סיבוב ראשון

הסיבוב הראשון במרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון מאחורינו. הערב (ד’) חברי המפלגה השמרנית הצביעו, חברי ועידת 1922 ספרו את הקולות והמפסידים נפרדו לשלום. ומהתוצאות נובעות מספר תובנות שכדאי להתעכב עליהן: המפלגה עדיין לא בטוחה את מי היא רוצה כיורש לבוריס ג’ונסון. האגף הימני של המפלגה עוד עשוי להפתיע. האנט וזהאווי הפסידו מאחר שלא היה להם מה למכור. נראה שראש הממשלה הבא לא יהיה גבר לבן. והמפלגה השמרנית רבה על סוג הת’אצ’ר שהיא רוצה | צילום: משרד האוצר הבריטי

אני מקווה שלא נקשרתם יותר מדי לאף אחד מהמועמדים לראשות המפלגה השמרנית, כי היום (ד’) התחיל הניפוי שלהם. סבב ההצבעה הראשון בקרב חברי המפלגה הפרלמנטרית התקיים מוקדם יותר הערב, ושניים כבר נופו החוצה. דיי ברור את מי המפלגה לא רוצה. אבל את מי כן? יש כיוון, אבל לא מובהק.

התוצאות

להזכירכם, בסבב הנוכחי היה צורך להשיג לפחות שלושים קולות כדי לשרוד. התוצאות מסודרות לפי מספר הקולות, מהגבוה לנמוך.

עברו

• רישי סונאק – 88 קולות
• פני מורדנט – 67 קולות
• ליז טראס – 50 קולות
• קמי בדנוק – 40 קולות
• טום טוגנדהאט – 37 קולות
• סואלה ברוורמן – 32 קולות

נשרו

• נאד’ים זהאווי – 25 קולות
• ג’רמי האנט – 18 קולות

שנעבור לתובנות?

עוד אין יורש מובהק

כן, רישי סונאק בינתיים מוביל, ובפער מכובד על פני מורדנט שבמקום השני. עם זאת, המפלגה הפעם הרבה פחות סגורה על מה שהיא רוצה. בסבב ההצבעה הראשון במרוץ של 2019, במטרה להחליף את ת’רזה מיי, היו עשרה מועמדים (לעומת שמונה עכשיו), ועדיין בוריס ג’ונסון הצליח לקבל יותר משליש מהקולות. למה שליש הוא מספר חשוב? מתמטיקה פשוטה: בהנחה הסבירה שרוב המצביעים לא ישנו את ההצבעה שלהם (כל עוד המועמד לא הודח) מסבב לסבב, שליש מהקולות הוא מספר הקסם שצריך להבטיח כדי לסיים באחד משני המקומות הראשונים ולעלות לשלב השני. ג’ונסון, למעשה, קיבל את הערובה שלו לעלות לשלב השני כבר בסבב ההצבעה הראשון בקרב חבריו למפלגה.

סונאק, לעומת זאת? הוא לא הצליח אפילו להגיע לרבע מהקולות, אלא רק לגרד מלמטה. זה אפילו לא מבטיח לו מקום בסבב ההצבעה האחרון בקרב חברי הפרלמנט. כן, הוא מוביל. כן, הוא בסבירות טובה יגיע לשלב השני. אבל זה אומר שחברי המפלגה עדיין לא לגמרי בטוחים את מי הם רוצים לשלוח לסיבוב המכריע. סונאק אמנם מוביל, אבל הוא עוד לא סומן כיורש מובהק לג’ונסון על-ידי הקולגות שלו. ונראה שיש הרבה חברי מפלגה שמסתובבים עם סכין בהכן כדי להפיל אותו לפני שיספיק לנוע רחוק מדי.

הימין מפוצל, כרגע

ליז טראס, קמי בדנוק וסואלה ברוורמן הן הנציגות הבולטות של האגף הימני במפלגה. ביחד יש להן 122 קולות, כשמספר הקסם הדרוש ליותר משליש הוא 120. רוצה לומר, האגף הימני עדיין יכול להביא מועמדת לסיבוב האחרון. זה אומר שני דברים: ראשית, למרות שכרגע נראה שהולכים לכיוון של רישי סונאק נגד פני מורדנט, לא בטוח שיש מקום לשניהם. עיתונאים כבר מדווחים שחלקים באגף הימני לוחצים על טראס, בדנוק וברוורמן להתאחד מאחורי מועמדת אחת כדי להבטיח שהשלב הזה לא ייגמר בסונאק עם הגישה הכלכלית הלא אהודה שלו מול מורדנט המתונה יחסית בכל הנוגע ל”מלחמת התרבות”.

