משבר הדיור אינו עניין ישראלי בלבד, ובריטניה סובלת ממנו גם היא. ראש הממשלה בוריס ג’ונסון, שמנסה לשקם את מעמדו בתוך המפלגה השמרנית, הכריז בשבוע שעבר על תכניתו לסייע ליותר אנשים להיות בעלי בתים. מעל הכל, מדובר בהרחבת “הזכות לקנות”, השם שניתן למדיניות שמרגרט ת’אצ’ר החלה בה בשנות השמונים, שאפשרה לדיירי הדיור הציבורי לקנות את מקום מגוריהם במחיר מוזל. ג’ונסון מעוניין שכעת יהיה ניתן לקנות את הדירות באותו אופן גם במלכ”רים שאמורים לתפקד כמו דיור ציבורי. רק שיש כמה בעיות: מעבר לכך שההצהרה לא מפורטת מספיק וקשה להאמין שג’ונסון חשב על התכנית הזו לעומק, הניסיון להרחיב את הזכות לקנות באופן הזה כבר נוסה תחת ממשלות שמרניות קודמות ונכשל. מה ישתנה הפעם? וזה עוד לפני שנכנסים לכך שעל הבעיה הגדולה, בניית דירות נוספות, ג’ונסון לא באמת עונה. אבל כשהמטרה היא הרגעת חבריו למפלגה ולא פתרון הבעיה, מה הפלא? | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
אחרי שהצבעת האי-אמון בבוריס ג’ונסון מאחורינו, ואפשר לחזור ולהתעסק בדברים שהממשלה עושה שממש משפיעים על חייהם של אנשים. ואיכשהו, נראה שהם בעיקר באים כדי להתמודד עם הבעיות הפנימיות של ג’ונסון בתוך המפלגה. הפעם, נתעסק במדיניות הדיור החדשה, שאמורה להרחיב את “הזכות לקנות”.
האירועים האחרונים
למקרה שלא קראתם את הפוסט האחרון, הנה תזכורת: בעקבות פרשיות שנדבקו לבוריס ג’ונסון, ובראשן פרשת המסיבות, הביאו לתסיסה בתוך המפלגה השמרנית נגד ג’ונסון. בשבוע שעבר (ב’) נערכה בתוך המפלגה הצבעת אי-אמון בג’ונסון כראש שלה, הצבעה שלו היה מפסיד בה היה גם נאלץ לוותר על מקומו כראש הממשלה, זאת לאחר שנחצה הרף של 15% מחברי המפלגה הפרלמנטרית שהביעו אי-אמון בפני הגוף הייעודי לכך (ועידת 1922). ג’ונסון שרד את ההצבעה הזו, עם 59% מחברי הפרלמנט של המפלגה שתמכו בו, אבל התוצאות לא היו מאוד מעודדות. 41% מחברי המפלגה נגדו, שמהווים כ-75% מהבקבנצ’רס של המפלגה. יחד עם העובדה שיש נגד ג’ונסון תסיסה מצד האגף הימני של המפלגה, ג’ונסון חייב להוציא לפועל מדיניות שתרצה את החברים. חלק מהדברים כבר יצאו לדרך בחודשים האחרונים, כמו הפרטת ערוץ 4 ושליחת מבקשי מקלט לרואנדה, אבל תוצאות ההצבעה מראות שהדרך לאמון מצריכה עוד מצד ג’ונסון.
הזכות לקנות
באוקטובר 2020 בוריס ג’ונסון נאם בפני כנס המפלגה השמרנית (בצורה וירטואלית, כי קורונה), ושם הבטיח בין השאר: “אנחנו נעזור ל’דור השוכר’ להפוך ל’דור הקונה'”, כלומר, סיוע במדיניות הדיור שתאפשר ליותר צעירים לקנות דירות במקום לשכור אותן. הוא חזר למצע הבחירות של המפלגה מ-2019, שם הובטח לסייע לצעירים להיכנס לעולם של בעלי הדירות באמצעות צעדים שיאפשרו להם לקנות את הדירה הראשונה. הסיבה לכל אלו הייתה שכמו בישראל, גם בבריטניה יש משבר דיור, שמקשה על צעירים לקנות דירה. הסיבה העיקרית לכך, כמו בישראל, היא קודם כל מחסור ביחידות דיור.
