חמישי פעמיים כי טוב: מחר (ה’) יתקיימו בחירות ביניים בשני מחוזות בחירה: וייקפילד ו-טיוורטון והוניטון (בתמונה). מחוזות הבחירה האלו בשליטת השמרנים, בינתיים. הסקרים וההימורים חוזים הפסדים כואבים למפלגת השלטון לשתי מפלגות שונות, ודווקא בזמנים בהם מנהיגותו של בוריס ג’ונסון את המפלגה נמצאת על תנאי. הפסד כזה ייתפס כניצחון לכוחות שמתנגדים לשמרנים, בין אם הם לייבור או ליברל-דמוקרטים. ואלו בטוח לא חדשות טובות לג’ונסון | צילום: אדם קלי

מחר (ה’) יתקיימו שתי בחירות ביניים: אחת בווייקפילד והשנייה בטיוורטון והוניטון. רבים מצפים בעניין רב לבחירות הכפולות האלו, בשני מחוזות בחירה בשליטת השמרנים (בינתיים), שכן הן עלולות לרמז על העתיד הפוליטי של בוריס ג’ונסון.

למה מלכתחילה?

שתי בחירות ביניים פירושן שני פוליטיקאים שהגיעו לסוף דרכם בפרלמנט, ובמקרה הזה שניהם סיימו אותה מסיבות מאותו הז’אנר. בווייקפילד זה היה אימראן אחמד קאן, שהתפטר מתפקידו לאחר שהורשע בפגיעה מינית בנער בן 15 שהתרחשה ב-2008. קאן לא היה מעוניין להתפטר וגם לא קיבל את פסיקת בית המשפט והגיש ערעור. אבל הוא החליט להתפטר כשהבין שהסיטואציה הזו תקשה עליו לבצע את תפקידו.

אימראן אחמד קאן
הורשע והתפטר. אימראן אחמד קאן (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

השני הוא ניל פריש (Parish) מטיוורטון והוניטון. הגאון הזה נתפס צופה בפורנו במליאת בית הנבחרים, ליד קולגות נשים. בהתחלה, כשרק פורסם שהוגשה תלונה על חבר פרלמנט שמרני כלשהו בעניין, פריש גינה את הדבר בתקשורת. אבל אז נחשף שהיה מדובר בו. שתי חקירות פרלמנטריות נפתחו נגדו, והוא הבטיח שאם יימצא אשם יתפטר מהפרלמנט. אבל בסופו של דבר הוא החזיק מעמד יום אחד בלבד לפני שהתפטר. הדבר קרה גם בעקבות לחץ ציבורי, אבל גם כי הקולגות השמרנים שלו למפלגה לא בדיוק אהבו את זה שהוא לא התוודה שמדובר בו ובכך השאיר את כל חבריו למפלגה בגדר חשודים. שתי בחירות הביניים נקבעו למחר, והנה אנחנו כאן.

ניל פריש
התפטר על הטיוח. ניל פריש (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

מה על הכף?

השמרנים ניצחו בשני מחוזות הבחירה האלו בבחירות הכלליות של 2019. כלומר, להם יש בעיקר מה להפסיד. ולראש המפלגה, בוריס ג’ונסון, יש הרבה מה להפסיד. הוא אמנם שרד את הצבעת האי-אמון בו בתוך המפלגה, אבל 41% מהקולגות שלו במפלגה הפרלמנטרית הצביעו נגדו. עקרונית יש לו שנה חסינות מהצבעה נוספת, אבל תסיסה בהיקף כזה כנראה לא תירגע במהירות, ושני הפסדים כאלו עלולים להוות סימן שבוריס “מנצח הבחירות” ג’ונסון גמר את הסוס והגיע הזמן להחליף. החסינות מאי-אמון לא בהכרח תציל את ג’ונסון. לכן, ג’ונסון זקוק לניצחון כדי להראות שעדיין יש לו את זה.

בוריס ג'ונסון
שעת מבחן. בוריס ג’ונסון (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

מנגד, גם הלייבור (המאתגרת העיקרית בווייקפילד) וגם הליברל-דמוקרטים (המאתגרים בטיוורטון והוניטון) מאוד מעוניינים בניצחון. יש הרבה רעש על ברית אנטי-שמרנית. כלומר, לא שיצביעו לשתי המפלגות האלו ולאחרות בגלל שמעוניינים בהן, אלא בגלל שפשוט רוצים לראות את השמרנים באופוזיציה. יש תחזיות שרואות איך ברית כזו יכולה לשלוח את השמרנים להיזכר איך זה לשבת על הספסלים בצד השני של המליאה. בחירות הביניים הכפולות האלו, אם כן, מהוות רגע מבחן עבור הרעיון הזה. לא סתם ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית קרא להצביע באופן אסטרטגי בטיוורטון והוניטון, כדי להגדיל את הסיכוי להדיח את השמרנים, אבל זה עלול גם להתפרש כקריאה למצביעיו שלו להצביע עבור הלייבור בווייקפילד. אם שתי המפלגות לא יצליחו לנצח כשהשמרנים נמצאים על הקרשים כמו שהם נמצאים עכשיו, אז באמת שאפשר לסגור את הבסטה.