לא בטוח שצריך ממש להסכים על איחוד כוחות: אם המצביעים שלהן יישארו בתוך הגוש ולא יגלשו להצביע לסונאק, מורדנט או טוגנדהאט, ה”איחוד” הזה יקרה מעצמו ובאופן טבעי. באופן הזה, גם אף אחת לא תצטרך להרגיש החמצה כי היא ויתרה, אלא תישאר מי שתצליח להביא אליה הכי הרבה מצביעים. כמובן, זה לא מחייב: לא בטוח שלכל המצביעים של השלישייה הזו סונאק ומורדנט מפריעים כל-כך. הנציים שבחברי המפלגה עשויים גם לחשוב שטום טוגנדהאט, למרות שהוא יחסית מרכזי בסוגיות כלכליות, הוא האדם הנכון לאור הבטחותיו בנושאי ביטחון. לכן, אפשר להגיד דבר אחד בביטחון: העובדה שיש מועמדים מובילים כרגע ממש לא אומר שהם יישארו כאלה עד הסוף.

המפסידים

מילה גם על מי שלא שרדו. ג’רמי האנט הושפל בגדול: לא רק שהוא לא עבר את השלושים, הוא לא עבר את העשרים. מאחר שכדי להיכנס למרוץ היה צורך בגיבוי מעשרים חברי מפלגה, פירוש הדבר הוא שחלק מהמגבים של האנט פשוט נטשו אותו. זה לא מאוד מפתיע: האנט היה חלבי מדי, לא באמת הצליח לשכנע שהוא המיר את דתו ומאמין ברצינות בברקזיט, וגם ההבטחות שלו בנושאים אחרים נראו יותר כמו ניסיון לנשוא חן בעיניי האגפים במפלגה שפחות התחברו אליו ב-2019 מאשר משהו שנובע מאמונה אמיתית ברעיונות האלו.

זהאווי הצליח קצת יותר, אבל לא מספיק. נראה שפשוט לא היה בו צורך: יש מספיק מועמדים שמציעים הצעות מרחיקות לכת בהורדת מסים, ברקזיט ושמרנות חברתית. ואפילו עם כל אלו, הוא לא ממש הצליח לשכנע שהוא מועמד מהאגף הימני, כך שדיי ברור למה הוא לא הצליח לשרוד את הסבב הזה.

לא עוד גבר לבן

קצת פוליטיקת זהויות: המרוץ הזה התחיל כשמתוך שמונת המתמודדים רק שניים הם מה שעונה לתיאור של גבר לבן: ג’רמי האנט וטום טוגנדהאט. השאר הם או מיעוטים אתניים, או נשים או שניהם. האנט, כאמור, הודח. לפי מצב הקולות הנוכחי של טוגנדהאט, אם הוא ישרוד יותר משני סבבים נוספים זה יהיה בגדר הישג עבורו. כלומר, כמעט בטוח שאנחנו הולכים לקראת ראשת ממשלה שלישית, ראש ממשלה ראשון שאינו לבן – או שניהם. וכל זה בא מהמפלגה השמרנית. זאת בזמן שלראשות הלייבור מעולם לא נבחרה אישה (היו שתי סגניות שכיהנו כראשות המפלגה בפועל), והיחידי ממיעוט שכיהן בראשות המפלגה הוא אד מיליבנד היהודי. זה לא אומר בהכרח שעדיפה סואלה ברוורמן על פני הגבר הלבן קיר סטארמר רק בגלל מאפיינים זהותיים, ורצוי לבחור בהתאם לעמדות שלהם (ברגע שסטארמר יבין מה העמדות שלו). אבל זה עדיין מעניין שדווקא אצל המפלגה שהכריזה מלחמה על ה-woke תקרת הזכוכית נשברת יותר בקלות.

איזו ת’אצ’ר?

בסוף, כפי שהגדירו את זה בערוץ 4, יש גם מאבק בין “סופרי הבדידים” ל”סיפורי הילדים” (התרגומים חופשיים מאוד). כלומר, אלו שבשם האחריות התקציבית הולכים לגלות אפס גמישות לגבי הוצאות ציבוריות לעומת אלו שמבטיחים בנושאי הכלכלה הרים וגבעות שאי-אפשר לספק. למעשה, המפלגה השמרנית מתחבטת בשאלה איזו מרגרט ת’אצ’ר היא רוצה להעריץ: זו שהאמינה בריסון תקציבי, או זו שהורידה מסים. ת’אצ’ר כמובן הייתה שתיהן, אבל נראה שמעדיפים להוציא את הניואנסים שלה מההקשר.