כעת, כך נראה, הגיע הזמן לנקוט צעדים בנושא. לפני שלושה ימים (ה’) דווח שג’ונסון מתכוון להודיע על צעדים בתחום הדיור. אילו צעדים? לפי הדיווח יהיה מדובר במתן אפשרות לדיירי “אגודות דיור” (housing association, בהפשטה: בתים מפוקחים בבעלות של ארגונים ללא מטרות רווח שנועדו לבעלי הכנסה נמוכה, ומהווים מקבילה לדיור ציבורי). צריך להבין איך זה ייעשה, כי שני פיילוטים קודמים בעשור האחרון לעשות זאת נכשלו. כמו כן, לפי אותם דיווחים, קצבאות דיור, שנועדו לסייע לקבוצה מסוימת באוכלוסייה לשלם את שכר הדירה שלה, יוכלו להיות בשימוש לצורך הרכישה.
דיי ברור מאיפה הרעיונות האלו באים. אחד הצעדים המזוהים ביותר עם שלטונה של מרגרט ת’אצ’ר הוא “הזכות לקנות” (right to buy). אז הממשלה אפשרה לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את הדירות שלהם, מה שהוסיף מיליון בעלי דירות ברחבי הממלכה (יש למדיניות הזו גם צדדים שליליים בגלל טיפול לוקה בחסר בבעיות אחרות בשוק הדיור הבריטי, אבל זה לפעם אחרת). מה יכול לעזור לג’ונסון עם האגף הימני של המפלגה שלו יותר מאשר צעד שמזוהה עם אשת הברזל? אבל, כמובן, לפני שקונים את הסחורה הזו, כדאי להבין בדיוק מה היא אומרת.
“אנחנו בצד שלכם”
באותו ערב (ה’) ג’ונסון נאם את הנאום הראשון שלו מאז אותה הצבעת אי-אמון, בו גם הציג את תכנית הדיור. יותר מחצי מהנאום הזה הוקדש להסברים על הסיבות למצב הכלכלי הלא פשוט בו העולם נמצא עכשיו, והבהיר שהדרך החוצה לא עוברת בהוצאות ממשלתיות או בהעלאת מסים: “לא ניתן לפלס את הדרך החוצה מאינפלציה בעוד הוצאות, ולא ניתן למסות את הדרך לצמיחה”. המטרה ברורה: ג’ונסון מעוניין להילחם בהגבהת הציפיות מהמדינה ואחריותה כלפי האזרחים אחרי הקורונה, כדי לא לחזור על התרחיש בו אחרי מלחמת העולם השנייה הלייבור נהנתה מהמומנטום. בעבר, ג’ונסון ניסה למשוך את המפלגה שמאלה כדי ליהנות מהמומנטום הנוכחי, אבל כשהאגף הימני מוכן לזרוק אותו לכל הרוחות, הוא צריך גישה אחרת. בכל מקרה, בהמשך הוא גם הבהיר לשומעים ש”אנחנו בצד שלכם”. אם נימנע רגע מביקורת על הפופוליזם שבסיסמה הזו, העיקרון ברור: הממשלה שלו מתכוונת לעשות מה שניתן כדי להיטיב עם האזרחים ולסייע להם. שזו היומרה של כל ממשלה.
