמרנית עושה קצת יותר כדי לנסות לגשר, אבל לא ברור עד כמה היא תתמיד בזה. מוקדם מדי להגיד מה זה אומר לגבי העתיד שלהן, אבל כרגע הוא לא נראה ורוד.