המצב הפוליטי

וייקפילד הוא מחוז בחירה שהלייבור לוטשת אליו עיניים. היה מדובר באזור בשליטת הלייבור מאז 1932, עד שהגיעו בחירות 2019 ובעיות המנהיגות של ג’רמי קורבין גרמו לכך שהרבה מאוד מושבי לייבור עברו לידי השמרנים (מה שנקרא, “החומה האדומה”) – וייקפילד ביניהם. מדובר במחוז שמצביע כמו מחוז של מעמד פועלים, כלומר נוטה ימינה יחסית בסוגיות לאומיות וחברתיות (וגם הצביע בהמוניו בעד הברקזיט), אבל נוטה לשמאל בענייני כלכלה. ראש הלייבור קיר סטארמר מעוניין להראות שהוא מסוגל להחזיר את מושבי החומה האדומה שאבדו ב-2019, וזו ההזדמנות הראשונה שלו. ג’ונסון, מצדו, זקוק לניצחון שם, שכן כל אותם שמרנים חדשים שנכנסו ב-2019 יחששו שמא הם יהיו הבאים בתור לאבד את מקומם. עם זאת, מדובר במחוז יותר מתעתע ממה שנראה, ולרוב מושג בו רוב זעום, ולא בטוח שניצחון כעת יבטיח שהוא יישאר בידי הלייבור בבחירות הכלליות.

וייקפילד
תצביע ללייבור? וייקפילד (צילום: טים גרין)

טיוורטון והוניטון זה סיפור אחר. מדובר במחוז בחירה שמאז הקמתו בשנות התשעים היה בידיים שמרנים. הליברל-דמוקרטים לרוב היו המאתגרים העיקריים, אבל לא הצליחו לנצח. מדובר במחוז שמרני בכל הצורות שניתן לדמיין. לכאורה, זה היה אמור להיות מושב שמרני קל. אבל כבר ראינו איך הליברל-דמוקרטים הצליחו להדיח את השמרנים בצ’שם ואמרשם ובצפון שרופשייר. בשני המקרים היה מדובר במחוזות בחירה שכמעט דרך קבע היו בידי השמרנים, עד שהליברל-דמוקרטים השתלטו על שני המושבים. ראש המפלגה אד דייווי הכריז על מפלגתו כעל דרך לנפץ את “החומה הכחולה”, וכעת חובת ההוכחה עליו.

מי נגד מי?

בווייקפילד, לא פחות מ-15 מועמדים ינסו להתמודד על התואר. מעבר לחשודים המידיים (לייבור, ליברל-דמוקרטים, שמרנים, ירוקים ומפלגת הרפורמה), ינסו גם מפלגות נטולות סיכוי כמו UKIP, ומפלגות שנטולות סיכוי אבל לפחות נהנות מהדרך, כמו מפלגת המפלצות המשוגעות המשתוללות הרשמית. בטיוורטון והוניטון יש הרבה פחות מועמדים, ומעבר למפלגות הקבועות ישנן גם מספר מפלגות שמזוהות עם הימין הקיצוני כמו מפלגת המורשת ו”לבריטניה”.

המובילים

לרוב בבחירות ביניים אין סקרים. אבל הבחירות בווייקפילד תפסו הרבה תשומת לב, מה שהוביל לכך שכן ערכו שם סקר. לפי הסקר הזה, שנערך בתחילת יוני, מועמד הלייבור סיימון לייטווד צפוי לנצח עם 56% מהקולות, הובלה של 23 נקודות אחוז על מי שצפוי להגיע למקום השני, המועמד השמרני נאדים אחמד. לייטווד אגב לא התקבל מאוד בקלות במפלגה, וההחלטה לבחור בו על חשבון מועמדים שממש גדלו בווייקפילד, מה שעורר זעם, בעיקר בגלל שהיה מדובר במהלך של קיר סטארמר שלקח לעצמו כוח על חשבון הסניף המקומי של המפלגה. ולמרות זאת, כנראה בעיקר מתוך תיעוב לשמרנים, הוא המועמד המוביל לניצחון.

בטיוורטון והוניטון אין סקרים, אז נסתפק בסיכויים שנותנים המהמרים. לפי אתר oddschecker, לליברל-דמוקרטים יש יותר מ-70% סיכוי לנצח, בזמן שלשמרנים יש סיכוי של קצת יותר מ-30% (בהימורים הסיכויים לא משלימים ל-100%). דיי ברור על מי כדאי להמר במקרה הזה. המועמד הליברל-דמוקרטי הוא ריצ’רד פורד, והמועמדת השמרנית היא הלן הרפורד. הגישה של הרפורד היא לטעון שמחוז הבחירה נלקח יותר מדי זמן כמובן מאליו, ולהבטיח שבחירה בו תהווה קריאת השכמה לממשלה (או, יותר טוב, תחילת ההחלפה שלה).

כמובן, כל ניצחון על השמרנים יצטרך להילקח בפרופורציות. בחירות ביניים לרוב לא מיטיבות עם הממשלה, בעיקר אם מצבה של מפלגת השלטון בפרלמנט טוב כך שאובדן מושב אחד או שניים לא יהוו טלטלה פוליטית חזקה מדי. עם זאת, שני הפסדים, בזמן כזה, כשמשבר יוקר המחיה ושביתה של עובדי הרכבת הופכים את הציבור ליותר לעומתי לשמרנים, עלולים להתפרש כהרבה יותר מסתם הצבעת מחאה. האם הפסד כפול כזה יביא להדחתו של ג’ונסון? לא בטוח, אבל זה בטוח לא יגרום לו לנשום לרווחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.