אחרי ההקדמה הארוכה הזו, והבטחות של ג’ונסון לשורת צעדים שיקלו על חייהם של האזרחים, הוא הגיע לדבר על הרפורמה בדיור. אחרי הצגת הסטטיסטיקות העגומות על כך שצעירים בבריטניה מתקשים לקנות דירה (לא בלי להאשים בכך את ממשלת הלייבור האחרונה, כאילו שהשמרנים לא נמצאים 12 שנה בשלטון), בין השאר כי קשה לצבור הון ראשוני. לכן, ג’ונסון מעוניין שיהיה קל יותר לקבל משכנתא. לכן, הוא מתכוון לקיים התייעצות שתגיש את מסקנותיה בסתיו, כדי לראות איך ניתן להקל על קבלת משכנתא. הצעד השני, כפי שדווח באותו בוקר, הייתה ההבטחה לפיה הזכות לקנות תורחב גם לדיירי אגודות הדיור. רפורמה צפויה גם בתחום ההחכרה, בו ג’ונסון מבטיח שיהיו הנחות של עד 90% לחוכרים שמשחקים בתנאים לא הגיוניים. ולסיום, חוקי הרווחה ישתנו כך שאנשים עובדים שזכאים לקצבאות דיור יוכלו להחליט אם להקצות אותן לשכר דירה או לחיסכון לטובת קניית דירה.
משמעויות
יש שני סוגים של השלכות. הראשון הוא על רוכשי הדירות, ואת המשמעויות האלו קשה לאמוד. הסיבה היא שבינתיים קיבלנו בעיקר כותרות, ולא הצעת חקיקה או הצעת מדיניות מסודרת (לא שזה מפתיע, כל האופן בו המדיניות הזו הוכרזה נראה כאילו ג’ונסון שרבט אותה על מפית בפאב בדרך לנאום). אבהיר: באותו בוקר נשאל שר השיכון מייקל גוב על כמה אנשים בפועל המדיניות החדשה אמורה להשפיע. אכן, אנחנו יודעים כמה משפחות גרות באגודות הדיור וכמה מקבלות תשלומי רווחה ועוד ועוד – אבל מה קבוצת החיתוך בין אלו שגרים בדירות הללו לבין אלו שיוכלו להרשות לעצמן לקנות לאחר ההנחה? לגוב לא היה מושג, ובמשך חמש דקות שלמות הוא ניסה להתחמק ממתן מענה, עד שלבסוף התעצבן על המראיינת ג’וליה הרטלי-ברואר וטען שזו “שאלה טיפשית”. כי הרי מי מאיתנו לא הכריז על מדיניות בלי לדעת כמה היא תועיל לציבור הרחב?
The Government plans to let the low paid use housing benefits to pay mortgages.
Julia asks Housing Secretary Michael Gove SEVEN times: “How many people will this policy affect?”
Mr Gove: “A significant number…I don’t know”
“It’s a silly question.”@JuliaHB1 | @michaelgove pic.twitter.com/X4SoHAzhKO
— TalkTV (@TalkTV) June 9, 2022
אבל יש גם את הצד השני, של אלו שאמורים למכור את הדירות. כלומר, אגודות הדיור. למכור נכסים ציבוריים לדיירים שלהם זה עניין אחד, אבל פה יש עניין של בעלות פרטית. נכון, מדובר במלכ”רים, אבל זה לא אומר שאפשר לכפות עליהם למכור נכסים. יותר מזה: אחת ההשלכות השליליות במדיניות של ת’אצ’ר הייתה שהפסיקו לבנות דיור ציבורי, מה שנחשב כאחד הגורמים למחסור בדירות שנוצר בהמשך וכמו כן לעלייה בשיעור חסרי הבית. לכן, הפעם מעוניינים שכל דירה שתימכר תוחלף באחת אחרת בתוך אגודות הדיור האלו. רק שבמסגרת הזכות לקנות הרעיון הוא למכור את הדירות במחיר מוזל, כזה שמי שזקוקים לדיור ציבורי מלכתחילה יוכלו להרשות לעצמם. אבל זה אומר שהאגודות יפסידו כסף: הם ימכרו במחיר מוזל ויצטרכו לבנות במחיר רגיל. ג’ונסון אמר שהמדינה תיקח חלק במימון הזה, ואלו כמובן עוד הוצאות לממשלה.
ביקורות
לא מעט ביקורות נשמעו על ההצהרות החדשות של ג’ונסון. העיקרית שבהן, שחזרה גם במסיבת העיתונאים שלאחר הנאום וגם בעיתונות עצמה, היא העניין הזה שהבעיה העיקרית היא לא הזכות לקנות דירות למעוטי יכולת, אלא זה שפשוט לא בונים מספיק, וזה לא שהרחבת הזכות לקנות באמת תכסה על זה. רשימת ההמתנה לדיור ציבורי עומדת כרגע על 1.1 מיליון משקי בית. ג’ונסון אמר שעצם בניית דירה חדשה במקום כל דירה שתתפנה אמור להיות התחלה, אבל הפיילוטים הקודמים בנושא לא מבשרים טובות. למעשה, תחזיות של הממשלה עצמה חוזות שהדירות החדשות יהיו קטנות יותר בממוצע. לא פלא, אם כן, שדף המסרים של הלייבור היה ש”לממשלה נגמרו הרעיונות”.
עוד עניין הוא הפיקדון הנדרש למשכנתא. ג’ונסון אמר שהוא מעוניין להפוך את המשכנתא לנגישה יותר, ועבור מי שיוכלו להיעזר בכך יהיה מדובר בצעד משמעותי ואף משנה חיים, אבל לא בטוח בכמה משקי בית מדובר. לפי נתונים של Resolution Foundation, יותר מ-80% מהמשפחות שמקבלות תשלומי רווחה התלויים במבחני אמצעים לא מחזיקות בחסכונות. אצלן, גם הורדת הרף הנדרש למשכנתא לא תעזור לבדה. זה גם מחזיר אותנו לעניין הקודם: אם לא הרבה יוכלו ליהנות מהרחבת הזכות לקנות, זה אומר שגם לא ייבנו עוד הרבה דירות במקום אלו שייקנו. אז מה עשינו בזה? עוד הזהירו באגודה המדוברת שלמרות שג’ונסון דיבר בנאומו על סיוע למי שקונים דירה ראשונה, ייתכן שאתגרים משפטיים יאלצו את הממשלה להרחיב את הסיוע לכל רוכשי הדירות, מה שצפוי לעלות לממשלה הרבה מאוד כסף.
לסיכום
בגדול, ג’ונסון ניסה לחמם אטריות קרות, ואפילו לא הסתכל על כמה זמן הוא שם אותן במיקרוגל. הרחבת הזכות לקנות היא משהו שהרבה מאוד אוהבים, וגם בלייבור לא מתנגדים לרעיון שאנשים יוכלו להיות בעלי דירות. אבל ההכרזה הזו מכילה מעט מאוד תוכן, כך שלא ברור איך היא תעבוד, איך תתגבר על הקשיים שעלו בפיילוטים הקודמים ועבור כמה אנשים היא תהיה רלוונטית. לכן, אפשר להבין בהחלט את מי שטוענים שג’ונסון שוב מבטיח הרים וגבעות בלי כיסוי. אנחנו נצטרך לחכות לסתיו כדי לקבל יותר פרטים, אבל ג’ונסון מיהר עם ההכרזה. זה מזכיר את ההודעה של שרת התרבות נאדין דוריס על סיום מודל האגרה כדי לממן את ה-BBC, עוד לפני שהיה לה איזשהו כיוון לחלופה. כשנשאלה על כך, אמרה שעד שהרפורמה תיכנס לתוקף לא בטוח מי בכלל מחברי הפרלמנט עוד יכהן. כך גם פה: ג’ונסון מפזר הבטחות כדי לרצות את חברי מפלגתו, בתקווה שעד שיגיע הזמן להראות תוצאות הפריץ ימות או שהזיכרון ימות.